לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין משפחות אומנה לבין המדינה

בפני בית הדין בקשת המבקשת בתיק זה והנתבעות בתיק העיקרי ע"ב 1525/06, נתבעת 1 מדינת ישראל - משרד הרווחה, נתבעת 2 - עיריית ירושלים ונתבעת 3 - עמותת אור שלום (להלן: "המבקשות"), לסלק על הסף את תביעת התובעים בתיק העיקרי ה"ה עליזה ויצחק דרעי ובעלה (להלן: לפי העניין "התובעים" או "המשיבים"), שבתביעתם בקשו לקבוע כי בינם לבין הנתבעות שררו יחסי עובד-מעביד, ולחייב את המשיבות בתשלום הזכויות הנגזרות מהיותם עובדים.

הרקע לתביעה

1.            1.            התובעת ובעלה פעלו כמשפחה אומנה עבור ילדים במסגרות שונות. בין השנים 1966 ל-1995, המשיבים היו משפחה אומנה מטעם הנתבעת 2 עיריית ירושלים (להלן: "העירייה"), בין השנים 1995-1999 מטעם משרד הרווחה ובין השנים 1999-2002 מטעם השירות למען הילד.

2.            2.            השירות למען הילד הינו גוף בעירייה המטפל בילדים המועמדים לאימוץ ובמשפחות מאמצות. משפחות אומנה מטעם השירות משמשות כמשפחות קלט חירום לילדים המוצאים מביתם במצבי סיכון, כשנוצר צורך לדאוג להשמתם המיידית עד למתן החלטה שיפוטית בעניינם.

3.            3.            המשיבים במהלך השנים טיפלו במאות ילדים, אשר התגוררו בביתם בתקופות שונות.

חלקם של הילדים שנשלחו היו ילדים קשים שסבלו מבעיות התנהגותיות, ילדים נכים, ילדים חולים וחלקם אף תינוקות. מסגרת הטיפול בהם כללה מגורים, כלכלה, וטיפול וסיפוק צרכיהם.

4.            4.            בסוף שנת 2002 מר דרעי קיבל התקף לב ועבר ניתוח מעקפים והגב' דרעי אושפזה עקב סכרת קשה ופגיעה אורטופדית. בעקבות זאת, התובעים דרשו את הוצאתם המיידית של הילדים הנמצאים אצלם.

לפיכך,  ביום 3.2.03 ועל פי בקשת התובעים הפסיקה הנתבעת 1 מדינת ישראל - משרד הרווחה  (להלן: "משרד הרווחה") את שירותי האומנה שסופקו על ידי התובעים (ר' נספח ב' לכתב ההגנה).

5.            5.            ביום 21.2.03 התקיימה פגישה בין התובעים לבין השירות למען הילד ובה הוסברה להם הסיבה להפסקת היותם משפחה אומנה (נספח א' לבקשה).

טענות המבקשות

1.            1.            משרד הרווחה הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר יחסי עובד-מעבד בין הצדדים כשעיריית ירושלים ועמותת אור שלום הצטרפו לנימוקיה. עיריית ירושלים בנוסף טענה כי יש למחוק על הסף את התביעה מחמת התיישנות.

2.            2.            הנתבעות טוענות כי אין להכיר ביחסי עובד-מעביד ביניהן לבין התובעים עקב הסיבות כדלקמן:

א.            א.            אופי היחסים בין משפחות האומנה ובין הנתבעות אינו של עובד מעביד.

ב.            ב.            משרד הרווחה קובע את מספר הילדים שיישלח לכל משפחה, אך אין כל התחייבות מצידו להפנות ילדים באורח סדיר ורצוף אל משפחה כלשהי.

ג.              ג.              אמנם שיבוץ ילד במשפחה אומנה ושהייתו בה מלווים בפיקוח של עובד סוציאלי מטעם משרד הרווחה, אך האומנה מתבצעת בבית המשפחה, כאשר הטיפול בילדי האומנה משתלב בפעולה היומיומית של המשפחה. תפקידה של משפחה אומנה הוא כולל ורחב ואין מדובר ב"מקצוע", והטיפול בילד הוא בשיקול דעתה ועל פי הבנתה.

ד.            ד.            סעיף 6.3 לתקנות העובדים סוציאליים (להלן: "התקנות"), קובע כי משפחת האומנה מקבלת תמורה עבור הטיפול בילד וכיסוי ההוצאות הקשורות בטיפול בו ומעמדו עוסק עצמאי.

על פי סעיף 13.1 לתקנות שלטונות המס אינם רואים בתשלום המשתלם  למשפחות אומנה כהכנסת עבודה אלא כהחזר הוצאות אחזקה והשתתפות בהן. כמו כן, משפחות אומנה פטורות מלשלם בעצמן מס ערך מוסף, ומשרד הרווחה מעביר את תשלומי המס באופן כולל עבור כל המשפחות.

ה.            ה.            המבחנים לקביעת יחסי עובד-מעביד אינם מתקיימים במקרה דנן. מבחן ההשתלבות אינו מתקיים מכיוון שהמשיבים לא התקבלו לעבודה כפי שמתקבלים עובדי מדינה, המשיבים לא קיבלו תלושי משכורת ולא היוו חלק מהמערך הארגוני של רשויות הרווחה. ההיבט השלילי של המבחן מתקיים וזאת מכיוון שהמשיבים קיבלו דמי החזקה המשולמים לשם כיסוי ההוצאות בטיפול בילדים, ולא נמנעה מאחד מהם עבודה מחוץ לבית.

ו.              ו.              גם מבחן הפיקוח והשמירה לא מתקיים. אמנם גידול ילדים במשפחות אומנה מתבצע תוך ליווי ומעקב של עובדים סוציאליים, אך אין המדובר בפיקוח ובשליטה, אלא בבקרה ולווי.