לא יתקיים דיון נוסף בעניין פרשנות המונח "רשות מקומית" בחוק מיסוי מקרקעין

           בפניי עתירה לדיון נוסף בפסק דינו של בית משפט זה מיום 13.8.06 בע"א 1002/05, בו נדחה ערעורה של העותרת על החלטתה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: חוק מיסוי מקרקעין) שליד בית המשפט המחוזי בתל-אביב, שדחתה שבעה עררים שהגישה העותרת בנוגע לחיובה במס שבח על עסקאות מכר שביצעה בשטח המושב מזור.

           העותרת הינה אגודה שיתופית רשומה, המאגדת חלק מתושבי המושב השיתופי מזור והיא בעלת הזכויות במקרקעין שבתחומי המושב מכוח חוזה שכירות בינה ובין מינהל מקרקעי ישראל, המתחדש מדי שלוש שנים. במהלך השנים 2000-1998 מכרה העותרת על-פי שבעה חוזים שונים בתי מגורים ומגרשים בשטח המושב לרוכשים שונים. העותרת טענה הן בפני ועדת הערר והן בפני בית המשפט העליון כי היא זכאית לפטור ממס שבח לפי סעיף 72 לחוק מיסוי מקרקעין, הקובע כי רשות מקומית פטורה מתשלום מס שבח. טענתה של העותרת בהקשר זה התבססה, בין היתר, על כך שסעיף 91(א) לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות), תשי"ח-1958, קובע את הכלל לפיו חברי ועד ההנהלה של אגודה שיתופית יכהנו גם כחברי הוועד המקומי של היישוב השיתופי. כן טענה העותרת כי תמורת המכירות שימשה אותה לצורך השקעה בתשתיות ובפיתוח בתחומי המושב לרווחת כל תושביו.

           טענותיה של העותרת נדחו על ידי ועדת הערר שקבעה כי העותרת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי בעסקאות המכר שביצעה היא פעלה בפונקציה המוניציפאלית שלה כוועד מקומי ולא בפונקציה הכלכלית-עסקית שלה כאגודה שיתופית. בית המשפט העליון (מפי השופטת א' חיות ובהסכמת הנשיא א' ברק והשופט א' א' לוי) דחה, כאמור, את ערעורה של העותרת על החלטת ועדת הערר. בפסק הדין נשוא העתירה שבפניי ציינה השופטת א' חיות כי ועדת הערר קבעה כממצא עובדתי שהאגודה השיתופית היא שהייתה בעלת הזכויות במקרקעין נשוא עסקאות המכר והיא זו שהתקשרה עם רוכשי הזכויות באותן עסקאות. השופטת א' חיות הוסיפה כי כפל התפקידים של ועד ההנהלה באגודה השיתופית, המשמש גם כוועד המקומי של היישוב, עשוי אמנם לעורר קשיים בהבחנה בין פעולות הוועד כוועד הנהלה לפעולותיו כוועד מקומי מוניציפאלי, אך יש להישמר מעירוב תחומים בלתי ראוי בין פעולותיו של הוועד בכל אחת מן הפונקציות שאותן הוא ממלא. על כן קבעה השופטת א' חיות שאין מקום לייחס לוועד המקומי את עסקאותיה של האגודה השיתופית אך בשל הזהות הפרסונאלית בין ועד האגודה לוועד המקומי. עוד הוסיפה השופטת א' חיות כי במקרה דנן ייעודם של הכספים שקיבלה האגודה השיתופית בתמורה לעסקאות שהיא חויבה בגינן במס אינו יכול לשמש אינדיקציה מכרעת לקביעת התפקיד שבגדרו ביצע הוועד את אותן עסקאות.

           בעתירתה לדיון נוסף טוענת העותרת כי בפסק דינו של בית המשפט העליון נפסקה הלכה חדשה וחשובה בנוגע לפרשנות המונח "רשות מקומית" בסעיף 72 לחוק מיסוי מקרקעין בהקשר של מכירת מקרקעין מוניציפאליים במושב עובדים שיתופי. העותרת טוענת כי במושב עובדים שיתופי הרכוש המוניציפאלי רשום על שם האגודה השיתופית ולא על שם הוועד המקומי, ולכן גם כאשר מבחינה פורמאלית האגודה השיתופית היא המוכרת בעיסקה מסוימת, הרי עדיין יש לבחון אם האגודה השיתופית ביצעה את אותה עיסקה תחת כובעה העסקי-כלכלי או שמא היא פעלה כגוף בתחום השלטון המקומי. עוד טוענת העותרת כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין נשוא העתירה סותרת ההלכה שנפסקה בבית משפט זה בע"א 569/81 מנהל מס ערך מוסף נ' אביגדור מושב עובדים, פ"ד לט(1) 738 (להלן: עניין אביגדור), שבו נדונה שאלת מעמדה של אגודה שיתופית בנוגע לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, ושנקבע בו כי אגודה שיתופית אינה רשאית לנכות מס תשומות בגין ההוצאות שהוציאה לבניית מבני ציבור. המשיב טוען ככל שיש בפסק הדין נשוא העתירה חידוש מבחינת פרשנותו של סעיף 72 לחוק מיסוי מקרקעין, חידוש זה עולה בקנה אחד עם ההבחנה בין תפקידי האגודה השיתופית לאלה של הוועד המקומי ועם לשונו ותכליתו של הסעיף. בהקשר זה מציין המשיב כי רק חברי האגודה השיתופית, שהם כשליש מתושבי המושב, נהנו מתמורת מכירת המקרקעין. עוד טוען המשיב, כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין נשוא העתירה אינה סותרת את ההלכה שנקבעה בעניין אביגדור, שכן באותו עניין לא נקבע שהטעם לכך שאגודה שיתופית אינה יכולה לנכות את הוצאותיה לבניית מבני ציבור כמס תשומות הוא כי הוצאות אלה נעשו במסגרת תפקידיה של האגודה כרשות מוניציפאלית.

           דין העתירה לדיון נוסף להידחות. אכן, בפסק הדין נשוא העתירה ישנו חידוש הלכתי באשר לפרשנות המונח "רשות מקומית" בסעיף 72 לחוק מיסוי מקרקעין, ודומה כי קשה לחלוק על כך שחידוש הלכתי זה הוא בעל חשיבות לאגודות שיתופיות שונות ברחבי הארץ. עם זאת אין די בכך שבהלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון ישנם חידוש או חשיבות על מנת להצדיק את קיומו של דיון נוסף בפסק הדין שקבע את אותה הלכה. החשיבות, הקשיות או החידוש הטמונים בהלכה שנקבעה הם התנאים המוקדמים הנדרשים לשם קיום דיון נוסף בהתאם לסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. אולם, בקיום תנאים אלה אין די. כדי שבית משפט זה יורה על קיום ההליך הנדיר והמיוחד של דיון נוסף, צריך שיתקיים תנאי נוסף והוא שהחידוש, החשיבות או הקשיות בהלכה שנקבעה הם מהותיים ומשמעותיים באופן המצדיק דיון מחודש (ראו למשל: דנ"א 406/04 הועדה המקומית לתכנון ולבניה - ירושלים נ' עמותת תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים (לא פורסם); דנ"א 5707/04 מדינת ישראל נ' קרישוב (לא פורסם)). הלכות חשובות וחדשות רבות נקבעות בפסיקתו של בית משפט זה בערעורים השונים ובעתירות המובאים לפניו. רובן המכריע של הלכות אלה נקבעות במותב תלתא ודי בכך על מנת להפכן מחייבות. רק במקרים בודדים בעלי חשיבות משפטית או ציבורית יוצאת דופן תהיה הצדקה לקיומו של דיון נוסף בהלכה שנקבעה על ידי בית משפט זה. ההלכה נשוא העתירה שלפנינו, על אף חשיבותה, אינה נמנית עם אותן הלכות יוצאות דופן שמוצדק לקיים בהן דיון נוסף. הלכה זו אף אינה סותרת את ההלכה שנקבעה בעניין אביגדור, שכן סוגית תפקידיה המוניציפאליים של האגודה השיתופית הוזכרה באותו עניין אך בדרך אגב ולא שימשה להכרעה בשאלת ניכוי מס התשומות על ידי האגודה השיתופית. זאת ועוד, עניין אביגדור עסק, כזכור, בשאלות הקשורות לחיוב אגודה שיתופית במס ערך מוסף, וספק אם ניתן להסיק ממנו מסקנות לעניין חיובה במס שבח.

           אשר על כן, העתירה לדיון נוסף נדחית. העותרת תישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לטובת המשיב.

           ניתנה היום, כ"ח באדר התשס"ז (18.3.2007).

                                                                                      ה נ ש י א ה

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    דז

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il