לא ניתן לתת פסק דין לפי החוק לחלוקת חיסכון פנסיוני לאחר פטירת החוסך

האם ניתן לרשום פסק דין לחלוקת חיסכון פנסיוני לפי חוק לחלוקת חיסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו, תשע"ד-2014 (להלן: החוק) לאחר שהחוסך נפטר?

1. ביום 8.6.1998 ניתן פסק דין (להלן: פסק הדין הרכושי) שקבע, כי התובעת זכאית ל- 43.5% מהזכויות הפנסיוניות של בעלה דאז (להלן: המנוח), שהיה גמלאי של המדינה. התובעת גבתה את המגיע לה באמצעות עיקול בגינו שולמו לה תשלומים חודשיים כפי חלקה. ביום 29.2.2016 הלך המנוח לבית עולמו. ביום 19.10.2017 הגישה התובעת בקשה לחתימת פסיקתא (שהומרה לאחר מכן לכתב תביעה) על מנת לאפשר את רישום פסק הדין הרכושי בהתאם לחוק. המטרה הפרקטית של ההליך הינה לאפשר לתובעת לקבל קצבת שארים.
2. משעה שהתובעת הצהירה, כי ככל שעתירתה תתקבל ויהא בכך כדי לגרוע מקצבת שארים של מי מהנתבעים (ילדיהם הבגירים של התובעת והמנוח), היא לא תפעל ליישום פסק הדין – הודיעו הנתבעים כי הם מותירים את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט.
3. הקושי נעוץ בכך, שפסק דין בר רישום על פי החוק לא ניתן בימי חלדו של המנוח. לכן לא ניתנה הודעה אודות פסק הדין לגוף המשלם (סעיף 3 לחוק), והלה לא רשם הערה בנדון (סעיף 4 לחוק). לפיכך הוריתי לתובעת להגיש טיעונים בשאלה, האם ניתן להיעתר למבוקש לאחר שהמנוח הלך לבית עולמו.

4. כאמור בסעיף 1 לחוק, מטרתו היא להסדיר את חלוקתו של חיסכון פנסיוני באמצעות הגוף המשלם (הסדרה שלא הייתה אפשרית קודם לכן, לרבות בשל מגבלות חוקיות על עבירות הזכות - בעם 10916/03 צה"ל מדינת ישראל נ' פלונית (14.6.2007) ). הזכות לקבל קצבת פרישה ישירות מהגוף המשלם מותנית בכך שפסק הדין יעמוד בקריטריונים המפורטים בסעיף 3 לחוק. ככל שכך, רשאי בן הזוג להגיש את פסק הדין לגוף המשלם, אשר רושם הערה בדבר פסק הדין (סעיף 4 לחוק, להלן: ההערה). עם רישום ההערה קמה זכותו של בן הזוג לקבל ישירות מהגוף המשלם חלק יחסי מהזכויות הכספיות להן זכאי בן הזוג שצבר את הזכויות (להלן: החוסך), במועד בו זכאי החוסך לקבלן (סעיפים 6, 13, ו- 14 לחוק).
5. בנוסף לחידוש האמור, הנוגע לקצבה אותה מקבל בן הזוג בחייו של החוסך, מאפשר החוק לבן הזוג לקבל קצבה גם לאחר שהחוסך הלך לבית עולמו (סעיף 22 לחוק). עם זאת, ישנו הבדל מהותי בין שני סוגי הקצבאות: זו המשולמת בחיי החוסך הינה חלוקה בפועל של זכות קיימת ומשותפת. זו המשולמת לאחר פטירת החוסך, הינה, למעשה, קצבת שארים, שתכליתה סוציאלית. קצבת שארים זו הינה חידוש גדול של החוק, מאחר שטרם חקיקתו הפקיעו גירושי בני הזוג את זכות בן הזוג לקבל קצבה כלשהי לאחר פטירת החוסך. דא עקא, משעה שמדובר בזכות שלא הייתה קודם, בבחינת יש מאין, נקבע מנגנון למימון עלותה. הדבר נעשה על ידי הפחתה דיפרנציאלית (תלוית מין) של אחוז מסוים מהקצבאות המשולמות לחוסך ולבן הזוג בחיי הראשון (סעיף 16, והתוספת לחוק).
6. הזכות לקבל קצבת שארים על פי החוק מותנית ברישום הערה, כאמור בסעיף 22 (א) רישא, משעה שרישום ההערה מאפשר להתחיל בגביית "הפרמיה" הנ"ל בחיי החוסך. הדבר דומה לתלות בין תשלום דמי ביטוח לזכאות לתגמולי הביטוח. גזירה שווה זו מבהירה מדוע דין התובענה דנא להידחות - כשם שלא ניתן לדרוש תגמולי ביטוח ללא פוליסה תקפה, כך לא ניתן לקבל קצבת שארים ללא רישום הערה ותשלום "פרמיה" על פי סעיף 16 לחוק. לפיכך, אפילו הציעה התובעת לשלם רטרואקטיבית את "הפרמיה" לא היה מקום להיעתר, שעה שהדבר חותר תחת תכליתו של הסעיף האמור.
7. אין בידי לקבל את עמדת התובעת, לפיה דין העיקול מכוחו גבתה את המגיע לה על פי פסק הדין הרכושי, כדין הערה. מדובר בשני מושגים שונים בתכלית שנועדו לתכליות שונות. יתירה מזו, קבלת עמדת התובעת מנוגדת לתכלית רישום ההערה – היערכות טכנית ופיננסית לתשלום קצבת שארים לבן זוג לשעבר. מן הטעם האמור, וכמבואר לעיל, לא ניתן לעשות כן רטרואקטיבית.

8. אין בכוחו של סעיף 30(ג) לחוק (הדן ב"התאמת" פסק דין שניתן לפני תחילת החוק לפסק דין על פי החוק) כדי להושיע את התובעת. פסק הדין שעשוי להינתן לפי סעיף 30(ג) הינו פסק דין "בדבר אופן חלוקת החיסכון הפנסיוני באמצעות הגוף המשלם לפי פרקים ב' עד ד'...". שמע מניה, מתן פסק דין בר רישום על פי החוק מותנה בכך שניתן ליישם את פרקים ב' עד ד' לחוק. לכן מותנית הסמכות לתת פסק דין כאמור ביכולת ליישם את סעיף 22 לחוק (הכלול בפרק ד'), קרי – באפשרות לרשום הערה בחיי החוסך. בלשון אחרת, פטירת החוסך לפני הגשת בקשה לפי סעיף 30(ג) לחוק, מאיינת את האפשרות להיעתר לה.
9. אשר על כן, אני דוחה את התביעה.
   בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

תואיל המזכירות לסגור את התיק.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.