ביום י"א בשבט תש"פ (06.02.2020), ניתנה החלטה כדלהלן:
"בהמשך להחלטה שניתנה ביום י' בשבט תש"פ (05.02.2020), הנתבע הובא לדיון בתביעת הגירושין של האישה ובנקיטת צווי הגבלה כנגדו. הבעל טען שהוא מבקש שלום בית, אך לא הסביר את פשר היעלמותו והתחמקותו מכל קשר עם אשתו או עם בית הדין. במצב כזה אין כל אפשרות לנהל ניסיון של שלום בית, וניתן לקבוע כי הבעל הוא בגדר של "מורד", מאחר והוא ניתק כל קשר עם האישה. בשל כך מתקבלת תביעת האישה לכפות על הבעל את הגירושין וכן מתקבלת תביעתה להטלת צו הגבלה של מאסר."
נקבע כי נימוקים נוספים יינתנו בנפרד. להלן הנימוקים:
תחילתם של ההליכים בין הצדדים הייתה בתביעת גירושין שהגישה התובעת ביום ו' בניסן תשע"ט (11.4.19), זאת לאחר שהליך יישוב הסכסוך לא צלח בשל אי התייצבותו של הנתבע. ביום ל' בסיון תשע"ט (3.7.19), התקיים דיון ראשון ובו הציגו שני הצדדים את עמדותיהם. למחרת ניתנה החלטה ובה הוצגה עמדתו של הבעל כדלהלן:
הבעל טוען שזה עשר שנים, אשתו, אותה הוא אוהב מכבד ומעריך, שינתה את הנהגתה, ובשל הצלחתה המקצועית היא מתנשאת עליו, גם האווירה הדתית אינה לטעמו, היא לועגת לו, בזה לו, ולא טבלה משך תקופות ארוכות.
הוא מסרב לגירושין. לדבריו האישה חייבת להשתנות, עליה להפסיק עם עבודתה ואז חייהם ישובו להיות מוצלחים כבתחילה.
בית הדין נוכח כי הפערים בין הצדדים גדולים ועל כן הוחלט כדלהלן:
ראינו בעינינו כי הצדדים אינם מנהלים שיח משותף כלל, הבעל חי בעולם משלו, והאישה וילדיה חיים בעולם מקביל, אין ביניהם הסכמה כמעט על דבר, לא על איך נראה שולחן שבת, לא על הקריירה המקצועית שלה, לא על כלכלת הבית, לא על הדרך החינוכית וההשקפה שיש להנחיל לילדים, לא על התנהלות של משפחה.
ריבוי ה"לא", מוביל אותנו בהכרח למחשבה, שאין עתיד לקיומה של זוגיות זו, המריבות ילכו ויעמיקו והעתיד צופן בחובו, פערים הולכים וגדלים.
אנו סבורים שראוי שהבעל יפנים את המצב הנוכחי. ללא חיי אישות הוא מזמן לעצמו ניסיונות של חיי חטא. לכן ראוי שהבעל ייתן גט מרצונו הטוב שהרי כתוב בספר משלי "טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב". וכשם שקיבל שכר על הדרישה למשפחתיות חמה ומלוכדת, כך יקבל שכר על הפרישה מהכעס והמדון שאופפים אותו.
קראנו את מכתבי הבעל בעיון, והם מבטאים כעס ותסכול בלתי נסבלים, לא ברור מדוע הבעל מתעקש להמשיך לסבול ולגרום סבל, שרק ילכו ויחמירו בשנים הבאות. עם זאת, בשלב זה לא ניתן לסדר גט מכיוון שהצדדים מתגוררים באותה דירה."
בהמשך לאותה החלטה הצדדים הופנו למשא ומתן במטרה להגיע להסכם גירושין. למעשה לא התקיים כל משא ומתן בשל סירובו של הבעל.
בהמשך הדברים האישה הגישה בקשה לצו עיכוב יציאה מהארץ נגד הבעל, והצו ניתן כמבוקש. לדברי האישה, כאשר הגיע הצו לידי הבעל הוא נתקף בזעם עצום וכך היא תיארה את התנהגותו בדיון שהתקיים ביום י"ח באלול תשע"ט (18.9.19), (בשורה 23 מהפרוטוקול):
"האישה: מאותו היום שהוא קיבל את ההחלטה, נתתי לו את זה ביד, מאותו רגע הוא התהלך כמו ארי בסוגר, הוא אמר שהוא לא ייתן לי גט, הוא יישאר במאסר כמה שצריך. הוא אמר שהוא ירד לבית הדין וכעס על הרב ד' שזה לא לפי ההלכה. הייתי בחופשה שבוע וחצי לאחר מכן. כל מה שעשיתי זה לא קביל מבחינתו. יצאתי לחופש לאחי. ב- 24.7 כשחזרתי - האדם גילח את כל הארונות והציוד שלי. אני בפתח הבית והוא אמר שאין לי כלום ואני מתחילה איתו דף חדש. הבן הקטן שלי נכנס וראה שהכול ריק. עירבנו משטרה. הוא לקח לי את הטלפון וזרק למים בגלל שזה עבודה זרה. הוא לקח לי את המחשב בזמן שהתעלפתי. המשטרה לקחה אותו והוא היה במעצר עד ליום שישי. ניתן לו צו הרחקה לשבוע. בדיון שהיה הוא אמר שאני צריכה למצוא את אביר חלומותיי והוא זרק הכול לצפרדע. מדובר בבגדים, כיסוי ראש, תכשיטים, ציוד של העבודה."
בעקבות התנהגות זו, האישה הגישה בקשה לצו הגנה במשטרה ולאחר מכן פנתה לבית הדין בתביעה להשבת החפצים ולהרחקת הבעל. בעקבות בקשתה, ביום י"ד באב תשע"ט (15.8.19), ניתנה החלטה כדלהלן:
"התקבלה בקשה מטעם הנתבע לקבל הארכת זמן להגשת תגובתו להחלטה הקודמת, וכן בקשה לביטול צו עיכוב יציאה מן הארץ ולקיים דיון בהול.
כמו כן התקבלה בקשה מטעם האישה ובה טענה שהנתבע העלים את רכושה וטען שהשליך את כולו לאשפה, לאחרים אמר שהרכוש מופקד במקום הידוע לו והוא ישרוף את כולו במידה ולא תבטל האישה את כתב תביעת הגירושין כנגדו.
עותק מכל בקשה יועבר לצד השני.