כץ נ' קדמי

לפני

כב' השופטת ריבה ניב

תובע:

אלי כץ

נגד

נתבע:

יעקב קדמי

ב"כ התובע- עו"ד בר כוכבא

ב"כ הנתבע- עו"ד חלפין

פסק דין

1.התובע אלי כץ הינו יהלומן חבר בורסת היהלומים ברמת גן. בין השנים 1997-2001 ניהל התובע עסקים בתחום היהלומים בישראל וברוסיה. ביום 9.7.2001 נעצר ברוסיה ביחד עם שניים מעובדיו. כן הוחרמו יהלומים שהיו ברשותו באותה עת. במשך 3 שנים היה התובע עצור, נחקר חקירות קשות ואף עונה, הוגש נגדו כתב אישום והוא נשפט בדלתיים סגורות והורשע. בגזר הדין הושתו עליו 11 שנות מאסר בפועל, מתוכם ריצה 8 שנים.

2.המעצר הכה בתדהמה את התובע, אשתו וכל בני המשפחה. עם היודע דבר מעצרו החלה אשתו טריאנה ביחד עם אחותה, הגב' פטריסיה לחפש כל דרך אפשרית ליצור קשר על מנת לחלץ את בעלה ומנהלי העבודה מהכלא הרוסי.

3.בספטמבר 2001 שמעה אשת התובע אודות הנתבע, יעקב קדמי, ששימש בעבר כראש ארגון נתיב, כמי שיש לו קשרים ומסוגל לעזור לעצורים. באוקטובר 2001 פנה אל התובע יניב, חתנו לשעבר של אחד ממנהלי העבודה, ושוחח עם הנתבע. לבקשת האחרון, הופקד בחשבון בנק מסוים סכום של 5,000$, אשר היו מיועדים, על פי מה שנמסר, לבדיקת אפשרות השחרור. לאחר מכן נפגשו הנתבע ואשת התובע, כשאל האישה מתלווה בפגישה זו, כמו באלו שלאחריה, אדם נוסף (אחותה, יניב או מר פפיר מבורסת היהלומים).

4.התובע טוען כי בפגישה הבטיח הנתבע לאישה כי תמורת 200,000 $ יביא תוך חודש וחצי לשחרורם של השלושה או לשיפור תנאי מעצרם. לאחר הפגישה ביקרה הגב' טריאנה את התובע והוא הורה לה לגייס את הסכום האמור. אין מחלוקת כי לאחר אותה פגישה הועברו כספים לחשבון בנק מסוים בשוויץ, שפרטיו נמסרו ע"י הנתבע. כן שולם לידי הנתבע במזומן סכום נוסף- 20,000$.

5.ביום 14.3.09 השתחרר התובע מהכלא הרוסי ופנה אל הנתבע בדרישה להשבת הכספים. בתשובה הודיעו הנתבע כי הכספים הועברו לגורמים שלישיים ואינם ברשותו. ב-9/2010 הוגשה תביעת התובע להשבת הסכום ששולם.

6.טענות הצדדים

התובע טוען כי אשתו טריאנה הייתה שלוחתו וכי בפגישות שבינה לבין הנתבע נכרת הסכם בו התחייב הנתבע לגרום לשחרורם של השלושה וכי הסכם זה לא הותנה בתנאי כלשהו. לטענת התובע, לאחר שהועברו 200,000$ ושולם במזומן הסכום האחר, דרש הנתבע סכום נוסף של 100,000 $ ואף הודיע כי בתמורה לתשלום הסכום ישוחרר התובע בלבד, ושני מנהלי העבודה יישארו במעצר. התובע, באמצעות אשתו, לא הסכים לדרישה זו וביטל את ההסכם עקב הפרתו.

לשיטת התובע, הדרישה הנוספת, לתשלום של 100,000$ כמו גם אי מילוי ההתחייבות לשחרור העצורים, מעידים על ניהול מו"מ בחוסר תום לב ועל הפרת ההסכם.

7.הנתבע טען להתיישנות עילת התביעה שהוגשה כשנתיים לאחר תום תקופת ההתיישנות ולהיעדר יריבות. לטענתו, בת שיחו הייתה טריאנה, וככל שנכרת עימה חוזה מחייב, לא הייתה כל מניעה כי תגיש את תביעת ההשבה במועד, בהנחיית בעלה או בלעדיה.

8.עוד טען הנתבע כי גם אם היה התובע שולחה של אשתו, הייתה זו שליחות נסתרת, המקנה את זכות וחובת התביעה לשלוח, וכי לא התקיימו תנאים המאריכים את מועד ההתיישנות הקבוע בדין.