עמ"ש
בית המשפט המחוזי חיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים
|
31035-09-16
20/04/2017
|
בפני הרכב השופטים:
1. סארי ג'יוסי [אב"ד] 2. חננאל שרעבי 3. אספרנצה אלון
|
- נגד - |
המערער:
ש.ג. עו"ד ע. צדיקה
|
המשיבה:
ד.ג. עו"ד מ. שקד
|
פסק דין |
השופט סארי ג'יוסי – אב"ד
האם כושר השתכרות הינו "נכס" בר-איזון לפי סע' 5 (ג) לחוק יחסי ממון בין בני-זוג, תשל"ג-1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") שהאיזון לגביו יעשה כמו כל נכס מוחשי או שמא הוא כלי אקוויטבילי המשפיע על אופן האיזון לפי סע' 8 (2) לחוק? מהי דרך חישוב פערי כושר ההשתכרות? באיזו דרך יתבצע האיזון? האם יש להתחשב בתשלומי המזונות בדומה לתשלומי המסים? האם איזון פערי כושר השתכרות ייעשה בדרך של תשלום חד-פעמי מהוון או שמא בדרך של תשלומים עיתיים?
אלה הן השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה בערעור זה.
ערעור מיום 13.9.15 על שתי החלטות בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כבוד סגנית הנשיא השופטת שושנה ברגר) בתמ"ש 32237-02-10; האחת, מיום 9.6.15 אשר כותרתה "פסק-דין"; השנייה, מיום 20.7.16 וכותרתה "פסק-דין משלים".
בהחלטה הראשונה קיבל בית משפט קמא את תביעת המשיבה, וקבע על בסיס מסקנות חוות-דעת מומחה מטעם בית משפט, כי המשיבה זכאית לאיזון פערי כושר ההשתכרות שנוצרו בינה לבין המערער, שכיר העובד בX.
בהחלטה המאוחרת אימץ בית משפט קמא את חוות-דעת המומחה (חוות-דעת סופית) וקבע הן את המתווה והן את אופן ביצוע איזון פערי כושר ההשתכרות, באופן שעל המערער לשלם תשלום חד-פעמי אשר חושב מהמועד הקובע (31.12.02) ועד למועד הגשת חוות-הדעת הסופית (25.10.15), וממועד זה ועד לפרישתו של המערער מעבודתו בשנת 2036, יהיה עליו לשלם תשלום עיתי בסך של 1,249 ₪ לחודש.
בטרם אדרש לבחינת הסוגיות המהותיות בערעור זה, עולה הצורך להכריע תחילה בטענה דיונית שהעלתה המשיבה לפיה יש לדחות את הערעור על הסף מחמת איחור בהגשתו.
- סיווג החלטות בית משפט קמא – פסק-דין או החלטה אחרת?
1.1. ביום 13.9.16, הגיש המערער את הערעור הן על "פסק-הדין" מיום 9.6.15 (להלן: "פסק- הדין"), והן על "פסק-הדין המשלים" מיום 20.7.16 (להלן: "פסק-הדין המשלים").
כבר בשלב זה יודגש, כי כותרת ההחלטות אינה מעלה ואינה מורידה לצורך ההכרעה בשאלת סיווגן (ע"א 609/78 קן תור נ' גלבוע, פ"ד לד (1) 239).
1.2. לטענת המשיבה, דין הערעור להידחות על הסף מאחר שפסק-הדין , כשמו כן הוא, והוא הכריע סופית בסוגיית איזון כושר ההשתכרות, ומשום כך אין המערער יכול להשיג עליו במסגרת הערעור על פסק-הדין המשלים כפי שקובעת תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.