כשרות גט ששם אבי האישה הנכתב בו הוא שם אביה המאמץ

פסק דין

בפניי פניית מחלקת הנישואין של רבנות פתח תקווה.

בגט, שסודר בהרכב אחר בבית הדין בתל אביב, נכתב שם אבי האישה "דמתקרי [ב']", בעוד בפועל האישה אומצה על ידו ואין הוא אביה הביולוגי. האישה עומדת להינשא ביום ה' הקרוב (י' בניסן תשע"ד).

נשאלנו אם הגט כשר להינשא בו ואם לאו ומה ההשלכות ההלכתיות של גט נוסף (ימי המתנה, איסור אשת איש עד היום במשך שנתיים).

מפאת הזמן הקצר ודחיפות העניין, מאחר שנראה שלא ניתן לסדר גט פיטורין נוסף הואיל ויש קושי באיתור המגרש והמצאתו לבית הדין, ומשום שעצם סידור גט הפיטורין הנוסף אינו אלא מחמת חומרא ומעיקר הדין יש להתיר לכתחילה את האישה הנ"ל להינשא לעלמא על סמך הגט הנ"ל.

על כן האישה הנ"ל מותרת לעלמא לבר מכהן, וכמו שיתבאר להלן.

ומפאת קוצר הזמן אכתוב הנימוקים בקצירת האומר, והדברים כבר התלבנו בעבר על ידי.

נימוקים

א.   מטרת כתיבת שמות אבי המגרש והמתגרשת בגט

הנה שמות האבות אינם מכלל שם המגרש והמתגרשת, אלא 'סימן' הם, כגון: 'ראובן בן יעקב' – השם המחויב לכתוב בגט הוא 'ראובן', ואילו שם אביו – 'יעקב' הוא לסימן איזה ראובן. ולכן: בהשמיט שם המגרש והמתגרשת – הגט בטל או פסול (עיין שולחן ערוך אבן העזר קכט, יא; בית שמואל שם ס"ק כא, ופתחי תשובה שם ס"ק לא), בעוד אם השמיט שמות האבות – הגט כשר וכמו שכתבו הרא"ש (בתשובה מה, כה) והרשב"א (חלק א אלף קעו) דאף לכתחילה אין צריך לכתוב, כיוון ד'שם עירו ועירה' תנן, ולא 'שם אביו ואביה', וכן פסק בשולחן ערוך (אבן העזר קכט, ט) ובגט פשוט (קכט, מג) דאין להחמיר ותינשא לכתחילה. והסברה בזה כמו שכתבתי לעיל, דשם האבות אינו מעיקר השם אלא לסימן כמו שם עירו ועירה.

כשיש ספק בשם האב או שהמוחזק כאב אינו האב הביולוגי או ההלכתי – הדין לכתחילה ובדיעבד

נגזר מכך שבמקום ספק יש להשמיט שם האב, וכן אם המגרש או המגרשת לא מוחזקים בשם האב, כגון כשכל העולם סבור שיעקב הוא אבי המגרש או המגרשת אך שבפועל יצחק הוא אבי המגרש או המגרשת – הביולוגי – אין לכתוב שם המגרש או המגרשת 'בן יצחק' או 'בת יצחק', כיון דלסימן הוא וכך לא יידעו מי הם ויטעו שהם אחרים. ואף דאם כתב נראה דאין לפסול בדיעבד אם יש מיעוט שיודע מי האב הביולוגי וממילא אפשר דלא נשתקע, מכל מקום לכתחילה אנו נוהגים שלא לכתוב כלל מהאי טעמא.

ומזה נגזר גם שאם אביו של המגרש יהודי ואמו נוכרייה, והמגרש התגייר, וכתבו שם אביו היהודי – יש להכשיר, שאף שלעניין ייחוס אינו אביו, העולם מכירו כאביו, הגם שהוא בן נוכרייה, ועל כן הווי סימן למגרש, שהרי הוא מוחזק כבן אביו הנוכרי, וכמו שכתב הגאון רבי יעקב עדס בחדוות יעקב (אבן העזר סימן כד) דכיוון שהוא מוחזק כבנו של אותו פלוני שנכתב בגט, אין זה שינוי וכשר אף לכתחילה.

ולכן: אם כתבו שם אביה המאמץ, כיוון שרוב העולם סבורים ומחזיקים אותו לאביה, הרי זה סימן מובהק מי היא זאת "[פלונית]" המתגרשת – זאת המוחזקת כבתו של [ב'], שהרי שם אביה הוא לסימן כמקום עירו ועירה – לדעת מי היא, וכאן ידעו כמעט כולם מי היא [פלונית], והיא זו המוחזקת כבתו של [ב'], ולמיעוט היודע שם אביה הביולוגי ודאי אין לחוש בזה.

יש שהכשירו את הגט אפילו שינה שם האב לגמרי, נידוננו אינו בגדר זה וודאי יש להכשיר

והנה בשינוי שם אבי המתגרשת האריכו הפוסקים להקל במקום עיגון – אף בשינויו לגמרי – עיין בגט פשוט (קכט ס"ק מג וס"ק מט) ובפתחי תשובה (שם ס"ק כא). והגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת האלף לך שלמה (אבן העזר סימן קכז) כתב דבאינו שינוי גמור יש להתיר לכולי עלמא, וכן כתב המהרש"ם (חלק ד סימן ג).

לכן בנידון דידן שהעולם מחזיקים אותה כבתו של [ב'], וכך היא רשומה בתעודת זהות ובכל מקום, ואף שיש מיעוט היודעים שהיא מאומצת ואולי יש גם היודעים מי הוא האב הביולוגי, מכל מקום ודאי אינו 'שינוי גמור' – גם אם נאמר דחשיב 'שינוי' – כיון שרוב העולם סבורים שזאת האישה [פלונית] – אביה הוא [ב'].

לכן גם אם נאמר שזה שינוי שם אביה, רבו המקלים, ובפרט שיש לדמותו לאינו שינוי גמור.