לא יעוכב עונשו של מנכ"ל חברת הביטוח "לה נסיונל" לשעבר בגין הרשעתו בפרשה

1.        המבקש, משה פרג', כיהן בתקופה הרלוונטית לכתב-האישום כמנהל כללי, חבר דירקטוריון ובעל מניות בחברת הביטוח "לה נסיונל חברה ישראלית לביטוח בע"מ" (להלן: החברה). בכתב-אישום שהוגש נגד המבקש לבית-המשפט המחוזי בירושלים בשנת 1997, נטען כי בין השנים 1995-1991 הוא ביצע, בצוותא עם שותפו לכתב-האישום, סמנכ"ל החברה ומנהל אגף ביטוח החיים בה - מיכאל רוזנבלט, שורת מעשי מרמה הנוגעים לעסקאות ביטוח שכרתה החברה במגזר הקיבוצי, אשר נרשמו באופן כוזב במסמכי החברה, ואף מסר אודותיהן פרטים מטעים לרשות לניירות ערך ולבורסה.

2.        על פי הנטען, ניסה המבקש להגדיל את היקף עסקי ביטוח החיים של החברה באופן מלאכותי, ולשם כך כרתה היא, באמצעות סוכני הביטוח דניאל וינמן ומאיר שמיר, עסקאות ביטוח חיים מסוג "ריסק קבוצתי" לטווח קצר עם 26 קיבוצים שונים. מהותו של ביטוח מסוג "ריסק" הוא כי עם מותו של חבר בקיבוץ, על החברה לשלם לקיבוץ תגמולי ביטוח. ביטוח זה הוענק לקיבוצים בתנאים מיטיבים מאוד, אשר הפכו את העסקה לאטרקטיבית מבחינתם: הקיבוצים נדרשו לשלם סכומים נמוכים, אם בכלל, בגין פרמיות, כך שדי היה בפטירות בודדות של חברי הקיבוץ כדי להביאם לידי רווח; תנאי הביטוח אפשרו לכלול בו חברי קיבוץ שנפטרו זה מכבר או שהיו על ערש דווי; בחלק מן המקרים מועד תחילת הביטוח קדם למועד ההתקשרות בפועל; העסקאות נערכו ללא בדיקות רפואיות מקדמיות של המבוטחים. צירופם של כל אלו יחדיו הוביל למסקנה כי ביטוח חברי הקיבוץ בביטוח "ריסק" עשוי להיות מקור להפקת רווחים עבור הקיבוץ, בשל התגמולים הרבים שהיו עתידים להיכנס לקופתו.

3.        על פי הנטען, המבקש ידע כי מהות ההתקשרות בין החברה לקיבוצים הינה בעסקאות ביטוח קבוצתיות קצרות טווח לכיסוי מקרי פטירה בלבד, וכי הקיבוצים אינם מעוניינים בתוכנית חסכון. נטען, כי חרף מהותן האמיתית של העסקאות, הן נרשמו בספרי החשבונות של החברה כאוסף של פוליסות ביטוח ארוכות טווח, המשלבות רכיבים של ריסק וחסכון גם יחד. פירושו של רכיב החיסכון הוא כי החברה תשלם למבוטח סכום כסף, חד פעמי או תקופתי, במועד מוסכם מראש. פוליסות אלו נרשמו על שם כל אחד ואחד מחברי הקיבוץ שנכללו בעסקאות, אף שהללו לא היו מעורבים כלל בכריתתן - אלא אנשי קשר מטעם הקיבוץ בלבד. עוד נטען, כי כדי ליישב את הפער בין העסקאות שהוצגו בפועל לבין העסקאות כפי שנרשמו בספרי החברה, נעזר המבקש בכלים ביטוחיים שונים שכללו, בין היתר, רישום כוזב של הנחות במערכת ביטוח החיים של החברה על ידי הקטנת יתרת הפרמיות בהן חב הקיבוץ כנגד ויתור של סוכני הביטוח על עמלות להן הם זכאים; רישום כוזב של הלוואות שהעניקה החברה לקיבוצים בגובה ערך הפידיון - סכום החיסכון שהצטבר לזכותם עד אז - אשר נצבר לו היו הפרמיות משולמות בפועל. 

4.        על פי הנטען, על יסוד רישומים כוזבים אלו, מכרה החברה לחברות ביטוח זרות חלקים מן הביטוחים הכוזבים עבור סך של כ- 140,000,000 ש"ח. ביטוחי משנה כגון דא נהוגים בין חברות הביטוח כדבר שבשגרה, והם משמשים עבור חברת הביטוח הראשית כאמצעי מימון זמין ויעיל. נוסף לכך, פעל המבקש לרישומן של עסקאות פיקטיביות עם מבטחי משנה, אשר ניהלו שיג ושיח עם החברה אך לא הגיעו עימה לכלל הסכם סופי. סך הכנסותיה של החברה עבור פעולה זו עמד על כ- 127,421,000 ש"ח. נטען, כי קבלת כספים זו נעשתה בנסיבות מחמירות, הנובעות מן הסכומים הגבוהים שהשקיעו חברות המשנה בביטוחים; מפרק הזמן הממושך בו התבצעו עבירות כה רבות ומתוחכמות בשיטתיות ובעקביות; ומן הפגיעה ביחסי המסחר של מדינת ישראל עם מדינות חוץ. עוד נטען, כי הרישומים הכוזבים שימשו את החברה בעת גיוס הון במרמה מציבור המשקיעים בבורסה, שכן על יסודם פורסמו שלושה תשקיפים שכללו פרטים כוזבים, ובמסגרתם הונפקו ניירות הערך של החברה לציבור. בעבור זה קבלה החברה לידה סך של 114,000,000 ש"ח. נוסף לכך, הניע המבקש קבוצה של משקיעים מוסדיים מקבוצת בנק לאומי, לרכוש ניירות ערך של החברה בסכום כולל של עשרות מיליוני ש"ח.

5.        נוכח כל אלה, יוחסו למבקש שורה ארוכה של עבירות: רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, הכללת פרט מטעה בדוחות שנמסרו לרשות לניירות ערך ולבורסה, הכללת פרט מטעה בתשקיף, תרמית בקשר לניירות ערך וזיוף מסמך - עבירות לפי סעיפים 423, 415 418 ו-25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וסעיפים 36, 53(א)(2), 53(א)(4), 54(א)(1) לחוק ניירות ערך, התשכ"ח-1968.

ההליך בפני בית-המשפט המחוזי

6.        טענתו העיקרית של המבקש בבית-משפט קמא, הייתה כי החברה התקשרה עם הקיבוצים בעסקאות ביטוח ארוכות טווח הכוללות מרכיב של חסכון, וזאת, לאחר שנציגי הקיבוצים הבהירו כי זוהי מטרתם. המבקש גרס כי הצעותיו לקיבוצים התבססו על מודלים ידועים בשוק הביטוח והמימון, וכי התנאים המיטיבים נועדו למשוך אותם להתקשר עם החברה, וכן מתוך ציפייה כי לכשיוטב מצבם הכלכלי, הם יתקשרו עם החברה בעסקאות נוספות. לטענת המבקש, סיום ההתקשרות בעסקאות הקיבוצים לאחר פרק זמן קצר יחסית ארע בשל רצונם של האחרונים, אשר ביקשו לנצל את ההטבות שהוענקו להם בעסקת הביטוח, ללא כל כוונה לחסוך לטווח ארוך.

7.        מורכבותן העסקית של פעולות המבקש והצורך להוכיח את קיומה של אחריות פלילית בגינן הובילו לכך שמשפטו ארך ימים רבים, בהם נשמעו עדויות למכביר. בהכרעת-דין יסודית ומפורטת, בחן בית-משפט קמא (כבוד השופט ג' גינת) את השאלות הבאות ביחס לפריטי האישום הנוגעים לכל אחד מן הקיבוצים: מה היו נסיבות ההתקשרות בין החברה לקיבוץ ומה היה מצבו הכלכלי באותה עת; האם היו לקיבוץ תוכניות ביטוח נוספות; מה מכרה החברה - מבחינתה - בכל עסקה ומה נרשם במערכת ביטוח החיים וספרי החשבונות שלה; השכלול שחל בעסקאות במהלך השנים; האם הנאשמים האמינו כי קיים רכיב חסכון במסגרת הפוליסה והאם היה בסיס לאמונה זו; ולבסוף, האם וכיצד שילמו הקיבוצים את הפרמיות להן נדרשו. שאלות אלו ואחרות נבחנו לאור מסכת עובדתית רחבת היקף, המושתתת על הרישומים בספרי החברה ובכללם דו"ח פרטי הפוליסות; דו"ח פרטי הלוואות כנגד פידיון; דו"ח תביעות בגין מקרי מוות; דף מידע אודות פקודות לפי מספר הקולקטיב; ריכוז נתונים כלליים לפוליסה; דו"חות סגירת עסקים רבעוניים; דו"חות סגירת פרמיות; דו"חות יתרת הלוואות רבעוניים; דו"חות הנחה שנתיים; רשימת הנחות וביטוליהן. למסמכים אלו נוספו עדותם של וינמן ושמיר (אשר לא הועמדו לדין בגין חלקם בפרשה, בין היתר בשל רצון המשיבה כי יעידו במשפטו של המבקש); עדויות אנשי הקשר מטעם הקיבוצים - במרבית המקרים היו אלו גזבר הקיבוץ ומזכיר המשק; עדויות אנשי הנהלת החשבונות של החברה; עורכי-דין ויועצים שונים אשר ייצגו את הקיבוצים בעסקאות הביטוח; ולבסוף, עדותם של בכירים בחברות ביטוח המשנה השונות.

8.        על יסוד האמור, נקבע כי מפגש הרצונות בין החברה לקיבוצים היה לגבי ביטוח ריסק בתנאים מיטיבים, וכי החברה העניקה לקיבוצים הטבות נלוות - מבלי שהם רצו או דרשו זאת - כגון אופציה בלתי מחייבת להמרת התוכניות הקיימות לתוכנית ביטוחית הכוללת רכיב של חסכון, אשר היקפה נקבע על ידי החברה ללא קשר לצרכי הקיבוץ בפועל. עלות מימושה של אופציה זו הייתה מיליוני ש"ח לשנה, ונוכח מצבם הכלכלי העגום של הקיבוצים באותה עת, והעובדה כי הם לא התחייבו לממשה, קשה היה לתאר כי הם אכן יעשו זאת. עוד נקבע, כי התנהלותן הקבוצתית של הפוליסות בשילוב עם תנאים מיטיבים בגין רכיב הריסק, והעובדה כי לא הוטלה סנקציה על הקיבוצים במקרה של ביטול הפוליסה, הבטיחו לקיבוצים רווחים מתגמולי פטירה בטווח קצר בהסתברות קרובה לוודאי.

9.        עוד נקבע, כי החברה העבירה מכספה לפוליסות הקיבוצים על ידי כך שהעניקה להם הלוואות והנחות על חשבון הפוליסה, וזאת כדי לאפשר את רישומו הכוזב של  רכיב החיסכון בספרי החברה. בספרים אלו נרשמו לחובת הקיבוצים פרמיות שנתיות של מיליוני שקלים בגין העסקאות שנכרתו עימן, ברובן כנגד מרכיב החיסכון. חלק מזערי מסכומים אלו נפרע במזומן, ובחלק גדול מן העסקאות מקור הכספים ששולמו במזומן היה בהסכמי מימון שקשרו הקיבוצים עם סוכני הביטוח וינמן ושמיר. כוונת המרמה של המבקש ברישומים אלו נלמדה מכך שהפוליסות התנהלו במנותק מהתחייבויות הקיבוצים וללא קשר למטרת ההתקשרות שלהם עם החברה - בחלק מן העסקאות ידע המבקש כי הקיבוצים מעוניינים בהפקת רווח לטווח קצר מתגמולי הפטירה ותו לא, ובחלק מן המקרים הוא עצם את עיניו מלראות זאת. כוונת מרמה זו נלמדה גם מהסתרת מהותן האמיתית של העסקאות מגורמי הפיקוח והבקרה על החברה, ובהם ועדת הניהול, הדירקטוריון, רואה החשבון, המפקח על הביטוח ואיגוד חברות הביטוח.

10.      נוסף לכך, נקבע כי ביטוחי המשנה הניבו רווחים עצומים לחברה, שכן חברות הביטוח הזרות התחייבו לשאת בחלק ניכר מן ההוצאות הכרוכות בעסקאות הקיבוצים בשנים הראשונות, תוך ציפייה כי הדבר יוביל לרווחים משמעותיים לעתיד לבוא. ברם, המבקש לא גילה למבטחות המשנה את אופיין האמיתי של עסקאות הביטוח, ובכלל זה את מעמדו האופציונאלי של רכיב החיסכון בהן ואת ההיבט הקולקטיבי שלהן. זאת ועוד, נקבע כי המבקש השמיט מן התמונה שפרס בפני מבטחות המשנה את העובדה כי חלקן של עסקאות הקיבוצים בתיק ביטוח החיים של החברה הלך וגדל עם השנים, כך שלא היה ביכולתן להעריך נכונה את כדאיות ההתקשרות עם החברה. 

11.      באשר לעבירות לפי חוק ניירות ערך נקבע, כי המבקש גרם לרישומים כוזבים בספרי החברה - הן בדבר עסקאות הקיבוצים והן בדבר מרמת מבטחי המשנה - ביודעו כי הדבר ישפיע על דוחותיה הכספיים, והוא אף היה מעורב בהליכי הכנת דוחות אלו ובאישורם על ידי דירקטוריון החברה. כוונת המבקש לכלול את הפרטים המטעים בדוחות נעשתה במטרה "להטעות משקיע סביר", וזאת, נוכח העובדה כי מרבית נתוני הדוחות שיקפו עסקאות מלאכותיות או כוזבות, אשר יסודן במרמה. ועוד נקבע, כי התשקיפים אשר יצאו תחת ידו של המבקש לא גילו פרטים מהותיים בעסקאות הקיבוצים, ועיון בהם יצר רושם כי מדובר בחברה משגשגת הנהנית מצמיחה מהירה ורווחים גבוהים, אף שלא כך היו פני הדברים. לפיכך, גם המשקיע המתוחכם לא היה יכול להעריך כראוי את כדאיות ההשקעה בחברה מכוחם של תשקיפים אלו, והוטעה כפועל יוצא מעיון בהם. כן הורשע המבקש בעבירות של תרמית בקשר לרכישת ניירות ערך, שכן הוא גרם להכללת הפרטים המטעים בתשקיף החברה בכוונה, ומתוך מודעות להשפעת אופן הצגת החברה בהם על היענות הציבור לרכישת ניירות הערך. ולבסוף, הורשע המבקש בעבירת תרמית בנוגע למצג שהציג כלפי המשקיעים המוסדיים, נוכח ראיות המלמדות כי בפגישתו עימם הוא הציג מצגים כוזבים בנוגע לכדאיות ההשקעה בחברה, והעלים מידיעתם עובדות מהותיות.

12.      בסופו של יום, הורשע המבקש במרבית העבירות שיוחסו לו, למעט זיכויו באישומים הנוגעים למקצת מחברות ביטוח המשנה (אישומים 34, 41 וחלק מאישומים 37 ו-39). דינו נגזר לשמונה שנות מאסר, מהן שש לריצוי מאחורי סורג ובריח ויתרתן על תנאי, וכן הוטל עליו קנס בסך מיליון ש"ח או שנת מאסר תמורתו. המבקש ערער על פסק-הדין לפני בית-משפט זה, ובד בבד הגיש את בקשתו הנוכחית, בה הוא עותר לעכב את ביצוע עונש המאסר.

נימוקי הבקשה

13.      בפיו של המבקש, העותר לעכב את ביצוע המאסר שהושת עליו, מגוון של נימוקים. בפתח דבריו הדגיש המבקש כי עסקינן בנושא מורכב וסבוך, אשר נדון בפני בית-משפט קמא במשך ימים רבים, והוכרע בפסק-דין בן כ-700 עמודים, וכי הדיון בפני ערכאה זו צפוי אף הוא להימשך זמן רב. לטענת המבקש, סיכויי הערעור שהגיש - גבוהים הם, שכן אין הוא מכוון את טענותיו כנגד ממצאי מהימנות. לדידו, בית-משפט קמא התעלם משורה ארוכה של מומחים ואקדמאים בעלי שם מתחום הביטוח, אשר נזעקו למקרא פסק-הדין והניתוח הכלכלי השגוי שלטענתם נערך בו. לטענת המבקש, חלוף הזמן מאז מועד ביצוע העבירות, העובדה כי התייצב לכל ההליכים שהתקיימו בעניינו עד כה והפקיד ערבויות כספיות בהיקף נרחב, היותו בן 66 שנים ומצב בריאותו הלקוי - מטים אף הם את הכף לטובת דחיית מועד ביצוע המאסר עד להכרעה בערעור.

14.      המשיבה,  מצידה, מתנגדת לבקשה זו, ומדגישה כי המבקש חטא בעבירות כלכליות חמורות בהיקף ניכר, בגינן נגזרה לו תקופת מאסר לא מבוטלת מאחורי סורג ובריח, וכי ערעורו מופנה כנגד מסכת עובדתית שנקבעה על ידי ערכאה קמא, ועל כן, סיכויי הצלחתו אינם גבוהים כלל.

דיון

15.      סוגיית עיכוב ביצועו של עונש מאסר שהושת על נאשם שהורשע בדין נדונה והוכרעה בעבר, ותמציתה של ההלכה שנקבעה בעניין זה בפרשת שוורץ (ע"פ 111/99 שורץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(2) 241), היא כי חרף האינטרס הציבורי באכיפה מיידית של העונש, מסור בידי בית-המשפט שיקול דעת כדי להבטיח כי מימושו של אינטרס ציבורי זה לא יפגע בנאשם ובזכויותיו במידה העולה על הנדרש. לשם כך, על בית-המשפט לבחון, בין היתר, את התקיימותם של הקריטריונים הבאים: חומרת העבירה ונסיבות ביצועה; תקופת המאסר שהושתה על הנאשם; טיב סיכויי הערעור והצלחתו; עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו במהלך המשפט; וכן נסיבות אישיות המיוחדות לכל נאשם ונאשם.

16.      לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה לה, והאזנתי לטיעוניהם של באי כוח הצדדים, מסקנתי היא כי לא קמה עילה לעיכוב ביצועו של עונש המאסר. למקרא פסק-הדין של ערכאה קמא, חומרתן של העבירות בהן הורשע המבקש אינה יכולה להיות מוטלת בספק. המבקש הוליך שולל גורמים שונים אשר באו עימו במגע במהלך השנים, ובהם גופים ישראליים וחברות ביטוח זרות. מעשיו הובילו לפגיעה באמינותה של כלכלת ישראל בפני משקיעי חוץ, ובאמינותו של שוק ההון הישראלי, אשר ניזון באופן אינהרנטי מן המידע המופיע בתשקיפים ובדוחות של החברות. משהורשע המבקש בשורה ארוכה של עבירות - אשר היקפן הכספי עצום הוא - שוב לא עומדת לו חזקת החפות. זאת ועוד, תקופת המאסר אשר הושתה על המבקש אינה מבוטלת, ועומדת על שמונה שנים, מהן שש לריצוי מאחורי סורג ובריח. בתקופה ממושכת כגון זו אין אנו נוטים, על דרך הכלל, לעכב את ביצוע עונש המאסר, שכן אין חשש ממשי שהמבקש ישא במלוא עונשו בטרם ישמע ערעורו. נוסף לכך, סבורני כי צודקת המשיבה בטענתה כי עיקר טענותיו של המבקש מופנות כנגד הכרעתו העובדתית המפורטת מאד של בית-משפט קמא, ועל כן, עומדת בפני בא-כוחו משימה לא פשוטה בבואו לקעקע את ההרשעה ולהפוך את הקערה על פיה. זאת ועוד, סבורני כי אין בטענותיו של המבקש, כגון פרק הזמן הממושך שחלף מעת ביצוע העבירות, העובדה כי אין לחובתו עבר פלילי מכביד וכי התנהג כראוי במהלך משפטו, או בנסיבותיו האישיות - כדי להטות את הכף לטובתו (השוו ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל, לא פורסם; ע"פ 6466/00 רודמן נ' מדינת ישראל, לא פורסם).