ל. ואח' נ' רם-נוף בתים סקנדינביים (1988) בע"מ ואח'

לפני שתי תביעות מאוחדות הנובעות מהסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת 1, לבניית בית מעץ. התביעה האחת- תביעה בת"א 48020-07-11 - אשר בקצירת האומר -הינה תביעה כספית שהוגשה על ידי התובעת והנסבה על בטלות ההסכם ולחלופין הפרתו מפאת ליקויים וזאת, הן ליקויי בנייה והן אי התאמות בין הבנוי לבין המוסכם מבחינת ההיקף. במסגרת תביעה זו הוגשה על ידי הנתבעים 1 ו – 2 תביעה שכנגד. התביעה השנייה – ת"ט 50964-05-11 הינה תביעה שטרית אשר הוגשה על ידי הנתבעת 1 לגביית שיק שנמשך על ידי התובעת, במסגרת אותה עסקה וחולל. התביעות אוחדו הואיל והינן נסבות על אותה עסקת יסוד.

לשם הנוחיות בלבד, תכונה התובעת בתביעה הראשונה – "התובעת" ואילו הנתבעת 1, היא גם התובעת בתביעה השיטרית, תכונה "הנתבעת 1". אין באמור בכדי לשנות את הנטלים המוטלים על מי מהצדדים באיזו מהתביעות.

מבוא:

1. התובעת – עורכת דין במקצועה - הינה בעלים של מקרקעין ברחוב כנרת בישוב קדימה, הידועים כמגרש 2196 בחלקה 26 בגוש 8040, עליהם ביקשה התובעת להקים בית מגורים (להלן: "המקרקעין").

    

2. הנתבעת 1, לפי הצהרתה, הינה חברה המתעסקת בתכנון בתי עץ וכן, בניהול ביצוע הקמתם (להלן: "הנתבעת 1" או "החברה").

    

3. הנתבע 2 הינו מנהל הנתבעת 1 ובעל 750 מתוך 1333 ממניות החברה. יצוין כי יתרת מניות החברה מוחזקות על ידי קמפל יונתן שהוא בנו של הנתבע 2, הרשום אף הוא כדירקטור בחברה. לפי הצהרתו, עוסק הנתבע 2 מאז שנת 1981 בניהול והקמתם של בתי עץ בישראל ובכלל זה, במסגרת החברה מאז הקמתה בשנת 1988, הוא ניהל הרכבתן והקמתן של 450 יחידות מגורים מעץ.

    

4. בין התובעת לבין הנתבעת 1 – באמצעות מנהלה הנתבע 2, נחתם הסכם אשר נושא תאריך 9/8/10, לבניית בית עץ (להלן: "ההסכם").

    

5. יצוין, כבר בשלב זה, כי הצדדים חלוקים בשאלה מתי נחתם ההסכם בפועל ואולם, הינם תמימי דעים כי קודם לחתימה על ההסכם, ערכה הנתבעת 1, בעבור התובעת, את תכנון הבית נשוא התביעה ובכלל זה הכינה בעבורה את הבקשה להיתר בנייה שנחתמה כפי שיפורט להלן, על ידי הנתבע 3 והוגשה לוועדה המקומית. בקשה זו הוגשה, ככל הנראה, בסמוך ליום 15/7/10. ביום 28/7/10 נדונה הבקשה על ידי ועדת הרישוי וניתנה החלטה לאישור הבקשה בתנאים המפורטים בהחלטה זו. החלטה זו הונפקה ביום 4/8/10.

    

   בעבור התכנון והטיפול בהיתר, שילמה התובעת לנתבעת 1 סך 20,000 ₪, עוד קודם לחתימה על ההסכם בין הצדדים.

    

6. הנתבע 3 הינו מהנדס בניין רשום ורשוי ולפי הצהרתו - הכשרתו הינה כמהנדס במקצוע "בנייה תעשייתית ואזרחית" והתמחות כתואר שני, בקונסטרוקציות מבנים (שלד) בקתדרה לקונסטרוקציות פלדה ועץ.

   אין חולק כי הנתבע 3 הוא מי שחתום על הבקשה להיתר בניה בגין הבית נשוא התביעה ובכלל זה על נכונות הפרטים המפורטים בה וזאת, הן כעורך הבקשה הראשי והן כמתכנן השלד.

   עוד אין חולק כי במסגרת תפקידו כמתכנן שלד הבית, חתם הנתבע 3 על הצהרה שהוגשה לוועדה המקומית שרונים, במסגרתה הצהיר, בין היתר, כי הינו אחראי לתכנון שלד הבניין, כי התכנון נעשה על פי כל דין החל על תכנון שלד, בהתאם להיתר הבניה ובהתאם להוראות העוסקות בשלד הבניין. עוד התחייב הנתבע 3 במסגרת זו "לבדוק את תוצאות בדיקת שלד הבנין ומרכיביו כפי שיבוצעו על פי התקנים המתאימים ובהתאם להוראות התוספת השניה וליתן הנחיות מתאימות לאחראי לביצוע השלד ככל שידרש" (הצהרת הנתבע 3 צורפה כנספח יג' לכתב התביעה).

    

7. התמורה בגין העבודה נשוא ההסכם בין התובעת לנתבעת 1, כפי שנקבעה בסעיף 3 להסכם, עמדה על סך של 798,440 ₪ בתוספת מע"מ ובכתב יד הוסף: "לא כולל עלות אופציה והרחבה". בסעיף 6 להסכם נקבע כי התשלומים יחולקו לשבעה תשלומים על סך 114,063 ₪ +מע"מ כל אחד ויבוצעו בהתאם להתקדמות הבניה.

    

8. בסעיף 4(א) להסכם התחייבה הנתבעת 1 להשלים את העבודה בתוך 120 ימים לאחר קבלת היתר בניה. עוד נקבע בסעיף ב' כי במניין הימים לא יובאו הימים בהם התעכבה הבניה בשל תוספות ושינוים שנדרשו על ידי המזמין או כח עליון ובתנאי שהנתבעת תודיע למזמין על כל עיכוב כזה.

    

9. הצדדים אינם חלוקים על כך שהבניה בפועל החלה בסמוך לחודש ספטמבר 2011 וכי היתר בנייה התקבל ביום 11/11/10.

    

10. המחלוקת בין הצדדים התגלעה בסמוך ליום 8/3/11, בו הוצאה על ידי הנתבעת 1 הוראה לביצוע תשלום (אשר לטענת הנתבעת 1 הינה בגין התשלום השביעי) על סך 133,000 ₪ בתוספת מע"מ – דהיינו, סך 154,280 ₪, אשר התובעת סירבה לשלם.

     

11. בעקבות סירובה של התובעת לבצע התשלום האמור, הוגשה על ידי הנתבעת 1 במרץ 2011 המרצת פתיחה (ה"פ 25083-03-11) במסגרתה ביקשה הנתבעת 1 ליתן סעד המצהיר כי הינה בעלת החזקה במגרש וזאת, הואיל וטרם הושלמה התמורה החוזית בגין העבודה אשר בוצעה על ידה ובהתאמה לכך - כי התובעת מנועה מלהכניס רצף לשם התקנת ריצוף בבית, כל עוד החזקה לא נמסרה לה על ידי הנתבעת 1.

     

    בהמרצת פתיחה זו ניתן פסק דין ביום 25/9/11, במסגרתו נמחקה התביעה וזאת, לאור קביעת בית המשפט ולפיה, התובענה אינה ראויה להתברר במסגרת המרצת פתיחה הן משום שמדובר בפועל בסעד אופרטיבי כספי ולא הצהרתי כפי שנטען והן הואיל ומדובר במחלוקת עובדתית מורכבת הטעונה שמיעת עדויות ומומחים. יצויין כי פסק הדין האמור ניתן, בין היתר, גם על רקע הגשת התביעה הכספית המונחת לפני, ביום 27/7/11.

     

    מומחה בית המשפט;

12. טרם תפורטנה טענות הצדדים ובעיקר הואיל וחלקן עודכנו לאור חוות דעת מומחה בית המשפט, הנני מוצאת להקדים ולפרט חוות דעת מומחה בית המשפט – אדריכל חגי דביר.

     

13. בהינתן שהמחלוקת בין הצדדים נסבה, בין היתר, על ליקויים הקיימים בבית נשוא התביעה ובהינתן שכל אחד מן הצדדים צירף לכתב טענותיו חוות דעת מומחה מטעמו ובין חוות דעת אלו התגלעו פערים ניכרים, מונה ביום 13/3/13 בהסכמת הצדדים לעניין זהותו, האדריכל חגי דביר, כמומחה מטעם בית המשפט (לעיל ולהלן: "מומחה בית המשפט").

     

14. מומחה בית המשפט הגיש חוות דעת מטעמו ביום 28/12/13.

     

15. עיון בחוות דעתו של מומחה בית המשפט מעלה כי ניתן לחלקה לשני חלקים מרכזיים- החלק הראשון- מפרט אי התאמה בין התוכניות המאושרות בהיתר הבניה לבין הבנוי בפועל וכן, המוסכם בין הצדדים. החלק השני- נוגע לליקויים בבנוי בפועל.

     

16. החלק הראשון - אי התאמה בין המוסכם והבנוי בפועל לבין היתר הבנייה-

    לעניין זה, קובע מומחה בית המשפט כי קיימת אי התאמה מהותית בין התוכניות המאושרות בהיתר הבניה לבין הביצוע באתר, לפי פירוט כדלקמן:

    • קיימת אי התאמה בצורת הבית- מידות מעטפת הבנין, מיקום וגודל של חלונות ודלתות, מיקום מחיצות פנים, צורה ומיקום של המדרגות, מיקום של קבועות תברואתיות.

    • גובה רכס הבית כפי שמופיע בהיתר הינו 8.5 מ', בפועל קיימת חריגה של כ- 50 ס"מ באשר ממפלס הכניסה ועד רכס הגג גובהו של הבית הוא 8.95 מ'.

    • התוכניות כוללות בית מבטון ובלוקים ואין כל התייחסות בתכניות לבנית שלד מעץ ו/או חיפוי הבית בעץ וחומרי הבניה המצויינים בדף הראשון של הבקשה להיתר מתייחסים לבניה בבטון ובלוקים בעוד שהבית נבנה מעץ.

    • החישובים הסטאטיים של מהנדס הבנין לא מתייחסים לקירות הנושאים של הבית העשויים מעץ.

    • חלון הממ"ד שנבנה בפועל לא תואם תכנית שאושרה על ידי הג"א באשר אושר מיגון חלון בכיס יחיד בעוד שבפועל בוצעו כיסים משני צידי החלון.

    • אין התאמה בין סה"כ שטחי הבניה שהותרו על ידי היתר הבניה לבין אלו שנבנו בשטח. היתר הבניה כולל שטח של 187.59 מ"ר בעוד שבפועל נבנו כ – 40 מ"ר יותר.

    • בהנחיות הועדה לתיקון הבקשה להיתר נאמר כי יש להנמיך את חלל הגג ו/או לחשב כשטח עיקרי- קרי, כל שטח החלל הגג הגבוה מ- 1.8 מ' יחשב במנין זכויות הבניה לכל דבר וענין. רכס הגג נמצא כיום כ- 335 ס"מ מעל המיתר התחתון של הגג וכדי להנמיך את הגג למצב שלא תיווצרנה זכויות יש צורך בפרוק חלקים גדולים של הגג.

      (ההדגשות שלי ל.ב.)

17. לשם תיקון האמור קובע המומחה כי יש לבצע שנים עיקריים- ראשית, יש להגיש לוועדה המקומית, בקשה ותכנית מתוקנות וזאת, על מנת להתאים את ההיתר לקיים- בעלות של 56,140 ₪.

    בנוסף, בכל הנוגע להתאמת גובה הבית לגובה המותר- יש לבצע התאמות בגג הבית. בהקשר זה אציין כי במסגרת פרק הליקויים בחוות דעתו, מתייחס מומחה בית המשפט לבניית גג הבניין וקובע כי מלבד גובה הבית, הגג כשלעצמו נבנה שלא בהתאם לתקן הישראלי באשר, בין היתר, לא כלל יריעות איטום. בנסיבות אלו, קבע מומחה בית המשפט כי העלות הכוללת לפירוק הגג- והתאמתו הן מבחינת גובה הגג והן, מבחינת התקן - הינה בסך של 55,800 ₪ וזאת, תוך שאין הפרדה בין העלות הנובעת מהגובה לבין העלות הנובעת מהליקוי בבניית הגג.

     

18. החלק השני של חוות דעת מומחה בית המשפט מתייחס לליקויים בביצוע הבנוי.

    בהקשר זה הנני מוצאת להקדים ולציין כי מומחה בית המשפט התייחס להסכם בין הצדדים ככזה שאינו כולל התחייבות של הנתבעים 1 ו – 2 לביצוע עבודות גימור ונקודת המוצא של חוות הדעת הינה כי התחיייבות זו חלה על התובעת. בכפוף לסייג האמור, קובע מומחה בית המשפט כי בעבודה כפי שבוצעה התגלו ליקויים אשר אומדנם עומד על סך של 205,305 ₪ בתוספת מע"מ (שהיה במועד חוות הדעת בשיעור 18%).

     

19. נוסף לחוות הדעת כפי שהוגשה על ידי מומחה בית המשפט, הוגשו על ידו תשובות לשאלות הבהרה אשר הופנו אליו על ידי הצדדים.

    במסגרת תשובות לשאלות הבהרה, הבהיר המומחה- בין היתר- כי המחירים אשר ננקבו בחוות דעתו מתייחסים לביצוע תיקונים במחירי קבלן (ראו תשובה 2.7 לשאלות התובעת ותשובה 1ג' לשאלות הנתבעים 1 ו – 2). עוד הפנה המומחה, לעניין זה, לטבלת מחירון דקל, אשר עיון בה מעלה כי הרווח הקבלני עומד – לאור עיקר העבודות נשוא התביעה- על שיעור 12% משווי העבודות.

     

20. לאחר שהוגשה חוות דעת מומחה בית המשפט, עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה מטעמה וזאת, הן לשם שיקוף חוות דעת מומחה בית המשפט אל כתב טענותיה והן על מנת להוסיף לו שתי חוות דעת מקצועיות נוספות.

    הואיל ובבסיס העתירה להוספת חוות דעת מטעם התובעת עמדה גם טענה הנסבה על מומחיות המומחה, קבעתי כי טרם אדרש לחלק זה בבקשתה, יעיד מומחה בית המשפט וייחקר בדבר חוות דעתו.

     

21. כיוון שכך, ביום 4/6/15, נחקר מומחה בית המשפט בדבר חוות דעתו. פירוט התוספות וההרחבות כפי שנעשו במסגרת עדותו, יובא להלן במסגרת הדיון וההכרעה בטענות הצדדים ואולם, כבר בשלב זה הנני מוצאת לציין- והדבר אף מוצא ביטויו במסגרת החלטתי מאותו מועד – כי התרשמתי שהמומחה הינו מקצועי בתחום הבנייה של בתים מעץ, שהוא תחום הדיון לפני.

     

    בכלל זה בפרט עלה מהחקירה – כמו גם מפרטי השכלתו וניסיונו של המומחה כפי שפורטו בחוות דעתו – כי המומחה בעל השכלה נרחבת בתחום הבנייה בעץ וכן, הינו בעל ניסיון רב בתכנון ובנייה של בתים מעץ. יתרה מכך, התברר כי המומחה הינו יו"ר וועדת ביטוח אש של משרד הפנים, הינו חלק מצוות הכתיבה של החוקים בנושאים אלו וכן, שימש כחלק מחברי ועדות מומחים בנושאים רבים הקשורים לבתי עץ.

     

    בנסיבות אלו, לא מצאתי להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום ויתרה מכך- בשורת ההכרעה בתיק לפני, הנני מוצאת לייחס לחוות דעתו משקל משמעותי ועדיף על פני חוות הדעת כפי שהונחו על ידי מומחי הצדדים ובעיקר מומחי התובעת, הואיל ובמסגרת דיון מיום 26/6/16 ויתרו הנתבעים על חוות הדעת מטעמם (ראו עמודים 346-7 לפרוטוקול הדיון).

    קביעתי זו מושתתת הן על מומחיותו הניכרת של מומחה בית המשפט והן, על הפסיקה ובהתאם לה, מומחה בית המשפט הינו "ידו הארוכה" של בית המשפט ומשכך, חוות דעתו נהנית ממעמד מיוחד בעיני בית המשפט וככלל אף עדיפה משכך על פני חוות דעת מטעם מומחי הצדדים (ראו - ע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, מב(1) 446 (1988), בעמוד 466; ע"א (מחוזי נצ') 272/09 הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' ח'טיב סמיר (28.06.2011))

     

    טענות הצדדים:

22. נראה כי נכון לחלק את טענות התובעת לטענות המתייחסות לנתבעים 1 ו - 2 ולאלו המתייחסות לנתבע 3.

     

23. באשר לנתבעים 1 ו – 2, התובעת משתיתה תביעתה כנגד נתבעים אלו, על שתי חלופות- האחת- בטלות ההסכם וכפועל יוצא ממנה- השבה ופיצויים והשניה – ככל שתדחנה טענותיה בדבר בטלות ההסכם- פיצויים בגין נזקים הנובעים מהפרת ההסכם על ידי הנתבעים ובכלל זה- בגין ליקויים בעבודה כפי שבוצעה, עלויות השלמת העבודה נשוא ההסכם ונזקים נלווים.

     

24. אופציית הבטלות -

    פותחת התובעת וטוענת כי – מבלי לגרוע מטענותיה בדבר מועד החתימה על ההסכם וכשירותה באותו מועד, כפי שתפורטנה להלן – הרי שדין ההסכם בטלות וזאת, לפי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים") הואיל ומדובר בחוזה שאינו חוקי ולחילופין, לפי סעיף 15 לחוק החוזים לאור הטעייתה.

    בהקשר זה טוענת התובעת כי בהתאם לדין יש לבצע את העבודות נשוא ההסכם באמצעות קבלן רשום, אין חולק כי הנתבעים 1 ו – 2 אינם קבלנים רשומים ולמרות זאת, לא גילו לה הנתבעים 1 ו – 2, קודם לחתימה על ההסכם כי אינם קבלנים רשומים. לטענת התובעת, בהינתן שהנתבעים אינם קבלנים רשומים, הרי שהתחייבותם לביצוע העבודות נשוא ההסכם, מנוגדת לדין ומשכך, דין ההסכם – בטלות לפי סעיף 30 לחוק החוזים. לחלופין טוענת התובעת כי הנתבעים 1 ו - 2 הטעו אותה לחשוב כי הינם קבלנים רשומים, כפועל יוצא מהטעייתם זו התקשרה עמם בהסכם, בסופו של יום התחוור לה כי אינם קבלנים רשומים ואינם יכולים לבצע את העבודה נשוא ההסכם בהתאם לדין - ומשכך, יש להורות על ביטול ההסכם בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים.

     

    לטענת התובעת – ככל שתתקבלנה טענות אלו, קרי, יקבע שההסכם בטל - הרי שהינה זכאית להשבת כל התשלומים אשר בוצעו על ידה בהתאם להסכם, דהיינו – לקבלת סך 1,080,096 ₪. באשר לחובתה ההדדית להשבת כל שקיבלה בהתאם להסכם, טוענת התובעת שהואיל וממילא יש להרוס את כל הבנוי ולבנותו מחדש, הרי שהנתבעים 1 ו - 2 אינם זכאים להשבה כלשהי. במאמר מוסגר אוסיף ואציין כי התובעת אינה מתייחסת באופן מפורש לחלופה של קיזוז במקרה בו ידחה בית המשפט טענותיה האחרונות ואולם, במסגרת סיכומיה הינה מודה כי שווי העבודות שבוצעו (שלטענתה תואם את גישת המומחה מטעמה) עומד על סך 326,146 ₪ (או למצער לטענתה- הואיל והנתבעים 1 ו – 2 סיימו רק כ- 35% מהעבודה בהתאם למוסכם בינם לבינה, בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט בצירוף תשובותיו לשאלות הבהרה- שווי העבודה אשר בוצעה על ידם עומדת על סך של 359,301 ₪) (ראו עמודים 18-19 לסיכומיה).

    זאת ועוד, לטענת התובעת, מלבד השבה, הינה זכאית לשיפוי בגין כלל נזקיה הנובעים מהתנהלות הנתבעים 1 ו - 2 ובכלל זה- לפיצוי בגין האיחור אשר נגרם לה במסירת החזקה בבית – בסך של 10,000 ₪ לחודש כפול 49.23 חודשים (הכולל 8 חודשי ביצוע תיקונים), דהיינו לסך כולל של 492,333 ₪ ולפיצוי בגין נזק כללי, לרבות עוגמת נפש, בסך של 400,000 ₪.

     

25. אופציית הפיצויים במסגרת קיום ההסכם -

    לחלופין וככל שבית המשפט יקבע כי ההסכם אינו בטל, טענתה המקדמית של התובעת הינה כי ההסכם, הנושא תאריך 9/8/10, אינו תואם את המוסכם בין הצדדים.

    כך, לטענת התובעת, בהתאם למוסכם בינה לבין הנתבעים 1 ו – 2, התחייבות הנתבעים 1 ו - 2 הינה לבנות בעבורה בית עד מפתח, דהיינו בית מושלם הכולל את כלל עבודות הגמר. לטענת התובעת, ההסכם אשר נושא תאריך 9/8/10 אינו משקף את המוסכם בין הצדדים אלא שהינו הסכם אשר עליו הוחתמה תוך ניצול לרעה של מצוקתה ומצבה הבריאותי במועד החתימה. ביתר פירוט, טוענת התובעת, בהקשר זה, כי הנתבעים 1 ו - 2 החלו בביצוע העבודה בהתבסס על הסכמות בעל פה בין הצדדים ומבלי שנחתם בין הצדדים הסכם בכתב. לטענתה, רק בחודשים נובמבר-דצמבר 2010, לאחר שחלתה במחלת הסרטן, מצבה הבריאותי והנפשי היה קשה והיא הייתה תשושה ונעדרת יכולת למחשבה צלולה, היא הוחתמה על ידי הנתבע 2 על ההסכם נושא תאריך 9/8/10- תוך שהינו מנצל מצבה לרעה ומציג לפניה מצג ולפיו מדובר בהסכם המשקף את הסכמות הצדדים. בהקשר זה מוסיפה התובעת וטוענת כי תימוכין לכך שההסכם נחתם במועד המאוחר למועד המוצג בו, ניתן למצוא בהסכם גופו, ממנו עולה כי ההסכם נחתם לאחר הוצאת היתר בניה. לעניין זה, טוענת התובעת כי הואיל ואין חולק שהיתר בניה הוצא רק ביום 11/11/10, הרי שאין זאת אלא שההסכם אמנם נחתם לאחר מועד זה.

     

    בנסיבות אלו, טוענת התובעת כי אין ליתן תוקף להסכם הכתוב אלא, למוסכם בעל פה בין הצדדים – דהיינו, להסכמה ולפיה העבודה כוללת, השלמת כלל בניית הבית לרבות, כלל עבודות הגימור של הבית. תימוכין לאמור ניתן למצוא, לטענת התובעת, גם בלשון ההסכם עצמו במסגרתו מוזכר "בית עץ" ולא רק שלד. עוד מוסיפה התובעת וטוענת כי עבודות הגימור היחידות אשר הוסכם שאינן כלולות במחיר הבית הינן עבודות משודרגות בהקשר אליהן הוצג לה מצג כי – ככל שתבחר לבצען - יגבה ממנה סך של 180,000 ₪ ואולם, לטענתה - מעבר לכך - כלל עבודות הגמר של הבית כלולות במחיר המוסכם.

     

    במסגרת הכחשת ההסכם הכתוב, מוכחשת על ידי התובעת רשימת עבודות גימור אשר מצורפת להסכם זה ולעניין זה טוענת התובעת – בין היתר - כי תימוכין לכך שרשימת עבודות הגימור אשר צורפה להסכם אין בה ממש, ניתן למצוא בכך שבמסגרת העבודות כלולות גם עבודות תכנון שברי כי אינן בגמר הבית אלא עוד קודם לביצועו וכן, עבודות חפירה המבוצעות עוד קודם לתחילת עבודת הנתבעים. זאת ועוד, לטענת התובעת עמדתה בנושא עבודות גימור והכללת שווין בשווי ההסכם, נתמכת להלכה ולמעשה בעדות מומחה בית המשפט, אשר קבע כי תשלום בסך 4,500 ₪ למ"ר הינו תשלום הכולל גמר הבית כולל הרשימה אשר הוצגה וזאת, בשים לב שחוות הדעת נערכה בשנת 2013 וההתקשרות הינה משנת 2010 והינה על סך 3,800 ₪ למ"ר- דהיינו לטענתה- מדובר במחיר מלא בערכים של שנת 2010 עבור בית שלם הכולל עבודות גמר. האמור לטענתה אף חופף שווי העבודות בפועל העומד על סך של 326,1246 ₪ שהינו כ – 35% משווי בית כולל בנוי ומהסכום אשר שולם על ידי התובעת- מיליון ₪.

    לטענת התובעת, הואיל ומומחה בית המשפט לא התייחס לשווי עבודות הגימור- באשר נקודת המוצא לחוות דעתו הינה כי עלותן חלה על התובעת- הרי שיש לקבל את חוות דעת המומחה מטעמה ולקבוע כי שווי התיקונים וההשלמות לבית לשם הבאתו למצב כפי שהוסכם בין הצדדים (לרבות ביצוע עבודות גמר והתאמות תיכנוניות- אשר לטענת התובעת תומחרו בחסר על ידי מומחה בית המשפט) עומד על סך של 1,110,179 ₪. על הסכום האמור יש להוסיף- בהתאם לחוות דעת השמאי מטעמה- ירידת ערך בסך של 283,894 ₪ . לסכום זה יש להוסיף גם אובדן דמי שכירות בסך של 492,333 ₪ וכן, נזק כללי בסך של 400,000 ₪.

    במאמר מוסגר אציין כי במסגרת תביעתה הראשונית, עתירתה של התובעת לפיצויים התבססה על טענתה ולפיה הואיל ושווי הבנוי נמוך משווי עלות התיקונים, הרי שאין כל מקום לתקן את הבית אלא שיש להרסו ולבנותו מחדש. טענתה זו של התובעת נזנחה על ידה במסגרת סיכומיה וטוב שכך, הואיל והטענה נשללה מניה וביה על ידי מומחה בית המשפט (לעניין זה ראו – עדות מומחה בית המשפט בעמוד 45 שורות 8-10, בעמוד 51 שורות 23-28 וכן, בעמוד 57 שורה 20 ) .

     

    זאת ועוד, התובעת טוענת כי לא ביקשה לבצע כל הרחבה של הבית ומשכך, כי יש לדחות טענת הנתבעים 1 ו- 2 ולפיה הינם זכאים לתוספת בסך 133,000 ₪ בגין הרחבה כאמור. בנוסף, מכחישה התובעת כי הסכימה או ידעה על הגבהת גובהו של הבית.

     

26. הנני מוצאת לציין כי סכומי הפיצוי הכוללים, כפי שנתבעו על ידי התובעת, עולים על סך 1,732,000 ₪ בגינו הוגשה התביעה ולמרות זאת, התובעת לא פירטה איזה מהרכיבים יש להפחית בכדי להתאים בין סכומי הפיצוי הנתבעים לסכום בגינו הוגשה התביעה. יחד עם זאת, כבר בשלב זה הנני מוצאת להבהיר כי בסיכומו של דבר אינני מוצאת להידרש לסוגיה זו וזאת, בנסיבות בהן ממילא סכום הפיצוי כפי שנקבע על ידי להלן נמוך מסכום התביעה.

     

27. בשתי החלופות טוענת התובעת כי יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לבין הנתבע 2 - מנהלה ולחלופין כי יש להטיל על האחרון אחריות אישית, לאור התנהלותו חסרת תום הלב והמטעה העולה כדי תרמית– וזאת, בכל הנוגע למצגים הכוזבים כפי שהוצגו באשר לכך שהנתבעת 1 הינה קבלן רשום וכן, לאור התנהלותו הרשלנית בביצוע הבניה.

     

28. עוד טוענת התובעת כי בשתי החלופות הוכח שהתביעה הנגדית שהנתבעת הגישה לדרישת יתרת תשלום, הינה תביעה שקרית ומקוממת ודינה להידחות.

     

29. באשר לנתבע 3- פותחת התובעת ומודה, במסגרת סיכומיה, כי הנתבע 2 הכשיל והטעה גם את הנתבע 3 באשר להיותו קבלן רשום ואולם, לטענתה, היה על הנתבע 3 לבצע בדיקה עצמאית ולדרוש מהנתבעים 1 ו - 2 אסמכתא להיותם קבלנים רשומים ומשלא עשה כן, פעל ברשלנות רבתי ולהלכה ולמעשה שיתף פעולה עם הנתבעים 1 ו - 2 במעשה התרמית שלהם כלפיה, אשר כפי שנטען לעיל, יש בה בכדי להוביל לבטלות ההסכם.

    לעניין זה מוסיפה התובעת וטוענת כי כאחראי לביקורת, היה על הנתבע 3 להגיש דוחות ובין היתר דו"ח אחראי ובו שם הקבלן הרשום לפני תחילת העבודה – חובה אשר הופרה על ידו.

    בנסיבות אלו, לטענתה, הרי שעל הנתבע 3 האחריות לשפותה- ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו -2 - בגין נזקיה הנובעים מהטעייתה בנושא זה.

     

    זאת ועוד, לטענת התובעת, הנתבע 3, באופן פעיל, גרם לה לנזקים, בהינתן שהבקשה אשר ערך להיתר הבנייה, לא תאמה את הבנוי והמתוכנן וזאת, הן לעניין החומר ממנו עשוי הבית – והן, לעניין פרטי הבית ובכלל זה גובהו. לטענת התובעת, היה על הנתבע 3, למנוע מלכתחילה את המהלך להגשת בקשה להיתר שגוי ובכל מקרה חלה עליו החובה למנוע את ביצועה של הבניה על סמך ההיתר השגוי והמטעה. לאור האמור, לטענתה, חלה עליו חבות- ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו - 2 – שהודו כי עבודות התכנון היו באחריותם, לשפותה בגין כל הנזקים הנובעים מהבניה הבלתי חוקית והיתר הבניה השגוי והמטעה.

     

    עוד טוענת התובעת כי רשלנותו של הנתבע 3 מצאה ביטויה גם בכך שתחילת הבניה נעשתה טרם התקבל היתר וזאת, בידיעתו וכן, בכך שחתם על מסמך המאשר סיום הבניה בהתאם להיתר וזאת, הגם שאין חולק כי הבניה בוצעה שלא בהתאם להיתר.

     

    בהקשר זה מוסיפה התובעת וטוענת כי לו היה ממלא הנתבע 3 את תפקידו כמפקח ואחראי על הביקורת הרי הבניה לא היתה מתחילה, לא היתה מתקדמת, היא לא היתה משלמת כספים לנוכלים וכספה לא היה יורד לטימיון.

     

    לאור כל האמור, טוענת התובעת כי הנזק אשר יש להשית על הנתבע 3 חופף לנזקים אשר יש להשית על הנתבעים 1 ו – 2.

     

30. הנתבעים 1 ו – 2 טוענים מאידך ראשית וכטענת סף, כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבע 2 הואיל ולא התקיימו העילות החריגות להרמת מסך בהתאם לסעיף 6 לחוק החברות.

    בכל הנוגע לטענות בטלות ההסכם מפאת הטעייתה- טוענים הנתבעים כי התובעת אינה קוהרנטית בטענתה באשר מחד הינה טוענת להטעיה בפועל (דהיינו במעשה) ומאידך הינה טוענת להעדר גילוי כדין (דהיינו במחדל). כך או כך, לטענת הנתבעים דין הטענה להידחות בהינתן שלא הוצג מצג שגוי על ידי הנתבעים או מי מטעמם. זאת ועוד, לטענתם מכל מקום אין להורות על בטלות ההסכם, אלא ששומה על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות הקבועה בסעיף 31 לחוק החוזים ולהורות על קיום ההסכם וזאת, בהינתן שמדובר בטענה המועלית על ידי התובעת לאחר שהם מצידם השלימו את ביצוע התחייבותם והחלק אשר לא השלימו הינו בעטיה של התובעת אשר מנעה השלמתו על ידם.

    עוד טוענים הנתבעים 1 ו – 2 כי ההסכם נחתם במועד הנקוב עליו, כי עוד קודם לחתימתו הועברה טיוטת ההסכם לבדיקה וכי משנחתם ההסכם על ידי התובעת הינה מנועה מלטעון כי לא קראה אותו. עוד מכחישים הנתבעים 1 ו - 2 טענות התובעת בדבר מצבה הרפואי, הן לאור המועד בו נחתם ההסכם בפועל, הן הואיל ואין ליתן אמון בעדות התובעת ויתרה מכך, בנסיבות בהן הטענות לא הוכחו משחדלה התובעת מצירוף חוות דעת רפואית התומכת במצבה הרפואי כביכול במועדים הרלוונטים וכן, בנסיבות בהן ממילא לוותה התובעת במהלך כל ההליכים על ידי חברה מר אריק ברמי אשר סייע בידה.

     

    משכך, טוענים הנתבעים 1 ו - 2 כי יש ליתן תוקף לתניות ההסכם ובכלל זה לכך שבהתאם להסכם לא חלה על הנתבעים 1 – 2 החובה לבצע את עבודות הגימור כפי שהינן מפורטות בתוספת להסכם. בהקשר זה האחרון – בנוגע לפרשנות המינוח "עבודות גימור" טוענים הנתבעים כי עבודות אלו כוללות את כל העבודות שלא נכללו במסגרת ההסכם לרבות עבודות מוקדמות ובכלל זה גם – עבודות התכנון אשר אין חולק כי אינן כלולות במחיר ההסכם. מכל מקום מכחישים הנתבעים 1 ו - 2 טענת התובעת ולפיה מסר לה הנתבע כי ככל שתבקש רמת גימור מעל לרמה המקובלת יהא עליה להשלים סך 180,000 ₪, טענה אשר מלבד היותה בגדר הרחבת חזית, לא נתמכה בראיה כלשהי מלבד עדותה בעלמא של התובעת.

     

    הנתבעים 1 ו – 2 אינם כופרים בחוות דעת מומחה בית המשפט בכל הנוגע לתיקון הליקויים ובהתאם לטענתם עלות ההשלמות והתיקונים החלים על הנתבעים 1 ו – 2 מסתכמות בסך של 261,444 ₪ בתוספת מע"מ והינם מכחישים סכום גבוה מזה אשר נתבע על ידי התובעת. זאת ועוד, לטענת הנתבעים 1 ו – 2 יש לאפשר להם ביצוע תיקונים במבנה ולחלופין יש להפחית ב – 1/3 עלות התיקונים בשים לב לכך שקופחה זכותם לביצוע תיקונים.

    בהקשר לליקויים מוסיפים הנתבעים 1 ו – 2 וטוענים כי באשר לחריגות הבנייה הרי שהתובעת היתה השותפה הדומיננטית והיוזמת של כל חריגות הבניה ויתרה מכך, לטענתם, פעלה במכוון על מנת להגדיל את הנזקים אשר נגרמו לבית ובכלל זה מנעה הרכבת דלתות ולא איפשרה לנתבעים עריכת בדיקות קודם לימי הגשמים. יתרה מכך, הנתבעים טוענים להרס יזום של הבנייה על ידי התובעת וזאת, בפירוק ברגים והתזת מים לשם הצגת מצג של נזקי רטיבות.

     

    מבלי לגרוע מטענתם ולפיה התעכבה המסירה בשל הפרת ההסכם על ידי התובעת, מכחישים הנתבעים 1 ו – 2 טענת התובעת ולפיה הינה זכאית לפיצוי בגין איחור במסירה. לעניין זה מפנים הנתבעים הן לכך שבמסגרת ההסכם דובר על השלמת העבודה בתוך 120 ימי עבודה ולא 120 ימים כפי שנטען על ידי התובעת וכפי שעמד בבסיס תחשיבה. זאת ועוד, לטענתם, יש להוסיף 23 ימי עבודה בגין השינויים אשר התבקשו על ידי התובעת.

     

    הנתבעים 1 ו - 2 מוסיפים וטוענים כי מיד במועד החתימה על ההסכם, ביקשה התובעת לממש אופציה לתוספת יחידת דיור בחלק מחלל הגג בשטח של 44.20 מ"ר ובתמורה של 132,600 ₪ (3000 ₪ למ"ר). לטענת הנתבעים 1 ו – 2 ביטוי להסכמה האמורה ניתן למצוא בהוראת התשלום הראשונה אשר הופנתה לתובעת ממנה עולה כי עלות מימוש בגין האופציה מעמידה את התשלום הכולל בגין כל שלב על סך של 133,000 ₪, במקום 114,063 ₪ לפי סכום החוזה המקורי.

     

    עוד טוענים הנתבעים 1 ו – 2 כי הסיבה בעטיה נקלעו היחסים לכדי משבר היו קשיים כספיים אליהם נקלעה התובעת בשל קריסת עסק חלפנות בבעלותה ומשיכת כספים מחשבונה על ידי בעלה לשעבר.

     

    בנוסף, מכחישים הנתבעים 1 ו - 2 טענת התובעת ולפיה היה על הנתבעים להמציא לה 7 שטרי ביטחון ולטענתם היה עליהם למסור לה שיק ביטחון אחד על סך 114,000 ₪ אשר התובעת סירבה לקבלו בטענה שיש לה אמון מלא בנתבעים 1 ו - 2. מנגד, לטענת הנתבעים 1 ו - 2 התובעת היתה זו אשר לא המציאה ערבות בנקאית לתשלום האחרון בהתאם להסכם וביקשה להסתפק בשיק בטחון, אשר משהוצג לפירעון חולל מפאת העדר כיסוי מספיק.

     

    באשר לתביעתם הנגדית, על סך 272,001 ₪ מפרטים הנתבעים 1 ו - 2 וטוענים כי הינה מושתתת על - הוראת תשלום מספר 7 מיום 8/3/11 ובהתאם לה היה על התובעת לשלם סך 155,611 ₪ ובנוסף, עליה לשלם סך 9,079 ₪ עבור הרחבת הממ"ד, סך 7,000 ₪ עבור חיפוי דקורטיבי, סך 18,752 ₪ עבור תוספת 4 מ"ר בקומת קרקע, סך 6,800 ₪ עבור ציוד שעוכב על ידי התובעת וסך 20,000 דולר ארה"ב בגין הפרה יסודית של ההסכם.

     

31. לאור כל האמור מסכמים הנתבעים 1 ו – 2 וטוענים כי יש לדחות על הסף את התביעה כנגד הנתבע 2, יש לחייב את הנתבעת 1 רק בעלויות התיקון והשלמת התחייבויותיה בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט ותוך התחשבות בסירוב התובעת לאפשר לנתבעת ביצוע התיקונים. כן הינם עותרים לחיוב התובעת במלוא סכום התביעה שכנגד וכן, בהוצאותיהם.

     

32. במסגרת הודעת צד ג' אשר הוגשה על ידי הנתבעים 1 ו – 2 כנגד הנתבע 3, טוענים הנתבעים כי זה נשכר על ידם לשם קבלת שירותיו ההנדסיים לרבות עריכת החישובים הסטטיים לכל רכיבי המבנה וזאת, בניגוד לטענתו ולפיה נשכר רק לשם הכנת קונסטרוקציה עבור היסודות, רצפת הבטון והמרחב המוגן. כיוון שכך, לטענתם הרי שעליו לשפותם בגין כל סעד אשר יפסק כנגדם והנובע מאחריותו לפרויקט.

     

33. הנתבע 3 מצידו טען כי דין כלל התביעות כנגדו דהיינו- הן תביעת התובעת והן הודעת צד ג' אשר הוגשה כנגדו על ידי הנתבעים 1 ו – 2 , להידחות והן מהוות ניסיון הפחדה תוך ניצול מערכת המשפט ותו לא.

     

    ביתר פירוט והרחבה טען הנתבע 3 ראשית כי לא זו בלבד שלא הוכחה כל קנוניה בינו לבין הנתבעים 1 ו – 2, כטענת התובעת, אלא שהתובעת היתה זו אשר יזמה וידעה על חריגות הבניה אשר בוצעו בביתה ובכלל זה על תוספת הגובה לבית ומשכך, עת הינה מתייחסת אל הנתבע 3 כאל "עבריין בנייה" הרי שבמומה היא פוסלת, באשר היא עבריינית הבניה אשר ביצעה תוספות בלא היתר בנייה. תימוכין לאמור ניתן למצוא , לדידו של הנתבע 3, משילוב עדות המומחים מטעם התובעת מר ברגמן וכן, מר איכבאום – אשר העידו מחד כי לא ביצעו מדידות של הבית - עם טענתו מאידך ולפיה, הפרש גובה של 50 ס"מ לא ניתן לגלות בבדיקה ויזואלית, שילוב המלמד כי - אין זאת אלא שהתובעת ידעה על הפרשי הגובה- הואיל ויזמה את השינוי בבית ומשכך, יידעה את המומחים מטעמה בדבר הפרשים אלו.

     

    הנתבע 3 מכחיש הטענה ולפיה היה עליו לפנות לועדה המקומית על מנת לעצור את הבנייה, משהתחוור לו דבר קיום אי התאמות בין הבנוי לבין ההיתר ולדידו הטענה נשללה מניה וביה בעדות מומחה בית המשפט. עוד מפנה הנתבע 3 לכך, שלא היה באפשרותו לאתר את חריגות הבניה אלא בסיום גמר השלד, כפי שנעשה על ידו. לעניין זה מפנה הנתבע 3 כי פעל בדיוק בהתאם להתוויות מומחה בית המשפט עת- משנודע לו דבר השינויים- התריע בפני הנתבעים 1 ו – 2 ומשהדבר לא הועיל, פנה אל הועדה המקומית והודיע על התפטרותו.

     

    עוד מכחיש הנתבע 3 הטענה ולפיה הבית נבנה ללא תכניות ולטענתו, הבית נבנה בהתאם לפרטים הנדסיים טכניים עקרוניים אשר נערכו בזמנו על ידי הנתבעת 2 ומשכך, לא היה צורך להכינם לגבי כל בית ובית.

     

    באשר לליקויים טוען הנתבע 3 כי יש לאמץ את חוות דעת מומחה בית המשפט ובכל המקרה כי אין לאפשר לתובעת הוספת חוות דעת לאחר הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט. בהקשר זה מוסיף הנתבע 3 וטוען שככל שלטעמה של התובעת היתה חוות הדעת של מומחה בית המשפט חסרה, הרי שהיה עליה לפנות בבקשה למינוי מומחה יעודי נוסף.

    הנתבע 3 מוסיף וטוען כי טענותיה של התובעת בדבר בטלות ההסכם מחד והפרתו מאידך, אינן יכולות לדור בכפיפה אחת באשר מדובר בעילות סותרות.

    בכל הנוגע לטעות בתכנית הבקשה להיתר עת לא סומן חומר הבית כ"עץ", טוען הנתבע 3 כי הטעות אינה מסייעת לתובעת בתביעתה הנזיקית, באשר זו לא הוכיחה כל נזק קונקרטי אשר אירע לה כפועל יוצא מהטעות, הניתנת לתיקון בנקל בוועדה המקומית ללא כל חיוב כספי. עוד טוען הנתבע 3, לעניין זה, כי מומחה בית המשפט אישר שקיימים רמזים לכך שנושא העץ הופיע בתכנית. זאת ועוד, לטענת הנתבע 3 בעת חתימתו על התכנית מלבד סימון מוטעה של חומר המבנה, לא היתה התכנית צבועה ומשכך, לא היתה אינדיקציה נוספת לדבר הטעות.

    בנוסף טוען הנתבע 3, כי בהתאם לתנאי ההיתר היה על התובעת לברר האם הנתבעים 1 ו – 2 הינם קבלנים רשומים ולא ניתן להטיל מחדלה לפתחו.

     

    מוסיף הנתבע 3 וטוען כי הוא נשכר לשם תכנון הביסוס למבנה הכולל את רצפת המסד וחדר הממ"ד ואולם, ליתר ביטחון בלבד בדק גם את הנושא של קונסטרוקציית העץ והכין את החישובים הרלוונטיים. לאור האמור, לטענתו אין להטיל עליו אחריות מעבר לנושא לשמו נשכרו שירותיו. זאת ועוד, לטענת הנתבע לא נמצאו כל בעיות בשלד ותימוכין לכך ניתן למצוא בעדות מומחה בית המשפט שקבע כי הבית יציב וכן כי החישובים אשר נערכו על ידי הנתבע 3 מספקים אותו. יתרה מכך, מכחיש הנתבע 3 מכל וכל הטענה ולפיה חלה עליו חובת פיקוח צמוד על הבנייה- טענה אשר לטענתו נשללת בעדותו של הנתבע 2.

     

    עוד טוען הנתבע 3 כי אין להטיל לפתחו את בניית הבית בגובה הגבוה ב – 50 ס"מ יותר מהמותר הואיל ולטענתו הוא לא אחראי לכך שהנתבעים 1 ו – 2 ייצרו בטעות או בזדון אגדי עץ גבוהים יותר ומכל מקום לטענתו יש להטיל את האחריות להתאמת הפרש הגובה באופן שיתאם את התכנית החלה במקום, לפתחם של הנתבעים 1 ו - 2. באשר לזקיפים אשר נקבע בחוות דעת מומחה בית המשפט כי יש להוסיף , הרי שהנתבע 3 אינו מתכחש לאמור ברם, הינו טוען כי מדובר בעבודה זניחה.

     

    לאור האמור, לטענת הנתבע 3, דין התביעה כנגדו להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאותיו לרבות בגין נשיאה בשכר מומחים.

     

    באשר להודעת צד ג' טוען הנתבע 3 כי לאור כל האמור והמפורט ובמיוחד בשים לב לטיב העבודה לשמה נשכר על ידי הנתבעים 1 ו - 2 הרי שדין הודעת צד שלישי כלפיו להידחות.

     

    דיון והכרעה:

34. בטלות ההסכם;

    כאמור, לטענת התובעת דין ההסכם בינה לבין הנתבעים 1 ו – 2 , בלא קשר למועד חתימתו, בטלות וזאת, בהתבסס על הוראת סעיף 30 לחוק החוזים הואיל ואינם אוחזים ברישיון קבלן כדין וכן, בהתבסס על הוראת סעיף 15 לחוק החוזים הואיל והטעו אותה לסבור כי הינם אוחזים ברישיון כאמור.

     

    להלן אבחן טענותיה אלו של התובעת.

     

35. בטלות בהתאם לסעיף 30 לחוק החוזים;

    סעיף 30 לחוק החוזים קובע:

    "חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל."

    ההסכם נשוא התביעה הינו הסכם שלפי הגדרתו (בהואיל השני להסכם) במסגרתו הזמינה התובעת מהנתבעת 1 :"בית עץ, הכנת בקשה להיתר בנייה (שינוי תכנית), פיקוח, אחריות, ביצוע, ניהול העבודה להקמת בית עץ על הנכס" – עיננו הרואות- תוכנו או מטרתו של ההסכם אינם בלתי חוקיים- אין כל אי חוקיות בבניית בית מעץ, או בהזמנתו. אלא מאי- טוענת התובעת כי הנתבעת 1 אינה אוחזת ברישיון קבלן ומשכך, ככל שהיא מבצעת את עבודות הבנייה בעצמה, הרי שהינה מפרה את החוק. טענתה של התובעת כלשונה מלמדת על כך שלא ההסכם עצמו אינו חוקי לדידה, אלא ביצועו. שהרי – ככל שהנתבעת 1 הייתה אוחזת ברישיון בנייה עד למועד תחילת ביצוע העבודות, ברי כי לא היה דבר פסול בביצוע ההסכם על ידה. כך היו פני הדברים גם ככל שהנתבעת 1 הייתה מעסיקה קבלן רשום לשם ביצוע העבודות או החלקים בהן המצריכים ביצוע באמצעות קבלן רשום.

    מן האמור נמצאנו למדים- כי אין מדובר בהסכם פסול עליו חל סעיף 30 לחוק החוזים, באשר ההסכם כשלעצמו אינו בלתי חוקי, אלא שביצועו- ככל שאמנם הנתבעת 1 ביצעה (שעל פניו כך הם פני הדברים) עבודות הטעונות רישיון קבלן – אינו חוקי. (קביעה דומה ראו בע"א 53/80 קיבוץ שניר, קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ נ' יעקב שרייטר, פ"ד לז(3) 189, שם נפסק כי מקום בו בוצעו עבודות בלא היתרים הנדרשים בהתאם לדין, אין מדובר בפגם בהתקשרות אלא בביצוע) .

    יפים לעניין זה דברי כב' השופט פרופ' עופר גרוסקופף בחיבורו אודות "חוזה פסול" ספרם של פרופ' דניאל פרידמן ופרופ' נילי כהן "חוזים", כרך ג' (תשס"ד – 2003) (להלן:"גרוסקופף") בעמ' 506:

    "במקרה זה השגת ההיתר או הרישיון מהווה התחייבות חוזית של אחד הצדדים, וההסכם גופו חוקי וכשר. אומנם, אם לא יושג האישור או ההיתר לא ניתן יהיה לבצע את ההסכם, אך הצד שהתחייב בהשגת ההיתר יישא באחריות לכך כמפר חוזה."

36. לאור האמור, הנני קובעת כי אין בעובדה שהנתבעת 1 לא אוחזת ברישיון קבלן, כשלעצמה, בכדי להוביל לקביעה ולפיה ההסכם בין הצדדים בטל.

     

37. יתרה מכך ובבחינת למעלה מן הצורך, הנני סבורה כי, בנסיבות בהן הושלם ביצוע ההסכם – למעט בכל הנוגע לליקויים ובשים לב לקביעתי להלן בדבר היקפו של ההסכם- גם לו קבעתי כי ההסכם בטל, הרי שבהתאם לשיקול הדעת המוקנה לבית המשפט במסגרת סעיף 31 לחוק החוזים, ממילא לא היה מקום לקבוע השבה כנתבע על ידי התובעת. יפים לעניין זה דברים אשר נאמרו על ידי השופט גרוסקופף בספר חוזים (הנזכר לעיל) בעמוד 596:

    "ההבדל הבולט בין חוזה שבוצע בחלקו לחוזה שבוצע במלואו נוגע למידת המעורבות של בית המשפט בהשגת התוצאה הפסולה. כאשר דנו בחוזה שבוצע בחלקו, נתקלנו בקושי שאחד הצדדים מבקש להיעזר בבית המשפט על מנת להשיג בעקיפין את התוצאה שלא עלה בידו להשיג באמצעות החוזה הפסול... לעומת זאת, כאשר החוזה בוצע במלואו, סיועו של בית המשפט לעסקה הפסולה הוא פסיבי, ומתמצה בסירוב להעניק סעד לצד המבקש עתה, לאחר השלמת הביצוע, להתנער מההסדר... ואכן במקרה זה, משבוצעה העסקה נראה שאין מקום להשבה, וכך גם בדוגמת הבניה הבלתי חוקית. אם הושלמה העסקה, המבנה הוקם והמזמין שילם לקבלן, בכך בא הענין על סיומו (כפוף כמובן להליכים מנהליים ופליליים) ואין מקום להשבה".

     

    כך גם במקרה לפנינו- בניית הבית הושלמה- כאמור בכפוף לליקויים והשלמות הנוגעות להיקף העבודה נשוא ההסכם ומשכך, גם ככל שקבעתי כי ההסכם אינו חוקי, ממילא לא היה מקום להורות על השבה.

     

38. האמור הינו בסייג אחד - מבלי לגרוע מן האמור לעיל, הנני סבורה כי קיימת השלכה משמעותית אחת, לעתיד לבוא, הנובעת מכך שהנתבעים 1 ו - 2 אינם אוחזים ברישיון קבלן כדין (ויתרה מכך הוסיף הנתבע 2 והעיד כי אין בכוונתו להשיג רישיון כאמור) והיא נוגעת למתן אפשרות לביצוע תיקונים על ידי הנתבעים 1 ו – 2. בהקשר לאפשרות כאמור, הרי שבניגוד לביטול ההסכם, כמו גם השבה הנובעת מביטולו – המובאת לפתחו של בית המשפט לאחר שהמעשה הינו עשוי, קביעה ולפיה זכאים הנתבעים 1 ו – 2 לבצע תיקונים בחסות בית המשפט או כל קביעה הנוגעת לפיצוי לנתבעים (על דרך ההפחתה מהפיצוי) אשר משמעה תמיכת בית המשפט בזכותם לבצע תיקונים – מגלמת בחובה מתן הכשר על ידי בית המשפט לביצוע עבודות שלא כדין וזאת, אין לאפשר (ראו לעניין זה גם תשובות מומחה בית המשפט לשאלות הבהרה מטעם התובעת – תשובה 16.2 ולתשובות הבהרה לנתבעים 1 ו - 2 תשובה 5). כיוון שכך, הנני קובעת, כבר בשלב זה- וכפי שיבוא לידי ביטוי בהמשך- כי הנתבעים 1 ו – 2 אינם זכאים לבצע תיקונים וכן, אינם זכאים להפחתה כלשהי כפועל יוצא מכך שלא ניתנה להם האפשרות לבצע תיקונים בבית.

     

     

     

39. בטלות ההסכם מפאת הטעיה –

     

    מכאן אפנה לבחינת טענתה של התובעת ולפיה דין ההסכם בטלות בשל הטעייתה. בסוגיה זו הנסבה על הטעיית התובעת, אפתח ואציין כי בדומה לטענת הבטלות מפאת אי חוקיות, גם בהקשר להטעיה, סבורני כי בנסיבות בהן ההסכם בוצע והושלם, גם לו אמנם היה מקום להורות על בטלותו מפאת הטעיה, הרי שאין מקום להורות על השבה והדברים אשר נקבעו על ידי לעיל בסעיף 37 לפסק הדין, יפים- בשינויים המחוייבים גם בהקשר זה.

     

40. יתרה מכך, הנני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח היסודות הנדרשים לשם קביעת בטלותו של ההסכם מפאת הטעייתה.

     

    כך, סעיף 15 לחוק החוזים קובע כי:

    "מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לענין זה, 'הטעיה' - לרבות אי-גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן."

    בע"א 2286/07 ג.מ.ח.ל. חברה לבניה 1992 בע"מ נ' פלונית (פורסם בנבו, 28.03.2011), קבע בית המשפט ראשית, שנטל הראיה להוכיח כי התקיימו התנאים המבססים פגם בחוזה, מוטל על המבקש ביטול (תוך הפנייה לע"א 1780/93 בנק המזרחי המאוחד נ' אולצ'יק, פ"ד נ(2) 41, 43 (1996): ע"א 10/81 חיים כהן ושות' חברה קבלנית לבנין בע"מ נ' גדע, פ"ד ל"ז(4) 635, 639 (1983)). באשר לתנאים הנדרשים על מנת שתקום עילה לביטול החוזה בגין הטעיה, פירט כבוד בית המשפט, מפי השופטת חיות, את שלושת התנאים כדלקמן:

    " קיומה של טעות אצל הצד המבקש לבטל את החוזה; הטעיה שהטעה אותו הצד השני לחוזה; וקשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בחוזה וכן בין ההטעיה לבין הטעות (ראו: ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פסקה 9 (טרם פורסם, 14.8.2008) (להלן: עניין סויסה); ע"א 10745/06 אזולאי נ' המכללה האקדמאית אורט ע"ש סינגאלובסקי - פולק ת"א, פסקה 12 (טרם פורסם, 13.7.2009); גבריאלה שלו דיני חוזים - החלק הכללי; לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 313-314 (2005) (להלן: שלו))."

     

    בהמשך פסק הדין נדרש בית המשפט לפרשנות המינוח "טעות", המהווה אחד מהתנאים וקבע:

    "טעות" כמשמעותה בדיני החוזים היא מחשבה או אמונה של צד לחוזה שאינה תואמת את המציאות (ראו שלו, 277 וכן ע"א 11/84 רבינוביץ נ' שלב-הקואופרטיב המאוחד להובלה בע"מ, פ"ד מ(4) 533, 541 (1986), וכדברי בית המשפט בע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 840 (2003):

    "'הטעות' היא הערכה שגויה של מציאות הדברים האמיתית. מקום שאדם פועל על-פי מציאות מדומה, הרי שלרצונו המתלווה לפעולה עלול להתלוות פגם. 'טעות היא, איפוא, פגם תודעתי (קוגניטיבי) ברצון' (פרידמן וכהן בספרם הנ"ל [18], בעמ' 668)".

     

    עוד הוסיף בית המשפט וקבע מפורשות כי מקום בו המבקש ביטול היה אדיש לשאלה בגינה נטענה טענת טעות הרי ש:" לא מתקיים קשר סיבתי בין הטעות הנטענת על ידם ובין כריתת החוזים, יסוד הנדרש אף הוא לצורך קיומה של עילת ההטעיה על פי סעיף 15 לחוק החוזים." (שם בעמוד 19).

     

    בעניין זה האחרון, הוסיף כבוד השופט מלצר – אשר הצטרף לדעתה של כבוד השופטת חיות וקבע כי במקרה של:

    "ידיעה, או "עצימת עיניים" של הקונה לגבי המציאות (שאז אין טעות מצידו), או בהקשר להטעיה הנטענת – אין הרוכש רשאי להפעיל את ברירת הביטול (עיינו: דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים – כרך ב, 856-854 (1992) (להלן: פרידמן וכהן); השוו: סעיף 12 לחוק המכר, התשכ"ח-1968; ע"א 8124/00 קניונים נכסים ובנינים נ' בני יעקב נדל"ן פ"ד נו(5) 198 (2002); אייל זמיר פירוש לחוקי החוזים (בעריכת גד טדסקי) 278 (התשמ"ז); אייל זמיר פירוש לחוקי החוזים (בעריכת א' זמיר, א"מ ראבילו, ג' שלו) 322-319 (התשס"ב); חוק המכר (דירות), התשל"ג-1973; מיגל דויטש דיני חוזים מיוחדים – כרך ראשון, 129-132 (2008))."

     

     

41. מן הכלל אל הפרט- במקרה לפני הנני סבורה כי התובעת אינה קוהרנטית בכל הנוגע לטענתה בדבר קיומו של רישיון קבלן לנתבעים, באשר מחד הינה טוענת כי הנתבעים הטעו אותה באופן אקטיבי עת טענו כי בידם רישיון כדין ואולם, באותה נשימה הינה טוענת כי היה על הנתבעים להודיע לה כי אינם אוחזים ברישיון כדין- דהיינו שהטעייתם הינה במחדל.

    יתרה מכך, בבחינת השאלה האם אמנם הוטעתה התובעת ומה היה היקף ידיעתה- בפועל או מכח עצימת עיניים - הנני סבורה כי לא ניתן להתעלם מכך שהתובעת הינה עורכת דין בעלת ניסיון עשיר בתחום המוניציפאלי והקשור לנושאי הבנייה. כך, מתוך חומר הראיות אשר הוצג בפני בית המשפט ולא נסתר- התובעת שימשה כעורכת דין שותפה במשרד עו"ד גבריאל ברוך אשר שימש כתובע הועדה המקומית לב השרון והועדה המרחבית לתכנון ובניה שרונים ושימשה כעורכת דין במשרד זה בתחום התכנון והבניה (נספח יב' לתצהיר הנתבעים), עוד היוותה התובעת בין השנים 2007-2011 חלק מצוות משרדה של עו"ד חנה זילבר בנושאים מוניציפאליים (נספח יג' לתצהיר הנתבעים), שימשה כיועצת אסטרטגית למועצה האזורית יאנוח ג'ת, שימשה כמנכ"לית מיועדת וכיועצת משפטית של המועצה בוסתאן אל מרג' ושימשה במשך זמן ארוך (ולפי עדותה בעמוד 169 שורות 10-13) עד לינואר 2016 לערך כמנכ"לית עירית טייבה (ראו גם – בנוסף לעדותה - נספחים יד'1 ו – יד2 לתצהיר הנתבעים, עדותו של מר אריק ברמי בעמוד 118 שורות 8-12 וכן, עדותה של התובעת המאשרת את המסמכים האמורים בעמוד 154).

     

    בנסיבות אלו, ספק בעיני באם התובעת אמנם לא ידעה על כך שהנתבעים אינם אוחזים ברישיון כדין ולכל הפחות, הנני סבורה כי עצמה עיניה מלראות חסר זה.

     

    לאור האמור, הנני סבורה כי התובעת אינה רשאית להפעיל את ברירת הביטול בהתבסס על סעיף 15 לחוק החוזים. יתרה מכך ובבחינת "קל וחומר" הנני סבורה כי התובעת לא הרימה את הנטל להוכיח את התנאים הקבועים בסעיף 15 ובכלל זה- טעותה בפועל כמו גם קשר סיבתי בין ההטעיה לבין התקשרותה בהסכם.

     

42. זאת ועוד, מבלי לגרוע מן האמור, הרי שבהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים, רשאי מי שהתקשר בחוזה עקב הטעייתו לבטל את ההסכם ואולם, מוסיף סעיף 20 לחוק החוזים וקובע, בכל הנוגע להודעת הביטול כי:

    "ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה - תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה."

     

    דא עקא, במקרה לפני - התובעת לא פירטה במסגרת תצהירה מתי לראשונה נודע לה כי הנתבעים אינם אוחזים ברישיון כדין, אלא שטענה באופן סתמי כי הדבר נוגע לה ב"דיעבד". יתרה מכך, התובעת לא פירטה מתי מסרה הודעת ביטול ומשכך, הרי שלא הרימה את הנטל להוכיח כי מסרה הודעת ביטול בתוך זמן סביר. במאמר מוסגר אציין, בנושא זה האחרון, כי עיון בתכתובת בין הצדדים הקודמת להגשת התביעה, מעלה שנושא זה כלל לא הועלה על ידי התובעת ויתרה מכך, אף בכתב התביעה בו טענה התובעת לראשונה כי דין ההסכם בטלות, לא פירטה כאמור התובעת מתי התגלתה לה הטעות ויתרה מכך, לא פירטה מתי הודיעה על בטלות ההסכם לאור גילויה כאמור.

     

43. לאור האמור הנני דוחה טענת התובעת ולפיה דין ההסכם בטלות מפאת הטעייתה.

     

44. הפרת ההסכם והיקפו ;

    לאור דחיית טענותיה של התובעת הנסבות על בטלות ההסכם, הנני נדרשת לחלופה השנייה לטענות התובעת – הנסבה על הפרת ההסכם ונזקיה כפועל יוצא מכך.

    הואיל והצדדים חלוקים בשאלה מה היקפו של ההסכם, הרי שקודם לבחינת הטענות בדבר הפרתו והואיל ואלו באלו קשורות הן – יש להקדים בירור בשאלת היקפו של ההסכם.

     

45. היקף ההסכם לעניין עבודות הגימור –

    כאמור חלוקים הצדדים בשאלת היקף ההתקשרות בינהם. כך, לטענת התובעת, ההתקשרות בינה לבין הנתבעים 1 ו - 2 הינה להסכם מפתח- דהיינו, לבנית בית מושלם הכולל את עבודות הגימור ובכלל זה בפרט – עבודות הריצוף, החשמל, האינסטלציה והצבע. הנתבעים 1 ו - 2 מאידך טוענים כי ההסכם הינו הסכם לבניית שלד הבית, אשר במסגרתו התחייבו להתקין גם את דלתות הבית ואולם, כלל עבודות הגימור המפורטות בנספח להסכם, אינן כלולות בהתחייבותם.

46. כצעד ראשון בהכרעה במחלוקות זו בין הצדדים, הנני מוצאת לקבוע כי עיון בהסכם החתום בין הצדדים, מעלה שלשונו של ההסכם עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים 1 ו - 2 בכל הנוגע להיקפו. כך, סעיף 2(א) המגדיר את ה"בית" נשוא ההסכם קובע:

    "הבית- בית עץ בגודל, בצורה ובתכנון המפורט בתוכניות המצורפות להסכם זה (להלן: "התוכניות") והמורכב מחומרים באיכות, בטיב ובצורה כמפורט במפרטים הטכניים מצורפים להסכם זה, למעט עבודות גימור"

    באותו סעיף מוגדרת בניה קונבנציונלית כ:"כל בניה שאינה בניית עץ והדרושה להשלמת הקמת הבית".

    העבודה מוגדרת כ:

    "הכנת התשתית והיסודות, הכנת אתר הבניה, עבודות קרקע לצורך בניית היסודות והבית, יציקת רצפת בטון ובניית חלק מהקירות החיצוניים של הבית בהתאם לתכניות המפרטים ובהתאם להיתרי הבניה של הרשויות המוסמכות, למעט עבודות עפר+אספקת עפר או חפירה וחציבה.

    2) ביסוס הבית וביצוע היסודות, כולל פלטות ו/או כלונסאות, עמודונים ו/או עמודים, קורות יסוד ו/או קורות תומכים, רצפה על מילוי ו/או רצפה תלויה." 

     

    עלות הבניה מוגדרת כ:"כל ההוצאות הקשורות בהקמת הבית וביצוע העבודה עד לסיום המלא של הבית, בין היתר תשלומים לחברה, לקבלני משנה, ספקים, יצרנים, מובילים וכל תשלום אחר הקשור או הנחוץ לביצוע העבודה, למעט עבודות גימור".

     

    יתרה מכך, כחלק מן ההסכם עליו חתומים שני הצדדים להסכם, מופיע נספח המפרט את עבודות הגימור, אשר כאמור נקבע בהסכם כי אינן כלולות בו כדלקמן:

    "1. צבע חוץ פנים שפכטל

    2. מרצפות קרמיקה חומר לבן, שחור ושכר עבודה.

    3. כלים סניטריים, ברזים ומקלחונים.

    4. לבני זכוכית, עבודות זיגוג מיוחדות ויטרינות.

    5. ארונות, מטבח, חדרי שינה וחדרי שירותים.

    6. שטיחים, פרקט, PVC או פיברגלס לחדרי שירות ק. שניה או צבע מיוחד.

    7. תכנון+היתר.

    9. צנרת חשמל טלפון וטלויזיה במסגרת הבית.

    10. בויילר מערכת סולרית.

    11. חלונות מיוחדים BW , צרפתי, ויטרינות וחלונות משולבים.

    12. ציפויים דקו' לעמודים, קורות, תקרות, קירות, משטחי חלונות וכן, הגבהת תקרות.

    13. משטחי פרקט ושטיחים.

    14. ציפוי צנרת ביוב חוץ במידת הצורך.

    15. קונסטרוקציה עץ לאמבטיות ג'קוזי ואגניות.

    16. ציפוי קירות חיצוניים למעט טיח או עץ

    17. תיקונים אחר ביצוע עבודות על ידי קבלני משנה שהובאו לבנין על ידי המזמין.

    18. חלון מיוחד לממ"ד.

    19. מערכות כיבוי אש במידה ותידרשנה.

    20. מערכת מיזוג ושואב. שימוש במקרופייל למדיח.

    על הלקוח לספק מים, דרכי גישה וחשמל לצרכי עבודה.

    עבודות עפר במידת הצורך, להגבהת הרצפה או חפירה.

    תכנית מדידה וסימונים, מגרש על ידי הועדה.

    תכנית מהנדס ביוב במידת הנדרש.

    בדיקות קרקע במידה ותידרשנה.

    סורגים ומערכות הזנה.

    מוסכם על הצדדים כי חיבור חשמל, ביוב, מים ועבודות פיתוח חצר ימומנו על ידי המזמין ויבוצעו על פי בחירתו. "

47. מן האמור נובע כי אילו נדרשנו רק להסכם הכתוב, הרי שזה תומך בטענות הנתבעים 1 ו - 2 בכל הנוגע להיקפו של ההסכם. דהיינו, לכך שההסכם אינו כולל את עבודות הגימור.

     

48. אלא שבלשון ההסכם גופו לא סגי, באשר לטענת התובעת, אין להסכם האמור כל תוקף.

    טענתה המרכזית של התובעת בכל הנוגע לתוקפו של ההסכם הכתוב בין הצדדים, הינה כי החתימה על ההסכם, בניגוד למועד הכתוב בו (9/8/10) נעשתה בחודשים רק נובמבר – דצמבר 2010 וזאת, לאחר שבחודש אוגוסט 2010, התגלה כי הינה חולה בסרטן, מצבה הגופני והנפשי היה קשה, היא היתה מטושטשת והנתבעים ניצלו מצבה זה על מנת להחתימה על הסכם אשר אינו משקף את ההסכמות בין הצדדים.

    הנתבעים מנגד טוענים כי מועד החתימה על ההסכם היה, במועד כפי שנכתב על ההסכם דהיינו, ביום 9/8/10, כשמצבה הבריאותי של התובעת היה שפיר. יתרה מכך, לטענתם, קודם לחתימה על ההסכם נמסרה לתובעת טיוטת ההסכם לבחינה והערות וההסכם נחתם בין הצדדים מתוך הסכמה והבנה. לאור האמור, טוענים הנתבעים 1 ו - 2 כאמור, כי ההסכם משקף את ההסכמות בין הצדדים.

     

    לאחר שבחנתי טענותיהם של הצדדים, נחה דעתי כי במחלוקת זו דין טענות הנתבעים 1 ו - 2 להתקבל.

     

49. כך וראשית, טענתה של התובעת בדבר מועד החתימה, סותרת מסמך כתוב הוא ההסכם עליו נקוב מועד חתימתו – 9/8/10.

    יתרה מכך, טוענת התובעת כי מצבה הרפואי היה כזה אשר איפשר ניצולה לרעה על ידי הנתבעים, תוך החתמתה על מסמך אשר אינו תואם את המוסכם בין הצדדים ואף נושא מועד אחר – להלכה ולמעשה טוענת התובעת כי מצבה הרפואי היה כה ירוד- קוגניטיבית עד שהסכימה - לחתום על הסכם אשר נושא תאריך ומקום כוזבים וכן, תיאור עבודות שאינו תואם את המוסכם בין הצדדים- והכל הואיל ובאותו מועד היתה חולה במחלת הסרטן. באשר לטענתה זו של התובעת הרי שראשית הנני סבורה שעל מנת לתמוך טענתה זו שומה היה על התובעת להגיש חוות דעת רפואית אשר תתמוך במצבה הגופני-קוגניטיבי כנטען על ידה, דא עקא- חוות דעת כאמור לא הוצגה. יתרה מכך, עיון באישורים הרפואיים אשר הוצגו על ידי התובעת, מעלה כי אין בהם תימוכין לכל בעיה קוגניטיבית של התובעת אלא לכל היותר יש בהם תיעוד למצב גופני ירוד, כמו גם מצב נפשי ירוד- אשר בינם לבין חתימה בלא סייג על מסמך כוזב כנטען על ידי התובעת - הדרך ארוכה.

     

50. זאת ועוד, טענתה של התובעת ולפיה חתמה על ההסכם רק בחודשים נובמבר-דצמבר, משמעה גם שקודם לתחילת העבודות על ידי הנתבעים – אשר אין חולק כי התחילו בחודש ספטמבר 2010, לא נחתם בין הצדדים הסכם כתוב ויתרה מכך כי עד למועד החתימה הנטען על ידי התובעת, קרי נובמבר 2010, שולם על ידי התובעת סך של כ- 400,000 ₪ והכל בלא הסכם כתוב כלשהו בין הצדדים (ראו עדותה בעמוד 160 שורות 19-22). הנני סבורה – כי טענתה זו של התובעת אינה עולה בקנה אחד עם התרשמותי מהתובעת, יכולותיה, השכלתה וניסיונה (אשר אף פורטו לעיל בסעיף 41 לפסק הדין), באשר התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם התנהגותו של אדם סביר אשר ברי כי אינו מתקשר בעל פה בעסקה כה סבוכה לבניית ביתו וקל וחומר שאינה עולה בקנה אחד עם התנהגות של מי שהינו בעל יכולות כשל התובעת.

    לעניין זה, במסגרת עדותה העידה התובעת על עצמה כי: "אם הייתי עושה את החוזה במצב שאני עורכת דין כרגע כמו עכשיו אני מבטיחה לך שהייתי בודקת כל דבר ודבר..." (עמוד 181 שורות 27-28) וכן, העידה כי:

    "ש. יש לך הבנה בתחום הבניין?

    ת. חבל שהוא לא נפל עליי כשהייתי בצורה כזאתי, חבל, תאמין לי, הוא לא יכל לדרוך אצלי אם היית תופס אותי ככה, אתה תפסת שבר כלי בתקופה הזאתי"(ראו עמוד 178 שורות 8-11).

    כלומר – התובעת מעידה בעצמה על יכולותיה בעת ששימשה כעורכת דין ומשכך נקשה – כיצד היא כעורכת דין מנוסה ובעלת יכולות, איפשרה התחלת ביצוע עבודות ותשלום סכום כה גבוה, מבלי שיחתם בינה לבין הנתבעים 1 ו -2 הסכם כתוב והכל עוד קודם מחלתה?!

     

51. יתרה מכך, האמור חל ביתר שאת בנסיבות בהן אישרה התובעת בעדותה כי עוד קודם להתקשרות בין הצדדים הועברה לה על ידי הנתבעים 1 ו – 2 טיוטת ההסכם לקריאה (ראו עדותה בעמוד 154 שורות 5-6). עיון בטיוטת ההסכם אשר צורפה לתצהירי הנתבעים – ואשר התובעת לא שללה- מעלה כי כבר בטיוטה זו נקבעים מפורשות עיקרי ההסכם כפי שנחתם בין הצדדים ובכלל זה בפרט, נקבעות מפורשות ובאותו נוסח, כלל ההוראות הנוגעות להחרגת עבודות הגימור מהעבודות נשוא ההסכם וכן, נכלל בה נספח המפרט את עבודות הגימור הזהה כמעט לחלוטין לנספח כפי שנחתם על ידי הצדדים. בנסיבות אלו נקשה – ראשית- טיוטת ההסכם הועברה בתקופה בה לא היתה התובעת חולה ומשכך, ברי כי יכלה לקרוא את הטיוטה ולהבין תוכנה באופן השולל ניצולה לרעה במועד מאוחר יותר ושנית וחשוב מכך- בהינתן שזו טיוטת ההסכם כפי שהועברה, האם יעלה על הדעת כי התובעת הסכימה להתחלת העבודות בלא כל אסמכתא להסכמה שונה הנטענת על ידה?! ברי כי התשובה לשאלה הינה שלילית.

     

52. בנסיבות אלו, הנני דוחה הטענה בדבר התקשרות בהסכם במועד המאוחר למועד הנקוב בו והנני קובעת כי הצדדים אמנם התקשרו בהסכם ביום 9/8/10. כפועל יוצא מן האמור הנני דוחה טענתה של התובעת ובהתאם לה ההסכם אינו משקף את ההסכמות בין הצדדים, באשר משנדחתה הטענה ולפיה הסכם נחתם במועד מאוחר יותר, נופלת עימו ממילא (בבחינת "נפל הסוס ונפל רוכבו") הטענה ולפיה ההסכם אינו משקף את הסכמת הצדדים הואיל ונחתם תוך ניצול לרעה של מצבה של התובעת וזאת, באשר אין חולק כי במועד בו נחתם ההסכם, לא היתה כל בעיה במצבה הגופני של התובעת (לעניין הקפדה של התובעת על כל תו ותג בתקופה בה לא היתה חולה, אין אלא לשוב ולהפנות לעדותה כפי שהובאה לעיל בסעיף 50).

    אשר על כן, הרי שמפיו של ההסכם ופרשנותו אנו חיים והואיל וכפי שפורט לעיל ההסכם קובע מפורשות שאינו כולל עבודות גימור, הרי שהיקפו של ההסכם הינו בנייה בלא העבודות אשר פורטו כעבודות גימור.

53. מבלי לגרוע מהאמור, הנני סבורה כי הקביעה ולפיה ההסכם אינו כולל את עבודות הגימור עולה בקנה אחד עם חוות דעתו של מומחה בית המשפט כמו גם עדותו בבית המשפט. כך, במסגרת עדותו, העיד מומחה בית המשפט כי עלות כלל עבודות הבנייה כולל עבודות גמר עומדת על סך של 4,500 ₪ למ"ר (ראו עמוד 43 שורה 7). לטענת התובעת, העבודות נשוא ההסכם תומחרו בסך של 3,800 ₪ למ"ר (לבניה של 187.55 מ"ר) (ראו לעניין זה סיכומי התובעת בעמוד 18). לעלות האמורה יש להוסיף את עלויות המזגנים והמטבח (ראו עדותו של מומחה בית המשפט בעמוד 57 שורות 12-13 ). בנוסף לאמור העריך המומחה את יתרת העבודות אשר יש לבצע בסך כולל של 200,000 ₪ (ראו עדותו בעמוד 51 שורה 26) . ריכוז כל האמור מעלה כי לו נכפיל את ההפרש בסך של 700 ₪ בשטח הבית (188 מ"ר) ונוסיף את עלויות המטבח והמזגנים, נגיע לסכום של כ – 200,000 ₪ - העולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים ולפיה עלות ההסכם לא כללה את עבודות הגימור.

    בשולי הדברים לעניין זה, זה הנני מוצאת להדגיש כי החישוב האריתמטי כפי שנעשה על ידי, מלבד היותו משוער ובבחינת תימוכין נוסף ושאינו עומד בפני עצמו, לשלילת טענת התובעת- אינו מביא לידי ביטוי טענה אפשרית של הנתבעים ולפיה, גם לו הייתה עומדת התמורה החוזית על סך של 4,500 ₪ למ"ר, אין בכך בכדי ללמד על מהות ההסכם, הואיל וצד רשאי לתמחר עבודתו במחיר הגבוה ממחיר השוק וכל טענה בנושא זה הינה טענה הנוגעת לכדאיות העסקה ותו לא. עוד הנני מוצאת לציין בהקשר זה, כי בסיכומיה טענה התובעת שחוות דעת מומחה בית המשפט תומכת דווקא בטענותיה הואיל ולטענתה סך 3,800 ₪ למועד ההסכם שווה לסך 4,500 ₪ למועד עריכת חוות דעת מומחה- טענה זו דינה להישלל מניה וביה בנסיבות בהן נטענה בעלמא ויתרה מכך נשללה מפורשות בעדות מומחה בית המשפט אשר העיד בעמוד 43 שורות 5-7 כי סכום זה נכון לשנת 2011 ולא למועד עריכת חוות הדעת (סוף שנת 2013).

     

54. אציין עוד כי לא נעלמו מעיני טענת התובעת ולפיה הואיל וההסכם קובע כי ניתן כבר היתר בנייה וברי כי זה ניתן רק בחודש נובמבר, הרי שאין זאת אלא שההסכם נחתם אמנם לאחר מתן היתר בנייה וכן, טענתה ולפיה הואיל ובמסגרת רשימת עבודות הגימור נזכרות גם עבודות תכנון ועבודות חפירה, הרי שמדובר בסתירה אל מול הטענה ולפיה מדובר בעבודות גמר ובאופן שיש בו בכדי להטיל ספק במהימנות רשימה זו.

    יחד עם זאת, לאחר ששקלתי טענות אלו, אינני סבורה כי יש בהן בכדי לשנות הכרעתי וזאת, כפי שיפורט להלן.

     

    ראשית- בכל הנוגע להיתר הבנייה, אמנם ההסכם קובע כי ניתן היתר בנייה ואולם, עיון בטיוטת ההסכם אשר הועברה מעלה כי הסעיף, באותו נוסח, קיים גם בטיוטה ומשכך, אין זאת אלא שמדובר בנוסח קבוע, אשר ספק באם ניתן ללמוד ממנו על כוונה או אמירה מיוחדת במקרה זה. זאת ועוד, אין חולק כי על מנת להתחיל בעבודות בהתאם לדין, נדרש היתר בפועל ומאידך אין חולק כי בפועל התחיל ביצוען של העבודות קודם להוצאת היתר. בהקשר זה האחרון, ברי כי התובעת היתה מודעת לאמור וזאת, בהינתן שעל מנת שיוצא היתר עליה לשלם אגרות בניה ומשכך, אין בידי לקבל טענתה ולפיה לא היתה מודעת לכך שלא הוצא היתר וכן, בשים לב לניסיונה והכשרתה. במאמר מוסגר אציין כי ניתן ללמוד על אדישותה של התובעת לקיומו של היתר בנייה גם מהתנהלותה בכל הנוגע לבניית בריכת שחייה על ידה ללא היתר בניה והשלמת הליכי ההיתר רק לאחר שננקטו כנגדה הליכים משפטיים- התנהלות בה הודתה התובעת במסגרת עדותה עת אישרה את המסמכים הנוגעים להליך המשפטי אשר ננקט כנגדה בגין כך (ראו עדותה בעמוד 158 שורות 12-14).

    לאור האמור ובנסיבות אלו, בהן הצדדים שיתפו, להלכה ולמעשה, פעולה בכל הנוגע לתחילת הבנייה ללא היתר, לא מצאתי רבותא בכך שלא רצו לתעד פעולתם זו (שאינה חוקית) במסגרת ההסכם והנני סבורה כי אף בכך יש בכדי לחזק העדר משמעות מבחינה פרשנית לקביעת ההסכם, באופן המשליך על מועד חתימתו. כך או כך, אינני סבורה כי ראייה זו- בשים לב לראיות האחרות כפי שפורטו- יש בה בכדי להסיט את מאזן ההסתברויות לגרסת התובעת.

     

55. באשר לטענתה של התובעת הנוגעת להכללת עבודות התכנון והחפירות כחלק מעבודות הגימור, הרי שמבלי לגרוע מקביעתי ולפיה התובעת הבינה באופן מדויק את שקבוע בהסכם והיקפו – לכל היותר הנני סבורה כי טענתה זו של התובעת נובעת במהותה מכשל סמנטי ותו לא. כך, התובעת מתייחסת למינוח "עבודות גימור" לפי לשונו, כמייצג עבודות שהינן בגמר הבית (במאמר מוסגר אציין כי בהתאמה לאמור הוסיפה התובעת וטענה, לאורך ההליך, כי בפועל נבנה בעבורה רק שלד בית). אלא, שעיון בהסכם ותימוכין לכך ניתן למצוא הן בעדויות הנתבע 2 והן בעדות מומחה בית המשפט, מעלה כי בהסכם נשוא התביעה, הפרשנות למינוח "עבודות גימור" – אינה כי אלו עבודות גמר, אלא שמינוח זה הינו מינוח סל לכל העבודות אשר אינן כלולות בהסכם.

    כך, העיד לעניין זה, הנתבע 2 בעמוד 289 שורות 23-27 לפרוטוקול כי:

    "כפי שאני אמרתי , רשימת עבודות הגימור היא לגבי אותם פרטי בנייה שהלקוח עדיין לא החליט לגביהם , במעמד חתימת החוזה או קרוב לזה הלקוח החליט על הדברים האלה וביקש שהם ייכנסו למחיר ההסכם . מאחר ובהסכם הם לא כלולים כי הם במסגרת רשימת עבודות לגימור , צירפנו את זה להסכם כי זה חלק מההסכם."

    וכן, בעמוד 286 שורות 1-9:

    "עו"ד קרצברג :אני שאלתי אותך איך ייתכן שבנספח עבודות גימור , למשל סעיף 7 תכנון פלוס היתר נכלל .

    העד , מר קמבל : התכנון וההיתר זה לא מחיר אחד , אם זה בית קטן או בית גדול , אם הוא בית קומה או בית קומותיים עלות התכנון היא בהתאם . ולכן המחיר הוא ,

    ש :אבל למה זה נכלל בעבודות גימור ?

    ת :מכיוון שכל אותן עלויות בבית שהלקוח לא יודע איזה ריצוף הוא ייקח , איזה עבודות מטבח הוא ייקח , איזה מזגנים הוא ייקח אי אפשר לתמחר את זה . גם אי אפשר לתכנן בשלב הזה את העלות של התכנון כי עוד לא נגמר התכנון ."

    (כן ראו עדותו בעמוד 283 שורות 15-20).

     

    יתרה מכך, הובהר מפורשות כי – בניגוד לטענת התובעת – בפועל לא נבנה רק שלד – אלא שהעבודות נשוא ההסכם, כפי שבוצעו, הינן נרחבות יותר ובפועל – לפי עדות מומחה בית המשפט- ביצעו הנתבעים 55-60% מבנייתו הכוללת של הבית (ראו עדותו בעמוד 54 שורה 8)- דהיינו, מדובר בעבודות המתקדמות בהרבה מעבודות שלד בית ותו לא. זאת ועוד, לאחר ביצוע תיקונים, עלות השלמת הבית למצב סופי- לפי עדות מומחה בית המשפט – עומדת על סך של 200,000 ₪ בלבד (עדותו בעמוד 51 שורה 26) – דהיינו, בפועל כללו העבודות נשוא ההסכם את החלק הארי בבניית הבית.

     

    זאת אף זאת, התובעת עצמה העידה כי את מערכת הביוב והאינסטלציה הרכיב אחיה (ראו עדותה בעמוד 167 שורות 11-13) וכן העידה כי מי שבנה את היסודות של הבית היה הקבלן שלה אבו פאדי (ראו עדותה בעמוד 16-19). הנני סבורה כי עדותה זו תומכת בהבנתה כי עבודות הגימור כפי שפורטו במסגרת ההסכם הינן באחריותה ועל חשבונה.

     

56. לאור כל האמור והמפורט, הנני קובעת כי היקף ההסכם לא כלל את עבודות הגימור של הבית.

     

57. התמורה החוזית והיקף ההסכם -

    טענה נוספת הקשורה להיקפו של ההסכם, נוגעת לסכום התמורה החוזית המוסכם ובפרט לשאלה האם הוסכם בין הצדדים על תוספת הרחבה לבית, אשר בגינה ישולם על ידי התובעת לנתבעים 1 ו – 2 סך של 132,600 ₪ כנטען על ידי הנתבעים 1 ו – 2.

    לעניין זה אפתח בכך שהצדדים אינם חלוקים בדבר תמורת ההסכם כפי שהינה מופיעה בהסכם גופו, דהיינו, אינם חלוקים כי בהתאם למוסכם היה על התובעת לשלם לנתבעת 1 סך של 798,445 ₪ בתוספת מע"מ וזאת, בשבעה תשלומים- דהיינו סך 114,063 ש"ח+ מע"מ לתשלום כפי שכתוב בהסכם גופו.

    עוד הם אינם חלוקים כי מחיר זה אינו כולל מימוש אופציית הרחבה בחלל הגג. כך, העידה התובעת כי בגין בניית הגג באופן שיוצר מרחב בו ניתן לעשות שימוש בעתיד לשם בניית הרחבה היא שילמה לנתבעים 1 ו - 2 סך של 67,000 ₪ שנכלל בתמורה החוזית כפי שצויינה לעיל (ראו עדותה בעמוד 182 שורות 22-28). דהיינו, כי התמורה כלל יצירת המרחב ברם לא מימוש האופציה בפועל.

    לטענת הנתבעים 1 ו - 2 – ארבעה ימים לאחר מועד חתימת ההסכם, הודיעה התובעת לנתבע 2, בנוכחות מר מק דן, כי היא בוחרת לממש את האופציה להוספת שטח של 44.20 מ"ר בחלל הגג ולכן, הוספה על ידי הנתבע 2, תוספת בכתב יד נושאת תאריך 13/8/10 (אשר סומנה בתצהירו כנספח כה 3), במסגרתה נרשם כי האופציה ממומשת בתמורה לסך של 132,600 ₪, אשר יחולק לשבעה תשלומים שווים בסך של 18,942 ₪ שיתווספו לכל תשלום ותשלום לפי תמורת ההסכם המוסכמת. תיעוד נוסף לסכום זה ניתן למצוא, לטענת הנתבעים 1 ו – 2, גם במסמך מיום 29/7/10 (אשר סומן נספח כט לתצהיר הנתבע 2) במסגרתו גם כן, מצויין כי עלות אופציה + מימוש 44.20 מ"ר לפי 300 ₪ למ"ר עומדת על סך של 132,600 ₪. זאת ועוד, לטענת הנתבעים, תימוכין נוסף לאמור ניתן למצוא בהוראת התשלום הראשונה אשר הוצאה לתובעת מיום 6/9/10, במסגרתה פורט הרכב התשלום: 114,063 ₪ עבור מבנה מקורי בתוספת סך 18,942 בגין אופציה +מימוש וכן, הוסבר כי הסכום הכולל = 133,000 כפול 7 תשלומים מהווה סך 931,000 ₪.

     

    התובעת מנגד טענה כי לא הסכימה לביצוע/מימוש ההרחבה בגג ובהתאמה טענה כי לא הסכימה לתוספת סך 132,600 על המחיר החוזי.

     

58. בהקשר לטענה זו – הנני מוצאת להקדים ולקבוע כי לטעמי בירור הטענה הפך לתיאורטי בהינתן חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אשר בהתאם לה ממילא לא ניתן להכשיר את גובה הבית כפי שהוא ומשכך, להלכה ולמעשה, בפועל לא ניתן להכשיר ולבנות את תוספת הבנייה האמורה.

     

    כך, אין עוררין כי בהתאם להסכם בין הצדדים, על הנתבעת 1 האחריות לדאוג לתכנון הבית ולהוצאת היתר הבנייה. עוד אין עוררין כי ההרחבה נשוא טענת הנתבעים הינה הרחבה בגג הבית באופן שיש בו בכדי לנצל את החלל אשר נוצר בעליית הגג. דא עקא, באשר לגג הבית וכפועל יוצא מכך גם לחלל זה, נקבע על ידי מומחה בית המשפט כי יש לפרק את גג הבית ולבנותו מחדש בגובה נמוך ב – 50 ס"מ מהגובה שבו נבנה. עוד הוסיף מומחה בית המשפט והבהיר בעדותו כי האפשרות לאשר- אפילו במסגרת תכנית נקודתית – גובה כפי שנבנה בפועל - הינה רחוקה ואינה סבירה.

    כך, לעניין זה העיד מומחה בית המשפט בעמוד 45 שורות 16-28 כי:

    "ש.תסכים שמבחינת הגובה של המבנה הקיים הוא בניגוד לתב"ע?

    ת.נכון.

    ש.ז"א שלא ניתן בדרך של תוכנית שינויים להכשיר את הקיים במצבו דהיום?

    ת.לא.

    ש.ז"א מבחינת גובה צריך להיכנס לתהליך של שינוי בת"ע נקודתית?

    ת.נכון.

    ש.וזה תהליך שלוקח מספר שנים נכון?

    ת.כן, שנה שנתיים. היום אפשר לעשות את זה בוועדה מקומית.

    ש.ובשנת 2011 המצב היה כמו היום בסמכות וועדה מקומית?

    ת.יש דברים שנותנים עליהם סטיות ויש שלא. מהנדס הוועדה צריך להסביר למה עשה את זה ואין הסבר הגיוני ללמה עבר את ה-8.5 בגובה. הסיכוי לקבל הקלה מעבר ל-8.5 לדעתי המקצועית שואף לאפס כי אין שום סיבה, יהיו גם התנגדויות של השכנים כי כולם נמוכים מזה ולכן הפתרון הוא שמי שחרג מהגובה יחתוך את הגובה. גם אם היה מקבל את זה, זה קשור בהיטלי השבחה מאד יקרים. הוא עבר שם בכחצי מטר חריגה. יש השלכות קשות עם הגובה."

     

    בנסיבות אלו, הרי שלא ניתן לממש את אופציית ההרחבה ומשכך, בשים לב לכך שעל הנתבעים האחריות לתכנון –דהיינו, לאפשר מימושה בפועל של ההרחבה, הנני סבורה כי אין כל הצדקה לזכות את הנתבעים בתשלום בגין הרחבה זו.

     

    בנסיבות אלו, הנני קובעת כי גם לו הוכחה הסכמת הצדדים לביצוע תשלום בגין הרחבה זו, בהינתן שלא ניתן לממשה, לא זכאים הנתבעים 1 ו - 2לתשלום בגינה.

     

59. לשם שלמות היריעה בלבד, הנני מוצאת לקבוע כי לו נדרשתי להכרעה בסוגיה זו, הרי שהנני סבורה כי בפועל הסכימה התובעת לביצוע ההרחבה והסכימה לשאת בתשלום בגינה. כך מתוך עדותה של התובעת עולה כי היא הסכימה שהתשלומים על פי ההסכם הינם 133,000 ₪ בתוספת מע"מ ולא 114,063 ₪ בתוספת מע"מ והיא הנותנת כי אמנם הוסכם בין הצדדים כי תבוצע תוספת ובהתאמה יעלה סכום כל תשלום בהתאם להסכם.

    כך, בעמוד 163 שורה 23 העידה התובעת כי היא שילמה כל מה שהנתבע 2 ביקש ממנה "133 פלוס כל התוספות שלו..." וכן, העידה בעמוד 167 שורות 5-6:

    "ש. נכון אבל סך הכל לא חרג מ- 133 כפול 7.

    ת. הוא חרגו עוד איך חרג..." (הטעות במקור ל.ב.)

    צא ולמד- התובעת הסכימה כי סכום התשלום בהתאם להסכם הועמד על סך של 133,000 ₪ ומשכך, ברי כי הסכימה לביצוע ומימוש האופציה לבנייה.

     

60. יחד עם זאת, כפי שהקדמתי וציינתי- הואיל ובפועל לא ניתן לבנות את ההרחבה אינני מוצאת להוסיף את התמורה החוזית המוסכמת בגין ההרחבה, לזכות הנתבעים 1 ו - 2 .

     

61. אציין כי במסגרת תביעתם הנגדית של הנתבעים 1 ו – 2 מוסיפים אלו וטוענים כי היה על התובעת לשלם סך של 9,079 ₪ עבור הרחבת הממ"ד, סך 7,000 ₪ עבור חיפוי דקורטיבי, סך 18,752 ₪ עבור תוספת 4 מ"ר בקומת קרקע וסך 6,800 ₪ עבור ציוד שעוכב על ידי התובעת. באשר לשלושת התשלומים הראשונים הנתבעים, הרי שהנתבעים 1 ו - 2 לא הציגו כל תימוכין לכך שהתובעת התחייבה לשלם תשלומים אלו. יתרה מכך, באשר לתשלום בסך 7000 ₪ אף טוען הנתבע 2 בתצהירו (בסעיף 24(ה)) כי תשלום זה התחייב אריק ברמי לבצע בלא ידיעתה של התובעת ורק בהתבסס על התחייבותו זו בוצעה העבודה – הצהרה אשר ברי כי שוללת מניה וביה טענה כלשהי בהקשר זה כלפי התובעת, אשר אף לדידם של הנתבעים 1 ו – 2 לא היתה מודעת להתחייבות אשר הועמדה כתנאי לביצוע.

    באשר לטענות בדבר הציוד אשר הושאר במקום, הרי שלא מצאתי לקבל הטענה במיוחד הואיל ולא הועלתה במכתבי הדרישה הראשוניים אשר הוחלפו בין הצדדים, הגם שלכאורה היתה ידועה באותו מועד (ראו בכלל זה בפרט מכתב ב"כ הנתבעים 1 ו - 2 מיום 15/5/11 בו היה מתבקש כי יועלה העניין ואולם, הנושא לא נזכר) . לאור האמור, הנני דוחה דרישותיהן הנוספות של הנתבעים 1 ו - 2 כמפורט.

     

62. סיכום ביניים-

    ריכוז האמור לעיל - בכל הנוגע להיקף החוזה - מעלה כי התמורה החוזית המוסכמת לה זכאים הנתבעים 1 ו – 2 עומדת על סך של 798,445 ₪ בתוספת מע"מ – שהיה במועד ההסכם בשיעור 16%, דהיינו- למועד ההסכם עמדה התמורה החוזית על סך של 926,196 ₪. עוד לפי קביעתי הנתבעים 1 ו - 2 אינם זכאים לתוספת בסך 132,600 ₪ בגין הרחבה בגג הבית. יחד עם זאת, בכל הנוגע להיקף ההסכם, הרי שההסכם אינו כולל ביצוע עבודות הגימור כפי שנקבעו בנספח להסכם וכפי שפורטו בסעיף 46 לעיל לפסק הדין.

     

63. כמה שילמה התובעת מתוך סכום התמורה המוסכם?

    בהקשר לביצוע תשלומים בהתאם להסכם בין הצדדים, הנני מוצאת להקדים ולציין כי התשלומים לנתבעים 1 ו - 2 בוצעו או בתשלומים ישירות אליהם או בתשלומים במקומם לספקי משנה, בגין עבודות/חומרים אשר בהם היה על הנתבעים 1 ו - 2 לשאת בהתאם להסכם בין הצדדים.

    כפי שיפורט להלן, הפער בין התשלומים הכוללים הנטענים על ידי הצדדים הינו קטן יחסית – כך, התובעת טוענת כי שילמה בהתאם להסכם סך של 929,695 ₪ כולל מע"מ ובנוסף להסכם (מלבד סך 20,000 ₪ עבור תכנון שאינו שנוי במחלוקת) שילמה סך של 110,392 ₪. הנתבעים מאידך מודים בתשלום סך 810,000 ₪ בתוספת מע"מ (לאותה עת בשיעור 16%) כלומר סך 939,600 ₪(ראו סעיף 15(ז) לתצהיר הנתבע 2). בנוסף, עיון בהוראות התשלום אשר צורפו על ידם מעלה כי מרבית התשלומים הנוספים הנטענים על ידי התובעת, נזכרים בהוראות התשלום שלהם כתשלומים אשר בוצעו על ידה.

     

    המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשניים- ראשית – בשאלה האם התשלומים אשר בוצעו עבור עבודות שהוגדרו כעבודות גימור- כגון צבע וגדר, אמנם אינם כלולים בהסכם- הכרעה בשאלה זו כבר התקבלה ומשכך, הנני קובעת כי אמנם מדובר בעבודות מחוץ להסכם ובתשלום אשר, בהתאם למוסכם, הינו מעבר לתמורה החוזית.

     

64. השנייה- הנסבה באשר לשני תשלומים- תשלום ל"חד זמיר" עבור ברזל בסך 21,455 ₪, אשר לטענת התובעת הוצג על ידי הנתבעים כתשלום עבור ברזל לגדר בעוד שמדובר בתשלום עבור ברזל לבית ותשלום שני- בסך 31,320 ₪ לרדימיקס אשר אף הוא תשלום, אשר לטענת התובעת שולם על ידה בנוסף לתשלומים בהתאם להסכם.

    באשר לשני תשלומים אלו, הנני סבורה כי קיימת כפילות בטענת התובעת באשר הם הוכללו בחלקם הגדול על ידי הנתבעת 1 בתשלומים עבור הבית- וזאת, בניגוד לעומד בבסיס טענת התובעת או לנטען על ידה.

    כך, התובעת טענה בתצהירה שהיא שילמה במסגרת ההסכם סך של 929,695 ₪ וכן, שילמה עוד 110,392 ₪ עבור עבודות מחוץ להסכם. יצוין כי במסגרת תצהירה טענה התובעת כי שילמה 6 תשלומים בהתאם להסכם בסך כולל של 929,695 ₪ וכן, פירטה את התשלומים אשר ביצעה חוץ מתשלומים אלו, בסך כולל של 110,392 ₪. אלא, שהתובעת לא צירפה לתצהירה – מלבד מספר חשבוניות המעידות על ביצוע תשלומים לספקים, כל ראיות המעידות על ביצוע התשלומים על ידה לנתבעים 1 ובכלל זה אינה מראה כי אמנם שילמה בסך הכל סך של 1,036,000 ₪ כנטען על ידה. האמור הינו מהותי הואיל וכפי שיפורט להלן, הנני סבורה כי קיימת כפילות בין הסכומים הנטענים על ידי התובעת ובכלל זה בפרט - כי חלק מהתשלומים המפורטים במסגרת סך 110,392 ₪ הנטען על ידה, כבר הובאו לידי ביטוי בתשלומים אשר בוצעו בהתאם להסכם (דהיינו כחלק מסך 929,695 ₪).

     

65. אציין כי, בניגוד לתובעת אשר לא פירטה איך ביצעה כל תשלום ותשלום וכן, לא הראתה כי אמנם שילמה את כל התשלומים הנטענים על ידה, צורפו על ידי הנתבעים 1 ו – 2 לתצהיריהם הוראות תשלום מפורטות, במסגרתן מפורט באשר לכל תשלום ותשלום, איזה חלק ממנו בוצע ישירות לנתבעת 1, איזה לספקים ואיזה הינו בגין תשלומים אשר בוצעו מחוץ להסכם.

     

66. עיון בהוראות התשלום אל מול טענות התובעת בדבר ביצוע תשלומים, מעלה כאמור כי כלל התשלומים הנוספים הנטענים על ידי התובעת מופעים בהוראות התשלום אשר הוצאו על ידי הנתבעת 1 ואולם, הם נכללים כתשלומים אשר בוצעו במקום הנתבעים 1 ו - 2 דהיינו, כחלק מהתשלום החוזי (בסך כולל של 629,695 ₪). באשר לשני מקרים אשר נזכרו לעיל - רדימיקס וחד זמיר- בניגוד לנטען על ידי התובעת- הם הובאו לידי חשבון וביטוי על ידי הנתבעים 1 ו - 2 כחלק מהתשלומים אשר בוצעו בגין החוזה (דהיינו כחלק מסך 929,695 ₪) כך- לטענת התובעת היא שילמה לחד זמיר בעבור ברזל סך 21,455 ₪ ולטענתה עשתה כן הואיל והנתבעים בעורמה טענו כי מדובר בברזל עבור הגדר ואולם, מדובר בברזל עבור הבית. התובעת הביאה תשלום זה כתשלום נוסף לתשלומי החוזה. אלא, שעיון בהוראות התשלום של הנתבעת 1 מעלה כי ביום 6/9/10 הוכלל סך 18,560 ₪ (כולל מע"מ) בגין ברזל בתשלומים עבור החוזה וסך 2,955 ₪ בלבד מתוכו שוייך לעבודות גימור מחוץ להסכם. זאת ועוד, התובעת טענה כי שילמה סך 31,320 ₪ לרדימיקס ואולם, גם באשר לתשלום זה חלק מהתשלום בסך 20,000 ₪ אמנם נקבע בהוראות התשלום כתשלום עבור הגדר ואולם, חלק אחר בסך 9000 ₪ בתוספת מע"מ נכלל בתשלומים במסגרת החוזה ביום 5/12/10.

     

67. לאור האמור הנני קובעת כי התובעת שילמה בגין ההסכם- כפי שהנתבעים הודו סך של 939,600 ₪ ואין ממש בטענתה ולפיה לא היה שיוך של תשלומים אשר בוצעו לספקים כחלק מההתחשבנות החוזית. בהקשר זה הנני קובעת מפורשות כי כלל התשלומים הנוספים אשר בוצעו על ידי התובעת הינם בגין תשלומים אשר נכללו במסגרת ההסכם או בגין תשלומים אשר ממילא לא חלה על הנתבעים 1ו - 2 חובה לשלמם לאור היקף העבודות כפי שנקבע בהסכם. קביעתי זו, בשילוב עם קביעתי ולפיה סכום התמורה החוזי לו זכאים הנתבעים 1 ו - 2 עומד על סך של 926,196 ₪ כולל מע"מ (כפי שנקבע לעיל בסעיף 60 ) – מעלה כי התובעת שילמה ביתר סך של 13,404 ₪ אשר להחזרו הינה זכאית.

     

68. ליקויי הבנייה;

    לאחר שביררתי והכרעתי בסוגיות הקשורות בבטלות ההסכם, בהיקפו ובתמורה בהתאם לו, הנני נדרשת לטענות התובעת בכל הנוגע לביצוע לקוי של העבודות נשוא ההסכם על ידי הנתבעים.

     

    באשר לליקויים בבניה- כפי שפורט על ידי בהרחבה בסעיפים 12 -21 לפסק הדין, מונה על ידי בית המשפט מומחה – מר חגי דביר- אשר ערך חוות דעת הנוגעת לליקויי הבנייה, במסגרתה הצביע על ליקויים בשני ראשים עיקריים- הראשון, ליקויים הנוגעים לביצוע לקוי בסך של 205,305 ₪ בתוספת מע"מ והשני, ליקויים הנוגעים להעדר התאמה בין הבנוי לבין היתר הבניה בסך של 55,800 ₪ בתוספת מע"מ.

     

69. באשר לליקויי הבנייה ככלל, טענתה המקדמית של התובעת הינה שבשים לב להיקפי הליקויים, הרי שיש להרוס את הבנוי ולבנותו מחדש. טענה זו נזנחה כאמור על ידי התובעת במסגרת סיכומיה וכפי שכבר צויין על ידי לעיל, טוב שכך, הואיל והטענה נדחתה מניה וביה על ידי מומחה בית המשפט (ראו דיון בסעיף 25 לעיל לפסק הדין).

     

70. זאת ועוד, על אף הגשת חוות דעת מומחה בית המשפט ולאחר הגשתו, הגישה התובעת חוות דעת מומחה מטעמה וזאת, בהתייחס לחמישה נושאים -

    ראשית, שומת ירידת הערך הנובעת מקיומם של ליקויים בבניה.

    שנית – טענות הנסבות על תמחור בחסר של ליקויים אשר חושבו על ידי מומחה בית המשפט.

    שלישית - שומת עלות השלמת גימור הבנייה- סוגיה אשר לא נדונה על ידי מומחה בית המשפט במסגרת חוות דעתו וזאת הואיל ונקודת המוצא לחוות הדעת היתה כי עבודות הגימור – כפי שהינן מופיעות בנספח להסכם – אינן נכללות במסגרת ההסכם. בסוגיית היקף ההסכם הוכרע לעיל כי אמנם עבודות הגימור אינן נכללות בהסכם בין הצדדים וכפועל יוצא מכך, אינני נדרשת לכל חוות דעת אשר תקבע שומתן.

    רביעית- טענה ולפיה שומתו של מומחה בית המשפט בכל הנוגע להליכי ההיתר נעשתה בחסר הואיל והמומחה לא תמחר עלות תכנית נקודתית להכשרת הבנוי– באשר לשומה זו, הרי שמשקבעתי שממילא לא ניתן להכשיר את הבנוי, או שהסיכוי להכשרתו הינו אפסי לאור קביעת מומחה בית המשפט ובהתאמה אף לא חייבתי את התובעת מתשלום בגין תוספת בגין בניית ההרחבה בסך 132,600 ₪ ויתרה מכך, כפי שיפורט להלן, הנני מפצה התובעת בגין התאמת הבנוי למותר – אינני מוצאת להידרש לחלק זה בחוות דעת מומחה התובעת.

    חמישית - שומת דמי שכירות ראויים כבסיס לטענת פיצוי בגין איחור במסירת החזקה במבנה – אליה אדרש בהמשך בעת דיון בסוגיית הפרת ההסכם והאחריות לאיחור במסירת החזקה בבית.

     

    מן האמור נובע כי בכל הקשור לליקויי בנייה הנני נדרשת לשתיים מטענות מומחה התובעת אל מול חוות דעת מומחה בית המשפט- ראשית בכל הנוגע לירידת ערך ושנית- בכל הנוגע לשומתו בחסר של עבודות התיקונים.

     

71. באשר לירידת הערך, הרי שלאחר שעיינתי בחוות דעת מומחה התובעת, אינני מוצאת לקבלה בהקשר זה. כך, מומחה התובעת קובע במסגרת חוות דעת דעתו כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין ירידת שווי ביתה בשיעור של 10% משווי ביתה הגמור. קביעתו זו משתית המומחה על שניים - ראשית, לאור, קיומן קביעות קודמות בפסקי דין ולפיהן גם לאחר תיקון קיימת ירידת ערך בבית ושנית, לטענתו - הסיכון במכירת נכס עם ליקויים ידועים מראש, גורמת לירידה של 6% אליה יש להוסיף עוד 4% בגין פערים אסתטיים לאחר ביצוע התיקונים.

    הנני סבורה כי התייחסותו של מומחה התובעת לנושא ירידת הערך אינה מפורטת דיה ומשכך, כי אין לקבל חלק זה בחוות דעתו. כך, בכל הנוגע לפערים האסתטיים, הרי שלו אמנם קיימים פערים כאמור, שומה היה על מומחה התובעת לפרט באופן ספיציפי איזה מהליקויים יותיר ליקוי אסתטי לאחר ביצועו- אלא שמומחה התובעת לא פירט האמור, אלא ציין בעלמא כי יכול ויוותרו ליקויים אסתטיים כאמור. זאת ועוד, מומחה התובעת קבע כי גם לאחר תיקון ליקויים יש לפסוק ירידת ערך בשיעור 6% ואולם, לא הציג כל עסקאות השוואה התומכות בטענתו זו. יתרה מכך, המומחה לא פירט מדוע אמנם קיים סיכון כאמור מקום בו הליקויים מתוקנים. האמור חל ביתר שאת בהינתן שלא זו בלבד שקיומם של ליקויים בבנייה חדשה הינו בגדר תופעה שכיחה, אלא שאף המחוקק יצא מנקודת הנחה שבבנייה חדשה קיימים ליקויים ומצא להסדיר תיקונם במסגרת החוק (חוק המכר (דירות), תשל"ג - 1970). בהינתן שכך, הרי קביעה שכל ליקוי באשר הוא מוביל לירידת ערך בשיעור של 6%, הינה קביעה מרחיקת לכת אשר היה על מומחה התובעת לפרט ולא רק לטעון בעלמא ובלא כל ביסוס.

    לאמור יש להוסיף כי אמנם – במסגרת פסיקת בתי המשפט נדרש בית המשפט לקביעת ירידת ערך בתביעות ליקויי בנייה ואולם, יודגש כי מדובר בירידת ערך המתייחסת לרכיבים אשר אינם ניתנים לתיקון ואולם, אין פסיקה מחייבת הקובעת באופן גורף כי בכל מקרה בו קיימים ליקויים המתוקנים, יש לפסוק פיצוי בגין ירידת ערך לשוויו הכולל של הבית כפועל יוצא מכך שהיו קיימים בו ליקויים.

     

    כיוון שכך, הנני דוחה תביעתה של התובעת לפסיקת פיצוי בגין ירידת ערך.

     

72. זאת ועוד, אין בידי לקבל טענות התובעת ולפיה יש לשום הליקויים כפי שנישומו על ידי מומחה בית המשפט, בשיעור הגבוה יותר משזה שנקבע על ידו. לעניין זה, כפי שפתחתי ופירטתי בראשית דברי, התרשמתי ממומחיותו של מומחה בית המשפט ובנוסף לכך, הנני סבורה כי יש לייחס לחוות דעתו, בשל היותה אוביקטיבית ולא מטעם, משקל נכבד, שהינו עודף על המשקל אשר יש לייחס לחוות דעת מומחה הצדדים.

     

73. האמור הינו למעט נושא אחד והוא נסב על תוספת פיצוי בגין גג הבית . בהקשר לגג הבית, אקדים ואציין כי מתוך סרטון שהוצג בפני בית המשפט עולה כי גג הבית התפרק ורעפים מתוכו עפו. בהקשר זה הנני מוצאת לקבוע – כבר בשלב זה- שלאור קביעתי ובהתאם לה לא ניתן להסדיר את הבנוי ולהכשירו וכפועל יוצא ממנה כי יש לפרק את הגג הבנוי ולהקימו מחדש בגובה המותר – עלות אשר לטעמי יש להשית על הנתבעים 1 ו – 2 – הרי שאינני מוצאת להידרש באופן נפרד לשאלת הפיצוי בגין התפרקות הגג והשבת מצבו לקדמותו (במאמר מוסגר אציין כי בעדותו העיד מומחה בית המשפט כי זה לא מצב נורמאלי שרעפים עפים – ראו עמוד 49 שורות 20-24).

     

    לגופם של דברים, במסגרת חוות דעתו, קבע מומחה בית המשפט כי הן לשם תיקון גג הבית- אשר לא נבנה כדבעי בשל העדר יריעות והן על מנת להתאים את גובה הבית לגובה בהתאם לדין- יש לפרק את גג הבית ולבנותו מחדש בעלות כוללת העומדת על 55,800 ₪ (סעיף 2.18.16 לחוות הדעת).

    במסגרת עדותו הודה מומחה בית המשפט כי לא לקח בחשבון בקביעת עלות הגג את מחיר הרעפים הואיל והניח כי אלו יפורקו בזהירות והוריד בגין כך סך 50 ₪ למ"ר כפול 225 ₪. (ראו עדותו בעמוד עמוד 53 שורות 1-3). בנוסף סבר מומחה בית המשפט כי לא בהכרח יפורק כל הגג ומשכך, לקח בחשבון סך השווה ל – 80% מהעלות הכוללת בגין הגג (ראו חוות דעתו בסעיף 2.18.15 במסגרתה נקבעה הפחתה בסך של 50 ₪ למ"ר בגין כך וכן, עדותו בעמוד 53 שורות 9-11 וכן, בעמוד 54 שורה 13 ).

    בהינתן שהגג כאמור התפרק, רעפים ממנו עפו ויתרה מכך, כאמור יש לפרק את שנותר ולבנותו מחדש, הנני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי מלא בגין הליקוי בגג והצורך בהתאמתו ומשכך להורות על הוספת סך של 22,500 ₪ (דהיינו, תוספת של 100X 225 מ"ר בגין הרעפים ובגין ההפחתה שהועמדה על שיעור 20% ובהתאמה- 50 ש"ח למ"ר אשר הופחתה על ידי המומחה).

     

74. במאמר מוסגר אציין כי באשר לגג טענו הנתבעים 1 ו – 2 במהלך הדיונים טענה ובתאם לה נבנה הבית על ידי גגן מטעם התובעת ומשכך, לכאורה טענו להעדר אחריותם בגין בנייתו. טענה זו לא נזכרה על ידי הנתבעים 1 ו - 2 במסגרת סיכומיהם, שם הם אף אינם כופרים בחוות דעת מומחה בית המשפט או הסכומים הקבועים בה (אלא טוענים לזכותם לתיקון ותו לא) ומשכך, אין זאת אלא כי זנחו אותה.

     

75. לסכומים כפי שנקבעו על ידי המומחה וכפי שפורטו על ידי יש להוסיף סך השווה ל – 2% בגין עלויות פיקוח (ראו עדותו של מומחה בית המשפט עמוד 55 שורות 15-17) וכן, סך השווה ל – 12% בגין ביצוע על ידי קבלן מטעם התובעת (רעה סעיף 19 לעיל לפסק הדין).

     

76. בשולי הדיון בנוגע לליקוים, הנני מוצאת להתייחס ולדחות טענות הנתבעים 1 ו - 2 ולפיהן חיבלה התובעת בעצמה ובמזיד בבנוי, טענה אשר תמכו הנתבעים 1 ו - 2 בעדות יחידה של הגב' פנינה הרוש. לעניין זה הרי שלאחר ששמעתי את העדות ושקלתי אותה, אינני מוצאת לייחס לה משקל אשר יש בו בכדי להטות את מאזן ההסתברויות לכיוון גרסת הנתבעים 1 ו 2- וזאת, הן הואיל והתחוור כי העדה אינה אובייקטיבית בכל הנוגע לתובעת "לשון המעטה" והן הואיל ומצאתי כי אין בעדות בכדי לבסס הטענות לגופן.

    כך, בכל הנוגע להעדר אובייקטיביות לעדה זו הרי שבמסגרת עדותה התחוור כי הינה נמצאת בקשרים חבריים עם מר צביקה גורביץ אשר היה ידוע בציבור של אמה של התובעת ואשר נפרד ממנה בסמוך למועד בו פנתה העדה לשם מסירת עדותה (ראו עמוד 249 לפרוטוקול הדיון מיום 5/12/16)

    עוד הנני מוצאת לייחס חשיבות לכך שהעדה העידה כי על אף שהעובדות אשר מפורטות בתצהירה היו ידועות לה משנת 2011 הרי שהיא לא מצאה למסור תצהיר בנושא עד לשנת 2016 ואז עשתה כן לפי עדותה בעמוד 251 שורות 12-18 לפרוטוקול הדיון מיום 5/12/16 הואיל:

    " והוא הסביר לי כמה שג. שונאת אותי, אריק מספר לי שג. כל הזמן הולכת לרב שלמה שהיה שכן שלה והיא מבקשת ממנו שיקלל אותי ואת הבת שלי והוא כל הזמן מקלל ושורף דברים. אמרתי לאריק למה היא עושה לי את זה, אני לא בקשר איתה למרות שהיא לקחה לי כסף, העלמתי עין למה היא עושה לי את זה והוא אומר לי כי היא שונאת אותך ואיך שהיא שומעת את השם שלך היא חוטפת סחרחורת, אמרתי עד כאן. כל זמן שהתעסקה איתי בסדר אבל כשהיא מתעסקת עם הבת שלי שהיא בת יחידה שגידלתי אותה בקושי רב, על זה אני לא אעבור בשתיקה."

    בנסיבות אלו הנני סבורה כי מתוך עדותה של העדה ניתן ללמוד כי דבר האובייקטיביות שלה כלפי התובעת מוטל בספק רב.

     

    יתרה מכך, גם לגופם של דברים לא מצאתי כי עדותה של עדה זו יש בה בכדי לתמוך בהתנהלות פוגענית של התובעת. כך וראשית- בכל הנוגע לפירוק ברגים בקונסטרוקציה אשר נטען כי התובעת ביצעה- אישרה העדה כי נכחה רק כאשר התובעת נתנה הוראה לעשות כן ואולם לא כאשר זה בוצע בפועל ויתרה מכך, כי אינה יודעת אם האמור בוצע בפועל (ראו עדותה בעמוד 253 שורות 3-7).

     

    זאת ועוד, העדה הצהירה כי התובעת הרטיבה את הבית בכוונה על מנת ליצור בו נזקים קודם לבדיקת מכון התקנים ואולם, אישרה בעדותה כי אינה יודעת אם התזה כאמור אינה מהווה חלק הכרחי בבדיקה (ראו עדותה בעמוד 253 שורות 16-17).

     

    בנסיבות אלו, כפי שפתחתי וקבעתי- לא מצאתי לייחס משקל לעדות וכפועל יוצא מכך, הנני דוחה הטענה ולפיה התובעת עצמה גרמה לנזקים כלשהם בבנוי בפעילות אקטיבית וזדונית.

     

77. כיוון שכך, הנני מוצאת לאמץ את שומת הליקויים כפי שנקבעה על ידי מומחה בית המשפט ולהוסיף עליה התוספות כפי שנקבעו על ידי לעיל בסעיפים 73 ו – 75 ובהתאמה לקבוע כי התובעת זכאית לפיצויים כוללים כדלקמן:

     

    סך 205,305 ₪ בגין ליקויי הביצוע בתוספת סך 22,500 ₪ בגין הגג, בתוספת פיקוח בשיעור 2% , בתוספת מע"מ בשיעור 17% (כפי שהינו נכון למועד מתן פסק הדין) ובתוספת 12% עלויות ביצוע קבלן מטעמה- ובסה"כ לסך 304,485 ₪.

    סך 55,800 ₪ בגין ליקויי ההתאמה התכנונית בתוספת מע"מ בשיעור 17% ובסה"כ לסך 65,286 ₪ .

    סה"כ: 369,771 ₪.

    לסכום האמור יש להוסיף הפרשי הצמדה ממועד עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט (24/12/13) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

78. האחריות לפיצוי התובעת בגין הליקויים -

    משנקבעו על ידי הנזקים כפי שנגרמו לתובעת, הנני נדרשת לבחינת השאלה על איזה מבין הנתבעים חלה האחריות לשפותה בגינם.

    באשר לנתבעת 1, הרי שהנתבעת 1 נטלה על עצמה, במסגרת ההסכם בינה לבין התובעת, את האחריות לבנייה וכן, לתכנון ומשכך, אין חולק יש מקום להשית עליה את מלוא סכום הפיצוי בגין הליקויים. יתרה מכך, הנתבעת 1 לא כפרה, במסגרת סיכומיה, באחריותה לפיצוי התובעת בגין הליקויים, אלא שטענותיה נסבות על זכותה לביצוע תיקון בעצמה ולחלופין להשתת אחריות על הנתבע 3 לפצותה בגין ליקויי התאמת התכנון בהתאם להודעת צד ג'.

    כיוון שכך הרי ששאלת האחריות מתעוררת בהקשר לנתבע 2- שהינו מנהלה של הנתבעת 1 ובעל מניות בה וכן, באשר לנתבע 3 אשר שימש כמהנדס אחראי.

     

79. אחריותו של הנתבע 2:

    במסגרת סיכומיו טען הנתבע 2 באופן מקדמי, כי דין התביעה כנגדו להידחות הואיל ואין להרים מסך ההתאגדות בינו לבין הנתבעת 1. כפי שיפורט להלן, אינני נדרשת לבחינת עילות הרמת המסך (כפי שהינן מפורטות בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999) וזאת, הואיל והנני סבורה ממילא כי ניתן להטיל על הנתבע 2 אחריות אישית ישירה, בלא להידרש להרמת המסך בינו לבין החברה- הנתבעת 1.

     

    באשר להבדל בין שתי האפשרויות, נקבע בע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, מח(5) 661 (1994)- על ידי כבוד הנשיא כי:

    "אחריות אישית הינה תופעה נורמאטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. ענייננו באחריות אישית בדיני הנזיקין. פירושה בענייננו הוא אפוא הטלת אחריות אישית על אורגן בגין עוולה שאותה הוא ביצע. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. למשל, בנסיבות קיצוניות עשוי בית המשפט לקבוע כי נושה של החברה יכול להיפרע במישרין מבעלי מניותיה. ודוק: האחריות האישית מוטלת על אורגן. לעתים אורגן הוא בעל מניות. לעתים אורגן בחברה איננו בעל מניות. התרופה של הרמת המסך מחייבת את בעלי המניות של החברה. בעלי המניות, בדרך כלל, אינם אורגנים בחברה. עם זאת, לא פעם האורגן אשר יחוב בחבות אישית נזיקית הוא בעל מניות השליטה בחברה. אילו היה מורם מסך ההתאגדות, הוא אשר היה נושא בעיקר הנטל כלפי הצד השלישי.

     

    מבחינה עיונית, יש להדגיש כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (א' חביב-סגל, "מגמות חדשות בהלכות הרמת-המסך" עיוני משפט יז (תשנ"ב-נ"ג) 197, 214). האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קני המידה הרגילים להטלת אחריות במשפט האזרחי. האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים. הרמת המסך – לעומת זאת – חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ליחס בין מושגים אלו: פרופ' פרוקצ'יה, במאמרו הנ"ל). הסרת המחיצה האופפת את אישיות החברה עלולה לחייב את בעלי המנות באחריות בהיקף עצום, ללא בחינה מדויקת של אחריותם האישית בהתאם למכשירים המקובלים במשפטנו האזרחי."

     

    עוד הוסיף כבוד השופט שמגר וקבע - בהקשר להטלת אחריות אישית - כי העובדה שאדם הינו אורגן של חברה או נושא משרה בה אינה מקנה לו חסינות בפני תביעה נזיקית והוא יימצא חייב באופן אישי למעשה או מחדל שעשה כאורגן או כנושא משרה בחברה, במקום שבו התמלאו היסודות הנדרשים לקיומה של העוולה. דהיינו כי המבחן לצורך הטלת אחריות אישית על אורגן, הוא המבחן הרגיל של דיני הנזיקין – קיום יסודות האחריות לעוולה באורגן עצמו [ראו גם ע"א 725/78 בריטיש קנדיאן בילדרס בע"מ נ' אורן, פ"ד לה(4) 253, 256 (1981); ע"א 313/08 עזמי נשאשיבי נ' איהאב רינראוי, סד(1) 398 (2010)].

     

80. במקרה לפני טוענת התובעת כי הנתבע 1 בעצמו עוול כלפיה הן ברשלנות בביצוע עבודות הבנייה באופן לקוי – דהיינו כי הוטלה עליו חובת זהירות והוא הפרה והן, בתרמית- עת הציג את הנתבעת 1 כבעלת רישיון קבלן כדין.

    השאלה באלו מקרים תקום חובת זהירות של אורגן או נושא משרה בחברה כלפי צדדים שלישים, אשר התקשרו בחוזה עם החברה, היא שאלה סבוכה ויתרה מכך נקבע כי קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלה של הטלת אחריות כאמור, באשר הינה עלולה לחתור תחת ההגדרה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה. עמדה על כך השופטת ע' ארבל:

     

    "קיימים שיקולי מדיניות כבדי משקל התומכים בהגבלת הטלתה של חובת זהירות על מנהלי משרה ודירקטורים בחברה. הטלת החובה עלולה לחתור תחת הגדרת האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, על ידי הטלת חבות על פרט שלא היה צד להתקשרות החוזית בין הנושה לחברה (ראו למשל בע"א 4612/95 הנ"ל, בעמ' 791). כמו כן, כאמור לעיל, הטלת חובת זהירות רחבה על אורגנים בחברה עלולה ליצור הרתעת יתר מפני נטילת סיכונים עסקיים סבירים על ידי החברה. שעשויים בסופו של יום, להביא להשאת רווחי החברה. מן הצד השני, קיימים גם שיקולים התומכים בהטלת אחריות נזיקית בנסיבות אלו. בין היתר, ניתן לציין את העמדה האינדיבידואליסטית של דיני הנזיקין לפיה, על כל אדם לשאת באחריות למעשיו, וכן שיקולי צדק, הגינות והרתעה יעילה"

    (ראו: ע"א 2792/03 יצהרי נ' אימפרוט ([פורסם בנבו], 14.12.2006) בפסקה 12 לפסק דינה של השופטת ע' ארבל).

     

    אציין כי במסגרת פסק הדין עזמי נשאשיבי הנזכר לעיל, הוסיפה וקבעה כבוד השופטת ארבל בנוסף לחובות הקיימות על אורגן או נושא משרה בחברה מכוח חוק החברות, חלה על האורגן החובה לנהוג בתום לב במשא ומתן ובקיום חוזה לפי סעיפים 12, 39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל''ג-1973 וניתן להטיל על האורגן אחריות אישית גם במקרה בו הפר חובות אלו.

     

81. מן הכלל אל הפרט – הנני סבורה כי בנסיבות כפי שהונחו לפני במסגרת תיק זה, הרי שאינני נדרשת לטענה בדבר רמיה כלפי התובעת באשר ממילא, הנני סבורה כי הנתבע 2 מקיים באופן אישי את יסודות עוולת הרשלנות. כך, בהקשר זה הנני סבורה כי קיימת חובת זהירות של מנהל בחברת בנייה כלפי לקוח ואשר היקפה הינו – לכל הפחות- החובה לביצוע בניה כשהחברה אוחזת ברישיון כדין הנדרש לשם ביצוע הבנייה בנייה. במאמר מוסגר, לעניין זה אציין כי הנני סבורה כי חובה זו חלה גם מכוח חובתו להתנהל בתום לב במסגרת משא ומתן בהתאם להוראות סעיף 12 לחוק החוזים ובביצוע לפי הוראות סעיף 39 לחוק החוזים.

    יתרה מכך, הנתבע 2 עצמו טוען כי אינו בעל רישיון קבלן ואולם, כי הינו אדריכל מנוסה ובעל תעודות. בנסיבות אלו, הנני סבורה שהתקיימה מערכת יחסים אישית מיוחדת המושתתת על אמון אישי בנתבע 2, לביצוע הבנייה כדין ובזהירות – מערכת היחסים אשר גם עליה ניתן להשתית חובת זהירות. הנני סבורה כי חובה זו הופרה עת הנתבעת 1 ביצעה הבנייה בלא רישיון כדין ותוך קיומם של ליקויים רבים וניכרים ויתרה מכך, כי קיים קשר סיבתי ברור בין הפרת חובת הזהירות על ידו להיווצרותם של נזקים בהיקפים כה גדולים כפי שהתגלו בבנייה. בנסיבות אלו, הנני סבורה כי הנתבע 2 עיוול כלפי התובעת 1 – לכל הפחות ברשלנות- ומשכך, כי יש לחייבו באחריות אישית לנזיקה.

     

82. אחריותו של הנתבע 3 ;

    במסגרת סיכומיה טוענת התובעת כי יש לחייב את הנתבע 3 בגין כלל נזקיה. בהקשר זה, לטענת התובעת אמנם הנתבע 3 לא היה מודע לכך שלנתבעים 1 ו – 2 אין רישיון קבלן כדין ואולם, לטענתה לאור תפקידו כמהנדס אחראי ועבודתו עם הנתבעים 1 ו -2, שומה היה עליו לברר קיומו של רישיון כאמור. בנסיבות אלו טענה התובעת תחילה כי, ככל שיבוטל ההסכם בינה לבין הנתבעים 1 ו - 2, הרי שיש לחייב גם את הנתבע 3 בתוצאות הביטול. לטענה זו – שהנני סבורה כי הינה בעייתית הואיל וחובת ההשבה במקרה של בטלות מוטלת על צד המקבל תמורה לפי ההסכם ולא ברור כיצד ניתן להטילה על הנתבע 3- אינני נדרשת בהינתן שהטענה בדבר הבטלות נדחתה לגופה.

     

    משכך, הנני נדרשת לבחון אחריותו של הנתבע 3 לנזקי התובעת כפי שנפסקו לעיל, דהיינו לנזקי הביצוע ולנזקי ההתאמה בין הבנוי לבין ההיתר.

     

    תחילה, הנני סבורה שבכל הנוגע להיקף אחריותו של הנתבע 3 בכל הנוגע לנזקי ההתאמה (החלק הראשון בחוות דעתו של מומחה בית המשפט) הרי שלאחר ששקלתי, הנני סבורה כי יש מקום לחייב את הנתבע 3 בנזקי ההתאמה במלואם – ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו – 2 ואולם, באשר לנזקי הביצוע, הרי שיש לחייבו רק בנזקים הנוגעים לתוספת זקיפים (כפי שנקבעו על ידי מומחה בית המשפט בסעיף 2.3.11 לחוות דעתו) בסך של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת פיקוח וביצוע עצמי.

     

83. כך, בכל הנוגע לנזקי ההתאמה, הרי שעיון בחוות דעת מומחה בית המשפט מעלה כי עלויות ההתאמה התכנונית נובעת מהצורך לעדכן את היתר הבנייה מהיתר לבנייה קונבנציונאלית להיתר לבנייה מעץ. לעניין זה הרי שראשית בכל הנוגע למתכונת בה הוצא ההיתר מלכתחילה- דהיינו, כהיתר לבנייה קונבנציונאלית מבלוקים ולא מעץ, מצאתי כי בעדותו הודה הנתבע 3 מפורשות ברשלנותו בהקשר זה.

    ראשית, בעמוד 350 (שורות 4-7) הודה הנתבע 3 כי הינו חתום במסגרת היתר הבנייה על שלוש פונקציות- עורך הבקשה, מתכנן ואחראי על השלד ואחראי על הביקורת.

    בנוסף, אין חולק כי הנתבע 3 חתם על נספח לבקשה, אשר תוכנו הובא לעיל בסעיף 5 לפסק הדין.

    בנוסף לאמור בכל הנוגע לרשלנותו בקיום האחריות המוטלת עליו העיד הנתבע 3 (בעמוד 358 שורות 5-10) מפורשות כי:

    "... אני אחראי רק על בטונים ועל השלד של הבטונים וזה אני צריך ללכת לחתום על זה. נכון אני מסכים שיש פה פשלה שלי, אני הייתי צריך לבדוק את זה כשאני חותם שרק על בטונים... מאה אחוז".

     

    עוד אישר הנתבע 3, במסגרת עדותו, כי בהצהרה אשר הוגשה על ידו לוועדה לא מופיעה ההסתייגות שהוא אחראי רק להיבטים של הבטון בשלד אלא לכלל השלד (ראו עמוד 351 שורות 18-21)

     

    זאת ועוד, אין חולק כי מלכתחילה תוכנן הבית כבית מבלוקים ואולם בפועל נבנה מעץ. כך העיד הנתבע 3 בעמוד 353 שורות 5-14 כי:

    "העד , מר מדובסקי : מה שבפועל זה היה ברור לי בהחלט שבונים בית עץ , זה לא שאני לא ידעתי ואני חשבתי שבונים בית בלוקים , לא , זה היה ברור שבונים בית עץ , רק מה שאני אמרתי , אני אסביר הכל , מה שאני אמרתי שאפילו אם רם נוף , כמי שעשה את הבקשה סימנו את זה בטעות או בכוונה וסימנו את זה כבלוקים אז הם מחויבים לבנות את זה כקבלנים , כמבצעי הבנייה לבנות את זה לפי התקן .

    כב' הש' ביבי :אבל זה לא קיר בלוקים , נכון ?

    העד , מר מדובסקי : זה קיר בלוקים , אני אומר ,

    כב' הש' ביבי :זה לא קיר אחד ,

    העד , מר מדובסקי : זה לא עניין הנדסי , זה עניין של חוק יבש , אז הם ביקשו בלוקים והם קיבלו היתר על בלוקים עכשיו תבנו בלוקים או שתבקשו מהוועדה תיקון וזה מה שהתכוונתי .

    כב' הש' ביבי :אז רק רגע , אז אני רוצה שוב רק רגע לחדד להבין , אתה ידעת שבונים בית מעץ .

    העד , מר מדובסקי : אני ידעתי . מאה אחוז , אלף אחוז ."

     

    בנסיבות אלו, בהן חתם הנתבע 3 על הבקשה להיתר כמהנדס ולא ראה כי הבקשה מתייחסת לבנייה מבלוקים, הגם שאין חולק כי הבנייה צריכה הייתה להתבצע מעץ, הרי שהנתבע 3 התרשל בתפקידו ומשכך, הנני סבורה כי יש להטיל עליו האחריות לפצות את התובעת בגין נזקיה הנובעים מרשלנות זו, קרי- הנזקים הנובעים מהצורך בעדכון התכנון על מנת שיתאם בנייה מעץ כפי שהיה צריך להיות מלכתחילה.

     

    קביעתי זו בדבר אחריות הנתבע 3 להתאמות להיתר, הינה בנוסף לאחריותם של הנתבעים 1 ו - 2 אשר אין חולק כי הינם אחראים - כלפי התובעת לכל הנוגע לתכנון הבית (ראו גם עדותו של הנתבע 22 בעמוד 280 שורות 12-19), אחריות שחלה ביתר שאת משהודה הנתבע 2 כי את הבקשה להיתר והתכניות הנלוות לה ערכה שרטטת מטעם הנתבעים 1 ו - 2 (ראו עדותו בעמוד 331 שורות 17-20).

     

84. בהקשר זה של תכנון הבית, הנני נדרשת לבחינת הודעת צד ג' אשר נשלחה על ידי הנתבעים 1ו – 2 כלפי הנתבע 3, במסגרתה הינם עותרים לשיפויים בגין כל נזק תכנון אשר יוטל לפתחתם. הנני סבורה כי דין ההודעה להידחות, הואיל והנני סבורה כי גם בינם לבין עצמם אחראים הנתבעים במשותף לכשל בתכנון וזאת, בנסיבות בהן אמנם – כפי שפורט, חתם הנתבע 3 על הבקשה למתן היתר וכן, על הצהרה כלפי הוועדה המקומית ואולם, הבקשה כולל הטעות בה הוכנה על ידי שרטטת מטעם הנתבעים 1 ו – 2 ומשכך, האחריות לכשל הינה גם לפתחם. בנסיבות אלו, אינני מוצאת לקבל הודעת צד ג' של הנתבעים 1ו – 2 כלפי הנתבע 3.

     

    זאת ועוד, בהקשר זה האחרון, הנני סבורה כי תימוכין לאמור ובמיוחד להטלת אחריות משותפת על הנתבעים 1ו – 2 ביחד עם הנתבע 3 בכל הנוגע לכשל בתכנון, ניתן למצוא בעדותו של מומחה בית המשפט ובהתאם לה יכול שאין מדובר בטעות בתום לב אלא בהתנהלות ב"כוונת מכוון" – סברה אשר יש בה בכדי לתמוך בהטלת אחריות על הנתבעים 1ו – 2. כך, בעמוד 62 שורות 1-12, העיד מומחה בית המשפט כי:

    " ת.זו לא סברה. אני חושב שזה מכוון לגמרי. אני חושב שקבלנים מעסיקים באופן שיטתי מהנדסים שמגישים תוכניות של בלוקים ובאופן שיטתי הם יודעים מראש שזה בית מעץ ותוך כדי הבנייה הם מתעסקים עם כיבוי אש שעושה צרות ולוקח זמן, אז הם מגישים בלוקים, מקבלים אישור על בלוקים ואז מגישים שוב עץ ויש זמן לריב עם מכבי אש אבל הבניין כבר מתחיל לרוץ, אפשר להתחיל לעבוד. עצם השיטה, לי כאדם כותב חוק, די מפריע, זו לא טעות זה מכוון לחלוטין, שלא יספרו לי סיפורים. זה נושא כאוב וניתן לתקן תוך כדי תנועה ואני לא רואה שמישהו פשע פשע נוראי, הוא עושה תרגיל לרשויות לקצר את זמני ההליכים. אז הוא עשה משהו אחד ואני לא רואה את זה סוף העולם.

    ש.אתה טוען שזו שיטה אצל הקבלן להגיש בקשות בשיטה זו כי הקבלן הזה בונה רק בתי עץ האם אתה כולל גם את הנתבע בשיטה?

    ת.אני לא מכיר אותו. יכול להיות שזה הבניין היחידי שעשה את זה ככה אבל אני רק אומר שזו לא טעות סופר."

     

85. לאור כל האמור, הנני קובעת כי את נזקי התאמת ההיתר לבניית עץ בסך של 65,286 ₪ כפי הקבוע בסעיף 75 לעיל, יש להטיל על כלל הנתבעים ביחד ולחוד וכי יש לדחות את הודעת צד ג' שהוגשה על ידי הנתבעים 1ו – 2 כלפי הנתבע 3.

     

86. בנוסף להטלת אחריות על הנתבע 3 בגין ליקויי ההתאמה, טוענת התובעת כי יש להטיל על הנתבע 3 אחריות לפיצוי גם בגין נזקי הבניה. לאחר ששקלתי טענתה זו של התובעת אינני מוצאת לקבלה וזאת, למעט בכל הנוגע לזקיפים.

    כך, לא הוכח – ואף לא נטען כי כפועל יוצא מכך שהנתבע 3 שימש כאחראי לביקורת על השלד וכמי שחתם על תוכניות ההיתר, חלה עליו אחריות לפיקוח צמוד על הבנייה, כמו גם אחריות כלשהי לבחון האם קיימים בבנייה ליקויים.

    יתרה מכך, באופן ספציפי, בכל הנוגע לבנייה החורגת מהיתר הבנייה, לא מבחינת החומר אלא מבחינת החריגות בבניה, הרי שהעיד מומחה בית המשפט כי על הנתבע 3 לא חלה חובה, במקרה בו זיהה חריגה, לפנות מיוזמתו לוועדה ולקבל צו הפסקת עבודה. כך, בעמוד 44 שורות 25-29 העיד מומחה בית המשפט כי:

    "ש.ז"א שתסכים איתי שהיה צריך מיוזמתו לפנות לוועדה ולהודיע לה שמה שקורה בשטח לא תואם את ההיתר?

    ת.זה לא נכון. כי המהנדס לא פונה לוועדה הוא פונה לקבלן ולמבקש הבקשה ועוצר אותם בצו הפסקת עבודה. אם הוא רוצה להיות מאד בסדר הוא ישלח מכתב לועדה אבל לא צריך יותר מזה עוצר אותם ואם הם ממשיכים הוא פונה לוועדה ואז יש בפניו שתי אפשרויות האחת להתפטר והשנייה שהוא דואג שהוועדה תעצור את הבנייה."

    זאת ועוד, לא הוכח כי הנתבע 3 היה שותף להחלטת התובעת והנתבעים 1 ו - 2 בכל הנוגע להרחבת הבנייה לכיוון הגג. יתרה מכך, העד מר מטעמה של התובעת עצמה, העיד כי נמסרה לעובדים לביצוע רק תכנית אחת- אשר אינה כוללת הרחבה בגג – עובדה אשר אף בה יש בכדי לתמוך בכך שהנתבע 3 לא ידע מלכתחילה על כך שהבנייה תכלול הרחבה. כיוון שכך, לא מצאתי בסיס להשית על הנתבע 3 נזקים הנוגעים להתאמת הבנוי להיתר הבנייה ובפרט הריסת חלקי הגג לשם בנייתם מחדש.

    יחד עם זאת, בכל הנוגע לאחריותו של הנתבע 3 לזקיפים קבע מומחה בית המשפט במסגרת חוות דעתו כמו גם עדותו- כי הזקיפים תוכנני במרחק גדול מהנדרש והחוסר בזקיפים גורם להיעדר יציבות המבנה (עמוד 48 שורות 1-4). עוד העיד המומחה כי נושא הזקיפים צריך להיות חלק מתוכנית הקונסטרוקציה ואולם, אינו מופיע בו (עמוד 47 שורות 23-30) – בנסיבות אלו, הנני קובעת כי על הנתבע 3 האחריות לשפות את התובעת בגין הנזקים הנובעים מהעדר זקיפים כנדרש בסך 1,500 ₪. יתרה מכך, לעניין זה הנני קובעת כי חלה על הנתבע 3 החובה לשפות את הנתבעים 1 ו - 2 בהינתן שמדובר בנושא קונסטרוקטיבי המצוי באחריותו.

87. סיכום לעניין הנתבע 3- לאור האמור והמפורט הנני סבורה כי יש להטיל על הנתבע 3 ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו - 2 אחריות לנזקי התאמת ההיתר בסך של 65,286 ₪ וכן, נזקי הביצוע הנוגעים לזקיפים בסך של 1500 ₪ בתוספת מע"מ, פיקוח ועלויות ביצוע על ידי קבלן עצמאי ובסך הכל בסך של 2,005 ₪ .

     

88. טענות הדדיות של התובעת והנתבעים 1 ו - 2 בנוגע לנזקי הפרה;

    בהקשר זה, טוענת התובעת כי הינה זכאית לפיצוי בגין איחור במסירת הבית ועוגמת נפש ואילו הנתבעים מאידך טוענים כי הינם זכאים לפיצוי מוסכם בגין הפרת ההסכם. לאחר ששקלתי הטענות וכפי שיפורט להלן, הנני מוצאת לדחותן הדדית.

     

    כך, הנני סבורה כי דין טענת הנתבעים להפרת ההסכם על ידי התובעת להידחות בהינתן שנקבע על ידי שהנתבעים אינם זכאים לתוספת תשלום כלשהי בהתאם להסכם יתרה מכך, בהינתן קביעתי ובהתאם לה אינם זכאים לתשלום בגין ההרחבה הרי שהינם חבים בהשבת סך 13,404 ₪ לתובעת.

    באשר לטענת התובעת ובהתאם לה הינה זכאית לפיצוי בגין האיחור במסירה וכן, לפיצוי בגין עוגמת נפש הנובעת מהעיכוב כאמור, הרי שלטעמי גם דין טענה זו להידחות וזאת, בהינתן שהעיכוב במסירת החזקה, אינו רק לפתחם של הנתבעים 1 ו - 2 אלא שהוא נובע בעיקרו גם מהמחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע להיקף ההסכם, מחלוקת אשר בהקשר אליה קיבלתי את טענות הנתבעים 1 ו - 2 עת קבעתי כי ההסכם אינו כולל את עבודות הגימור.

    לאור האמור, כאמור, הנני דוחה הדדית טענותיהם של הצדדים לפיצוי בגין הפרת ההסכם.

     

    סוף דבר;

89. לאור כל האמור והמפורט הנני קובעת כי הנתבעים ישפו את התובעת בגין נזקים כמפורט להלן:

    הנתבעים 1 ו – 2, ביחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 302,480₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט ועד למועד התשלום המלא בפועל וכן, סך 13,404 ₪ (לפי סעיף 66 לעיל) בגין השבת הסכומים אשר נגבו על ידם ביתר וזאת, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24/2/11 (מועד בו מודים הנתבעים 1 ו - 2 כי התובעת שילמה את התשלום השישי בהתאם להסכם) ועד למועד התשלום המלא בפועל. מתוך סכום זה הנני קובעת חיוב – של הנתבע 3 , ביחד ולחוד עם הנתבעים 1 ו - 2 בסך של 65,186 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

    הנתבע 3 ישלם לתובעת סך של 2,005 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום עריכת חוות דעת מומחה בית המשפט ועד למועד התשלום המלא בפועל.

     

90. הנני קובעת כי התובעת זכאית לשיפוי בגין הוצאותיה הנובעות מאגרות בית משפט ומחלקה בשכ"ט מומחה בית המשפט בסך של 61,620 ₪ וכן, הינה זכאית לשכ"ט עו"ד בסך של 75,000 ₪. חלוקת תשלום ההוצאות ושכ"ט כאמור בין הנתבעים 1ו -2 לבין הנתבע 3 תחול באופן שעל הנתבעים 1ו -2 תחול החובה בתשלום 85% מהסכום הכולל ואילו על הנתבע 3 – 15% מהסכום כאמור.

     

91. המזכירות תדוור את פסק הדין לצדדים.

    ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ז, 18 מאי 2017, בהעדר הצדדים.