ל' נ' ממונה על חדלות פירעון - מחוז תל אביב ואח'

לפני בקשת המבקש 1 (להלן: "הנושה") ליתן צו פתיחת הליכים בעניינו של היחיד ובקשת מבקשת 2 - בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") להתיר לו להמשיך בהליכי מימוש זכויות היחיד בדירת המגורים שלו בלשכת ההוצאה לפועל.

1. בין הנושה ליחיד נוהל הליך בוררות. בסופו של הליך ניתן פסק בוררות. על פי פסק הבורר חויב היחיד לשלם לנושה סך של 5,291,644 ₪. פסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי והערעור שהוגש לבית המשפט העליון - נדחה. ההליכים השונים שנוהלו בבתי המשפט בין היחיד לבורר הביאו לחיוב היחיד בסכומים נוספים כך שכיום חב היחיד לנושה חוב פסוק בסך 5,418,347.77 ₪.
2. הנושה פתח בהליכי הוצאה לפועל נגד היחיד. במסגרת הליכים אלה עתר היחיד לפסוק לו צו חיוב חודשי בשיעור 100 ₪. הנושה פתח נגד היחיד בהליכים למתן צו כינוס נגד היחיד פקודת פשיטת הרגל אך הליך זה נמחק מבלי שיוכרע. או אז הגיש הנושה בקשה למתן צו פתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע"ח – 2018 ( להלן: "החוק").
3. במקביל עתר הנושה ליתן צו איסור דיספוזיציה על דירת המגורים של היחיד והצו ניתן. לימים, הגיש הבנק בקשה לצמצום הצו. כעולה מטיעון הבנק, הוא הגיש ביום 30.1.18 תובענה לאכיפת שיעבודים שנרשמו לטובת על דירת היחיד. הצדדים הגיעו להסכמה – שאושרה – לפיה מחצית הזכויות  בדירה ירשמו ע"ש רעיית היחיד כפוף למשכנתא – וכי ככל שיידרש מימוש זכויות היחיד הדירה ופיקוח על מימוש זה – יעשה הדבר בלשכת ההוצאה לפועל. רשם ההוצאה לפועל מינה כונס נכסים. בקשה לאישור מכר זכויות היחיד תלויה ועומדת.  הבנק טען כי בשים לב לכך שחוב היחיד אליו – המובטח בשיעבוד – עולה על 4.425 מיליון ₪ ובשים לב לשווי הדירה באילוץ של מימוש מהיר ותשלום מיסים הכרוכים במכר, הרי שגם בהנחה האופטימית (לפיה מלוא הזכויות בדירה מוקנות ליחיד בלבד) - לא הנושה דנא ולא יתר הנושים הלא מובטחים צפויים להפיק תועלת ממימוש זכויות היחיד בדירת המגורים בהליך חדלות הפירעון. בהחלטה שניתנה ביום 11.5.20 בוטל צו איסור הדיספוזיציה. הנושה השיג על החלטה זו. בית המשפט המחוזי ביטל את ההחלטה המבטלת את צו איסור הדיספוזיציה אך התנה את כניסת צו איסור הדיספוזיציה לתוקף בכך שהנושה יפקיד ערבות בנקאית בסך 1 מיליון ₪ עד יום 14.10.20. ערבות זו מעולם לא הופקדה.
4. היחיד טען בתגובה לבקשת הנושה כי הוא כופר בחוב הפסוק. לטענתו, פסק הבורר נשען על אדנים פרוצדורליים מבלי לבחון את טענות היחיד לגופן. על כן, לשיטת היחיד הימנעותו מלפרוע את החוב הפסוק נובעת מליקויים בפסק הבורר ולא מהיעדר יכולת לפרוע חוב זה. היחיד מציין גם כי בקשת הנושה הוגשה משיקולים זרים – על מנת למנוע ממנו לנהל תובענה למתן פסק דין המצהיר על זכויותיו במכוני "אור השן". לדבריו, לפי הסכמה עם הבנק, כניסתו להליך חדלות הפירעון צפויה להגדיל את מצבת חובותיו במיליון ₪ נוספים ולהסב לו נזק. היחיד ציין גם כי במרוצת הזמן פרע חובות במיליוני שקלים מבלי שהתווספו נושים נוספים. לטענת היחיד חלקו במכונות שמפעילה חברת סיטי צומת בע"מ (שבשליטת הנושה) נותר בעינו. שוויו של חלק זה מוערך ב-10 מיליוני ₪, מבלי להביא בחשבון רווחים שהיחיד זכאי להם. הבסיס לטיעון מצוי, לפי טענת היחיד, בהצהרת הצדדים בע' 10 פס' 5 לפסק הבורר.

דיון והכרעה

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי לקבל את בקשת הנושה וליתן צו פתיחת הליכים בעניינו של היחיד. עוד מצאתי לקבל את עתירת הבנק להתיר לו בהליכי מימוש דירת היחיד בלשכת ההוצאה לפועל, כפוף לזכות הנאמן לבחון את תוקף כשרות שיעבוד זכויות היחיד בדירת המגורים שלו לטובת הבנק ואת תקינות ונאותות הליכי מימוש זכויות היחיד בדירה האמורה בהליכי ההוצאה לפועל.
6. אין חולק כי הנושה אוחז בפסק דין חלוט המחייב את היחיד לשלם לו סך של למעלה מ- 5 מיליון ₪. טענות היחיד בנוגע לפגמים בפסק הבורר אינן יכולות לעמוד כיום בשים לב לכך שפסק הבורר אושר על ידי בית המשפט המחוזי וערעור על החלטה זו נדחה. סעיף 2 לחוק מגדיר "חדלות פירעון" כמצב בו היחיד אינו יכול לשלם את חובותיו במועדם או שהתחייבויות היחיד עולות על שווי נכסיו.  החוק קובע אפוא כי המבחן לחדלות פירעון הוא מבחן מסחרי (חדלות פירעון תזרימית) או מבחן מאזני. זאת, מבלי שהבכורה נתונה למי ממבחנים אלה ( ראו: ע"א 8263/16 ‏ ‏ אור סיטי נדל"ן מקבוצת ענבל אור בע"מ נ' עו"ד איתן ארז, פס' 58 (4.12.17). אני סבור כי היחיד שלפני הוא חדל פירעון הן לפי המבחן התזרימי והן לפי המבחן המאזני.  על פי המבחן התזרימי כיצד?  היחיד הצהיר בפני רשמת ההוצאה לפועל כי הוא מסוגל לעמוד בצו חיוב חודשי בסך 100 ₪ בלבד (נספח 7 לבקשת הנושה למתן צו פתיחת הליכים).  אני סבור כי מי שמעיד על עצמו כי יידרשו לו למעלה מ-4000 שנה (!!) לסלק את החוב הפסוק (בערכים נומינליים) לאחר שמועד פירעונו חלף זה מכבר הוא חדל פירעון בהתאם למבחן התזרימי.  על כך יש להוסיף כי היחיד  לא פרש לפני את מקורות הכנסתו ולא מסר תיעוד מדויק של מצבת נכסיו. במצב דברים זה טענת היחיד כי במרוצת השנים פרע חובות במיליוני ₪ היא טענה חסרת בסיס שדינה להידחות.

על פי המבחן המאזני  כיצד? היחיד ציין בבקשתו כי  חלקו במכונות שמפעילה חברת סיטי צומת בע"מ מוערך ב-10 מיליוני ₪ ולפיכך הוא זכאי לקזז סכום זה כנגד החוב הפסוק. היחיד מבסס טיעון זה על "הצהרת הצדדים" בע' 10 פס' 5 לפסק הבורר.   בחינת הדברים לעומקם מלמד כי מדובר בטענה שאין בה דבר.

בע' 10 פס' 5 לפסק הבורר נאמר: "בשיחה בין השניים מדברים הם על כך שערך השותפות הוא כעשרים שלושים מיליון, אם כי מדובר בדברים בעלמא... קשה מאוד לאמוד את ערכן של חברות, במיוחד חברות שעיקר שווין קשור למוניטין, קשרים ויכולות ייחודיות, כמו המקרה שלפנינו". כפי שניתן לראות,  מדובר בשיח בין הנושה לבין היחיד. לא ברור מפסק הבורר מי מהדוברים בשיח ציין כי ערך השותפות הינו 20-30 מיליון ₪ ואם היה זה הנושה או שמא היחיד.  גם לא ברור מפסק הבורר כיצד הגיב בן שיחו של מעלה הטענה לטענה זו.   זאת ועוד, לטעמי העובדה שקיים, גם לשיטת "הצדדים", פער "זניח" של 10 מיליון ₪ בין "הערכת שווי" אחת ל"הערכת שווי" אחרת ("כעשרים שלושים מיליון ₪) מלמדת כי אין מדובר בהערכת שווי רצינית ומבוססת אלא בדברים הנאמרים בעלמא, בדיוק כפי שציין הבורר.  מפסק הבורר עולה גם, ולטעמי בצדק, כי שיח בין הנושה ליחיד אודות שווי "השותפות", במסגרתו נזרקות לחלל הערכות שווי שלא ברור על מה הן מבוססות כאשר הפער ביניהן הוא דרמטי, אינו מחליף את הצורך בהצגת חוות דעת מומחה בנוגע לשווי זכויות היחיד "בשותפות".  והנה, למרות הערות הבורר בנוגע להערכת השווי "השותפות", גם בהליך שלפני לא טרח היחיד לגבות טענה (מרכזית) זו בבדל ראיה. בנסיבות אלה אינני סבור כי הונחה תשתית מספקת לטענת הקיזוז שהעלה היחיד כנגד בקשת הנושה. מכאן נובעת מסקנתי לפיה הוכח כי היחיד חדל פירעון הן על פי המבחן המאזני והן על פי המבחן התזרימי.

8. אפנה מכאן לדון בבקשת הבנק להתיר לו להמשיך בהליכי מימוש דירת היחיד בלשכת ההוצאה לפועל. מסקירת ההליכים עולה כי בית המשפט המחוזי בדונו בערעור התנה את כניסתו של צו איסור הדיספוזיציה שבוטל על ידי בכך שהנושה יפקיד ערבות בנקאית בסך מיליון ₪ עד מועד מסוים. כיוון שערבות זו לא הופקדה נובע מכך כי צו איסור הדיספוזיציה (שבוטל בהחלטתי) לא נכנס לתוקף ( על פי החלטת ערכאת הערעור). מכאן שאין ולא הייתה מניעה כי הבנק ימשיך בהליכי המימוש. בכל הקשור לפורום שיפקח על הליכי המימוש, דעתי היא כי הפורום הראוי לכך הוא לשכת ההוצאה לפועל.
9. החוק נכנס לתוקף ביום 15.9.19 ("יום התחילה" לפי ההגדרה בחוק). סעיף 373 לחוק קובע כי החוק יחול על "הליכים לפי חוק זה שהחלו ביום התחילה ואילך". במקרה שלפנינו, הליך למימוש שיעבוד איננו בגדר "הליכים לפי חוק זה". יתר על כן, תחילתו של הליך מימוש השיעבוד, כעולה מטיעון הבנק, מספר חודשים לפני "יום התחילה". נובע מכך, כי הוראות החוק אינן חלות על הליך מימוש השיעבוד שנרשם לטובת הבנק. עם זאת, העובדה שסעיף 248 לחוק אינו חל אין פירושה כי ההלכה הפסוקה (במקרה זה ההלכה שנקבעה בע"א 8044/13 ששון לוי נ' שיכון ובינוי נדל"ן השקעות בע"מ פס' 33 (29.1.14)) אינה חלה גם כן. ההלכה קובעת כי " ...כאשר שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח קיים לכאורה ניגוד עניינים פוטנציאלי בין הנושה המובטח לבין בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון, האמון על האינטרס של כלל הנושים (ובמיוחד על האינטרס של הנושים הבלתי מובטחים), אשר מצדיק פיקוח מצד בעל התפקיד בהליכי חדלות הפירעון על הליכי המימוש" (הדגשה הוספה).  ויודגש: על פי ההלכה, יימשכו הליכי מימוש בטוחתו של הנושה המובטח בלשכת ההוצאה לפועל  בין אם שווי הנכס המשועבד עולה על גובה החוב לנושה המובטח ובין אם הוא נמוך מגובה החוב. ההבדל בין המצבים נוגע, לענייננו, לאפשרות לפיקוח הנאמן שמונה בהליך חדלות הפירעון על הליכי מימוש הבטוחה בלשכת ההוצאה לפועל. במקרה שלפנינו הזכויות הנמכרות הן זכויות היחיד בדירת המגורים המהוות מחצית מכלל הזכויות בדירה. מבקשת הבנק עולה כי גובה חובו של היחיד (לבנק) עומד על 4,250,000 ₪  (בתוספת שכ"ט כונס הנכסים). שווי הדירה "נטו" (בהתעלם מכך שלרעיית היחיד מחצית הזכויות בדירה, כפוף למשכנתא) "לא צפויה לעלות על כ-4,500,000 ₪".   במלים אחרות, לשיטת הבנק שווי זכויות היחיד בדירה אינו עולה על 2.25 מיליון ₪ ואילו גובה חובו לבנק עומד על כ-4.25 מיליון ₪.   לשיטת ב"כ הנושה, בתגובתו לבקשת הבנק לצמצום צו איסור הדיספוזיציה, עומד שווי הדירה על 7 מיליון ₪. זאת למד ב"כ הנושה מהצהרת ב"כ היחיד בפני בית המשפט המחוזי. על כך יש לומר שניים אלה: ראשית, מדובר על הצהרה שלא נתמכה בראשית ראיה לביסוסה. שנית, גם אקבל, לצורך הדיון, הצהרה זו כנכונה הרי שנובע ממנה כי שווי זכויות היחיד בדירה נאמד בכ-3.5 מיליון ₪ בעוד שחובו לבנק גבוה יותר ועומד על  4.25  מיליון ₪.  הנה כי כן, כי בין אם נלך לגישת הבנק ובין אם נלך לגישת הנושה השווי המוערך של זכויות היחיד בדירה נמוך מגובה חובו לבנק באופן שאינו מצדיק פיקוח הנאמן על הליכי מימוש זכויות היחיד בלשכת ההוצאה לפועל.  אדגיש עם זאת, כי אין בקביעה זו כדי למנוע מן הנאמן שימונה להלן מלפעול לבחינת תוקף השיעבוד שנרשם לטובת הבנק כמו גם את נאותות הליך מכירת זכויות היחיד בלשכת ההוצאה לפועל.
10. לסיכום, היחיד מצוי בחדלות פירעון בין לפי המבחן התזרימי ובין לפי המבחן המאזני. בנסיבות אלה אני מוצא ליתן נגדו צו לפתיחת הליכים שנוסחו כדלהלן. הבנק רשאי להמשיך בהליך מימוש זכויות היחיד בדירת המגורים בלשכת ההוצאה לפועל, כפוף לאפשרות כי הנאמן שימונה להלן יבחן, אם הוא מוצא לנכון, את נסיבות יצירת השיעבוד לטובת הבנק ונאותות הליכי מימוש זכויות היחיד בדירת המגורים.

 (1)      מכוח סמכותי לפי סעיף 116 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק), אני מורה על מתן צו לפתיחת הליכים בעניינו של היחיד.

(2)       בהתאם להוראת סעיף 122 לחוק, עם מתן צו זה תהיה הממונה ממונה על ניהול הליכי חדלות הפירעון של היחיד. בין היתר: