כהן סול נ' ש.י.מ רוסינסקי

החלטה

1.לפני בקשת המבקש לביטול פסק-דין שניתן בהעדרו במהלך דיון מיום 8.12.11 (להלן: "פסק הדין") ובגדרו חויב המבקש לשלם למשיבה סך של 180,000 ₪ כנתבע בכתב התביעה.

2.עיון בתיק מלמד כי המבקש מגיש באופן סדרתי בקשות לדחיית דיונים מטעמי מחלה ואציין כי זו בקשתו השנייה במספר לביטול פסק דין נוכח מחלה נטענת.

3.לא אפרט כאן את דרך התנהלותו רצופת המחדלים של המבקש, ודומה כי הדברים עולים מהחלטת כב' הרשמת הינדה מיום 11.8.10 בבקשתו הראשונה של המבקש לביטול פסק דין, שם נאמר:

"על אף שנראה שהדרך רצופת המחדלים בה פסע המבקש אשר לא התגונן במועד, איחר את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין, לא גילה טעם מיוחד להארכת המועד ולא פירט כדבעי את טענותיו מובילה לתוצאה של דחיית בקשותיו, סבורני כי לנוכח האמור בסעיף 18 לעיל, בכל זאת יש מקום להאריך את המועד ולבטל את פסק הדין תוך חיוב המבקש בהוצאות משמעותיות בגין מחדליו אשר החלטתי נותן (צ"ל – נותנת, מ.ב.ח.) להם ביטוי נרחב, ובהפקדת עירבון בתיק בית המשפט בגין חולשת הגנתו הנובעת מהיעדר הפירוט הדרוש."

4.ממצאים מאפיינים להתנהלות קלוקלת מצד המבקש ניתן למצוא גם בהחלטות נוספות בתיק דנן (ראו למשל החלטות יום 20.4.09; 21.9.11; 25.10.11), וכדי להשלים את התמונה יצוין כי המבקש לא טרח להשתמש בזכות התשובה הנתונה לו (לתגובת המשיבה על בקשתו), חרף ההחלטה מיום 2.2.12.

5.בקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד נדונה בשני הקשרים: האחד – ביטול מחמת פגם שנפל בהליך מתן ההחלטה – לדוגמא כשהיעדרותו של צד מדיון בו ניתנה ההחלטה בהעדרו נבעה מאי המצאת הזימון לידיו כדין, שאז על בית המשפט לבטל את ההחלטה מחובת צדק; השני – ביטול הנתון לשיקול דעת בית המשפט, כשבמסגרת השיקולים יילקחו בחשבון שני קריטריונים: הסיבה להיעדרות מהדיון וסיכויי ההליך אם תבוטל ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד (השוו: רע"א 7034/00 ציון צדקה נ' זאב וייל, תק-על 2001(3), 369). במקרה שלפני, אין המדובר בביטול מחובת הצדק, ולפיכך עילת הביטול מותנית בהתקיימות שני הקריטריונים שפורטו לעיל, כשנטל הראיה בעניין זה רובץ כמובן על מבקש הביטול.

6.לעניין היעדרות המבקש מן הדיון – מסתמך המבקש על אישור מחלה סטנדרטי מאת קופת החולים. אמנם, אין זה ממנהגו של בית המשפט לדקדק באישורי מחלה ובדרך השגרה מתקבלים אלו כראיה לנבצרות מהופעה לדיון. אולם נוכח ריבוי אישורי המחלה בהליכים אלו, יש מקום לתהות בנוגע לאישור המחלה שצורף לבקשת המבקש לדחיית מועד הדיון (הבקשה שנדחתה ושבעקבותיה התקיים הדיון בו ניתן פסק הדין): במעמד קדם המשפט שהתקיים ביום 24.1.11, נקבע דיון הוכחות ליום 8.12.11. יומיים לפני מועד הדיון המתוכנן, דהיינו ביום 6.12.11, הגיש המבקש בקשה לדחייתו עקב מחלה (בקשה מס' 22), וציין כי צירף אישור מחלה, אלא שזה לא צורף. בהחלטת יום 7.12.11 דחיתי את הבקשה מחמת העדר אישור המחלה. ביום הדיון, דהיינו ביום 8.12.11, העביר המבקש הודעה אליה צירף את אישור המחלה החסר. עיון באישור המחלה מגלה כי הוא ניתן רק ביום 8.12.11, למרות שהמבקש הפנה אליו כבר בבקשתו מיום 6.12.11. אני מוצא כי יש בכך כדי לפגוע באמינותו של האישור כראיה לסיבת היעדרותו של המבקש מן הדיון. מסקנה זו מתבקשת גם נוכח הקלות בה ניתן לקבל אישורי מחלה אצל רופאי המשפחה בקופות החולים.

7.לא זו אף זו, עיקר עניין הוא בעיני שגם אם אקבל את אישור המחלה שצורף כאסמכתא המצדיקה את היעדרות המבקש מן הדיון בו ניתן פסק הדין כנגדו, הרי שבשלב השני עליו להוכיח את סיכויי הגנתו. לעניין זה אחזור ואפנה להחלטת כב' הרשמת הינדה שצוטטה לעיל בגדרה עמדה על חולשת הגנתו של המבקש, שבגינה נדרש להפקיד בקופת בית המשפט ערובה בסך 20,000 ₪ כתנאי לביטול פסק דין קודם שניתן כנגדו בתיק זה. יצוין כי בהתאם להחלטתי מיום 25.10.11 ונוכח מחדליו של המבקש, נקבע כי הלה נתפס כמי שוויתר על זכותו להגיש תצהירי עדות ראשית, ברי כי בכך נפגעים סיכויי הגנתו של המבקש ביתר שאת, ואם קודם הוגדרה הגנתו כחלשה, דומה כי כעת היא אף פחותה מכך.

9.חרף כל האמור לעיל ועל מנת שלא לנעול לחלוטין את דלתות בית המשפט לפני המבקש, אני מורה כי פסק הדין יבוטל אם יפקיד המבקש בקופת בית המשפט בתוך 20 יום ממועד המצאת החלטה זו סך של 75,000 ₪ בערבות בנקאית אוטונומית או במזומן לפקודת בית המשפט. בהעדר הפקדה כאמור – תידחה הבקשה ללא צורך בנקיטת הליך נוסף כלשהו.

10.נוסף על כך וללא קשר לתוצאות התובענה, על מנת לפצות את המשיבה בגין הנזק והטרחה המיותרים שנגרמו לה בגין הסחבת בה נקט המבקש בהליכים אלו עד עתה, אני מורה על תשלום הוצאותיה בסך 5,000 ₪ תוך אותו פרק זמן (השוו: ע"א 184/63 קול העם בע"מ נ' קסטנר, פ"ד יח(1) 136, 140(ב)).

11.תז"פ ליום 15.3.12, התיק יובא לפני.

ניתנה היום, כ"ז שבט תשע"ב, 20 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.