החלטה
העניין שבפני, בקשת הנתבע למתן רשות להתגונן בפני התובענה אשר הוגשה כנגדו בסדר דין מקוצר.
התובענה הינה תובענה כספית ע"ס 55,663 ₪ בגין כספים ועסקאות אשר בוצעו בכרטיסי אשראי אשר הונפקו על שמו של הנתבע, חיובים אשר לא כובדו על ידי הבנק בו נוהל החשבון ממנו אמורים היו להיפרע חיובי כרטיס האשראי.
הנתבע הגיש בקשה למתן רשות להתגונן בפני התובענה, ולטענתו אין יריבות בינו ובין התובעת, שכן כרטיסי האשראי לא מטילים חבות עליו, אלא על חברת "ש. מלמוד 1987 בע"מ" (להלן:"החברה"). לתמיכה בטענה זאת, מציין הנתבע, כי חשבון הבנק ממנו אמורה היתה להיפרע הוראת הקבע, היה חשבון הבנק של החברה, ולא חשבון הבנק האישי שלו. הנתבע טוען כי לא ביצע כל חתימה על כל מסמך שהוא בשמו, אלא כל חתימותיו על גבי המסמכים הנוגעים לבקשה להצטרפות ולקבלת כרטיס אשראי, נעשו בשמה של החברה. לראיה, מציג הנתבע, כי חלק מהמסמכים הנוגעים להתקשרות שבין הצדדים, נחתמו אף בחותמת החברה.
מוסיף הנתבע, כי כל העסקאות אשר בוצעו בכרטיסי האשראי, נשאו אופי מסחרי, ומדובר בהוצאות של החברה ולא הוצאות פרטיות של הנתבע (והנתבע מפנה לכך כי בעיקרם של דברים, חשבונות החיוב נוגעים לתשלומים הנוגעים לפעילות החברה, תשלומים לחברות הביטוח וכיו"ב.
לאור כל אלה, סבור הנתבע כי יש להעניק לו רשות להתגונן, שכן החבות בגין השימוש בכרטיסי החיוב (אציין כי החוב נובע משימוש רק באחד מכרטיסי החיוב) הינה של החברה, ושלה בלבד.
המחלוקת בין הצדדים הינה אחת ויחידה: האם נוצרה התחיבות אישית וישירה בין הנתבע לבין התובעת. אין מחלוקת בין הצדדים באשר למסמכים אשר כוננו את ההתקשרות, ולפיכך, נקודת המוצא הינה מהות ההתחייבות הכתובה הנוגעת להתקשרות.
על פי טופס הבקשה להנפקת כרטיס אשראי כ.א.ל. פאוורקארד, ניתן לראות כי הפרטים האישים של המזמין הינם פרטיו של הנתבע. בסעיף "מס' זיהוי לקוח" מילא הנתבע את מספר תעודת הזהות שלו והוא גם רשם את כתובתו הפרטית (רח' יגאל אלון בקרית טבעון) ככתובת למשלוח דואר. אין גם מחלוקת כי בתחתית העמוד חתום הנתבע ללא חותמת של חברה כל שהיא.
אמנם על גבי אותו טופס הבקשה הנ"ל מופיעים פרטי החברה, אלא שפרטים אלו מופיעים בחלק בו מתבקש מזמין הכרטיס ליתן "פרטים על תעסוקה/חברה". יחד עם זאת, כאשר נתבקש שדרוג כרטיס האשראי מכרטיס מקומי לכרטיס פלטינום, נחתמה הבקשה בשמה של החברה, ולאו דווקא בשמו של הנתבע, ובמסגרת הזמנה כרטיס "ויזה פלטינום" מיום 30.3.2005, רשומים פרטי החברה כלקוחה, ואף מופיע הפירוט "לקוח עסקי" (מוצג מש/2).
להבדיל מהמקרה הנזכר בסיכומי טענות ב"כ התובעת (ת.א. 700967-07 כ.א.ל. נ' בר אש), במקרה דנן לא ראיתי בין מסמכי התובעת כתב התחייבות בו נוטל על עצמו בעליו של התאגיד חבות כלשהי במסגרת ערבות לחובות התאגיד. אדרבא, באותו מסמך מש/2, נרשם "לכרטיס עסקי/חברה בלבד. אם הינך מעוניין ששם החברה והתואר בעבודה יופיעו בכרטיס, רשום כמבוקש באותיות דפוס", וכך אכן נרשם באותו מסמך שמה של החברה באותיות דפוס.
לאור כל אלו, סבורני כי עולה ספק ברמה הנדרשת על פי ההלכות הקיימות בנושא תובענות בסדר דין מקוצר, האם הבין הנתבע כי מדובר בכרטיס אישי שלו, או שמא סבור היה כי מדובר בכרטיס חברה, ולמעשה טעה או הוטעה לחשוב אחרת. אציין כי הנתבע שב על דבריו בדיון אשר נערך בפני, וציין כי ההוצאות בכרטיסי האשראי, רובן ככולן, הוצאו לצרכי התובעת, והוא לא פעל עם כרטיס האשראי לצריכה פרטית, דבר אשר מהווה תמיכה במידה הנדרשת על מנת ליתן רשות להתגונן.
בשלב זה של הדיון, אין בית המשפט קובע ממצאים עובדתיים או קובע מסמרות בדבר אמינות ומהימנות, וסבורני כי יכול ובמקרה זה, גם אם הונפק הכרטיס על שמו של הנתבע ולא על שמה של החברה, הרי שהחבות בהקשר זה יכולה להיות של החברה לבדה, בהתקיים נסיבות מסויימות, הטעונות הוכחה.
לאור האמור, אני מורה על מתן רשות להתגונן והעברת התובענה לפסים של סדר דין מהיר.
התצהיר התומך בבקשה למתן רשות להתגונן ישמש ככתב הגנה.
המזכירות תנתב התובענה לצורך קביעת מועד לדיון.
ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.