לארי נ' עיריית נצרת עילית

השופטת ד' ברק-ארז:

1.  בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 4.3.2018 (רע"א 42024-01-18, השופטת ר' גלפז-מוקדי). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום בנצרת מיום 4.1.2018 (ת"א 45845-10-17, השופט ד' קירס), ובהמשך לכך קיבל את הערעור והורה כי תביעה שהגישה המבקשת תתברר בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

רקע והליכים קודמים

2.  המבקשת, עובדת סוציאלית בהכשרתה, הועסקה על-ידי מחלקת הרווחה בעיריית נצרת עילית (להלן: העירייה), היא המשיבה, במשך כארבעים שנה, ובשנים שקדמו לפרישתה אף כיהנה כמנהלת המחלקה.

3.   בשנת 2016 קיבלו מספר עובדים בעירייה – והמבקשת ביניהם – הצעה לפרישה מוקדמת בתנאים שהוגדרו כמיטיבים, כחלק מתכנית לעידוד פרישה שקידמה העירייה. המבקשת נענתה להצעה וביצעה את תהליך הפרישה בהתאם להנחיות העירייה. לאחר כמה חודשים מסרה העירייה לעובדים שנענו להצעה כי תנאי פרישתם אושרו על ידי הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים. בהתאם לכך, בחודש דצמבר 2016 פרשה המבקשת מעבודתה בעירייה. זמן מה לאחר מכן זומנה המבקשת, יחד עם כמה עובדים נוספים שפרשו, לשיחה עם נציגי העירייה. בפגישה זו נמסר לעובדים כי נפלה טעות ולמעשה לא כל תנאי הפרישה שלהם אושרו על ידי משרד האוצר, ועל כן לא יוכלו לקבלם. לטענת העירייה, במעמד זה הוצע לעובדים לחזור בהם מפרישתם, אולם המבקשת סירבה להצעה זו.

4.  על רקע השתלשלות עניינים זו, בחודש אוקטובר 2017 הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה כספית על סך כ-131 אלף שקלים נגד העירייה. התביעה נשאה כותרת שהכתירה אותה כ"תביעת נזיקין". המבקשת טענה כי העירייה התרשלה בביצוע תפקידה והפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה כמעסיקה, ובשל כך גרמה לה נזקים ממוניים ונפשיים. כמו כן, המבקשת טענה כי התנהלותה של העירייה עולה כדי תרמית והפרה של חובה חקוקה.

5.  העירייה הגישה בקשה לסלק את תביעתה של המבקשת על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. העירייה טענה בהקשר זה כי תביעתה של המבקשת נעוצה ביחסי ההעסקה ביניהן ובתנאי הפרישה שהובטחו לה, עניין מובהק של יחסי עבודה, ועל כן הסמכות לדון בתביעה מסורה לבית הדין לעבודה. לעומת זאת, המבקשת טענה כי התביעה היא תביעה נזיקית מובהקת שאמורה להתברר בבית המשפט האזרחי.

6.  בית משפט השלום דחה את בקשת העירייה, בקבעו כי כתב התביעה מנוסח בבירור כתביעה נזיקית, כי התביעה מוגדרת מפורשות בכותרת לה כתביעת נזיקין וכי העילות המשפטיות הנטענות בה הן נזיקיות. על כן, בית משפט השלום קבע כי התביעה צריכה להתברר בערכאה אזרחית ולא בבית הדין לעבודה, תוך הפניה לפסק הדין ברע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (14.10.2015) (להלן: ענייןרוחם), שעליו יורחב עוד בהמשך הדברים.

7.  העירייה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על ההחלטה האמורה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, ובהמשך לכך אף קיבל את הערעור לגופו. בית המשפט המחוזי קבע כי עיון בכתב התביעה מלמד כי בעיקרו של דבר המבקשת טוענת להפרת הסכמים מצד העירייה וכן להפרה של חובות חקוקות, סוגיות המצויות, כך נקבע, בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. בית המשפט המחוזי ציין כי מסעיף אחד של כתב התביעה עולות אמנם לכאורה גם טענות נזיקיות אחרות, אולם עיון בהן מלמד כי מדובר ב"טענות מאולצות אשר שונו או הותאמו לתביעה על מנת להציגה כנזיקית". בפרט, ציין בית המשפט המחוזי כי אין בעובדות הנטענות בכתב התביעה תמיכה, ולו בסיסית, בעוולת התרמית, וכי לא ניתן למצוא "מרכיבי התרשלות של ממש" בטענות המבקשת. לבסוף, בית המשפט המחוזי ציין כי בהסתכלות רחבה יותר, גם שיקולי מדיניות מחייבים כי הסכסוך יידון בבית הדין לעבודה, שהוא הבקיא והמצוי בתחום משפט העבודה.