כשרמן נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב ואח'

פסק דין

התביעה, הצדדים, ההליכים והמחלוקות

עסקינן בתביעה לפיצוי בגין נזק-גוף לפי פקודת הנזיקין.

ביום 4.6.02 השתתפה התובעת, כאורחת, באירועי 'יום-הסטודנט' שקיימה אוניברסיטת בן-גוריון. במסגרת זו גלשה במתקן מתנפח ('המתקן'), נפלה ונחבלה.

התובעת מצד אחד, ושתי קבוצות הנתבעים מצד שני, הגיעו להסכם פשרה שלפיו "מבלי להודות באחריות לתאונה... ישולם לתובעת לסילוק סופי ומלא של כל תביעותיה... בגין התאונה נשוא התביעה סך כולל של 115,000 ₪... סכום זה ישולם בשלב זה במימון ביניים בלבד ע"י הנתבעים... עם קבלת פסה"ד לגבי חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם ובינם לבין צדדי ג' ו/או ד' ו/או ה' תיערך התחשבנות סופית וכל אחד מן הצדדים הנ"ל בסעיף זה ישלם לצד האחר ו/או יחזיר לו את הסכומים שיש לשלם על-פי חלוקת האחריות שפסק ביהמ"ש... על פי הדין במישור הנזיקי, במישור החוזי ובמישור הביטוחי" (ההדגשה במקור). כלומר, הושגה פשרה סופית עם התובעת, אשר "יצאה מן התמונה"; תוך שהדיון נמשך בשאלת החבות בין כל הצדדים הנותרים.

לפניי, אפוא, שאלת חלוקת החבות בפיצוי האמור בין הצדדים הנותרים; קרי: האוניברסיטה ומבטחתה מגדל (להלן ביחד גם: 'האוניברסיטה') מצד אחד; תאגידי הסטודנטים (האגודה והגוף הכלכלי) ומבטחתם שירביט (להלן ביחד גם: 'האגודה') מצד שני; רשגד, אחראית הבטיחות של 'יום-הסטודנט', מצד שלישי וכן סהר, מבטחת נוספת של האגודה כנטען, מצד רביעי.

מלכתחילה הוגשה התביעה נגד האוניברסיטה ומגדל בלבד. האוניברסיטה ומגדל שלחו הודעה לצד שלישי נגד האגודה, הגוף הכלכלי ושירביט; ונגד זגורי, הספק והמפעיל של המתקנים המתנפחים שהוצבו באירוע. בעקבות כך הוגש כתב תביעה מתוקן שבו צורפו האגודה, הגוף הכלכלי ושירביט כנתבעים נוספים; ואלו מצדם שלחו הודעה לצדדים שלישיים נגד זגורי, רשגד, עיריית באר-שבע ומבטחתה איילון. לימים הגישו האגודה, הגוף הכלכלי ושירביט הודעה מתוקנת, אשר כללה גם מבטחת נוספת, סהר. האוניברסיטה ומגדל שלחו הודעה מתוקנת לצד שלישי נגד האגודה, הגוף הכלכלי ושירביט; נגד זגורי; נגד רשגד ונגד העירייה ואיילון. העירייה ואיילון שלחו הודעה לצד רביעי נגד האגודה, הגוף הכלכלי ושירביט; נגד זגורי; וכן נגד רמי שמש, מהנדס הבטיחות שטיפל באירוע מטעם רשגד ומנהלה, ונגד רשגד עצמה. שמש ורשגד שלחו הודעה לצד חמישי נגד מכון התקנים הישראלי ונגד זגורי.

ההודעה נגד מכון התקנים נדחתה בהסכמה ביום 24.5.07.

בהתאם להסכמה שקיבלה תוקף של פסק-דין חלקי ביום 3.4.08 – נדחתה ההודעה לצד שלישי נגד העירייה ואיילון. כפועל-יצא מכך, נמחקו ההודעה לצד רביעי שהן שלחו, וההודעה לצד חמישי ששלחו מי מהצדדים הרביעיים הללו.

כך נותרו בהליך האוניברסיטה ומגדל; וכן האגודה, הגוף הכלכלי ושירביט – כנתבעים; זגורי – כצד שלישי של כל אחת משתי קבוצות נתבעים אלה; ורשגד וסהר, כצדדים שלישיים של תאגידי הסטודנטים ושירביט.

האוניברסיטה טוענת כי האחריות לבטיחות האירוע רובצת, ביחד ולחוד, על זגורי, ספק המתקן ומפעילו; על רשגד, שנשכרה לשם כך ולא ווידאה את בטיחותו של המתקן הנדון; ועל האגודה, שהזמינה והפיקה את האירוע. האוניברסיטה קיימה את חובות הזהירות שלה בכך שווידאה כי האגודה מבטיחה את בטיחותו באמצעות רשגד. האוניברסיטה לא הייתה שותפה, ולא הייתה אמורה להיות שותפה, לסידורי הבטיחות. כמו כן, האגודה נושאת כלפי האוניברסיטה בחבות שיפוי חוזית בגין כל חבות שתוטל, אם תוטל, על האוניברסיטה. האוניברסיטה הודפת את הטענה לאחריותה כתופסת-המקרקעין שבשטחם התקיים האירוע, וטוענת כי התאונה קרתה בשטחה של רכבת ישראל. לבסוף טוענת האוניברסיטה כי האגודה התרשלה בכך שלא ווידאה עשיית ביטוח על ידי זגורי, ולחלופין – לא שמרה על מסמכי הביטוח; דבר שגרם נזק לכלל הנתבעים, ובכללם האוניברסיטה.

האגודה מצטרפת לטענות האוניברסיטה כלפי זגורי ורשגד; אך מוסיפה וטוענת כי אם וככל שתוטל חבות מלבדם על מארגני האירוע – יש להכיר במעמדה של האוניברסיטה כשותפה בכירה בארגון האירוע, אשר הנחתה את האגודה בדבר בטיחותו ופיקחה על הביצוע. האגודה טוענת כי יהיה השטח המדויק שבו אירעה התאונה אשר יהיה – המשתמשים במתקן היו אורחיה של האוניברסיטה, והיא גם הכירה בפועל באחריותה לשלומם, ולתקינות הארגון הסטודנטיאלי.

רשגד טוענת כי לא הוכח כל פגם במתקן, אשר חמק מעינה הבוחנת של רשגד; וכי התאונה נגרמה בשל דחיפתה של התובעת על ידי מפעיל המתקן מטעם זגורי, אשר גרמה לנחיתה לא-טובה שלה, תחת שתבצע גלישה תקנית ובטוחה. רשגד לא הייתה אחראית להפעלת המתקנים. לפיכך כל האחריות לתאונה רובצת על זגורי. לחלופין, מצטרפת רשגד לטענות האוניברסיטה נגד האגודה ולטענות האגודה נגד האוניברסיטה. עוד טוענת רשגד כי ככל שתוטל עליה חבות – על החבות להיות לחוד, ובשיעור מזערי; ולא ביחד, עם זגורי, האחראי העיקרי.

במישור הביטוחי טוענות האגודה ומבטחתה שירביט כי ככל שתוטל על האגודה חבות נזיקית – החבות הביטוחית היא של סהר; אשר ביטחה במיוחד את אירועי 'יום-הסטודנט', ולא ביטלה את הפוליסה בהתאם להוראותיו של סעיף 15 בחוק חוזה הביטוח. לחלופין, מתקיים 'כפל-ביטוח' בין שירביט לסהר, באופן שחבותה היחסית של סהר היא בשיעור 16.2%.

סהר טוענת בתגובה כי לא שולמו דמי הביטוח, ובעקבות כך בוטלה הפוליסה; לאחר שסהר שלחה את ההודעות הנדרשות לפי סעיף 15 בחוק חוזה הביטוח כדין, וחזקה שהתקבלו. לפיכך אין סהר נושאת בחבות ביטוחית בגין התאונה. לחלופין, חלקה בכפל-הביטוח הוא 14%.

סופיות הפשרה עם התובעת

חשוב להטעים, בטרם תנותח שאלת אחריותו של כל אחד מן הנתבעים והצדדים הנוספים, כי הפיצוי שבו זכתה התובעת ניתן לה במסגרת הסכם סופי, ולא במסגרת הסכם מותנה. כלומר, הנתבעים אשר התפשרו עם התובעת הניחו כי קיים סיכון מסוים שהם או מי מהם יחוב בפיצוי כלפי התובעת, ו"קנו" סיכון זה במסגרת הסכם הפשרה.

בהקשר זה יוזכר כי בפתח עדותה של התובעת צוין באוזניה כי היא אינה חשופה לסיכון כלשהו בעקבות תוצאה כזו או אחרת של ההליך; ואיש לא הסתייג מאמירה זו [פרוטוקול, עמ' 21].

לפיכך, אפילו לא תימצא חבות מצד אף אחד מן הנתבעים – לא תחוב התובעת להחזיר למי מהם סכום כלשהו. במקרה כזה, יהיה על בית המשפט להורות בדבר היחסים הכספיים בין הצדדים הנותרים, למעט התובעת, על יסוד שיקולים כאלה או אחרים.

חבותו של זגורי