כתובת חרש אילם

רקע ועובדות

הצדדים נישאו בחופה וקידושין כדת משה וישראל ביום י"ב אב תשע"ה (27.7.2015) ולא נולדו להם ילדים מנישואין אלו. לשניהם אין אלו נישואין ראשונים, ולאישה בן מנישואין קודמים. שני בני הזוג חרשים אילמים מלידה, והדיונים התקיימו בסיוע מתורגמנית שתרגמה לצדדים בשפת הסימנים את הנאמר במהלך הדיונים, וכן תרגמה לבית הדין את דברי הצדדים.

בפנינו תביעת האישה לגירושין ולתשלום הכתובה, ותביעת הבעל המבקש להכריז עליה כמורדת.

התקיימו שלושה דיונים לבירור התביעות לגופן, וכן התקיים דיון נוסף בו התקבלה עדות של הרב שסידר את החופה והקידושין, והעיד ביחס לעריכת החופה והקידושין שסודרה לצדדים, ועל אופן עריכת הכתובה.

בפנינו סיכומי טענות הצדדים, ולהלן פסק הדין.

דעת הרוב

ביום ט' חשון תשע"ו (10.11.2016) הצדדים נפרדו על רקע של מריבה. הבעל טען שאשתו הוציאה אותו מהבית וסירבה לחזרה לשלום בית, וכי האישה אשמה בכך שהגיעו לגירושין. מאידך גיסא, האישה מייחסת לבעל את האשם בגירושין.

כיום שני הצדדים כבר מעוניינים להתגרש, האישה הגישה תביעת גירושין וגם הבעל מסכים להתגרש. בעקבות ההתרחשויות שקדמו לפירוד ושאירעו לאחר הפירוד, לשניהם כבר אין ספק שאין מוצא אחר מלבד גירושין.

 לאור האמור אין צורך לדון ולפסוק ביחס לתביעת הגירושין לגופה. אולם מוטל על בית הדין לברר האם לאחר סידור הגט, הבעל יחויב בתשלום דמי הכתובה.

בית הדין שמע את טענות הצדדים, ואת עדותו של הרב ד. שליווה את הצדדים מספר שנים, עוד קודם לנישואין והיה מעורב בחייהם, והבעל אף השתתף אצלו בשיעורים בשפת החרשים.

בשאלת הזכאות לתשלום הכתובה שבה נקוב סך 101,000 שקל, הרי שבהתאם למבואר בטור אה"ע סי' קי"ח הדבר תלוי בשאלה ממי יצאו הגירושין ומי מהצדדים גרם לפירוד והביא למצב שאין מנוס מגירושין. האישה מייחסת לבעל את האשם בגירושין לאחר שנהג באלימות בבנה, ועקב ויכוח בחר לעזוב את הבית, ובכך דינו כמורד. לטענתה, לאחר מכן אף התפרץ הבעל לדירה, הוציא חפצים על דעת עצמו בעת שלא שהתה בדירה, הותיר את הבית בחוסר סדר מוחלט, וגם החליף צילינדר.

מאידך גיסא, הבעל מייחס לאישה את האשם בגירושין, כשלא נעתרה לרצונו לשוב לשלום בית לאחר שעזב את הבית לימים ספורים כדי להירגע לאחר הסכסוך. כמו כן ציין את הקשיים שהיו לו בחיי אישות עמה. לטענתו, האישה היא זו שהחליפה את הצילינדר ובכך מנעה את חזרתו לבית.

הרב ד. אמר בעדותו כי התערבות ההורים של שני הצדדים גרמה למשבר בין בני הזוג, וכי האשם בגירושין מוטל על שני הצדדים. הרב ד. הוסיף והסביר את הרקע לפירוד כמפורט בפרוטוקול הדיון. לדעתו, הבעל שלא מילא אחר הוראותיו, ועזב את הבית, לא נהג נכון. אולם הבהיר, כי הבעל רגיל להביע את רצונו בדרך הנראית כלפי חוץ כאלימה, הגם שאין לו כוונה לאלימות, ויש לתת לכך משקל בהבנת ההתרחשויות ביניהם.

שטר הכתובה

מעיון בטענות הצדדים, כעת לאחר שני הדיונים שבהם בית הדין שמע את הטענות ואת העדות, עדיין קשה להכריע בשאלה האם עקב תביעת האישה לגירושין ושלילתה את החזרה לשלום בית, האישה אינה זכאית לתשלום הכתובה. או שהנסיבות שקדמו לפירוד ועזיבת הבעל את הבית הצדיקו תביעה זו. אולם לגבי חובת הבעל בתשלום הכתובה, עלינו לקיים בירור בשאלה המקדמית, והיא: מה תוקף שטר הכתובה שסודר לצדדים בעת סידור החופה והקידושין.

בית הדין קיבל לעיונו את תיק הנישואין של הצדדים, ומצאנו בתיק זה הנחיות של כבוד הרב הראשי לירושלים, הראשל"צ הגרש"מ עמאר שליט"א כיצד לנהוג בנישואי חרש, וכן הוצג בפנינו שטר הכתובה, המחולק לשני חלקים. בתחילה נוסח של כתובה רגילה ובסיומה אין חתימת העדים. מתחת לחתימת החתן נוסף נוסח מיוחד שבו נכתב כדלהלן: "בפנינו בית דין החתומים מטה התחייב החתן ... הנ"ל לכלתו הנ"ל בכל חיובי הכתובה ככתוב ומפורש לעיל. ופירשנו לו הכול בדרכים המועילות על פי חוק תורתנו הקדושה, והבין והתחייב בקניין כדת משה וישראל, וכדי להוציא כל חשש, אנו מחייבים אותו בכוח בית דין יפה ומכוח תקנת חז"ל שתיקנו נישואין לחרש בכל החיובים שמופרטים לעיל ובפרט שזה לטובתו וזכות גמורה היא לו. ולראיה מהימנא אנו חותמים היום יום י"ב מנחם אב התשע"ה".

שלושה חתומים על נוסח זה, ובצד שם כל אחד מהם נכתב "עד" ולא נכתב "דיין".

עלינו לעיין בתוקף התחייבות זו בפרט, וכיצד יש לכתוב כתובת חרש בכלל. יצוין כי ביחס לשאלה זו שהיא שאלה הלכתית בלבד, הצדדים, שאינם בקיאים בהלכה זו, ויתרו על הגשת טענות וסיכומים.