לא הוכח מוניטין במיכל חד-פעמי מפלסטיק, אך הוכחה עילת תביעה מכח עשיית עושר

פסקדין חלקי

א.         תיאור ההליך ורקע עובדתי     

1.         לפניי תביעה למתן צו מניעה קבוע המורה לנתבעת, חברת מ.א.ג. לפלסטיק בע"מ, להפסיק לייצר מיכל חד-פעמי מפלסטיק המשמש לאריזת מזון, ואשר לטענת התובעת הוא העתק של מיכל המיוצר והנמכר על ידיה תחת השם " בר". כמו כן מבקשת התובעת כי יינתן צו המורה לנתבעת למסור לבית המשפט ולתובעת דו"ח מאומת על כמות המוצרים המפרים אשר יוצרו ושווקו על ידי הנתבעת, וכן כל נתון אחר הדרוש לשם חישוב רווחי הנתבעת או נזקי התובעת. כך גם מבוקש לפסוק לתובעת פיצוי ללא הוכחת נזק בסכום המירבי הקבוע בסעיף 13(א) לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות").

2.            התובעת היא חברה רשומה כדין שעיסוקה מזה למעלה משלושים שנים בייצור ושיווק אריזות חד-פעמיות, ובכלל זה מיכלים לאריזת מוצרי מזון ומיכלי PET (חומר פלסטי) שקופים המיוצרים בשיטת Vacuum Forming (סעיף 2 לתצהיר אלי וסטרייך, אחד ממנהליה של התובעת). לתובעת מערך תכנון וייצור משוכלל, והיא, לטענתה, אחת החברות המובילות בישראל בתחום של ייצור אריזות פלסטיק חד-פעמיות.

3.            הנתבעת, חברה רשומה בישראל שמקום מושבה במג'דל-שמס, עוסקת אף היא בייצור ובשיווק מוצרי אריזה חד-פעמיים מפלסטיק. היא מעסיקה במפעלה ברמת הגולן עשרות עובדים, היקף מחזורה השנתי הוא מליוני דולרים ולטענת מנהל המכירות שלה, אבו סאלח, היא מן החברות המובילות בישראל בתחום הפלסטיקה (סעיפים 6-7 לתצהירו).

4.          בשנת 2000 החלה התובעת לייצר את המיכל נשוא תביעה זו, שהוא מיכל לשימוש חד-פעמי המשמש לאריזת מוצרי מזון. מדובר במיכל פלסטיק שקוף, המיוצר מחומר הנקרא PET, שצורתו אובלית, ואשר ניתן לסגרו באופן הרמטי, להציבו על צדו ואף לערום מספר מיכלים כמוהו זה על גבי זה בצורה נוחה. אלה מאפייניו העיקריים של מיכל התובעת, המתוארים בכתב התביעה ובסעיפים 13 ו-17 לתצהיר וסטרייך. לטענת התובעת, מדובר ב "מיכלים אובליים חדשניים וייחודיים לה" (סעיף 2.1 לכתב התביעה). לטענת התובעת, אלה הם המאפיינים המייחדים את המיכל שלה לעומת מיכלים אחרים הקיימים בשוק (סעיפים 13, 17 לתצהיר וסטרייך). כאשר מתבוננים במיכל התובעת רואים כי בדפנותיו ובתחתיתו ישנם פסים אנכיים בולטים (המכונים "ריפים"), וכי במכסה ישנן שתי מגרעות וכן "אוזניים" המשמשות לפתיחת המיכל ולסגירתו. בתחתית המיכל מוטבעים השם, מספר הטלפון וכתובת אתר האינטרנט של התובעת (המיכל הוגש וסומן 'ת/1' - להלן: "מיכל התובעת" או "ת/1"). המיכל משווק בארבעה גבהים שונים (דהיינו ארבעה נפחים שונים), ושם המותג שהעניקה לו התובעת הוא "בר". אך רק באחרונה החלה התובעת לסמן כל מיכל בשם "בר"; לפני כן הופיע השם "בר" רק על גבי החשבוניות ואריזות הקרטון שבהן נמכרים המיכלים מן הסוג הנ"ל.

5.            התובעת טוענת בכתב התביעה כי המיכל ת/1 הוא מוצר מקורי, וכי הוא נחל הצלחה רבה בקרב ציבור הצרכנים. כך גם נטען כי התובעת השקיעה בתכנונו ובפיתוחו זמן, מחשבה, משאבים ומאמצים ניכרים.

6.         התובעת משווקת את המיכל בעיקר על ידי סוכנים עצמאיים, שאינם סוכנים בלעדיים שלה. במרבית המקרים הסוכנים הם שמקיימים קשר עם הלקוחות הרוכשים את המיכלים - מאפיות, קונדיטוריות, משווקי תוצרת חקלאית וכו'. התובעת טענה כי לקוחותיה, פעמים רבות, אינם יודעים מיהו יצרן המיכלים, שכן הסוכנים אינם מעוניינים לגלות ללקוחות פרט זה, מחשש שאלו יעקפו אותם ויפנו ישירות ליצרן (סעיף 21 לתצהיר עדותו הראשית של וסטרייך). אשר ללקוחות הגדולים, כגון מאפיית "האחים עיני" או חברת "אסם", התובעת עמדה עמם בקשר ישיר ושיווקה להם את המיכל ללא תיווכו של סוכן (עדותו של וסטרייך בעמ' 17 לפרוטוקול). 

7.         התובעת שקלה לרשום מדגם על המיכל. אולם בעקבות ייעוץ משפטי שקיבלה, לפיו סיכויי הבקשה למדגם להתקבל נמוכים, החליטה בסופו של דבר שלא לעשות כן. וסטרייך הודה כי ככל הנראה, הסיבה המרכזית לכך שלא נרשם מדגם על המיכל היא כי צורתו האובלית הייתה מוכרת כבר ממיכלים אחרים (עדותו בעמ' 9).

8.         מאז שנת 2003 משווקת הנתבעת מיכל פלסטיק לאריזת מוצרי מזון, שצורתו אף היא אובלית, ואשר דומה דמיון רב למיכל התובעת ת/1 (המיכל של הנתבעת הוצג וסומן ת/2 - להלן: "מיכל הנתבעת" או "ת/2"). גם בדפנותיו של מיכל הנתבעת ישנם "ריפים" (פסי אורך מובלטים), אף כי מספרם שונה מעט. כמו כן, גם במכסה של מיכל הנתבעת ישנן שתי מגרעות ו"אוזניים" לפתיחת המיכל ולסגירתו, שעוצבו בצורה הפוכה, כ"תמונת ראי",  ל"אוזניים" במיכל התובעת. בתחתית המיכל של הנתבעת מופיעה האות M, אשר לטענת הנתבעת מייצגת את שמה, האותיות PET, שהוא החומר שהמיכל עשוי ממנו, והמספר 1247 - המק"ט (מספר קטלוגי) של המיכל אצל הנתבעת. כמו כן, בתחתית מיכל התובעת יש משטח אובלי מרוצף בנקודות, שאיננו קיים בתחתית מיכל הנתבעת. פרט לשינויים מינוריים אלה, מיכל התובעת ומיכל הנתבעת נראים זהים כמעט לחלוטין, הן במידותיהם הן בצורתם.

9.          באתר האינטרנט של הנתבעת, וגם בחשבוניות שהוציאה, מכונה המיכל שלה בשם "בר", שהוא שם המותג של התובעת (ראה החשבונית ת/10 וצילום תדפיס האינטרנט     ת/9). בעדותו טען מר שאער, עובד הנתבעת, כי הכיתוב באינטרנט נובע ככל הנראה מטעות, וכי זו תתוקן (עמ' 55). למרות זאת, גם בשנת 2007 הופיעו באתר האינטרנט של הנתבעת מיכלים אובליים דוגמת ת/2, כאשר לצדם השם "בר" (ראה נספח 18 הנ"ל).

10.       מיכל הנתבעת נמכר במחיר נמוך ממחירו של מיכל התובעת; ההפרש במחיר הוא בסביבות 10-15 אגורות למוצר, שעלותו היא כ-60-75 אגורות (וסטרייך, בעמ' 11).

11.       בכתב התביעה נטען כי הנתבעת העתיקה את המוצר של התובעת בחיקוי כמעט מושלם, פרט לאיכות הנחותה של החיקוי, וכי היא משווקת את מוצריה לחוג הלקוחות של התובעת, כשהיא מטעה את הציבור בדבר מקור המוצרים. עובדות אלה, בצירוף המוניטין הנטענים של מיכל התובעת, מבססות את טענתה בכתב התביעה כי הנתבעת מבצעת עוולה של גניבת עין לפי סעיף 1(א) לחוק עוולות מסחריות. עוד נטען בכתב התביעה כי הנתבעת נטלה מן המוכן את מיכל התובעת, מבלי לשאת בהוצאות תכנון ופיתוח, והיא נבנית מן המוניטין שרכשה התובעת במוצר. בכך היא מתעשרת שלא כדין על חשבון התובעת, בהתאם לסעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר").

12.       הנתבעת מכחישה בכתב ההגנה כי העתיקה את מיכל התובעת. לטענתה, היא מייצרת את המיכל שלה "באופן עצמאי, ללא כל חיקוי של מוצר התובעת" (סעיף 28). כך גם נטען כי המוצר שהיא משווקת "פותח על ידה ללא כל הסתמכות על מוצרים אחרים בשוק, כולל של התובעת" (סעיף 40). הנתבעת אף טוענת כי קיים שוני בין המוצרים מבחינה חיצונית. עוד טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי המוצר נשוא התביעה ידוע ומוכר בשוק זה שנים. הוא חסר ייחוד ומיועד לשימוש חד-פעמי, ומשווקים אותו מפעלים רבים בארץ, בעיקר לקונדיטוריות. מוצר זה איננו מקושר לתובעת דווקא, והוא למעשה נחלת הכלל. בנסיבות אלה, אין לומר כי התובעת רכשה מוניטין במוצר, ולכן אין עומדת לה עילה של גניבת עין או עשיית עושר ולא במשפט. טענה נוספת של הנתבעת היא כי התובעת לא רשמה את המיכל כפטנט או בכל דרך אחרת, ועל כן היא איננה יכולה לסמוך על העילה של עשיית עושר ולא במשפט. זאת ועוד: התנהגותה של התובעת איננה בבחינת פגיעה בציפייה הלגיטימית של התובעת, ויש לאפשר תחרות חופשית בשוק.

13.       בדיון המוקדם הוחלט לפצל הדיון בשאלת האחריות מן הדיון בשאלת הסעדים הכספיים, באופן שבשלב הראשון תוכרע אך ורק שאלת האחריות וזכאות התובעת לצו מניעה קבוע וצו למתן חשבונות (עמ' 5 לפרוטוקול).

14.       בד בבד עם הגשת התביעה ביקשה התובעת צו מניעה זמני, האוסר על הנתבעת לייצר או לשווק מיכלים המהווים חיקוי של מיכלי התובעת מדגם "בר" עד למתן פסק דין סופי בתביעה. בעקבות המלצת כבוד השופט י' זפט, בדיון שהתקיים לפניו ביום 3.7.03, מחקה התובעת את בקשתה (בש"א 9747/03).

15.       עדי התובעת הם: מר אלי וסטרייך, מנהל בחברה התובעת (להלן: "וסטרייך"); מר יורם כהן ומר יוסף לוי, סוכני אריזות עצמאיים המשווקים את תוצרת התובעת (להלן: "כהן" ו "לוי"); מר אמנון סלוצקי, מנהל פיתוח ויועץ בתחום הפלסטיקה שנתן חוות דעת מומחה (להלן: "סלוצקי"); המהנדס אדוארד קסלמן, שאף הוא נתן חוות דעת מומחה (להלן: "קסלמן").