כהן רעות נ' כהן יוסף ואח'

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת לתשלומי שכר, שעות נוספות, חופשה, דמי נסיעות, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורין ללא עריכת שימוע, ופיצויי הלנת שכר.

העובדות הרלבנטיות:

א. התובעת עבדה במסעדת "הולילנד פארק קפה" (להלן: המסעדה) בתקופה שבין 7/10/08 ועד 30/1/09 (קרוב לארבעה חודשים).

ב. לא נערך עם התובעת חוזה עבודה בכתב, ולא ניתנה לה הודעה לעובד, עם כניסתה לעבודה, כנדרש על פי חוק הודעה לעובד (תנאי עבודה) התשס"ב- 2002 (להלן: חוק הודעה לעובד).

ג.נתבע 1 הוא בעל מניות של נתבעת 2, ומנהלה בפועל.

ד. אין חולק כי התובעת קיבלה תלוש בחודש נובמבר ובו רשום – סך של 9,000 ₪ כשכר יסוד ו-1,000 ₪ בונוס – מבלי שיש הסכמה בגין מה ניתנו סכומים אלו. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלה האם ניתנו לתובעת תלושי משכורת נוספים בזמן אמת (ועד כמה תוכנם משקף את מה שסוכם עימה ומה ששולם לה בפועל).

ה.התובעת קיבלה צ'ק על סך 7,500 ש"ח מצד ג' (הרצל קדושים), לאחר שצ'ק נוסף שלו הוחזר מהבנק בשל הודעת ביטול. הצ'ק נפרע על ידי התובעת ב-18/12/06. בנוסף קיבלה שני צ'קים מהנתבעת – האחד על סך 3,500 ₪ והשני – 5,000 ₪, שנפרעו ביום 28/1/09.

ו.מטעם התובעת העידו התובעת עצמה, מר אברהם יצחק ("אבי") אימה - גב' יוכבד כהן, ואחותה עדי. מטעם הנתבעים העידו: מר יוסף כהן ומר ישי שפר.

המחלוקות:אף שמדובר בתקופת עבודה קצרה, נראה כי כמעט כל נתון לגבי שכרה, זכויותיה וסיבת הפסקת העבודה – כולן במחלוקת. אין הסכמה מה בדיוק היה תפקידה והאם הייתה שפית או טבחית, מה היה השכר שסיכמו, האם סוכם על שיפור בשכרה – וכמה, כמה קיבלה בפועל ועבור מה, כמה שעות עבדה בפועל, האם עבדה שעות נוספות, מה יתרת דמי פדיון חופשה שמגיעים לה, כמה שעות נוספות עבדה, האם פוטרה, ועוד. כמו כן קיימת מחלוקת האם יש לחייב באופן אישי את נתבע 1, ואם כן – מכוח מה.

דיון:

4.1 כללי:בתיק זה מחלוקות רבות על תקופת עבודה קצרה, יחסית. כפי שעולה מהאמור לעיל - לא ניתנה לתובעת "הודעה לעובד" בתחילת עבודתה, ולא נערך עימה כל חוזה בכתב. היעדר הודעה לעובד/חוזה עבודה מסודר יצר מחלוקות רבות בין הן הצדדים, ואין ספק כי לו היה הדבר נעשה – רוב רובן של המחלוקות בתיק היו נפתרות, ללא צורך בדיון משפטי ארוך ומייגע, כפי שהיה בבית הדין. משכך – וככל שיהיה ספק לגבי נתונים אלו – יפעל הספק לחובת הנתבעים.

4.2 חבותו האישית של נתבע מס' 1:

א.כפי שיובהר בהמשך, התנהלות הנתבעים, כולל התנהלותו של מר יוסף כהן, כמנהלה, מעוררת תמיהות קשות. מעבר לעובדה שלא ניתנה לתובעת הודעה על תנאי עבודתה, בניגוד לחוק הודעה לעובד, גם התשלומים שקיבלה והבטחות לגבי משכורותיה שלא קויימו (כפי שיובא בהמשך)– מעוררים תמיהות לא מעטות על אופן התנהלותו כמנהל. לעניין זה מצטרפת העובדה, שלמרות שעדי הנתבעת היפנו את מרבית השאלות בענייני כספים ליועצת המס שלהם, בטענה כי היא יודעת את התשובות - היא לא הוזמנה לתת עדות מטעמם.

ב.השאלה שנשאלת היא, האם די בכל אלו על מנת לחייב את נתבע מס' 1 באופן אישי – כאשר בכתב התביעה אין כל איזכור לעילת הרמת מסך. בדיון המוקדם נשאלה ב"כ התובעת מדוע נתבע נתבע 2 באופן אישי, והיא הפנתה לסעיף 2 לכתב התביעה ולכל פרק א' שבכתב התביעה, תוך שהיא מציינת כי נתבע מס' 2 היה מנהלה באופן אישי, והיה זה שקיבלה לעבודה ונתן לה הוראות. עוד הפנתה לפרק א' של כתב התביעה, שם נאמר כי נתבע 1 היה מנהלה בפועל של המסעדה, וכי הוא הנפיק לתובעת תלושים פיקטיביים, והוא הרשום בדו"ח רשם החברות כבעלי החברה. כאמור, למרות טענות חמורות אלו – אין כל איזכור בכתב התביעה לעילת הרמת מסך, וזו אף לא נרשמה כפלוגתא בדיון המוקדם. הטענות כי יש להרים את מסף ההתאגדות, הועלו לראשונה, ובהרחבה – בסיכומים. ב"כ הנתבעים התנגד לתוקף בסיכומיו להרחבת חזית זו, כאשר אין בכתב התביעה עילה להרמת מסך, ולא אמור היה – על פי כתב התביעה – להתגונן כנגד עילה זו.

ג.לעניין זה, מקובלת עלינו עמדת ב"כ הנתבעים. משכתב התביעה לא תוקן ואין בו עילה של הרמת מסך (אלא תביעה סתמית לחיובו של נתבע 2 באופן אישי)– לא ניתן בדרך של סיכומים להוסיף עילה – ולהרחיב חזית, ובוודאי שלא בנקודה מהותית כמו הרמת מסך. יוער, כי אי הכללת עילת הרמת מסך בכתב התביעה איננה פרט טכני ושולי, אלא עניין מהותי, והיה על התובעת לטעון זאת ב"רחל ביתך הקטנה", על מנת שנתבע 1 יתגונן בהתאם לעילה המופנית כלפיו. משאין עילה כזו בכתב התביעה (ומשאין מקום לחייבו באופן אישי ללא הזדקקות לדוקטרינת הרמת המסך) – נדחית התביעה לחיובו באופן אישי.

ד.בנסיבות רגילות, בהן נתבע המנהל באופן אישי ותביעתו נדחית – בית הדין פוסק בד"כ הוצאות (ללא קשר לתביעה כנגד החברה), כפי שאף ציין בית הדין בהחלטתו מיום 12/4/10. אעפ"כ, במקרה שלפנינו, ולאור התנהלות נתבע 1 וחלקו בחוסר הסדר ובאי קבלת שכרה של התובעת במועד ובמלואו – איננו פוסקים לטובתו הוצאות.

4.3.תפקיד התובעת:

א.משהנתבעת לא נתנה לתובעת הודעה לעובד, ולא חתמה עם התובעת על חוזה העסקה בכתב – הרי ששאלת תפקידה בנתבעת אינה יכול להיבדק ממסמכים, אלא מעדויות בלבד. התובעת העידה כי אין לה תעודה המלמדת כי היא שפית,אלא, שבשטח אין צורך בתעודה כזו – אלא בניסיון, הצלחה בעבודה, והמלצות של מי שמכיר אותה ממקומות עבודה קודמים. מנגד, מנהל הנתבעת העיד כי התקבלה ועבדה כטבחית. שני הצדדים מסכימים כי בימים הראשונים לעבודתה ועד לפיטוריו של השף הקודם, מר ברוך קונסטנטין, שימשה התובעת כטבחית ולא כשפית.

ב.כמו"כ, אין חולק כי לאחר פיטוריו של מר קונסטנטין, לא התקבל אדם אחר לתפקיד שף (פרט לתובעת - שעניינה בנקודה זו נמצא במחלוקת). כך עולה בפירוש גם מעדויות מטעם הנתבעים. לכן ברור כי האמור בכתב ההגנה, על פיו במועד סיום עבודתה "שימשה התובעת כטבחית בעסק יחד עם עוד טבח, שף במסעדה" , אינו נכון. מר קונסטנטין פוטר זמן קצר לאחר כניסתה של התובעת לעבודה, ועל כן ברור כי לאחר פיטוריו התובעת לא עבדה עם שף אחר.