לא אחראי ולא כשיר- זכאי?

מבוא

1. הפסיכיאטר המחוזי מחווה דעתו כי נאשם לא כשיר לעמוד לדין. בד בבד, מחווה הפסיכיאטר המחוזי דעתו כי הנאשם לא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.

הצדדים לא חלוקים על תכנה של חוות הדעת, הן ביחס לשאלת הכשירות לעמוד לדין והן ביחס לשאלת האחריות למעשים.

          המאשימה מצהירה כי לא תבקש להציג ראיות אחרות להוכיח את אחריותו של הנאשם למעשיו  ומסכימה היא כי קם לנאשם סייג של אי שפיות הדעת.

          המחלוקת בין הצדדים קשורה באופן סיום ההליך. האם יש להורות על הפסקת ההליכים, בהתאם לסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 (להלן: "החסד"פ") כדעת המאשימה או שמא יש להורות על זיכויו של הנאשם בשל קיומו של סייג אי שפיות הדעת בהתאם לסעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") כדעת ב"כ הנאשם?

          יוער כבר עתה, כי השאלה שבמחלוקת היא לא חדשה, ובעניינה קיימות מספר פסיקות, לרבות של בית המשפט העליון.

          מטיעוני הצדדים ועיון בפסיקה השונה, נראה כי כיום אין תמימות דעים ביחס לשאלת אופן סיום ההליך בסיטואציה שכזו, ובתי המשפט המחוזיים הציגו בעת האחרונה תפיסות שונות (ע"פ 20663-04-15 מחוזי מרכז-לוד מדינת ישראל נ' לויאשבילי וניידוב, כעמדת המאשימה,  אל מול ע"פ 10749-12-15 מחוזי י"ם ניזרי ואח' נ' מדינת ישראל כעמדת ב"כ הנאשם), תוך שנעשית הפניה לפסק דין של בית המשפט העליון בע"פ 9078/09 פלוני נ' מדינת ישראל), שעסק באותה סוגיה.

כתב האישום

2. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות של נהיגה פוחזת של רכב, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור והחזקת נשק שלא כדין, עבירות לפי סעיפים 338(א)(1), 275, 288 ו144(א) לחוק העונשין.

          מתמצית עובדות כתב האישום עולה כי הנאשם נהג ברכב באופן פוחז תוך שהוא מסכן חיי אדם, כאשר הגיעו למקום שוטרים החל הנאשם להתרחק מהמקום למרות קריאות השוטרים כלפיו, ולאחר שנלקח על ידי השוטרים לתחנת המשטרה החל הנאשם להעליב את השוטרים  ואף ניסה לחטוף את נשקו של אחד השוטרים בכך שניסה למשוך את האקדח מנרתיקו של השוטר.

חוות דעת הפסיכיאטר המחוזי

3. מחוות דעת הפסיכיאטר המחוזי שהתקבלה ביום 25.09.16 עולה כי בזמן הבדיקה נצפו בנאשם סימנים פסיכוטיים פעילים של  מחשבות שווא של יחס ורדיפה וכי בוחן המציאות היה פגום. עוד התרשם הפסיכיאטר המחוזי כי במועד הארוע מושא כתב האישום היה הנאשם חסר יכולת להימנע ממעשיו כשחוסר יכולת זו מקורה במחלתו הנפשית.

          הפסיכיאטר המחוזי סבר עוד כי הנאשם לא ידע שהוא עושה דברים אסורים על-פי חוק וכי בעת ביצועם הוא לא ידע להבדיל בין מותר ואסור וטוב ורע ולכן לא היה אחראי למעשיו.