לביא נ' קאנטרי קלאב גלי הדר

פסק דין

לפניי תביעה מכוח פקודת הנזיקין בגין נזקי גוף, שלטענת התובעת, נגרמו לה ביום 20.3.2010 בעת נפילתה ממכשיר "הגרביטרון" (להלן: "האירוע") בחדר כושר אשר בקנטרי "גלי הדר" (להלן: "חדר הכושר" או "הנתבעת").

בתצהירה, טוענת התובעת כי ביום האירוע הגיעה לחדר הכושר כהרגלה, מזה כשמונה שנים, לשיעור מתיחות. משהקדימה לשיעור, החליטה, לטענתה, להתאמן באמצעות מכשירי חדר הכושר עד תחילת השיעור. כחלק מהאימון פנתה התובעת, כך דבריה, למכשיר ה"מתיחות החדש" (הגרביטרון), בו התנסתה לראשונה כמספר ימים לפני האירוע בנוכחות מדריך, לטענתה, עקב היותו חדש ולא מוכר לה. ומשכך, כאשר פנתה התובעת ביום האירוע למכשיר הגרביטרון (להלן: "הגרביטרון" או "המכשיר"), ביקשה משני, מדריכת הכושר באותה עת בחדר הכושר (להלן: "המדריכה") שתשגיח עליה ותדריך אותה בעבודה עם המכשיר. לטענתה, המדריכה לא נענתה לבקשתה ולא השגיחה עליה בעת האימון. כאשר סיימה התובעת את אימונה במכשיר וביקשה לרדת ממנו, החליקה וכתוצאה מכך, לפי דבריה, שברה את שתי צלעותיה וסבלה מכאבים רבים במשך תקופה ארוכה. לפיכך, טוענת התובעת, כי המדריכה לא ביצעה את תפקידה כראוי וכנדרש, לכן, היא טוענת, כי בהתנהגותה זו יש משום רשלנות.

נציג הנתבעת ומדריכת הכושר מאשרים שאכן הגיעה התובעת לאימון בחדר הכושר, אך, לטענתם, במשך האימון לוותה התובעת על-ידי המדריכה במהלך ובשימוש בכלל המכשירים. עוד נטען על-ידם, כי כאשר פנתה התובעת למכשיר הגרביטרון ניסתה המדריכה למנוע מהתובעת עלייה למכשיר, זאת מפאת גילה ומוגבלותיה, אך נתקלה בהתנגדות מצידה של התובעת. משלא הצליחה המדריכה לשכנעה לזנוח את הרעיון, ליוותה אותה המדריכה במהלך עבודתה על המכשיר ובסיומו עזרה לה, לטענתה, לרדת ממנו. עוד מוסיפה המדריכה, כי כל אותה העת הייתה התובעת תחת השגחתה הצמודה ולא קרה לה שום נזק. כמו כן, נטען, כי לאחר שסיימה התובעת את האימון על הגרביטרון, פנתה להמשך אימון על ההליכון.

ביום 5.12.13 במהלך דיון שנערך לפני (להלן: "הדיון") נשאלה התובעת האם יש עדים נוספים שהיו במהלך האירוע, תשובתה: "אני מתאמנת לבד אין לי עדים". משכך , אין לפני בית המשפט אלא עדות יחיד של בעל דין המעוניין בתוצאות ההליך.

הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] , תשל"א 1991 (להלן: "סעיף 54") קובעות כי במקרים כגון אלו רשאי בית המשפט לסמוך הכרעתו על עדות יחיד של בעל דין ובלבד ש"יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו".

ליום הדיון הגיעה התובעת ללא חומר ראיתי, לשאלת בית המשפט בדבר תמונות הנזק ומסמכים רפואיים ענתה "אין לי פה מסמכים רפואיים". לא זו אף זו, בתצהירה מציינת התובעת כי לאחר שנפגעה "הלכתי להמשיך בשיעור של אריק... הוא אדם מאד נחמד הוא שאל לשלומי אמרתי יש לי כאבים נראה, ראיתי שאני לא יכולה להמשיך הלכתי הביתה".

לאור הטענה לעיל אריק הינה דמות מפתח, היה על התובעת לזמן את אריק להעיד בדבר סיבלה ומכאוביה, עדות שהייתה יכלה לחזק את טענותיה. משנמנעה התובעת מלזמנו, פועל הדבר לרעתה.

זאת ועוד, נכונה לטעמי טענת ב"כ הנתבע כי במידה ואכן התובעת נחבלה ושברה את צלעותיה בזמן האירוע, כפי שציינה בתצהירה "סובלת מכאבים חזקים" ואף בשאלה שהפנתה למדריכה בדיון היא מציינת "...חשבתי שזה כאבים עזים ועשיתי מתחות כמו כל השנים", הכיצד חשבה להמשיך לשיעור המתיחות או, לחילופין, כפי שטוען ב"כ הנתבעת, להמשיך את האימון על ההליכון כאשר צלעותיה שבורות.

מנגד, עדותה של המדריכה כי הינחתה וליוותה את התובעת וכמו כן כי התובעת ירדה מהמכשיר ללא כל פגע מהמינה על בית המשפט אשר התרשם ממנה. מאידך, עדותה של התובעת היתה בלתי אמינה.

לפיכך, התובעת לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה.

משכך, התביעה נדחית.

התובעת תשא בהוצאות הנתבעת על-סך 300 ₪.

ניתן היום, י"ב טבת תשע"ד, 15 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים.