כהן נ' פינטו

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד הנתבע בתאריך 17.06.13, בהעדר התייצבותו לדיון שנקבע.

ראשית הליך זה בתביעה שהוגשה כנגד הנתבע בגין חוב דמי תיווך. ככל הנראה, הנתבע הוא תושב חוץ, המגיע ארצה מפעם לפעם. במסגרת ההליך נדונה אף בקשת התובע לעיקול זמני במעמד צד אחד וכן בקשת הנתבע לביטול צו העיקול שניתן. דיון בבקשת הנתבע התקיים בנוכחות התובע בלבד, מאחר שהנתבע שהה באותה עת בחו"ל והבקשה נדחתה.

הדיון בהליך העיקרי נדחה לבקשת התובע ונקבע לתאריך 17.06.13, בכפוף לכך שיודיע לצד שכנגד אודות מועד הדיון.

בתאריך 06.06.13 נשלחה לנתבע ע"י מרכזת המדור האזרחי הודעה בדוא"ל, בה היא מודיעה לו כי הדיון בעניינו נדחה ליום 17.06.13. הנתבע התבקש לאשר קבלת ההודעה וכן לציין מס' טלפון באמצעותו תהיה אפשרות ליצור עמו קשר.

בתאריך 09.06.13 שלח הנתבע למרכזת המדור הודעת דוא"ל ובה הוא מאשר קבלת ההודעה וכן מציין כי ניתן להתקשר עמו באמצעות המספר הסלולרי המצוין במייל.

בתאריך 14.06.13 שלח הנתבע הודעה נוספת בדוא"ל ובה ביקש לדעת האם הוא צריך להיות נוכח בדיון שנקבע ואם כן, הוא מבקש לדחות את הדיון לחודש אוקטובר מאחר ולא ישהה באותה עת בארץ. ההודעה נשלחה בנוסף באמצעות הפקס למזכירות ביהמ"ש בתאריך 16.06.13. הודעה זו ככל הנראה, לא הובאה בפני כב' השופט אסולין אשר דן בתיק בתאריך 17.06.13 ונתן פסק דין כנגד נתבע, בהעדר התייצבותו.

לאחר מתן פסק הדין, הובאה בקשת הנתבע בפני כב' השופט אסולין. בהתאם להחלטתו מיום 24.06.13, היה והנתבע יגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו, יפנה שימת לב בית המשפט לבקשה.

בתאריך 25.06.13 שלחה מרכזת המדור האזרחי לנתבע, באמצעות דוא"ל, הודעה בדבר מתן פסק הדין כנגדו וכן בדבר האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הדין.

בקשת הנתבע לביטול פסק הדין הוגשה בתאריך 28.10.13, דהיינו בחלוף יותר מארבעה חודשים ממתן פסק הדין.

לטענת הנתבע, מדובר בחוסר הבנה ובטעות שנעשתה בתום לב ולא בזלזול כלפי בית המשפט. לדבריו, הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה בשיהוי, נוכח שהותו בחו"ל וחוסר התמצאותו בהליכי בית המשפט. הנתבע הפנה לפסיקה רלוונטית בעניין השיקולים שיש לבחון במסגרת בקשה לביטול פסק דין וכן טען כי עומדים לצדו סיכויי הגנה טובים נוכח טענותיו כנגד התובע.

התובע מנגד, מתנגד לביטול פסק הדין. לטענתו הנתבע פועל בחוסר תום לב ובעורמה על מנת לדחות את הקץ ולהתחמק מתשלום חובו. הנתבע ידע כי עליו להתייצב לדיון ואף ידע אודות פסק הדין שניתן בהעדרו אולם העדיף להמתין מספר חודשים בטרם הגיש את הבקשה לביטול פסק הדין. לדבריו, רק לאחר שהחל בהליכי הגביה בהוצאה לפועל, החליט הנתבע לפנות ליעוץ משפטי תוך הגשת הבקשה לביטול פסק הדין, מאחר וראה את החבל המתהדק סביב צווארו. אשר לסיכויי הגנתו של הנתבע, נטען כי טענותיו משוללות יסוד עובדתי ומשפטי ועל כן, הסיכויים שהתביעה תידחה לאחר שמיעת הראיות, נמוכים ביותר.

דיון

בהתאם לסעיף 12 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז- 1976, היה על הנתבע להגיש את הבקשה לביטול פסק הדין בתוך 7 ימים. על אף האמור, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה כעבור כחודשיים מיום מתן פסק הדין ומכאן שלכאורה לא עומדת לנתבע הזכות הדיונית להגשת הבקשה. יוער כי מדובר בתקנות מיושנות המטילות בפני אדם שאינו מיוצג סד זמנים קצר מזה הניתן בהליכים רגילים כדי לעתור לביטול פסק דין שניתן כנגדו.

בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, רשאי בית המשפט להאריך מועד שנקבע בחיקוק, מטעמים מיוחדים שירשמו. תקנה זו חלה בעניינו מאחר ועניין הארכת המועד לא הוסדר בתקנות השיפוט בתביעות קטנות. טיבם של הטעמים המיוחדים משתנה מהליך להליך. בפסיקה נקבע כי קיומו של טעם מיוחד נבחן לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. [ע"א 3832/10 אריאל מיטרני נ' קלמן מחלוף (10.08.10)] לטעמי, אין להכביד יתר על המידה על מתדיין בתביעות קטנות אשר לא גילה זלזול מופגן בהליך.

טענות הנתבע כי לא הגיש את הבקשה במועד נוכח שהותו בחו"ל ומאחר וטעה בהבנת ההליך השיפוטי עולים, לטעמי, כדי טעמים מיוחדים להארכת המועד.

מעבר לאמור לעיל, מן החומר המונח בפני עולה כי פסק הדין לא הומצא כדין לנתבע, מאחר והומצא באמצעות הדוא"ל. כמו כן, מעיון בהודעת הדוא"ל שנשלחה לנתבע בדבר מתן פסק דין בהעדרו, לא ברור האם קיבל את פסק הדין במלואו. המועד הקובע לעניין מניין הימים מיום מתן פסק הדין, הוא מועד ההמצאה כדין או לכל הפחות המועד בו נמסרו לו כל העובדות המאפשרות בחינת ההחלטה שניתנה. בנסיבות דנן, לא ניתן לקבוע כי המועד להגשת הבקשה חלף.

אשר לנימוקי הנתבע לאי התייצבותו לדיון הרי שכאמור לעיל, ביום 14.06.13 הגיש הנתבע בקשה במסגרתה הודיע כי לא יימצא בארץ במועד שנקבע וכי אם עליו להיות נוכח בדיון, הוא מבקש לדחותו. בקשה זו לא עמדה בפני השופט בעת מתן פסק הדין ויתכן כי הדיון היה נדחה. לא בכדי צויין בהחלטת כב' השופט אסולין מיום 24.06.13 כי הנתבע יפנה שימת לב בית המשפט להחלטה, בעת הבקשה לביטול פסק הדין.

אשר לסיכויי הגנתו של הנתבע, מעיון בכתב ההגנה התרשמתי כי לצד הנתבע עומדות טענות כבדות משקל, המחייבות בירור עובדתי. הנתבע טוען כי מעולם לא חתם על הסכם עם התובע וכי החתימה שהוצגה בפני בית המשפט כחתימתו, מזוייפת. כדי להכריע בטענות מסוג זה יש לכל הפחות להתרשם מעדות שני הצדדים והפסיקה הכירה בטענות זיוף כטענות הגנה אשר יש בהן כדי להקים טעם מיוחד לארכה.

מדובר בתביעה בסכום לא מבוטל בנוגע להסכם תיווך וכנגד אדם שאינו גר בארץ. ניתן לסבור כי עצם ההליך בתביעות קטנות אינו המקום הראוי לברר תביעה מעין זו ומטעמים דיוניים, היה מקום למחוק את התביעה ולא לבררה בהעדר המצאה כדין אל מחוץ לתחום. נסיבות אלו ביחס עם העובדה כי בית המשפט לא התייחס טרם פסק הדין לבקשה לדחיית הדיון, מהוות טעם נוסף לקבלת הבקשה.