כספים שאב נתן לבנו ולכלתו יסווגו כמתנה ולא כהלוואה

מהות התביעה

1.         ביום 30.6.01 משך התובע לטובת הנתבעת (כלתו, אשת בנו) שיק על סך      200,000 ש"ח.

השיק הופקד לחשבונם המשותף של התובעת ושל בעלה דאז, בנו של התובע (צד ג'), וכובד ע"י הבנק.

אין חולק כי מטרת נתינת השיק הייתה לאפשר לנתבעת, שעבדה עד לאותה עת כעורכת דין שכירה במשרד עורכי דין המתמחה בתביעות נזיקין, לפרוש ממקום עבודתה ולהקים בשותפות, עם אחת מחברותיה לעבודה, משרד עורכי דין משלהן, בו תעבודנה שתיהן כעורכות דין עצמאיות.

הסכום נועד בעיקרו לממן לנתבעת, לבעלה ולילדיהם את מחייתם, בתקופה שתחלוף מפתיחת המשרד החדש ועד שיחל להניב פירות למחיית המשפחה ולכיסוי חיוביה השוטפים וכן למימון ההוצאות הישירות הכרוכות בפתיחת משרד.

2.         כחלוף חודשיים ימים בלבד מיום מתן השיק, אושר בבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא (בתאריך 4.9.01) הסכם-גירושין בין הנתבעת לבין בנו של התובע (צד ג'), והם כיום גרושים זה מזו.

3.        

א.         בתאריך 24.12.01 הגיש התובע כנגד הנתבעת, בבית משפט השלום בפ"ת, תביעה בסדר דין מקוצר להחזר הלוואה בסך 200,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית.

ב.         עפ"י החלטת כב' רשמת ביהמ"ש השלום בפ"ת, מיום 4.4.02, הועברה התביעה לבית המשפט לענייני משפחה בכפר סבא, וביום 5.2.03 הוגש כתב תביעה מתוקן (להלן: כתב התביעה).

4.        

א.         לטענת התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה, פנתה אליו הנתבעת בבקשה לקבלת הלוואה בסך 100,000 דולר, הוא נאות להלוות לה 50,000 דולר בלבד, באומרו כי:

"ההלוואה תהיה צמודה לדולר, והוא מבקש כי תושב תוך שנה." (סעיף 4 לכתב התביעה).

ב.         גירסת הנתבעת היא כי פנתה אל התובע בפניה מהוססת לקבלת סיוע כספי, עקב המצב הכלכלי הקשה שלה ושל בעלה דאז (שהיה מובטל אותה עת) וכדי שתוכל לשקול אם יש לה גיבוי כספי "לצאת לעצמאות".

            לטענתה הגיב הנתבע לבקשה באומרו כי:

"אין לך מה להרגיש לא נעים, אם לא אלי, אל מי תפני...את יודעת שאת כמו הבת שלי."

ובהמשך, לאחר שהציע לה סך של 50,000 דולר, ונשאל על ידה אם ומתי יש להשיב את הסכום או חלקו השיב לה:

"אני דיברתי איתך על להחזיר? קחי ותצליחי, רק אני מבקש שלא האחות ולא האמא (של הבעל) ידעו מכך."

דברים אלו התפרשו ומתפרשים ע"י הנתבעת כהסכמה ורצון למתן מתנה.

5.         במסגרת הודעת צד שלישי שהגישה הנתבעת כנגד בעלה דאז, בנו של התובע (בתמ"ש (כ"ס) 4762.1/01) הצטרף הבעל (צד ג') לעמדת אביו הגורסת כי הסכום שניתן ע"י אביו בשיק לפקודת הנתבעת היה בגדר הלוואה.