כהן נ' שטרית ואח'

החלטה

1.לפני בקשה מטעם המבקש, שאינו בעל דין בתיק, לעיין בתיק ביהמ"ש.

2.בבקשה טוען המבקש כי בהיותו עורך דין ושמאי מקרקעין התברר לו מידע מהותי בעניין מקרקעי ישראל שעברו לידיים פרטיות, לכאורה, בניגוד לדין אגב הסתרת מידע מהותי מכלל ציבור אזרחי המדינה.

3.משיבים 1-5 הינם התובעים בת"א 1931/00 והם אינם מתנגדים לבקשה.

4.משיבים 6-10 הינם הנתבעים בת"א 1931/00.

משיבה 6 מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בבקשה כל טעם ממשי לעיון בהליך, זולת ניסיון לתקוף בדלת האחורית הליכים שהסתיימו זה מכבר, בעניינים שהתיישנו והכרעה בהם מהווה מעשה בית דין. כמו כן, הבקשה לא הוגשה בהתאם לטופס 2 שבתוספת כנדרש לפי תקנה 4 (ג) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשנ"ג -2003.

משיבים 7-8 מתנגדים אף הם לבקשה. לטענתם, מטרתו של המבקש היא לנסות לפתוח מחדש הליכים חלוטים וסופיים, העובדות נשוא ההליך התיישנו, ההליכים נגדם הסתיימו והם זכאים לסופיות ההליך. כמו כן, הבקשה אינה עומדת בהוראות תקנה 4 (ג) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשנ"ג -2003.

משיבים 9-10 לא הגישו תגובה לבקשה.

5.בתשובה לתגובה הוסיף המבקש וטען כי אין כל טיעון ממשי בעל משקל עובדתי/ראייתי/משפטי, בכדי למנוע זכות עיון בתיק בנסיבות העניין. המבקש טוען כי מדובר בטענות קשות בנוגע להתנהלות מערכת המשפט בענייני קניין של אזרחי המדינה, לרבות חשדות לכאורה לביצוע עבירות פליליות בענייני מקרקעי המדינה.

6.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל מהנימוקים כדלקמן:

א.בהתאם לתקנה 4 (א) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשנ"ג -2003, כל אדם רשאי לבקש מביהמ"ש לעיין בתיק ביהמ"ש, כל עוד העיון בתיק אינו אסור עפ"י דין.

ב.בבג"צ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.09) נקבע כי בהתאם להלכה בנוגע לזכות העיון והיקף חובת ההנמקה "ברור היום לכל כי נקודת המוצא לבחינתן של בקשות עיון הינה כי יש לאפשר את העיון בתיקי בית המשפט. תפיסת יסוד זאת נובעת מההכרה במעמדו של עקרון פומביות הדיון, והיא מתחייבת ממנו (ראו עניין מרום, בעמ' 341 ;בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(6) 658, 663 (2004))...

בהתאם לנקודת מוצא זו וכעניין פרשני לצורך יישום התקנה הנדונה, נקבעו שלושה שלבי בחינה לתקנות העיון - ראשית, נבחנת השאלה האם קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש. ככל שהתשובה לשאלה זו היא בשלילה, נבחנת בשלב השני השאלה האם העיון הוא מוצדק. על רקע נקודת המוצא באשר למתן זכות העיון, כבר נפסק כי הנטל על בעל הדין המתנגד לעיון לשכנע כי אין להתירו: "הכלל הוא, אפוא, שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית-המשפט, ואף את פרסומם, אלא אם קיימת הוראה תחיקתית או טעם כבד-משקל הנגזר ממנה, המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון או הפרסום" (ראו עניין גהל, בעמ' 437). "עקרון פומביות הדיון וחופש המידע קובע שבהיעדר טעם מיוחד המונע זאת רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית-המשפט" (בג"צ 9474/00 גל נ' ראש עיריית חיפה, פ"ד נט (3) 714 (2004) (להלן: עניין גל)). אם תוצאת האיזון הינה שישנה הצדקה עקרונית לאפשר את העיון, יש לעבור לשלב השלישי. בשלב זה נבחנת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון. בגדר שאלה זו נבחנת האפשרות להגביל את היקף העיון או להתנותו בתנאים, תוך התחשבות בין היתר בסבירות הקצאת המשאבים של בית המשפט (ראו ע"א 3914/91 לחאם נ' פקיד השומה נצרת ([פורסם בנבו], 1.5.2006)).

ג.המשיבים לא טענו לקיומו של איסור בדין לעיון בתיק ביהמ"ש וגם לא מצאתי איסור כזה.

ד.מעיון בבקשה ובתשובה לתגובה עולה כי המבקש גילה את מטרת העיון ובכך עמד בחובת ההנמקה המוטלת עליו ואילו לא מצאתי כי המשיבים העלו בפני טעם ממשי המצדיק סטייה מנקודת המוצא של פומביות הדיון.

ה.בענייננו, לא מצאתי כי יש חשש ממשי שמתן היתר לעיין בתיק עלול לפגוע בבעלי הדין. טענות בנוגע לסופיות הדיון, התיישנות וכיוצ"ב הן טענות שאינן מתפוגגות, אם מתירים עיון בתיק. לפיכך, אני נעתרת לבקשה ומאפשרת למבקש לעיין בתיק ביהמ"ש.

ו.עוד אוסיף ואציין כי הפרטים שיש לציין בבקשת עיון בתיק ביהמ"ש בהתאם לטופס 2 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג - 2003 מפורטים בבקשה שלפני.

ז.לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות בגין הבקשה.

ח.המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

החלטתי זו ניתנת במסגרת תפקידי כרשמת.