כהן נ' הראל חברה לביטוח ואח'

החלטה

התובע הגיש בחודש פברואר 2011 תביעה בגין תאונת דרכים שהייתה ביום 05/10/10.חצי שנה אחרי שהגיש את התביעה מתקיים דיון זה. רק במעמד הדיון שמע נציג חב' הביטוח, הנתבעת 2, על כך שתלוי ועומד כתב אישום פלילי כנגד הנתבעת 1. כאשר שמע ביהמ"ש על כך, הפסיק את הדיון על מנת שהנתבעת 1 תוועץ בסנגור שלה ותוודא האם נבון מבחינתה לעלות לדוכן העדים ולהעיד כאן על נסיבות האירוע. העצה שקיבלה הייתה להמנע מכך. נציג חב' הביטוח מבקש לדחות את הדיון מהיום עד לאחר שיוכרע ההליך הפלילי. סביר שהכרעה זו תתעכב עוד זמן לא קצר שכן ישיבה ראשונה עדיין לא התקיימה שם. לאור זאת המשמעות הממשית של הבקשה היא שהתובע יאלץ להמתין עד לבירור תביעתו פרק זמן שאינו סביר. ההחלטה אם להעיד או לא להעיד היא בחירה של הנתבעת 1 (והיא בחירה לגיטימית), אך יש לה "עלויות". הדין הוא שבד"כ אין מעכבים בירור של תביעה אזרחית עד להכרעה בביהמ"ש פלילי. בוודאי שכך, כאשר התובע בהליך האזרחי לא מעורב כלל בהליך הפלילי, ואין לו שום שליטה על קצב התנהלותו. בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה לדחות את המשך הדיון והוא יתקיים ויסתיים היום.

ניתנה והודעה היום א' אלול תשע"א, 31/08/2011 במעמד הנוכחים.

ירון בשן, שופט

פסק דין

תביעה בגין נזק לאופנוע בתאונה. עד התביעה מספר שנסע בדרך השלום והתכוון לפנות שמאלה לרח' יגאל אלון כשפניו לכיוון רח' קפלן. הוא עמד ברמזור כאשר לצידו מכונית, כאשר התחלף הרמזור לירוק החל לנסוע ואז פגעה בו מכונית שחצתה את הצומת בנסיעה ישרה (שבאה מכיוון תל-אביב) הוא איבד את ההכרה ואושפז ל-10 ימים. בגין אירוע זה הוגש כתב אישום נגד הנתבעת 1. עד התביעה סיפר שמהמשטרה נמסר לו שהאירוע צולם במצלמות הצומת ויש גם עדיי ראיה. לאחר שהתייעצה עם הסנגור שלה בחרה הנתבעת 1 לא להעיד היום. הנתבעת 2 לא ידעה על ההליך הפלילי וברור שהסיטואציה הדיונית שנוצרה הכבידה עליה בהגנתה. הדברים שאמר עד התביעה בעדותו הם הבסיס היחיד שיש לה לטענות ההגנה. מהראיות שלפניי עולה שהגרסה הבסיסית של עד התביעה הוכחה. הוא נכנס לצומת ומיד אחר כך נפגע על ידי מכונית שלא הייתה אמורה להיות שם. מעצם העובדה שהתאונה התרחשה מיד אחרי שהחל בנסיעה ברור שהמכונית שפגעה בו הייתה מאוד קרובה אליו בעת שהתחיל בנסיעה אבל מכיוון שלצידו הייתה מכונית אחרת בעת הפניה יתכן שלא יכול היה להבחין במכונית המתקרבת. ברור גם שהמכונית שהייתה לצידו בעת הפניה, לא רק שהייתה בעמדה שחסמה לו את שדה הראיה לכיוון המכונית הפוגעת אלא, שנהגה שלה היה בעמדה טובה יותר לראות את הסכנה וסביר שעצר ולכן הוא עצמו לא נפגע. זה ההסבר לשאלה שהפנה ב"כ הנתבעת 2 עד התביעה כיצד יתכן שרק הוא נפגע באירוע.

אומנם חובתו של מי שנכנס לצומת לבחון אם הצומת פנוי אבל בנסיבות שבהן נוסע נהג לפי סימנים של רמזור ועושה זאת לצידן של מכוניות אחרות, יכולתו לבחון את הצומת מוגבלת ולעומת זאת אין להתעלם מחובתו לפנות את הדרך בהתאם להוראות הרמזור, ולא לעכב את התנועה.

לא מצאתי שיש בסיס לייחס לעד התביעה תרומת אשם באירוע שלגביו אין כל גרסה פוזיטיבית שכנגד ולא נשמעה שום עדות מטעם ההגנה.

באשר לנזק: האופנוע שבבעלות אשתו של עד התביעה נהרס. בעקבות הפציעה שלו גם ניזוקה הקסדה שלו. סביר בעיניי שקסדה שנשברה או נפגעה בתאונה צריך להחליף אבל אפילו אם עד התביעה לא רכש אחרת הרי הקסדה היא רכוש שניזוק בתאונה.

לאור זאת אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת 11,960 ₪ וכן את הוצאות ההליך בסך 300 ₪.

על פסק דין זה אפשר לבקש רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בתל-אביב בתוך 15 יום.

ניתנה והודעה היום א' אלול תשע"א, 31/08/2011 במעמד הנוכחים.

ירון בשן, שופט

הוקלד על ידי: אסתי זערור