ע"א
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
3120-09
07/09/2009
|
בפני השופט:
1. יצחק ענבר
2. יוסף שפירא
3. נאוה בן-אור
|
| - נגד - |
התובע:
1. כלל חברה לביטוח בע"מ
2. אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
עו"ד רחל הראל מסלאווי
|
הנתבע:
1. שמאסנה אנואר
2. שרעבי רמי
3. מובילי הר טוב בע"מ
עו"ד בעז ארד
עו"ד שרון אביטל
עו"ד עמוס גבעון
|
| פסק-דין |
השופט י' שפירא:
לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ע' כהן) בת.א. 11719/02 שניתן ביום 11.1.09 אשר קיבל את התביעה הן בשאלה האם מדובר בתאונת דרכים אם לאו, והן בדחיית טענת ההתיישנות, וקצב את נזקיו של התובע-הנפגע, משיב 1 דכאן (להלן: "
הנפגע").
תיאור התאונה
1. במהלך עבודתו של הנפגע אצל מעבידו משיב 2 (להלן: "
המעביד"), נדרש הנפגע להעלות ולהוריד מהמשאית שהיתה בחזקת ובבעלות המעביד, עגלות מתכת להובלת ביצים באמצעות משטח הרמה המותקן בחלקה האחורי של המשאית. הנפגע תיאר את התאונה נשוא הערעור בתצהיר עדות הראשית, כדלקמן:
"בתאריך 28.7.92, הובלתי את העגלה, שאני מעריך את משקלה כ-50 ק"ג, לקצה משטח ההרמה. במהלך הורדת משטח ההרמה, החליקה העגלה מעבר לקצה משטח ההרמה, ובמקום להיעצר שם, נפלה על כף ידי הימנית ומחצה אותה בין העגלה לבין דופן המשאית. כתוצאה מכובד המשקל, נפלתי ממשטח ההרמה"(שם סעיף 4).
ובהמשך:
"למיטב ידיעתי, מותקנים, בדרך כלל, בבסיסן של העגלות, מוטות נמוכים. תפקידם של המוטות לעצור את העגלה במקרה של החלקת גלגליה מעבר לקצה משטח ההרמה, ולמנוע נפילת העגלה ממשטח ההרמה. אולם, במהלך ההורדה החליקה העגלה, כפי שתואר לעיל, בשל העובדה שלא היו מוטות"(שם, סעיף 5).
כן הוסיף בתצהיר משלים כי משטח ההרמה, שהיה מותקן בחלקה האחורי של המשאית, הופעל באמצעות הכח המכני של המשאית, כשמנוע הרכב פועל, ופעולת ההורדה התבצעה באמצעות שלט שמחובר בכבל חשמלי למשאית (שם, סעיף 3).
בעדותו סיפר הנפגע כי הרמפה החלה להתנדנד ואיבדה את היציבות רק אחרי שהוא התחיל להוריד את הרמפה (פרו', 6), וכן הוסיף כי ידו נמחצה בין העגלה ובין הסורגים של המשאית ולאחר מכן העגלה נפלה מהרמפה והוא אחריה (פרו', 8). לעומת זאת, הכחיש הנפגע כי העגלה נפלה עליו לפני שהוא הגיע לרמפה ולפני שהחל להוריד אותה וטען כי הוא לא הרגיש שהעגלה עקומה עד שהחל להוריד אותה (פרו',24) והוא לא ראה שחסר מוט בעגלה, הוא הניח בדיעבד כי העגלה נפלה. המעביד העיד כי כאשר חסר אחד המוטות, העגלה איננה יציבה.
כן יצויין כי בזמן אירוע התאונה ישב המעביד בתא הנהג של המשאית, והוא ניגש אל הנפגע לאחר ששמע אותו צועק.
אירועים לאחר קרות התאונה
2. אין מחלוקת בין הצדדים כי האירוע אכן התרחש ביום 28.7.92, וכי ביום 29.8.95 הוגשה התביעה הראשונה כנגד המעביד בעילה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:
"חוק הפלת"ד"), ונגד משיבים 2,3 בעילה נזיקית.
ביום 6.5.96, נמחקה התביעה הראשונה לגבי המערערות (להלן: "
המערערת") וביום 22.12.98 נמחקה מחוסר מעש כנגד משיבים 2,3. (להלן: "
התביעה הראשונה").
ביום 17.11.02 הוגשה התביעה השניה (נשוא ערעור זה) נגד המשיבים בעילה על פי פקודת הנזיקין. (להלן: "
התביעה השנייה").
ביום 5.12.04, תוקן כתב התביעה בתביעה השנייה באופן שהמערערת צורפה כנתבעת בעילה על פי חוק הפלת"ד.
פסק הדין בבית משפט קמא
3. בית המשפט קמא בחן את גירסאות הנפגע לגבי אירוע התאונה לעומת גירסת המעביד, וציין כי הגרסאות השונות של הנפגע, כמו גם עדות המעביד
"מקשים לקבוע ממצאים ביחס לנסיבות אירוע התאונה" (שם, 5). כן ציין בית המשפט כדלקמן:
"אלא שמחקירתו הנגדית של החוקר עלה כי החקירה לא נתנה תמונה מלאה של אירוע התאונה. למרות החקירה שערך, החוקר חאג' קאסם לא ידע באיזה שלב של הפריקה אירעה התאונה. הוא לא ידע כיצד מורידים את העגלות מהמשאית (עמוד 87 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט הוא השיב כי הוא אינו יכול לתאר את השתלשלות הדברים ואת קרות התאונה על סמך מה שאמר לו התובע (עמוד 87 לפרוטוקול).
בנסיבות אלה, כאשר החקירה מציגה תמונה חלקית בלבד, אין לייחס משקל רב לדברים שאמר התובע, וצוטטו לעיל, מה גם שתמליל שהגיש החוקר לא שיקף את מהלך השיחה כולה, שכן, כפי שאמר החוקר: "הרבה דברים שהוא אמר לא תמללתי כי לא הבנתי במדויק (עמוד 88 לפרוטוקול)". (שם, פסקה 13).