כיצד יש לפרש חוזה ביטוח אחריות מוצר כאשר הנזק נגרם למוצר עצמו?

השופט נ' הנדל:

1.        ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיא ד' פלפל) בת"א 3354/98 אשר ניתן ביום 23.12.2007. מיקודו של ערעור זה הינו אופן פרשנות חוזה ביטוח אחריות מוצר, על רקע גרימת נזק למוצר עצמו.

הרקע העובדתי

2.        ביום 20.5.92 התקשרו מערערת 1 - מולרם מערכות שינוע והרמה, ומערערת 2 - מושב ב. ברית "מולדת", השותף הכללי במערערת 1 (תקראנה להלן: "מולרם")  בעסקה עם משיבה 2, חופית כנרת בע"מ (להלן: "חופית") לפיה תספק מולרם לחופית מערכת יציקה רוטציונית (להלן: "המכונה"). המכונה סופקה לחופית על ידי מולרם בתחילת שנת 1993. למכונה, שנועדה להוות חלק ממערך ייצור מיכלים, חמש זרועות האמורות להעביר את חומרי הגלם בין תחנות הייצור השונות שבמערך הייצור. אין חולק כי בכל זרועותיה של המכונה אירעו חמישה שברים שונים בזמנים שונים: ביום 17.9.95 נשברה אחת הזרועות במהלך הפעלה שגרתית (להלן: "השבר הראשון"). בימים 2.5.96; 27.5.96 ו-17.9.96 נשברו זרועות נוספות ושונות של המכונה. ביום 11.8.97 נתגלו סדקים חמורים בזרוע האחרונה שטרם נשברה (להלן: "השברים 2-5"). יוער, כי נכון לאירוע השבר הראשון מיום 17.9.95, לא בוטחה חופית בגין נזק הנגרם כתוצאה משבר למכונה. לאחר קרות הנזק הראשון, וטרם התרחשות השברים 2-5 הנוספים, התקשרה חופית עם המשיבה 1, ביטוח חקלאי אגודה שיתופית בע"מ (להלן: "ביטוח חקלאי") בחוזה ביטוח המכסה נזקים שנגרמו למכונה.

           יש לציין, שקרות השבר הראשון השפיע אף על יצרנית המכונה - מולרם, בכך שהרחיבה את פוליסת הביטוח שהנפיקה לה מבטחתה, עילית חברה לביטוח בע"מ (להלן: "עילית"). זאת באופן שהפוליסה תכסה גם נזק אשר מקורו בכשל תכנוני של המכונה.

           על פי הבדיקות שנערכו מיוזמתן של חופית וביטוח חקלאי, נמצא כי הסיבה לשבירת הזרועות מקורה בתכנון לקוי של אופן ריתוך המתכת ממנה עשויות הזרועות, וכי רשלנות מולרם אפשרה תכנון לקוי שכזה, בעטיו נגרמו לחופית ולביטוח חקלאי נזקים כספיים ישירים ועקיפים. מכח הרשלנות הנטענת, הגישו האחרונות תביעה נגד מולרם ביום 27.12.98. לצורך המשך הדיון, יש לציין כי לשם תכנון עבודות הריתוך, פנתה מולרם למפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ (בפירוק) (להלן: "זיקה") וביקשה ייעוץ לריתוך הזרועות, מתוך דאגה לכך שהמתכת ממנה יוצרו הזרועות, פלדה 4340, הינה חומר בעייתי ביותר לריתוך.

           ביום 11.11.99 הגישה מולרם, הודעה נגד מספר צדדי ג' ובה ביקשה להטיל עליהם את האחריות לפיצוי חופית וביטוח חקלאי בגין הנזקים האמורים, ככל שייקבע כי מולרם חבה בנזיקין כלפיהן.

פסק דינו של בית משפט קמא

3.        שלוש שאלות מרכזיות עמדו בפני בית משפט קמא עת הכריע בתיק הנדון: מיהו הנושא באחריות לאירועי השברים במכונה; מהו שיעור הנזק אשר נגרם לחופית וביטוח חקלאי; ומה דינן של ההודעות לצדדי ג' השונים.

           לעניין שאלת האחריות לאירועי השברים נקבע כי מולרם חבה כלפי חופית בחובת זהירות מושגית וקונקרטית בכל הנוגע לבניית המכונה, וכי זו הופרה עקב התרשלותה של מולרם שנמנעה מליתן תשומת לב מספקת לנקודות התורפה שבבניית המכונה ובמיוחד לנושא הריתוך. בעצם העובדה שמולרם הייתה מודעת לסיכונים ולבעייתיות שבריתוך האמור ובצורך להקפיד על קוצו של יוד בבניית המכונה, יש כדי לייחס לה את האחריות לשברים שאירעו בה. בנוסף, נקבע כי על אף שהמהנדס אילן גדעוני (משיב 7), מהנדס במפעל חופית, ליווה את בניית המכונה בכל שלביה, אין מקום לייחס לחופית אשם תורם לכשלים שנפלו בתכנון וייצור המכונה וזאת לנוכח העובדה שגדעוני לא היה מעורב בתכנון ובקביעת דרכי הריתוך.

           לגבי סוגיית הנזק נטען על ידי מולרם בבית המשפט המחוזי, כי לחופית כלל לא נגרמו נזקים תוצאתיים של אבדן רווחים בעקבות השברים במכונה. בנקודה זו ביכר בית המשפט המחוזי את גירסתה של חופית שניתנה על ידי רו"ח אלי זיתוני, לפיה נקבע כי אכן נגרם לחופית אבדן רווחים בעקבות אירועי השבר. נקבע, כי על מולרם לפצות את חופית בעטיים של נזקי השבר הראשון, אשר לא היו מבוטחים ועמדו על סך של 163,534 דולר ארה"ב. עוד חוייבה מולרם לפצות את ביטוח חקלאי בעבור הסכום בו שיפתה האחרונה את חופית בגין נזקי השברים הנוספים, סך של 770,928 ש"ח. בנוסף נפסק כי על מולרם לשלם לחופית את דמי ההשתתפות העצמית ששילמה האחרונה לביטוח חקלאי בגין הפעלת הביטוח, בסכום של 48,361 ש"ח.

           בנושא חלוקת האחריות בין צדדי ג' השונים לבין מולרם קבע בית המשפט המחוזי כי המכונה שייצרה מולרם זכאית הייתה לכיסוי במסגרת חוזה הביטוח בינה ובין מבטחתה, עילית. לצד זאת נקבע, כי במסגרת החריגים לכיסוי בפוליסה, אין הכיסוי הביטוחי חל על נזקים תוצאתיים כגון אבדן רווחים. עוד נאמר שהביטוח אינו מכסה נזק למכונה עצמה וכי הוא מכסה אך ורק נזק לגוף או לרכוש אחר. משכך, דחה בית המשפט הודעת צד ג' שהוגשה נגד עילית. נדחתה אף הודעת צד ג' שהוגשה כנגד מר אהרון קפלן, סוכן הביטוח של מולרם (להלן: "קפלן"), בגין התרשלותו הלכאורית בבחירת הביטוח המתאים עבור מולרם.

           הודעת צד ג' שהוגשה כנגד אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: "אריה") נתקבלה בחלקה. טענותיה של מולרם כנגד אריה מקורן בהיות האחרונה המבטחת של זיקה. כאמור, מולרם פנתה לזיקה על מנת לקבל ממנה ייעוץ בדבר אופן ריתוך הזרועות. נקבע כי זיקה חבה חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי מולרם. חובה זו הופרה שעה שזיקה לא הקפידה לברר את כל הנתונים הרלוונטיים לצורך מתן הייעוץ (כגון סוג המתכת, ומהות המכונה) ובכך סללה את הדרך המפותלת שבסופה ניתן ייעוץ שגוי לאופן ביצוע העבודות. יחד עם זאת, נקבע כי לא ניתן לגלגל את האחריות כולה לכתפיה של זיקה, שכן מולרם לא פרשה בפני זיקה את מלוא הנתונים הטכניים הרלוונטיים. כמו כן, נקבע כי מולרם לא ביצעה כל בדיקת תקינות או בקרה במסגרת ייצור הזרועות וריתוכן. גם בשל כך יש כדי להעביר חלק מהנטל שהוטל על זיקה לכתפי מולרם. בית המשפט המחוזי קבע כי מולרם אינה חוסה תחת הפטור מאחריות המופיע בסעיף 15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין") הקובע כי אדם העורך חוזה עם אחר, שאינו עובדו או שלוחו, לא יהא חב בעוולה מכח מעשה נשוא החוזה. הסיבה לכך היא שסעיף קטן (3) לאותה הוראה מורה כי לא יינתן פטור לאחריות בנזיקין מקום בו מזמין העבודה אישרר או הרשה את המעשה הרשלני. נוכח האמור החליט בית המשפט המחוזי לחלק את האחריות באופן שווה בין מולרם ובין אריה (בכובעה כמבטחת של זיקה).

ערעור

4.        כנגד חמש קביעות של בית המשפט המחוזי יוצאות המערערות. ראשית נטען, שיש לקבוע כי מולרם פטורה מאחריות עקב טעותה או רשלנותה של זיקה, מכוח סעיף 15 לפקודת הנזיקין. שנית, טוענת מולרם, שכלל לא הוכח על ידי חופית שנגרם לה אבדן רווחים כתוצאה מאירוע השבר הראשון במכונה. שלישית, שגויה הקביעה לפיה ביטוח אחריות המוצר שערכה מולרם אצל עילית אינו מכסה את הנזק התוצאתי שנגרם לחופית. רביעית, מסתייגת מולרם מקביעת בית המשפט המחוזי, כי הרחבת הביטוח שהעניקה לה עילית לכיסוי אחריות בשל תכנון לקוי אינה כוללת את הנזק שנגרם למכונה עצמה. חמישית מתנגדות המערערות לקביעה כי קפלן לא התרשל בתפקידו שעה שסיפק למולרם פוליסה שאינה מכסה כל נזק תוצאתי. אדון בכל סוגיה בנפרד, תוך הצגת טענות הצדדים הרלוונטיות.

אחריותה של מולרם

5.        כאמור, אין חולק כי הסיבה שהובילה לשברים במכונה מקורה בתכנון לקוי של ריתוך זרועות המכונה. עוד נקבע בבית המשפט המחוזי כי מולרם אכן פנתה לזיקה בבקשה לקבלת הנחיות לביצוע הריתוך. ברם, הנחיות אלה לא התאימו לסוג המתכת בה השתמשו לצורך בניית הזרועות, ומכאן קצרה הדרך לתקלות שאירעו במכונה. לטענת מולרם יש לפטור אותה כליל מאחריות נזיקית נוכח סעיף 15 לפקודת הנזיקין הפוטר אותה מנזק שנגרם על ידי "בעל חוזה". לטענתה, טעה בית המשפט שעה שהחיל את החריג הקבוע בסעיף 15(3) לפקודת הנזיקין, שכן לדידה מעסיק יחוב בנזיקין בשל אישרור או הרשאת מעשה של קבלן שגרם לנזק, רק מקום בו יודע המעסיק על דבר ביצוע העוולה. לשיטת מולרם, אין להטיל עליה את האחריות מכוח הטענה לפיה אשררה את התכנון הלקוי שביצעה זיקה, שכן לא הייתה לה ידיעה שהנחיותיה של זיקה נעשו ברשלנות.

           אין לקבל טענה זו. החלק הרלוונטי של סעיף 15 לפקודת הנזיקין הוא:

"לענין פקודה זו העושה חוזה עם אדם אחר, שאיננו עובדו או שלוחו, על מנת שיעשה למענו מעשה פלוני, לא יהא חב על עוולה שתצמח תוך כדי עשיית אותו מעשה; הוראה זו לא תחול באחת מאלה: