לא הוכחה רשלנות רפואית בניתוח לתיקון מחיצות האף

לפני תביעה, אשר עניינה טיפול רשלני שעבר התובע, טבקול ירון, לטענתו עת קיבל מהנתבע, פרופ' רון וכסלר, טיפול במסגרת פרטית, בקליניקה שלו כמנהל המחלקה הפלסטית בבית חולים הדסה עין כרם.

א.         רקע

1.         התובע יליד 1976, עבר ביום 30.7.93 ניתוח שמטרתו תפקודית רפואית, לתיקון סטיית מחיצת האף, לתיקון דרך האוויר, ניסיון לפתור בעיית נשימה, וכן במטרה  לתיקון פגם אסתטי. (להלן:"הניתוח הראשון").

2.         ביום 15.4.96 עבר התובע ניתוח נוסף באפו אצל הנתבע (להלן:"הניתוח השני").

ב.         טענות הצדדים

3.         התובע טוען, בנוגע לשני הניתוחים כי כל שנאמר לו ע"י הנתבע היה שמדובר בניתוח קוסמטי בלבד שיכלול תיקון מחיצות האף, וכי הניתוח פשוט ללא כל סיבוכים.

4.         הניתוח הראשון לא שיפר את מראהו של התובע. בנוסף נמצא כי הוא סובל מבעיה של הדבקות קונכיות, אשר גורמת להפרעות אוורור של האף ולקשיי נשימה.

5.         ביום 15.4.1996, עבר התובע ניתוח נוסף, בהמלצת הנתבע, לתיקון הניתוח הראשון.

6.         התובע טוען כי רשלנותו של הנתבע גרמה לנזק בלתי הפיך, כי לא קיבל הסברים בנוגע לסיכונים והסיבוכים האפשריים לפני שני הניתוחים. לתובע לא נאמר כי הניתוחים כוללים יותר מאשר תיקון הפגם האסתטי וטיפול במחיצה, בכך נעדרו הניתוחים הסכמה מדעת, ומהווים תקיפה.

7.         התובע צרף לכתב התביעה, חוו"ד מומחה ברפואת אף אוזן גרון, ערוכה בידי ד"ר יורם שטרן (להלן:"חוות הדעת").

8.         כך כותב ד"ר שטרן בפרק הדיון , בחוות דעתו:

"גבר בן 27 אשר עבר ניתוח רינופלסטיה מתקנת וישור מחיצת האף בשנת 1993. לאחר ניתוח זה עבר ניתוח אפי נוסף.  לאחר ניתוח זה חלה החמרה בתלונותיו. בבדיקתו כעת נמצאו הידבקויות בחללי האף אשר גורמות להיצרות במעבר האף ועקב כך לחסימה אפית. חסימה זו גורמת לקושי ניכר בנשימה אפית, דימומים אפיים והצטברות גלדים באף. כ"כ יתכן כי החסימה גורמת לנחירות והפרעת שינה.

במידה ואכן הניתוח הנוסף שעבר החולה היה נועד רק לצורך תיקון אסתטי של הניתוח הראשון (כדבריו), מהווה הדבר, לדעתי, סטנדרט רפואי בלתי סביר.

סיבוכים אפשריים בניתוחי רינופלסטיה מתקנת וישור מחיצת האף כוללים הצטלקויות, אי נוחות קבועה, תוצאות קוסמטיות ו/או תפקודיות בלתי מספקות, חזרת הבעיה המקורית וצורך בניתוח נוסף (הנחיות איגוד רופאי אף, אוזן וגרון/מנתחי ראש-צוואר בישראל). לפיכך על הרופא המנתח לציין סיבוכים אפשריים אלה במהלך קבלת ההסכמה לניתוח.

הנני ממליץ להכיר בקשר שבין הניתוח שעבר לבין תלונותיו ולהעניק לו על-פי חוקי הביטוח הלאומי עקב שינויים בפנים האף עם סתימת אף מוחלטת (סעיף 69-2) - 20% נכות לצמיתות."

9.         מנגד טוען הנתבע כי לא התרשל, וכי הטיפול אותו נתן לתובע היה טיפול רפואי הולם.

10.       לטענתו, מטרת הניתוח הראשון היתה הן אסתטית והן פונקציונאלית. הניתוח נועד לתקן פגימות אסתטיות ובנוסף לכך תיקון של סטית מחיצת האף לתיקון דרך האוויר. כל ההסברים הכרוכים בפרוצדורה זו הוסברו לתובע במפורט, כן הוסבר כי לא ניתן להבטיח תוצאה מושלמת, ובוודאי לא במקרה הספציפי של התובע.

11.       הניתוח השני בוצע לשיפור תפקודי בלבד - הפרדה של הדבקויות בתוך האף, ולא שיפור אסתטי כפי שטוען התובע.

12.       הנתבע צרף מטעמו חוו"ד רפואית ערוכה בידי ד"ר שמואל סגל, מומחה  ברפואת אף אוזן גרון.