לפני תביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2001 (להלן:
"החוק").
רקע וטענות הצדדים
1. 1. הנתבעת הינה הינה הבעלים של פאב בשם "טרומן קפוטה" ברחובות (להלן:
"הפאב").
על פי הנטען בכתב התביעה, ביום חמישי, 3.1.2008, התקשרו התובעים לפאב לצורך הזמנת מקום ישיבה לאותו הערב, ואולם נאמר להם על ידי איש יחסי הציבור בשם גל שיש מקומות עמידה וישיבה ליד הבר, ושלמקום כזה אין צורך בהזמנה מראש.
לטענת התובעים באותו לילה בשעה 22.15 הגיעו לפאב ונשאלו על ידי המארחת אם יש בידיהם הזמנות. התובעים סיפרו למארחת על השיחה שלהם עם גל, אך זו סירבה ליתן להם להיכנס. התובעים טענו כי בכל זמן השיחה נכנסו אל הפאב קבוצות שונות של אנשים, מבלי שהתבקשו להציג הזמנה או מבלי לבדוק את הימצאותם ברשימות המוזמנים.
נוכח האמור הגישו התובעים כנגד הנתבעת תביעה על הסך של 15,000 ש"ח, שכן לטענתם הופלו לרעה על רקע מראם ומוצאם.
2. 2. הנתבעת דחתה בכתב הגנתה את טענות התובעים. הנתבעת טענה כי אין לה ידיעה על האירועים המפורטים בכתב התביעה. עוד טענה הנתבעת כי מדיניותה היא כי ניתן להזמין מקומות מראש אך אז על המזמינים להגיע בשעה הנקובה שאם לא כן לא תורשה כניסתם באותו ערב. במצב בו נותרים מקומות פנויים הנתבעת נותנת עדיפות ללקוחות קבועים, והסירוב להכניס את התובעים לא נבע מטעמי אפליה.
המסגרת הנורמטיבית
3. 3. כאמור, ענייננו בתביעה לפי חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים. תכלית החוק הינה קידום ערך השוויון והצורך למגר בדרך יישומו דעות קדומות וכן על הצורך בהחלתו במגזר הפרטי.
המחוקק עמד על הבעיה הקשה הקיימת בתחום החברתי, בין היתר, בנוגע להפליה בכניסה למקומות ציבוריים. החוק נועד להתמודד עם תופעה שלילית, בין היתר בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקומות בילוי בשל חזותו - תופעה שלילית שהחברה בישראל נדרשת להתמודד איתה, ואשר ברובה מתרחשת במקומות שהם בבעלות פרטית.
הרעיון הבסיסי ביסוד חקיקה זו הינו שיש להחיל את עקרון השוויון גם על עסקים פרטיים הפונים לציבור הרחב בהצעת שירות. החוק בא גם לאזן בין עקרון השוויון ובין השמירה על חופש ההתקשרות, כך שמחד מוטלת החובה שלא להפלות, על מי שפתח שעריו לציבור הרחב, ומאידך, מוצאים מתחולתו של החוק, למשל, מועדונים או ארגונים המבקשים לשמור על צביון חברתי מסוים.
(בעניין זה ראה בהרחבה: ע"א (חי') 3724/06
קיבוץ רמות מנשה נ' יצחק מזרחי)
4. 4. לפיכך, ולצורך האיזון בין האינטרסים השונים, הייינו: מחד - למנוע אפליה, ומאידך - לאפשר לעסקים פרטיים לשמור על צביון ומאפיין ייחודי מסויים, קבע החוק מנגנונים של איזונים ובלמים.
מחד - בסעיף 3(א) לחוק נקבע איסור האפליה כערך מרכזי מוגן, כדלקמן:
"מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות."
ועוד קבע החוק בסעיף 6(2) חזקה ראייתית על פיה:
"הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:
(2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור, באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה;"
מאידך, קבע החוק בסעיף 4 הגנה, על פיה במקרים מסויימים סירוב לספק שירות מסויים לא יחשב כאפליה, ובין היתר נקבע בסעיף 3(ד)(1) כדלקמן: