לבית הדין הרבני סמכות לדון בתביעה רכושית שנכרכה ע"י הבעל למרות הליך מקביל תלוי ועומד בבית משפט בלוס אנג'לס

1.         בפנינו שאלה מורכבת של סמכות בינלאומית, בנוגע לסמכות בית הדין לדון בתביעה הרכושית  שנכרכה על ידי הבעל בתביעתו לגירושין.

2.         הצדדים, אזרחי ישראל, נישאו בישראל כדמו"י ביום 17.6.02. ערב הנישואין ערכו ביניהם בני הזוג הסכם ממון מפורט, שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 13.6.02 על ידי בית המשפט לעניני משפחה במחוז תל אביב (רמת גן).

כארבעה חודשים לאחר הנישואין עברו הצדדים להתגורר בקליפורניה, ארה"ב, והשתלבו שם במעגל העבודה. לבעל אזרחות אמריקאית ולאשה רשיון עבודה בארה"ב ("גרין-קארד"). לבני הזוג בת קטינה שנולדה בארה"ב ביום 8.2.04.

ביום ה' תמוז תשס"ז (21.6.07) הגיש הבעל, באמצעות בא-כחו, עו"ד רפי שדמי, לבית הדין תביעת גירושין בה כרך את עניני מזונות האשה, מזונות הקטינה, משמורתה ועניני הרכוש שבין הצדדים.

ביום 19.11.07 הגיש ב"כ הבעל לבית הדין בקשה לתיקון כתב התביעה, בגדרה עתר לצמצם את התביעה שבפני בית הדין לענין הגירושין בלבד. ב"כ הבעל הסביר זאת בעובדה כי "המשיבה נקטה בהליכים משפטיים כנגד המבקש בארה"ב שם נתקיימו כבר דיונים בנושאים הכספיים ובנושא סדרי המגע והראיה שבין המבקש לבתו".

ביום 4.12.07 הגיש ב"כ הבעל לבית הדין בקשת הבהרה בה ביקש כי ייקבע שהתביעה שתידון בפני בית הדין אינה לגירושין בלבד, כי אם גם בקשר לתביעה לאכיפת הסכם הממון שנכרת בין הצדדים ואשר קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לעניני משפחה בתל אביב, וכפי שנכתב בסעיף 21 לפרשת התביעה בכתב התביעה המקורי. ב"כ הבעל טען כי לא יכולה להיות מחלוקת באשר לתוקפו של הסכם הממון, "ומשום כך יש לזקוף כטעות הבקשה שלא לדון בנושאי הרכוש".

ביום כ"ד טבת תשס"ח (2.1.08) התקיים בפנינו דיון אליו התייצבו ב"כ הצדדים והבעל. ב"כ האשה העלה טענה מקדמית לפיה אין בית הדין מוסמך לדון בענינים שנכרכו בגירושין, מאחר והצדדים גרו במשך תקופת נישואיהם בארה"ב והוגשו שם תביעות על ידי האשה. לדבריו, התביעות הוגשו שם ביום 15.6.07 והמסירה לבעל היתה ביום 20.6.07, בעוד שהתביעה בבית הדין הוגשה למחרת, ביום 21.6.07. לטענת ב"כ האשה, מהיחפזותו של הבעל להגיש את התביעה בבית הדין לאחר שכבר הוגשה התביעה בארה"ב, מוכח בעליל, שהתביעה אינה כנה. עוד הוסיף ב"כ כי עריכת הסכם הממון בישראל אינה מקנה סמכות, לא לבית המשפט בישראל ולא לבית הדין, ובפרט שבאחד השלבים הגיש ב"כ הבעל בקשה שלא לדון בענינים הכרוכים, אף שמאוחר יותר חזר בו מבקשה זו.

ב"כ הבעל קבל על כך שהאשה לא התייצבה לדיון בעוד שהבעל התייצב פעמיים בישראל (לצורך דיון זה ולצורך דיון קודם שנדחה), ודרש להשית עליה הוצאות בגין כך. כן טען ב"כ הבעל כי מכיון שהסכם הממון קיבל תוקף של פסק דין בישראל, כאן הוא מקומה של תביעה לאכיפת פסק הדין.

בסיומו של הדיון הורינו לב"כ הצדדים להגיש סיכומי ביניים ואסמכתאות בקשר לשאלת הסמכות. ב"כ הצדדים עשו כן. לאחר העיון בסיכומים אלו ביקשנו לקבל השלמה של הטיעונים בנקודות שלא היו ברורות לנו דיין, ושוב עשו כן ב"כ הצדדים. אנו משבחים אותם על העבודה הרצינית והיסודית שנעשתה על ידם. להלן נפרט את עיקרי טיעוניהם. נדון בהם ונכריע.

טענות ב"כ האשה

3.         ראשית, טוען ב"כ האשה, כי במקרה זה מוגבלת סמכותו של בית הדין לעריכת גירושין דתיים כדת משה וישראל, וזאת מכח סעיף 4א' לחוק שיפוט בתי-דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג-1983 (להלן: "חוק השיפוט"). לדבריו, בשאלה זו אין כל מחלוקת בין הצדדים, באשר התובע גילה דעתו על כך בבקשתו לתיקון כתב התביעה.

שנית, אין לבית הדין סמכות לפי סעיף 1 לחוק השיפוט, הואיל ואין מתקיים התנאי של "יהודים בישראל", שכן הנתבעת (ואף התובע) לא היו כלל בישראל במועד הקובע לנושא הסמכות, קרי: מועד הגשת התביעה. זאת ועוד, לצדדים במקרה דנן אין כל זיקה (ובוודאי שלא זיקה מספקת) שיש בה כדי להעניק סמכות לבית-הדין הנכבד בענייני הגירושין, מכח סעיף 1 לחוק השיפוט. בהקשר זה, ציין ב"כ האשה בתמצית את העובדות שלהלן: הצדדים נישאו זל"ז כדמו"י ביום 17.6.02. בסמוך לאחר נישואיהם (בחודש 10/02), עזבו בני-הזוג את מדינת ישראל ועברו להתגורר, דרך קבע, בלוס-אנג'לס, ארצות-הברית. בני-הזוג ידעו, כבר במועד אישורו של הסכם הממון שנכרת ביניהם בסמוך לנישואיהם, כי בכוונתם לעבור ולהתגורר בארצות-הברית ולמרות עובדה זו, לא מצאו אל נכון לקבוע כל קביעה שהיא באשר לסמכות הדיון. הם ידעו שהם יהיו תושבי ארצות הברית, ולמרות זאת הם לא ביקשו להעניק סמכות ייחודית לערכאה כלשהיא בישראל. מכאן - שלקחו בכלל חשבון, כי תהא ביניהם, בשעת הצורך, התדיינות בפני הערכאות בארצות הברית. במסגרת המעבר לארצות-הברית, "חיסלו" הצדדים, כל זיקה למדינת ישראל, לרבות: הפסקת הדיווח לביטוח הלאומי, ויתור על התושבות, מכירת הרכבים, הפסקת עבודתם בישראל וכיו"ב. בארצות הברית, נולדה לצדדים בתם היחידה, ביום 8.2.04. לצדדים תושבות בארצות-הברית, התובע והבת הקטינה הינם אזרחי ארצות-הברית ואילו הנתבעת בשלבי קבלת אזרחות אמריקאית (גרין-קארד). בין הצדדים מתנהל הליך גירושין כולל, בארצות הברית, שהוגש ביום 15.6.07 - במסגרתו נדונה סוגיית הסדרת גירושי הצדדים בהיבט האזרחי וכל הכרוך בכך: מזונות, משמורת והסדרי ראייה, וחלוקת הרכוש המשותף.

שלישית, ס"ק 4א(ה) לחוק השיפוט קובע מפורשות, כי "אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בענינים הכרוכים בגירושין". בהתאם לסעיף זה, עשוי בית-הדין לקנות סמכות אך ורק בנושא הגירושין הדתיים, והוא משולל סמכות לדון בנושאים הכרוכים בגירושין. מטרת תיקון מס' 3 לחוק השיפוט, במסגרתו הוסף סעיף 4א הינה מתן פתרון לבעייתם של בני-זוג יהודים שנישאו כדמו"י, אשר אינם מתגוררים במדינת ישראל ואשר זקוקים לפתרון דתי הילכתי - דהיינו הסדרת גט כדמו"י - הא ותו לא. אין בסעיף זה, והמחוקק אף עמד על כך מפורשות בס"ק (ה), כדי להקנות סמכות שיפוט באלו מהנושאים הכרוכים בגירושין. גם מטעמי היעילות הדיונית, אין כל נימוק ראוי להקניית סמכות לבית-הדין בנושאים הכרוכים, מקום שבו הצדדים הינם תושבי ואזרחי מדינה זרה, הם אינם בישראל, עבודתם, ביתם, ילדתם, בריאותם, פרנסתם, רכושם - הכל מחוץ לישראל, מאז נישואיהם ועד היום. לטענת ב"כ האשה, נימוקים אלו עמדו בבסיס בקשת ב"כ הבעל לתיקון כתב התביעה, שבה ביקש לצמצם את התביעה בבית הדין לענין הגירושין בלבד. לאחר מספר שבועות, ככל הנראה לאחר שאחת מהחלטות הערכאה האמריקאית לא נשאה חן בעיניו, עתר הבעל, בבקשה נוספת ל"הבהרה" בה טען כי: "... יש לזקוף כטעות הבקשה שלא לדון בנושאי הרכוש..." וביקש להחזיר על כנה את ה"כריכה" של נושא הרכוש (להבדיל מיתר ה"כריכות" אותן זנח הבעל).

רביעית, הפורום הנאות לדיון בעניינים ה"כרוכים", מבחינת כלל מירב הזיקות, מחייב את התוצאה לפיה תהא נתונה הסמכות לבית-המשפט בלוס-אנג'לס. בכל הנוגע לנושא המשמורת וסדרי הראייה, הרי שבבחינת מושכלות ראשונים, הכלל הוא כי עניינם של הקטינים יידון במקום בו הם חיים, גרים, לומדים ומתחנכים. לענין מזונות הילדים והאשה, הרי שמתחייבת התוצאה לפיה ידון בנושא בית-המשפט במדינה בה מתגוררים הזכאים למזונות ובה הם מתכלכלים. לענין הרכוש, הדין הינו, כי הפורום הנאות לדיון הינו מקום הימצאו של הרכוש. לצורך שקילת ובחינת זהותו של הפורום הנאות ינקוט בית המשפט במבחן "מירב הזיקות" הרלבנטיות לנשוא התובענה. כלומר, על בית הדין לבחון את מידת זיקתם של הצדדים כמו גם נסיבות הסכסוך - לישראל. בנסיבות הענין, לא יכול להיות כל ספק (ואף לא צל צילו של ספק), כי מירב (אם לא כלל) הזיקות - הנובעות מהעובדה שהצדדים הינם תושבי ארצות-הברית, שם הם גרים, שם הם מתפרנסים, שם נולדה ומתחנכת ביתם, שם רכושם - מחייב את התוצאה, כי הפורום הנאות והמתאים לדיון בכל העניינים הקשורים להתרת נישואיהם הינו בבית-המשפט המוסמך בלוס-אנג'לס.

חמישית, בקשר לטענת הפורום הנאות, מוסיף ב"כ האשה וטוען, כי קיום דיון בפורום בית הדין בישראל, בעת שיש "הליך תלוי ועומד" בבית המשפט בארה"ב, יגרום עוול לאשה ויהווה שימוש לרעה בהליכי משפט מצד הבעל. לטענתו, בכתב תביעתו ביקש הבעל להעלים מעיני בית-הדין הנכבד, בחוסר כנות ובחוסר תום-לב העולה כדי שימוש לרעה בהליכי משפט, את העובדה שהוגשו הליכים קודמים באותם עניינים ממש, בבית-המשפט בלוס-אנג'לס (ואשר היו בידיעתו המלאה באותו מועד). האשה מתגוררת בארצות-הברית, הבת הקטינה מתגוררת בארצות-הברית, רכושם ופרנסתם של הצדדים בארצות-הברית - באופן שבו ברי, כי ניהול ההליך בישראל יהווה הכבדה וטרדה מיותרת ובאופן העולה על הנדרש לגבי האשה. זאת ועוד, משקדמה תביעת האשה לערכאה בחו"ל לתביעתו של הבעל - קנה בית-המשפט בחו"ל את סמכות הדיון ועל בית-הדין הנכבד לקבוע, בבחינת עקרון כיבוד הערכאות הבינלאומי, כי בית-הדין הנכבד משולל סמכות לדון בנושאים התלויים ועומדים. זאת ועוד, בית-המשפט בארצות-הברית, אף נתן, במסגרת ההליכים התלויים ועומדים בפניו החלטות שיפוטיות שונות, הן בנושא המזונות, הן בנושא המשמורת והסדרי הראיה, והן בנושאים הרכושיים. בנסיבות אלו, הרי שבמידה ולא ימשוך בית-הדין הנכבד את ידיו מהדיון בנושאים ה"כרוכים", כמתחייב מכללי כיבוד הערכאות ההדדי, עלולות חלילה להינתן החלטות סותרות.

שישית, מאידך גיסא, ובהסתמך על "חזקת שוויון דינים", לא ייגרם עוול לבעל על ידי שלילת הדיון בענינים הכרוכים בבית הדין הרבני. שהרי הבעל מתגורר בארצות-הברית, פרנסתו הינה בארצות-הברית, נכסיו הינם בארצות-הברית, בתו בארצות-הברית - באופן שבו לא תיגרם לו כל טרדה ו/או כל עוול בגין ניהול ההליך המשפטי בארצות-הברית. בכל הנוגע לסעדים המשפטיים שיוענקו לכל אחד מהצדדים במסגרת ההליכים המתנהלים בארצות-הברית, הרי שיש להחיל, במקרה זה, את ההנחה המבוססת על חזקת "שוויון הדינים" באשר להליך שיחול. מכל מקום, הרי שעסקינן במדינת ארצות-הברית. חזקה על ערכאה משפטית מוסמכת במדינה נאורה, מובילת העולם החופשי, כי תוצאותיה המשפטיות יביאו לכלל עשיית משפט צדק, ושלא יקופחו זכויותיו של מי מבעלי הדין.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, בהתחשב בכללי הפורום הנאות, לאור העובדה, כי לנתבעת תיגרם טרדה ועוול מיותר מעצם קיום ההליך במדינת ישראל, לאור היעדר כל טרדה ועוול לתובע, לאור העובדה שההליך בארצות-הברית בנושאים החופפים לאלו שביקש הבעל "לכרוך" בפני בית-דין זה קדם לתביעה שהוגשה לבית-דין זה, ולאור כל יתר הנימוקים המצטברים שהובאו לעיל - הרי שסמכות הדיון נתונה, אך ורק לערכאות השיפוט האמריקאיות.

שביעית, מעבר לכך, לאור העובדה כי בעת פתיחת ההליך בישראל היה הליך תלוי ועומד בבית המשפט בלוס אנג'לס, ובהתאם לחזקת שוויון הדינים, פסק דין שיינתן על ידי בית הדין בישראל לא ייאכף על ידי רשויות המשפט בארה"ב. ממילא, יהווה הדיון בבית הדין "הליך סרק" מיותר שיביא את הצדדים לכלל כפל דיונים ולכלל הוצאות מיותרות ולבזבוז זמן שיפוטי יקר, ללא כל תועלת.

לאור מכלול הנסיבות והנימוקים שפורטו, מבקש ב"כ האשה לקבוע, כי בית-הדין משולל סמכות לדון בכל הנושאים הכרוכים בגירושין, להבדיל מנושא הגירושין הדתיים בלבד, וכי בית המשפט בלוס אנג'לס הוא המוסמך לדון באלו.