לואיס נ' מנדלסון

החלטה

1.בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף וזאת בטענות להעדר סמכות מקומית, העדר סמכות עניינית, העדר עילת תביעה, העדר יריבות ומעשה בי-דין.

המדובר בתביעה שהגישה התובעת בעלת מניות בחברת השרברב חברה קבלנית לעבודות אינסטלציה סניטרית בע"מ (להלן: "החברה"), כנגד הנתבעת, אשר לטענת התובעת, הינה בעלת המניות הנוספת בחברה.

(התובעת טענה, כי העברת מניות שנעשתה מהנתבעת לבתה היתה זיוף וחסרת תוקף ולכן התובעת והנתבעת הן בעלות המניות בחברה).

התובעת טענה, כי עפ"י הסכם בין הצדדים, היו אמורים הרווחים מהשכרת נכס שבבעלות החברה, להתחלק בין בעלות המניות שווה בשווה ואולם, בפועל השכירה הנתבעת שטח גדול יותר. התובעת תבעה דמי שכירות, שלטענתה, גבתה הנתבעת ביתר ביחס ל-20 מ"ר לתקופה של 7 שנים אחורנית.

2.לטענת הנתבעת, בין הצדדים מתנהלים הליכים בבית המשפט המוסמך בנצרת ולכן ביקשה העברת הדיון לבית המשפט בנצרת. עוד טענה הנתבעת, כי מאחר שמדובר בנכס של החברה ולא נטען כי החברה המחתה זכויותיה לתובעת, יש לדחות את התביעה בהעדר עילה.

בנוסף, טענה הנתבעת, כי התובעת אינה בעלת מניות עוד בחברה שכן בפועל הועברו מניותיה ליצחק לוי ולאחר מכן, בהתאם לפסק בורר, לאחד בשם זגורי (גם אם טרם נרשמו על שם אותו זגורי).

כמו כן טענה הנתבעת, למעשה בית דין וזאת לאור פסק בורר שניתן ביום 3/2/08, במסגרת בוררות שהתנהלה בין יצחק לוי לבין אותו זגורי.

לטענת הנתבעת, בהתאם לפסק הבורר, נקבע כי מניות יצחק לוי שהועברו אליו מהתובעת, יועברו אל זגורי וכי זגורי ישלם ללוי סך של 239,269 ₪, בגין המחאת כספים וכספים שהחברה גבתה מכוח הסכמי השכירות של אותו נכס. במסגרת הליכים לאישור אותו פסק בורר, ניתן פסק דין על פיו חויב זגורי לשלם ללוי סך של 179,000 ₪ ובכך, לטענת הנתבעת, קם מעשה בית דין גם בתביעה זו.

עוד נטען, כי בתיק לפירוק החברה, המתנהל בין הצדדים בבית המשפט המחוזי בנצרת, חזרה בה התובעת מטענותיה בדבר זיוף העברת המניות מהנתבעת לבתה, ולפיכך הנתבעת אינה הנתבעת הנכונה.

3.התובעת התנגדה לבקשה. לטענת התובעת, משהנתבעת טענה לסמכות בית משפט בנצרת, הרי קמה סמכות מקומית גם לבית משפט זה, המצוי באותו מחוז בו נמצא בית המשפט בנצרת.

באשר לטענה להעדר עילת תביעה – השיבה התובעת כי בהתאם להסכם שנערך בין בעלות המניות, הוסכם על חלוקת דבידנדים- רווחים, ביניהן ולפיכך הגם שמדובר בנכס של חברה, קמה לה עילת תביעה כנגד הנתבעת.

לעניין הטענה כי הצדדים אינם עוד בעלי מניות בחברה, טענה התובעת כי תביעתה אינה מתייחסת לתקופה הנוכחית, אלא לתקופה שקדמה להעברת המניות.

לעניין טענת מעשה בית דין, נטען כי המדובר בבעלי דין שונים ולכן לא קיים מעשה בית דין.

דיון

4.אין לקבל את הטענה להעדר סמכות מקומית, או עניינית. מאחר שהן בימ"ש בנצרת והן בימ"ש זה בקרית שמונה, נמצאים במחוז שיפוט צפון, הרי לשני בתי המשפט סמכות מקומית מקבילה. לעניין סמכות עניינית, לא העלתה הנתבעת למעשה כל טענה. המדובר בתביעה כספית הנשענת על עילה חוזית, או על עילה של עשיית עושר ולא במשפט ומשסכום התביעה מצוי בתחומי סמכותו של בימ"ש שלום, קמה סמכות עניינית לבימ"ש זה.

אכן, בין הצדדים מתנהל הליך נוסף בבימ"ש בנצרת. יחד עם זאת, למותב זה אין סמכות להורות על העברת הדיון מטעם זה לבימ"ש בנצרת.

5.הטענה להיעדר עילה – ההלכה הינה כי ביהמ"ש לא יורה על מחיקת תביעה מטעם זה, אלא רק אם נעלה מכל ספק, שגם אם יוכיח התובע כל העובדות הנטענות בתביעה, לא יזכה לקבל את הסעד הנתבע (ראה: ע"א 280/84 עפרי נ' מ"י פ"ד מ(3) 358).

לפיכך, על בימ"ש לבחון את כתב התביעה, כאשר כלל אינו נדרש לשאלת נכונות, או הוכחת הטענות.

במקרה דנן, טענה התובעת להסכמה חוזית בין הצדדים לחלוקת רווחי החברה שווה בשווה ביניהן. אמנם ההכנסות מהשכרת הנכס הינן הכנסות החברה, אולם, ככל שיוכח כי היה קיים בין בעלות המניות הסכם לחלוקת הכנסות אלו ביניהן, אין לשלול על הסף אפשרות קבלת הסעד הנתבע. התובעת אינה מעלה טענות כנגד התנהלות החברה, או כאילו החברה לא העבירה לה את הדיוידנדים המגיעים לה, אלא כנגד התנהלות הנתבעת באופן אישי, התנהלות אשר, לטענתה, מנוגדת למוסכם ביניהן באופן שהנתבעת נטלה לעצמה הכנסות מעבר למוסכם. משכך אין למנוע הוכחת הטענה.