התובעים, אם ובנה בן ה- 31, הזמינו באמצעות הנתבעת טיול מאורגן לפריז וללונדון בין התאריכים 6.8.07 ועד 15.8.07, ועקב כשלים שנפלו בטיול, עותרים לקבלת סך של 17,000 ש"ח, עבור השבת הסכום ששולם לנתבעת בתוספת עוגמת נפש והחזר הוצאות.
לטענת התובעים בכתב התביעה, הם התקשרו בעסקה עם הנתבעת,
באמצעות נציגתה באשדוד, הגב' אליסיה, בעקבות נסיון קודם שהיה להם עם הנתבעת, ובעקבות הבטחות של אליסיה לגבי איכות הטיול שהוזמן. התובעים שילמו תמורת הטיול סך של $2,627.91 וצירפו קבלות לכך (קבלות הנושאות את הלוגו של חברת "לכיש-טורס").
לטענת התובעים, הובטח להם לבקשתם, כי יוזמנו להם שתי מיטות נפרדות בחדר אחד, בשני המלונות בהם ישהו. ואולם, כשהגיעו למלון בפריז גילו כי קיבלו חדר ובו מיטה זוגית. התובעת ביקשה ממדריך הטיול, מר אוליצקי (להלן- המדריך), שידאג להחלפת המיטה בשתי מיטות נפרדות, אך נענתה שאינו יכול לעשות דבר, וכי עליה לפנות לנתבעת שביצעה את ההזמנה.
בסופו של דבר, נאלצו התובעים לישון, במשך 5 לילות, שניהם יחדיו במיטה זוגית.
לטענת התובעים, בכך לא תמה עוגמת הנפש שלהם, שכן כשהגיעו למלון בלונדון, התברר להם כי שוכנו בקומת המרתף של המלון, שיועדה למעשנים בלבד (למרות שאינם מעשנים), כאשר כל שאר חברי הקבוצה שנרשמה עימם לטיול, שוכנו בקומות 2, 3 ו- 5 במלון. גם כאן טענו התובעים כי לא זכו למענה מהמדריך ומהנתבעת. לטענת התובעים, עקב תנאי המגורים הירודים וחוסר שינה, הם נאלצו לוותר על שני טיולים שתוכננו.
עוד טענו התובעים כי בחזרתם ארצה, הוקדמה הטיסה ב-8 שעות, כך שהטיול בלונדון קוצר, והטיסה לא היתה ישירה כמובטח, אלא דרך עמאן-ירדן.
לדברי התובעים, שניהם נתמכי קצבאות הביטוח הלאומי, התובע בשל נכות בגובה 75%, והתובעת בשל היותה בת 60 שאינה עובדת, ומיטב כספם הושקע בטיול הנ"ל. לטענתם, בעקבות עוגמת הנפש שנגרמה להם, הוחמר מצבה הרפואי של התובעת (סכרת ולחץ דם גבוה), היא אובחנה כסובלת ממצב דכאוני ונרשם לה טיפול תרופתי. התובעים צירפו לכתב התביעה מסמכים רפואיים.
הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי התובעים נרשמו לטיול באמצעות סוכנות הנסיעות "לכיש-טורס" מאשדוד, ולכן לה עצמה לא היה קשר ישיר עם התובעים. לטענתה, בהזמנה של "לכיש-טורס" לא היתה דרישה ספציפית לשתי מיטות נפרדות, ואם היתה דרישה כזו, לא היתה מניעה להזמין חדר בהתאם.
לפיכך, מדובר לטענתה ברשלנות של "לכיש-טורס".
לטענת הנתבעת, המדריך שליווה את הקבוצה עשה מאמצים להחליף את חדר התובעים במלון בפריז, ואף ניסה למצוא חדר במלון סמוך, אך בשל התפוסה המלאה הדבר לא התאפשר. ואולם, במלון בלונדון המדריך פעל מיד ואף מצא חדר אחר, אך התובעים סירבו לעבור וביקשו מסמך חתום המאשר כי שוכנו בחדר שאינו ראוי, ומכך הבינה הנתבעת כי התובעים תכננו מראש להגיש תביעה.
הנתבעת ציינה כי בהעדר פירוט לאלו טיולים נמנעו התובעים מלצאת, אין לה אפשרות להתייחס לטענה, וכי ממילא היו טיולים רבים אופציונליים בתוספת תשלום, אשר אי ההשתתפות בהם לא נובעת דווקא מרמת החדר בו שהו התובעים.
לגבי הטיסה, טענה הנתבעת כי לא היה לה מידע מוקדם לגבי חניות ביניים של חברת התעופה, וכי בטיסות שכר חברת התעופה רשאית לשנות את נתיב הטיסה, את החניות, ואת שעת ההמראה לפי הנסיבות, ותנאים אלו רשומים על גבי הכרטיסים. מכל מקום, לטענתה, אין לה שיקול דעת ויכולת השפעה על גורמים אלו.
הנתבעת דחתה את טענות התובעת לגבי החמרת מצבה הרפואי, ולטענתה לא הוכח קשר סיבתי בין מצבה לבין הארועים בטיול.
בהתאם לטענות שהועלו בכתב ההגנה, הגישה הנתבעת גם הודעת צד ג' כנגד "לכיש-טורס".
"לכיש-טורס" הגישה כתב הגנה ביום 11.3.08, במסגרתו שללה לחלוטין את טענות הנתבעת. לטענתה, מי שטיפלה בהזמנה עבור התובעים היתה
סוכנת הנסיעות
אליסיה, שהינה עובדת הנתבעת מזה מספר
שנים, ובאותה עת ישבה במשרדי הנתבעת באשדוד. ואולם, אותה אליסיה רצתה בשלב מסויים להתקבל לעבודה ב"לכיש-טורס", ובאותה תקופה העבירה מספר עניינים לטיפול טכני ב"לכיש-טורס", על מנת להציג בפניהם את מאגר הלקוחות הגדול שלה. לטענתם, לא היה כל קשר בין "לכיש-טורס" לבין התובעים, למעט הנפקת הקבלה על התשלום (תשלום שבפועל שולם לאליסיה).
"לכיש-טורס" טענה כי לאחר קבלת הודעת צד ג' ניסתה לברר את העניין מול אליסיה, אשר לאחר שכנועים נאותה לשלוח מכתב בכתב ידה ולפיו
היא מכירה את המקרה, ובעת ההזמנה הזמינה לתובעים חדר עם מיטות נפרדות, והדבר הודגש בעת ביצוע ההזמנה.
בתאריך 16.3.08, התקבלה בקשת הנתבעת למחוק את הודעת צד ג' שהוגשה, בנימוק ש
"הנתבעת סבורה כי תוכל להתמודד בעצמה את מול טענות התובעים" (הטעות במקור), וההודעה נמחקה.
בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.9.08, חזרו התובעים על טענותיהם. התובעת הוסיפה כי גם אם יכלה לסלוח על התקלה במלון בפריז, הרי שכשהגיעו ללונדון ושוכנו במרתף למעשנים, ללא תנאים היגיינים בסיסיים, וחוו רעשים בלילות מגברים ונשים שהגיעו ללילה אחד בלבד, הם כבר לא רצו לטייל יותר. לטענתה, לא היתה מגישה תביעה אם כל הקבוצה היתה מתגוררת באותה קומה וחווה אותם תנאים.
לדברי התובעת, בשל מפח הנפש, היא ובנה לא יצאו לשני טיולים בפריז, ובלונדון לשלושה, וזאת בלי קשר לכך שמדובר בטיולים בתשלום.
התובעים צירפו תמונות משני החדרים, בהן ניתן לראות את המיטה הזוגית (פריז), שסודרה על ידיהם כך שישנו ראש של האחד מול רגליים של השניה, וכן תמונות בהן נראה התובע יושב בחדר המרתף (לונדון) מאחורי סורגים, כשגופו הנראה בתמונה מצוי מתחת לגובה האדמה.