לא תמיד יש להתערב בשיקול דעת ההורים בהסדרי ראיה עם סבים

השופטת ת' בזק-רפפורט:

1.                   ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כב' השופט מנחם הכהן) מיום 7.7.09 בתמ"ש 23900/07, בו דחה בית משפט קמא את תביעתה של המערערת לצו בדבר הסדרי ראיה בינה לבין שלושת נכדיה.

עובדות העניין

2.                   המערערת תושבת צרפת, אמה של משיבה 2.

3.                  משיבה 2 ובעלה, משיב 1, ילידי צרפת, המתגוררים בירושלים (להלן - המשיבה; המשיב והמשיבים, בהתאמה). למשיבים 3 ילדים. הגדולה שבהם - כך עולה מכתבי הטענות - כבת 7 שנים (להלן - הילדים).

4.                   כנטען בכתב התביעה, מזה שנים, יחסי הצדדים אינם מן המשופרים, בלשון המעטה. על אף היחסים הקשים, בעבר אפשרו המשיבים למערערת קשרים מסוימים עם הנכדים - לטענת המערערת היא נהגה להתראות עם נכדיה כפעמיים בשנה, וכן היתה עמם בקשר טלפוני, שלחה להם גלויות ואף שיגרה להם מתנות.

5.                   אלא שבשלהי שנת 2007 השתנו הדברים. כך, עובר להגשת התביעה שלחו המשיבים אל המערערת מכתב חתום בידי עו"ד מטעמם, בו הודיעוה כי "אינם מעוניינים לפגוש אותה במסגרת ביקוריה בארץ" (סעיף 31 לכתב ההגנה).

6.                   לאור עמדה זו, ביום 30.10.07 הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט לענייני משפחה (תמ"ש 23900/07), בה עתרה ל"קביעת סדרי קשר בין סבתא לבין נכדיה", וטענה כי התנגדות המשיבים לקשר בינה לבין הילדים נובעת מהשקפתם הדתית-חרדית.

7.                   בתגובה טענו המשיבים בכתב הגנתם, כי התנגדותם לקשר עם המערערת אינה קשורה כלל להשקפתם הדתית. הם ציינו כי הם מקיימים קשרי משפחה הדוקים עם בני משפחה בעלי השקפות שונות, לרבות בני משפחה הנשואים ללא יהודים ובני זוגם. את יחסם למערערת הם הסבירו על רקע יחסים קשים בין המערערת למשיבה עוד מנעורי המשיבה. להערכתם, המערערת פגועה בנפשה. בפועל, לטענתם, היא מנסה לעורר מדנים בינם, מטרידה אותם ומנסה ליצור עימם קשר באופן אובססיבי. כאשר נעשה ניסיון לפגישה חד פעמית בבית קפה עם הילדים, הם טענו כי "הפגישה זו הסתימה בצעקות וקללות" מול הילדים. לדבריהם, בשל רצונם להגן על הילדים, מונעים הם מהילדים כל מגע עם המערערת.

8.                  בנוסף טענו המשיבים כי בית המשפט כלל איננו מוסמך לחייב את ההורים, האפוטרופוסים הטבעיים של הילדים, בקיומו של קשר עם הסבתא, באשר הדין איננו מכיר בזכות הורי הורים לקשרים עם נכדיהם, אלא במצב בו אחד ההורים נפטר חלילה (סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב - 1962 (להלן - חוק הכשרות).

9.                   ביום 10.3.08, במסגרת אותה תובענה, עתרו המשיבים לצו הגנה למניעת קשר בין המערערת לבין הילדים.

10.               בהחלטה מיום 10.3.08, מבלי לקבוע כי המערערת ביצעה את המיוחס לה על ידי המשיבים, הורה בית משפט קמא על מתן צו הגנה, המונע מן המערערת ליצור כל קשר עם המשיבים או עם מי מהנכדים (להלן - החלטת הביניים הראשונה).

11.               ביום 25.3.08 התקיים דיון בבית משפט קמא בבקשה נוספת של המשיבים, לפי פקודת בזיון בית המשפט, בה נטען כי המערערת הפרה את החלטת הביניים הראשונה.

12.               בעקבות כך, ואף כאן מבלי לקבוע אם המערערת ביצעה את המיוחס לה על ידי המשיבים, הורה בית המשפט על סנקציות למקרה של הפרות עתידיות של צווי בית המשפט (להלן - החלטת הביניים השנייה).

13.               בית משפט קמא הוסיף והורה על הגשת תסקיר פקידת סעד, וקבע כי זו תחקר על תסקירה במועד שנקבע להוכחות.

14.               במועד שנקבע להוכחות - 3.7.08 - התקיים דיון הוכחות בתיק העיקרי, ונחקרו הצדדים. תסקיר פקידת סעד לא הוגש, ובית משפט קמא הורה לפקידת הסעד להחיש את הגשת התסקיר; לב"כ התובעת להגיש חוו"ד רפואית מטעם ד"ר אמירו, הפסיכיאטר (פסיכותרפיסט), אצלו מטופלת המערערת בצרפת; וכי עם קבלת המסמכים, יורה על הגשת סיכומים.

15.               ביום 1.12.08 הוגש תסקיר פקידת הסעד (להלן - התסקיר). בתסקיר ציינה פקידת הסעד כך:

"מהפגישות שקיימתי לפני מספר חודשים הן עם הסבתא והן עם האם ובעלה, עלתה תמונה של יחסים קשים ומורכבים בין הסבתא לבת לאורך השנים".

16.               כאמור בתסקיר, הבת והאם מיחסות זו לזו "בעיות נפשיות". מכל מקום, ברור מן התסקיר כי קיימת התנגדות נחרצת של המשיבה לכל מגע וקשר בין המערערת לילדים, וזאת על שום השקפתה של המשיבה, כי קשר כזה יזיק לילדים. על רקע זה קבעה פקידת הסעד: