כ' נ' מ'

בפני תביעה לפיצויים בגין טענה לפגיעה בהגנת הפרטיות כנגד עובד סוציאלי שהתבקש ליתן תסקיר במסגרת הליך משמורת קטינים בין התובע לגרושתו המתקיים בבית משפט לענייני משפחה.

1.עניינה של התובענה הינו טענה של התובע כי במסגרת הכנת התסקיר, נחשף הנתבע למסמך שמסרה לו גרושתו של התובע, והוא הכרעת דין בתיק פלילי בבית משפט השלום בעכו, בו הורשע התובע אשר קשור לסכסוך בין בני הזוג, וזאת כאשר בהחלטת בית המשפט באותו תיק, מיום 21.5.17 נקבע, כי ניתן צו איסור פרסום על תוכן הטיעונים לעונש ועל גזר הדין. לטענת התובע ציין הנתבע בפניו את קיומו של התיק הפלילי, תוך שהוא מכנה אותו "עבריין מורשע".

2.בדיון מקדמי שקיימתי בנוכחות הצדדים ביום 7.10.18 קבעתי בהתאם לתקנה 143(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי ראשית אכריע בשאלה האם יש בנטען כדי להקים עילה משפטית כלשהי כנגד הנתבע וקבעתי טיעונים בכתב בשאלה זו, שאכן הוגשו.

טענות הצדדים:

3.התובע בסיכומיו טוען, כי משניתן צו איסור פרסום הצו הינו כללי ואינו מוגבל וחל גם על הנתבע ולפיכך לא יכול היה הנתבע לעשות שימוש במסמך אותו קיבל, בלא היתר מבית המשפט שנתן את צו איסור הפרסום.

4.הנתבע בסיכומיו טוען, כי צו איסור הפרסום ניתן לצורך הגנה על גרושתו של התובע, ולא על התובע, והתובע יכול לתבוע את הגורם שמסר את המסמך ולא את הנתבע, וכי אין מניעה מהנתבע לצורך תפקידו להשתמש במסמך, והוא אף היה חייב לעשות זאת. הנתבע טוען עוד להגנות הקבועות בסעיף 18(2)(ד) ו- 19(א) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), וסעיף 7א לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].

דיון והכרעה:

5.לאחר עיון, נחה דעתי כי דין התביעה להידחות, בלא צורך בשמיעת ראיות, שכן גם אם יוכיח התובע את כל הנטען על ידו, אין בכך כדי להקים עילת תביעה לפיצויים כנגד הנתבע.

6.ראשית אציין מבחינה עובדתית כי צו איסור הפרסום בו עסקינן, לא ניתן באופן גורף על כל ההליכים בתיק, אלא כעולה מלשונו, רק על הטיעונים לעונש ועל גזר הדין, ממילא, ככל שעסקינן בשימוש בהכרעת הדין בתיק הפלילי, הוא המסמך שלטענת התובע בכתב התביעה נחשף, אין כל הפרת צו איסור פרסום, מלכתחילה, ודי כבר בכך כדי לדחות את התביעה.

7.גם אם כיוון התובע לגזר הדין, והוא לא ציין כך בכתב תביעתו או בתצהיר עדותו הראשית, ברור הוא כי "פרסום" אין כאן. עיון של הנתבע, אליו הועבר המסמך אינו בגדר פרסומו, ואינו אסור, כך בהתייחס לפרשנות ההלכה הפסוקה את סעיף 70 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (ראה: בג"צ 5699/07 יובל יועז, עיתונאי נ' היועץ המשפטי לממשלה [ניתן ביום 23.4.2009]; רע"א 8521/09 בירן נ' הרמולין [ניתן ביום 29.11.2012]).