כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ ואח' נ' שר הביטחון ואח'

השופט נ' סולברג:

1. לפנינו שלוש עתירות, שעניינן אחד: החלטת המדינה לפנות את המבנים הבלתי-חוקיים המצויים במתחם 'חאן אל-אחמר', ולהעתיק את יושביהם לאתר חלופי.

הרקע לעתירות

2. הרקע לעתירות שלפנינו ארוך ומורכב; בשלב ראשון וכאקדמות מילין אתאר בתמצית את עניינן.

3. בחודש יוני 2009 החלו להיבנות שלושה מבנים במתחם חאן אל-אחמר, המצוי בסמוך לכפר אדומים, בשיפולי כביש מס' 1 שבין ירושלים לים המלח, ללא היתר בניה כדין. מבנים אלו משמשים כבית-ספר לתלמידים המתגוררים בקרבת מקום. סמוך לכך, ביום 23.6.2009, הוצאו והומצאו צווי הפסקת עבודה; ביום 23.7.2009 הוצאו צווים סופיים להפסקת עבודה ולהריסה.

4. בקשר לצווים אלו הוגשו שתי עתירות, שהדיון בהן אוחד: עתירה אחת הוגשה על-ידי תושבי האזור, משפחות מהשבט הבדואי ג'הלין, נגד חוקיות צווי ההריסה; ועתירה שניה הוגשה על-ידי כפר אדומים ויישובים נוספים, בה עתרו להורות לרשויות המדינה לממש את צווי ההריסה. בית המשפט דחה את שתי העתירות (בג"ץ 6288/09 עראערה נ' ראש המנהל האזרחי לאיו"ש (2.3.2010) (להלן: עניין עראערה; השופט ע' פוגלמן, בהסכמת השופטת (כתוארה אז) א' חיות והשופט י' עמית)). בפסק הדין נקבע כי מדובר במבנים שנבנו שלא כדין, ומשכך אין עילה לעצור את הליכי האכיפה שננקטו כלפיהם. מן העבר השני, אין גם עילה להתערב בהחלטת הרשויות להימנע בשלב זה ממימוש הצווים, בשים לב לשיקול הדעת השמור לרשויות הפיקוח והאכיפה ובהתאם לסדרי העדיפויות הצריכים לעניין.

5. בשנת 2011 הוגשו שתי עתירות נוספות. כפר אדומים עתר בשנית למימוש צווי ההריסה, ואילו תושבי האזור עתרו בשנית למניעת הריסת בית הספר. במסגרת עתירות אלו הודיעה המדינה תחילה כי שר הביטחון החליט שבית הספר יועתק ממיקומו לאחר שיימצא פתרון לתלמידים באתר חלופי; ולאחר מכן הודיעה כי נשקלות שתי חלופות לפתרון שכזה – באזור נועיימה צפון, צפונית לעיר יריחו, או באזור ארמונות חשמונאים, מערבית לעיר. בית המשפט דחה גם את העתירות הללו (בג"ץ 5665/11 כפר אדומים כפר שיתופי להתיישבות קהילתית בע"מ נ' שר הבטחון (10.10.2012) (להלן: עניין כפר אדומים הראשון; גם הפעם מפי השופט ע' פוגלמן, ובהסכמת השופטת (כתוארה אז) א' חיות והשופט י' עמית)). בית המשפט ציין כי המדינה הודיעה שבכוונתה למצוא פתרון וליישם את המעבר 'תוך כשנה', כאשר השאיפה היא לעשות זאת בהסכמת התושבים, אך הדבר יישקל גם אם לא תושג הסכמה כזו. בית המשפט קבע כי עתירת בני שבט הג'הלין, בכל הנוגע לצווי ההריסה, חוזרת בעיקרה על טענות שנדונו והוכרעו בפסק הדין הקודם. באשר לטענותיהם הכלליות לעניין הצורך בפתרון סטטוטורי כולל עבור בני השבט, עניין זה מוסכם גם על רשויות המדינה, ומתנהל תהליך למציאת פתרון תכנוני כולל. מנגד, עתירת כפר אדומים התבססה על חלוף הזמן מאז פסק הדין הקודם, שלעמדתו הפך את השתהות המדינה לבלתי-סבירה; ברם, לנוכח הניסיון להגיע לפינוי בדרכי שלום ובהסכמה, ובשים לב לכך שהמבנים אינם מצויים על קרקע פרטית כי אם על אדמות מדינה, אין עילה להתערב בסדרי העדיפות לאכיפה, גם בשלב זה.   

6. מאז שניתן פסק הדין השני, נעשו ניסיונות שונים להגיע להסכמה בדבר העתקת מתחם חאן אל-אחמר למתחם של קבע. הצעות שונות שהעלו בני שבט הג'הלין נבחנו על-ידי הרשויות, אולם הוחלט כי הן אינן ישימות. משלא חלה התקדמות, הוגשה עתירה שלישית על-ידי כפר אדומים. במסגרת התגובה המקדמית לעתירה זו, פרשו רשויות המדינה את ההתפתחויות בנושא. בין היתר צוין כי החלופה של ארמונות חשמונאים אינה עומדת עוד על הפרק, וכי הערכת גורמי המקצוע היא שחלופת נועיימה צפון (המכונה גם 'רמת נועיימה') היא חלופה ריאלית.