התובעת נרשמה לקורס איפור מקצועי במכללה המנוהלת על-ידי הנתבעת. הרשמתה הייתה לאחר שהקורס כבר החל, אך סמוך לאחר הרשמתה ביקשה לחזור בה, ולבטל את השתתפותה בקורס האיפור. עניינה של התביעה בשאלה, אם זכאית היא שיוחזרו לה דמי השתתפותה בקורס במלואם.
2. התובעת נרשמה ביום 27.6.2007 לקורס איפור שהחל ביום 19.6.2007. נציגת הנתבעת, הגב' מיכל מדרוני, הציעה לתובעת להמתין לתחילת הקורס הבא, המתחיל ביום 19.8.2007. זאת, הן בשל העובדה שהתובעת החסירה את שלושת השיעורים הראשונים, הן בשל החשש שהנתבעת לא תספיק להיערך לכניסתה המאוחרת של התובעת לקורס. כך למשל, כל תלמיד המשתתף בקורס מקבל מזוודת איפור לשם תרגול, והגב' מדרוני ידעה, ואף אמרה זאת לתובעת, שאין ברשותה מזוודה זמינה עבור התובעת. למרות זאת, התובעת התעקשה להצטרף לקורס באיחור, גם אם לא תהיה עבורה מזוודה כבר בשיעור הראשון שתשתתף. הגב' מדרוני נענתה להפצרותיה, והנתבעת אף הקלה על התובעת בנושא התשלום עבור הקורס.
הרישום נעשה באמצעות הטלפון ביום 27.6.2007, לאחר שכאמור, הקורס כבר החל. בשיחה זו מסרה התובעת את פרטיה ואת פרטי כרטיס האשראי שלה, והוסכם שהתובעת תשלם 7,000 ש"ח בחמישה-עשר תשלומים. סכום הנמוך ב-1,400 ש"ח ממחיר הקורס, ומספר תשלומים העולה על המקובל.
3. ביום 3.7.2007 הגיעה התובעת אל השיעור הראשון שבו השתתפה, שהיה כאמור, השיעור הרביעי בקורס. בתחילת השיעור התברר לה, כפי שנאמר לה
מראש, שאין עבורה מזוודת איפור זמינה לצורך התרגול. התובעת קיבלה מזוודה חלופית, והובטח לה שייעשה מאמץ להשיג עבורה מזוודה בהקדם האפשרי. באותו מועד גם נדרשה התובעת לחתום על מסמכי הרשמתה בכתב. התובעת לא חתמה על דף ההסכם, הכולל את כללי ההרשמה ואת דמי הביטול, במקרה של ביטול ההשתתפות בקורס, אלא התחכמה, וחתמה רק על העמוד האחרון, שעניינו "הצהרת בריאות וכשירות". בכתב התביעה טענה כך "לציין שאני חתמתי רק על הסכם התשלום לישראכרט ולא על החוזה עם החברה".
למחרת, ביום 4.7.2007, התקשרה הגב' מדרוני אל התובעת, והודיעה לה שהמזוודת האיפור הגיעה. היא אף הסכימה, וגם זה בצעד חריג, לשלוח את המזוודה עם שליח לביתה של התובעת. למרות זאת, התקשרה התובעת אל הגב' מדרוני למחרת היום, ביום 5.7.2007, וביקשה לבטל את משלוח המזוודה, כמו גם את רישומה לקורס.
4. השאלות השנויות במחלוקת הן, אם אמנם נחתם הסכם מחייב בין הצדדים. אם התשובה לכך חיובית, כי אז עולה השאלה אם זכאית התובעת לבטלו ולקבל את כספה בחזרה.
אקדים ואומר כי אין כל משמעות לכך שהתובעת לא חתמה על כל דפי ההסכם. חוזה יכול שייעשה בכתב, ויכול שיעשה בעל-פה. אין ספק שבמקרה זה התקיים מפגש רצונות בין הצדדים, התובעת לנתבעת, וכן התקיימו בהתקשרות זו כל היסודות החיוניים לקיומו של חוזה מחייב. התובעת נענתה להצעתה של הנתבעת, הצדדים גמרו בדעתם להתקשר האחד עם השני, וללא ספק התקשרות זו הייתה ביחס לנושא מסוים ומוגדר (תנאי המסויימות). לפיכך, משנכרת חוזה כאמור, ממילא שחל העיקרון שלפיו חוזים יש לקיים (sunt servanda pacta).
בהתאם לכללי ההסכם, שהתובעת כאמור, צד להם, ביטול השתתפותה של התובעת בקורס, במועד שבו ביקשה לעשות כן, גורר אחריו תשלום מלא.
בהקשר זה ראוי להעיר כי מאחר שגמר תהליך החתימה נעשה במפגש פיזי של שני הצדדים, של התובעת עם נציגת הנתבעת, הגב' מדרוני, גם אין לומר שמדובר ב"עסקת מכר מרחוק", כהגדרתה בסעיף 14ג לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981.
5. בנסיבות אלו, וכפי שהובהר לתובעת במהלך הדיון, היא איננה זכאית להחזר התשלום ששילמה.
חרף זאת, הוצעה לה הצעת פשרה על-ידי נציג הנתבעת. הצעתו הראשונה נדחתה יום לפני הדיון, והצעתו השנייה, להחזיר לתובעת 5,000 ש"ח, נדחתה על-ידה במהלך הדיון.
למרות מסקנתי כאמור, ומבלי שהדבר מחייב מי מבין הצדדים, ראיתי לנכון להציע שהנתבעת תגיע להסדר כלשהו עם התובעת. בין בדרך של השתתפות בקורס חלופי, ובין בדרך של החזר כספי מסוים (לאחר שינוכו ההוצאות שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהרישום ומביטולו). ניכר היה שהתובעת שככל הנראה לא קיבלה ייעוץ קודם לדיון, ולא העריכה נכונה את תוצאות סירובה להסדר הפשרה שהוצע לה, חרף מאמציי הרבים להסביר לה זאת. אין להתעלם מן העובדה שבפועל, ספק אם נגרם לנתבעת נזק משמעותי. אין לומר שבשל ביטול השתתפותה של התובעת בקורס, נמנעה הנתבעת מלאפשר לתלמיד אחר להשתתף, שהרי מלכתחילה נרשמה התובעת באיחור. בדומה, משלא הועברה לידי התובעת מזוודת האיפור שהוזמנה עבורה, יכולה הייתה הנתבעת להעבירה לתלמיד אחר, שנרשם לקורס מאוחר יותר.
התביעה כאמור, נדחית.
ניתן היום י"ב באלול, תשס"ז (26 באוגוסט 2007) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
003278/07תק 330 תמר בר אשר צבן