כהן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בפני תביעה לשיפוי התובע, שהוא אסיר המרצה תקופת מאסר בכלא "צלמון", בגין נזקים אשר נגרמו לו, לכאורה, כפועל יוצא משלילת חמישה ימי חופשה אשר לטענתו להם היה זכאי.

לטענת התובע, בין התאריכים 15.3.10 עד 17.3.10 הוא יצא לחופשה מאושרת והיה עליו לשוב לכלא בשעה 12:00.

לטענתו, באותו מועד, איחר בנסיבות אשר אינן תלויות בו לשוב לכלא, והגיע בפועל לכלא בשעה 12:10, ברם, התעכב עוד בכניסה בשל בעיות הקשורות לציוד אשר הביא עמו, ומשכך ,נקלט בפועל בכלא בשעה 12:25.

לטענתו, הואיל ומלכתחילה חופשתו היתה עד שעה 12:00 – לא היתה עליו החובה להתייצב באותו יום בתחנת המשטרה באזור מגוריו, הואיל וחובה זו חלה רק על מי ששעת חזרתו לכלא היא לאחר השעה 12:00.

לטענתו, במקרה של איחור – לא ניתן להחיל על האסיר את חובת ההתייצבות בדיעבד, וזאת הואיל ואין כל אפשרות הגיונית לבצע התייצבות בשעה שאיחרת לחזור לכלא, בנסיבות שאינן תלויות בך.

בגין מקרה זה, ננקט כנגד התובע הליך שימוע בפני סגן מפקד הכלא, ובמסגרת הליך זה גזר סגן מפקד הכלא את דינו של התובע ובהתאם להחלטתו, הוקפאו חופשותיו של התובע לתקופה של שישה חודשים.

לטענת התובע, סגן מפקד הכלא חרג מסמכותו בשלילת חופשותיו לתקופה של שישה חודשים וזאת הואיל ולטענתו, לסגן מפקד הכלא הסמכות לשלול הטבות רק לתקופה של חודשיים.

זאת ועוד, לטענתו פעל סגן מנהל הכלא בחוסר מידתיות ובחוסר סבירות.

אין עוררין, כי בגין התנהלות זו הגיש התובע עתירה מנהלית אשר התבררה בפני בית המשפט המחוזי בנצרת, במסגרת עתירת אסירים מס' 324/10.

אין עוררין בנוסף כי טרם בירור העתירה בפני בית המשפט, החליטה הנתבעת, לפנים משורת הדין, לחזור בה מהקפאת חופשותיו של התובע והוא נכנס לסבב מחודש של חופשות לאחר חודשיים ממועד השימוע. דהיינו – בפועל, נשללו חופשותיו של התובע לתקופה של חודשיים בלבד.

אין עוררין כי משכך עתרה הנתבעת למחיקת העתירה הואיל והתייתרה. ולענין זה ניתנה על ידי בית המשפט החלטה ב- 17.6.10, במסגרתה קבע בית המשפט לגופם של דברים, כי בנסיבות אלו אומנם התייתרה העתירה, משכך, היא נמחקה.

לטענת הנתבעת, סגן מפקד הכלא לא חרג מסמכותו בהקפאת החופשה לתקופה של שישה חודשים, וזאת הואיל ופעל לפי סעיף 04-40-00, לפקודת חופשות האסירים במסגרתה מוקנית לסגן מפקד הכלא הסמכות להקפיא חופשות במקרה שבו הפר האסיר את תנאי חופשתו קודם לכן.

זאת ועוד, לטענת הנתבעת, פעל סגן מפקד הכלא באופן סביר ומידתי, ויתרה מכך, לפנים משורת הדין, אף בוטל על ידי הנתבעת חלק מהעונש אשר נגזר על התובע וחופשותיו הוקפאו, לפיכך, לתקופה של חודשיים בלבד – עונש שהוא סביר ומידתי להפרה אשר ביצע התובע.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לגופם של דברים, היה על התובע להתייצב בבוקרו של יום בתחנת המשטרה רק לאחר מכן לצאת לבית הכלא.

זאת ועוד, ממילא איחר התובע להתייצב בכלא, והגיע לכלא רק בשעה 12:25.

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, הנני מוצאת כי דין התביעה להדחות ולהלן יפורטו טעמי:

1. אין עוררין כי פעולותיו של סגן מפקד הכלא – בוצעו בישבו כטריבונל המהווה טריבונל שיפוטי משכך החלטתו כפופה לביקורת מצומצמת על ידי בית משפט בכלל, ובית משפט זה בפרט.

ככלל, התערבותו של בית המשפט בהחלטת רשות מנהלית – מצומצמת למקרה שבו התנהלה הרשות באופן שהוא בלתי סביר ובלתי מידתי .

2. במקרה בפני, תחילה, לא מצאתי כי חרג סגן מפקד הכלא מסמכותו, וזאת הואיל ופעל לפי פקודת חופשות האסירים שהיא בגדר סעיף ספציפי הגובר על הסעיף הכללי אליו הפנה התובע.