פסק דין
הצדדים להליך ורקע עובדתי
1.התובעת, מזל כספי, הגישה תובענה למתן צו עשה כנגד הנתבעים, אורית כספי (להלן: "הנתבעת 1"), עיזבון המנוח כספי יהודה ז"ל (להלן: "הנתבע 2" או "המנוח") – בנה המנוח של התובעת, בעלה המנוח של הנתבעת 1, ובנק המזרחי טפחות בע"מ (להלן: "הנתבע 3").
2.על פי האמור בכתב התביעה, הנתבעים 1-2 הם החוכרים הרשומים של נכס מקרקעין – חלקה 131 בגוש 10064, בית מגורים הבנוי על קרקע בשטח 573 מ"ר (להלן: "הנכס"). במועד שלא צוין, זכו התובעת ובעלה המנוח, עובדיה כספי ז"ל, במגרש לבניית בית בודד ברח' האשל, בהרחבת הישוב רכסים. מאוחר יותר, לאחר פטירת בעלה ומכוח צו הירושה, ביום 29.4.96, מכרה התובעת את דירת מגוריה בשד' ההגנה 49ג' בשכונת קרית אליעזר בחיפה, לצד שלישי, תמורת סך של 115,000$. נטען כי התובעת סיכמה עם בנה, יהודה כספי ז"ל, כי תיתן לו את מלוא כספי מכר הדירה, ובאמצעותם יבנה עבורה בית מגורים על המגרש שבבעלותה ברכסים. במקביל, הבן יהודה ז"ל בנה בניין נוסף, על מגרש אשר היה בבעלותו ברח' הלילך ברכסים – וזהו הנכס נשוא התובענה.
3.נטען כי לאחר בניית שני הבתים, בהסכמת התובעת ובאמצעותה, מכר הבן יהודה ז"ל את ביתה של התובעת ברח' האשל, לצד שלישי, תמורת סך של 752,000 ש"ח, ביום 14.1.97. לאחר השלמת עסקת המכר, עברה התובעת להתגורר בנכס שברח' הלילך והיא מתגוררת בו משנת 1997/8 ועד היום. נטען כי התובעת מסרה את תמורת המכר לבן יהודה ז"ל, אשר היה זקוק לכספים לצורך עסקיו. כדי להבטיח את זכויות התובעת לקבל כספה חזרה, משכנו הבן יהודה ז"ל ואשתו, הנתבעת 1, את הנכס לטובת התובעת והמשכון נרשם ברשם המשכונות.
4.לאחר פטירת הבן יהודה בשנת 2010, ביקשה התובעת להעביר את זכויות החכירה בנכס על שמה. לטענת התובעת, התברר לה כי בין השנים 1999 – 2004 נרשמו על הנכס 3 משכנתאות בדרגה ראשונה לטובת הנתבע 3 (בשמו הקודם: בנק המזרחי המאוחד בע"מ), וזאת ללא ידיעתה וללא הסכמתה. לטענתה, רישום המשכנתאות נעשה בניגוד לזכויות השעבוד שלה בנכס, אשר נרשמו עוד בשנת 1997.
5.התובעת פנתה, באמצעות בא כוחה, אל הנתבע 3 בשנת 2010, אך לטענתה לא קיבלה תשובה בכתב עד ליום הגשת התובענה (אף שנטען כי נעשתה פניה בע"פ מאת נציגת הנתבע 3), והשעבודים הרשומים עליו לטובת הנתבע 3 טרם הוסרו. בהמשך, לצורך מימוש השעבוד הרובץ לטובתה על הנכס, ביקשה התובעת לפתוח תיק בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה, אלא שרשמת ההוצל"פ, בהחלטתה מיום 243.8.11, סירבה לפתיחת תיק המימוש.
6.במסגרת צו העשה, ביקשה התובעת להורות כי תירשם משכנתא בדרגה ראשונה לטובתה על הנכס על זכויות הנתבעים 1-2, ללא הגבלה בסכום; כי ימחקו 3 המשכנתאות בדרגה ראשונה הרשומות כיום על הנכס לטובת הנתבע 3, אשר על פי הנטען, נדחות מפני השעבוד הרובץ על הנכס לטובת התובעת והקודם להן בזמן; ובהשלמה ולחילופין – לשנות את מעמד 3 המשכנתאות בדרגה ראשונה הרשומות על הנכס לטובת הנתבע 3, ממשכנתאות בדרגה ראשונה למשכנתאות בדרגה שניה, אשר תהיינה כפופות למשכנתא בדרגה ראשונה אשר תירשם על הנכס לטובת התובעת. בנוסף, התבקשו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
7.בכתב ההגנה של הנתבעת 1 הובהר כי היא אינה מייצגת את עיזבון בעלה המנוח – הנתבע 2, שכן המנוח השאיר אחריו צוואה לפיה ציווה כי ילדיו ירשו את עזבונו. ביחס לצוואה זו ניתן צו קיום צוואה, אך לא מונה מנהל לעיזבון. נטען כי למרבה הצער, מדובר בחותנת אשר שנאה את כלתה והשמיעה באוזני אחרים דברי נאצה כלפיה, והמשפחה התסיסה את המנוח כנגד אשתו. מעבר לכך, נטען כי הנתבעת והמנוח נישאו בתאריך 2.7.84 ולכן חלות עליהם הזכויות מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג, ומכאן שהנתבעת זכאית למחצית מהרכוש שצברו בני הזוג במהלך חייהם המשותפים, וכל טענה או דרישה ביחס לרכוש זה יש לייחס לחלקו של המנוח ברכוש בלבד. עוד נטען כי בתביעה זו יש ניסיון לנשל את הנתבעת מהזכויות המוקנות לה על פי דין, על ידי רישום משכנתא על כל זכויותיה ללא הגבלת סכום.
8.לגופה של התביעה נטען כי הנתבעת 1 לא היתה ואינה שותפה להסכמות הנטענות בין התובעת למנוח. נטען כי המנוח לא שיתף את הנתבעת בעסקיו ובכספים "המתגלגלים" בעסקיו, וכי הנתבעת 1 הינה אישה פשוטה שהמנוח דרש כי תהיה עקרת בית ותגדל את הילדים. צויין כי המנוח היה אדם מאוד מסודר ומרישומיו עולה כי המנוח, שהיה אחראי על בניית שני הבתים ברכסים, שילם סך של 639,989 ש"ח, כך שעלות בניית כל בית עמדה על סך של 319,994 ש"ח. בתוספת הסכום של 10,000 ש"ח ששולם עבור הפיתוח, מתקבל הסכום של 329,994 ש"ח עבור בניית בית התובעת, השווה ל-110,000$ לערך, בזמנו. נטען כי סכום זה הינו אותו הסכום שכביכול נתנה התובעת למנוח, ששימש לבניית ביתה.
9.הנתבעת 1 הוסיפה וטענה כי כל אשר ידעה הוא כי חמותה גרה בבית השייך לה ולבעלה המנוח, וכאדם סביר לא חפצה להוציאה משם, והתובעת היא זו אשר צריכה לשלם לנתבעת דמי שימוש ראויים בנכס. הנתבעת 1 ציינה כי לא ברורה מהות ההסכמות הנטענות, אשר להן לא היתה שותפה, ולא הוצגו מסמכים המאשרים את הטענות ביחס להסכמות אלה או ביחס להעברת הכספים מאת התובעת לבנה המנוח. עוד נטען כי הנתבעת 1 אינה חתומה על טופס המשכון, אלא התובעת והמנוח בלבד. בנוסף, נטען כי בצוואה שערך המנוח לאחר מכירת ביתה של התובעת ברכסים (וההסכמות לכאורה שעמדו בבסיס מכירת הבית), אין כל זכר להסכמות שלהן טוענת התובעת.
10.נטען כי למיטב הבנתה של הנתבעת 1, הרישום שנרשם בלשכת רישום המקרקעין לטובת הנתבע 3 גובר על הרישום ברשם המשכונות. כן נטען כי בתביעה יש ניסיון לעשיית עושר ולא במשפט מצד התובעת. לסיכום, ביקשה הנתבעת 1 להורות לתובעת לעזוב את הנכס, על מנת שתוכל הנתבעת לממש את חלקה בו לצרכי מחייתה.
11.בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבע 2, נטען כי המנוח ערך צוואה שלא שונתה, ואשר יש לגביה צו קיום צוואה, ב-4.2.97, ובה ציווה כי ילדיו ירשו את עזבונו. חודשיים לאחר עריכת הצוואה, נרשמה משכנתא לטובת הנתבע 3, על הנכס נשוא התובענה, אותו הוריש המנוח לילדיו. נטען כי לאור יחסיהם הקרובים של המנוח והתובעת, לא יתכן כי לא ידעה על עובדת רישום הנכס על שמם של המנוח והנתבעת 1 או על רישום המשכנתא. עוד נטען כי בצוואתו ביקש המנוח כי אחותו, הגב' בתיה כספי, תמונה למנהלת העיזבון, כאשר בתיה משמשת כיד ימינה של התובעת. על כן, נטען, כי יש לראות בכך ראיה על ידיעתה של התובעת אודות תוכן הצוואה. הובהר כי בסופו של דבר לא מונה מנהל לעיזבון, היות וליורשים, שכולם בגירים, לא היה צורך בכך.
12.צויין כי המנוח עמד שנים רבות בראש עסק משפחתי בו לקחו חלק האחים שלו והתובעת, וכל צעדיו והחלטותיו נעשו תחת פיקוחה. נטען כי בין התובעת למנוח נערך הסכם שבין אם לבנה, לפיו העבירה התובעת למנוח חלק מכספי מכירת הדירה בחיפה, תמורת דמי שכירות למגורים בבית המנוח והנתבעת 1. נטען כי לנתבע לא ידוע מהו סך הכספים שהעבירה התובעת למנוח, כאשר בכל מקרה יש לקזז סכום זה מדמי השכירות אותם חייבת התובעת לנתבעים 1 ו-2 בגין מגוריה בנכס מאז שנת 1997/8 ולחייבה בהפרשים. עוד נטען כי המנוח הלווה לאורך השנים סך של מאות אלפי שקלים לאחים שלו, יצחק ואברהם כספי, לרבות רישום אחיו כשותף בנכס אחר שבבעלות המנוח ללא תמורה כספית, וזאת לאור דרישות התובעת, ותוך שהמנוח היה בטוח כי גם כספים אלה מכסים את חובו כלפי התובעת. מכאן, נטען, שמגוריה בנכס היו רק מתוך דאגתו כלפיה.
13.נטען כי רישום התובעת כבעלת אחד משני בתי מגורים ברכסים, שעל בנייתם היה אחראי המנוח, לא נעשה בשל סיכום בין התובעת למנוח כפי הנטען בכתב התביעה, אלא מתוך אינטרסים עסקיים גרידא של המנוח. צויין כי המנוח הוציא כספים רבים לשיפוץ הנכס ואחזקתו לאורך שנות מגוריה של התובעת בנכס, וזאת עד שבועות מספר טרם פטירתו. התבקש כי התובעת תציג מסמכים ביחס להעברת הכספים הנטענת למנוח.
14.נטען כי המנוח והתובעת חתמו על מסמכי משכון לצורך הבטחת מגוריה של התובעת בנכס ולא על מסמכי העברת זכויות חכירה בנכס. נטען עוד ביחס לצוואתו של המנוח כי ברי שהיה נותן להסכמה הנטענת על ידי התובעת בכתב התביעה ביטוי בצוואתו ולא היה עורך צוואה השונה מכך בתכלית השינוי. מכאן, שהזכויות בנכס הינן של הנתבעים 1 ו-2 והכספים המגיעים לתובעת ואף למעלה מכך, הושבו לה באמצעות מגוריה בנכס.
15.נטען כי התובעת מצהירה על מגוריה בנכס מאז שנת 1997/8, אך המתינה משך 15 שנה, עד לפטירתו של המנוח, על מנת להעביר את זכויות החכירה בנכס על שמה. נטען כי התובעת פנתה ללשכת ההוצאה לפועל תחת פניה ישירה אל יורשי הנתבע 2 – נכדיה, אף שאלה לא פנו אליה בדרישה לפנות את הנכס. על כן, התבקש להורות לתובעת לפנות את הנכס על מנת שיוכלו היורשים לממש את חלקם בבית המגורים ולהשיב חובות של המנוח.
16.בכתב ההגנה של הנתבע 3 נטען כי הודעת המשכון אשר צורפה לכתב התביעה נחזית להיות חתומה בידי התובעת והמנוח בלבד ולא על ידי הנתבעת 1. עוד נטען כי גם אם אכן היה הסכם משכון בין התובעת לבין הנתבעים 1-2, הרי שלשעבוד זה לא היה תוקף, באשר לא ניתנה לו הסכמת המנהל. נטען כי לו היתה התובעת דואגת לקבל את הסכמת המנהל לשעבוד, כנדרש, היה נמנע המצב בו נרשמו זכויות הנתבעים 1-2 במקרקעין כשהן נקיות, מבלי שנרשמה בד בבד משכנתא לטובת התובעת. נטען כי יש בכך רשלנות ו/או חוסר תום לב מצד התובעת, וגם בשל כך יש לדחות את זכותה הנטענת של התובעת מפני זו של הנתבע 3.
17.בנוסף נטען כי המשכנתאות שנרשמו לטובת הנתבע 3 הינן הזכויות היחידות במקרקעין וכי השעבוד הנטען של התובעת הינו לכל היותר על נכס, קרי, הזכויות החוזיות שהיו לממשכנים כלפי המנהל. על כן, נטען כי אין ומעולם לא היו לתובעת זכויות במקרקעין, כך שכלל לא מדובר בהתנגשות או בתחרות של זכויות על אותו הנכס. עוד נטען כי גם לו היה מדובר בתחרות בין זכויות סותרות ביחס לאותו הנכס, הרי שזכות המשכנתא של הנתבע 3 גוברת, מאחר וזו נרכשה בהסתמך על המרשם, בתום לב, ובתמורה מלאה. על כן, עדיפה זכותו של הנתבע 3 על כל זכות אחרת של התובעת, מכוח תקנת השוק. כמו כן, נטען כי בדין מנעה רשמת ההוצל"פ את המהלך של מימוש המשכון, אשר לגישת הנתבע 3 היווה ניסיון חסר תום לב לעקוף את המשכנתאות הרשומות.
18.יצויין כי ביום 28.6.12 ניתן, לבקשת התובעת, פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעים 1 ו-2. עם זאת, לאחר קבלת תגובות הצדדים ומשהתברר כי אכן הוגש כתב הגנה על ידי הנתבעת 1 וכי ככל הנראה לא בוצעה המצאה כדין לנתבע 2, הוריתי על ביטול פסק הדין.