1.המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, יליד 16/10/1973, בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 16/11/07.
2.במועד התאונה עבד התובע בשירות מעבידו, הנתבע מס' 1, בזיפות גגות במכללת תל-חי. התובע עבד על הגג וסחב בשתי ידיו שני דליים של זפת רותחת. במהלך הליכתו, תוך כדי נשיאת שני הדליים הנ"ל, נתקלה רגלו במוט ברזל והוא נפל יחד עם הדליים והזפת הרותחת נשפכה על ידיו ונגרמו לו כוויות קשות.
3.בתיק נשמעו ראיות הצדדים. לטעמי, יש להצר על כך שלא הושגה פשרה בתיק זה (גם בדיעבד הדבר נכון). מטעם התביעה העידו התובע וכן אשתו. מטעם הנתבעים העיד הנתבע מס' 1 בלבד, ולא הובאו עדים נוספים. הוגשו סיכומים בכתב לצורכי מתן פס"ד.
4.אבהיר בפתח הדברים כי למרות שהנתבע מס' 1 לא יוצג על ידי חב' הביטוח (הנתבעת מס' 2) לאורך כל הדיון בתיק עד שלבו האחרון, הרי לאחר מכן הוגשה הודעה מוסכמת לפיה הכירה חב' הביטוח בכיסוי הביטוחי של הנתבע מס' 1. מסיבה זו, לא הגיש ב"כ הנתבע מס' 1 סיכומים מטעמו.
5.בכל הקשור לנסיבות אירוע התאונה, ניתן לציין כבר עתה שאין מחלוקת של ממש הן לגבי עצם התרחשותה והן לגבי אופן התרחשותה. הצדדים חלוקים בשאלת האחריות הנזיקית בכל הקשור לייחוס אשם תורם לתובע.
התובע טוען כי האחריות במלואה נופלת על שכמו של המעביד, הן מכוח סעיף 38 לפקודת הנזיקין ("דבר מסוכן"), והן לאור עוולת הרשלנות. מנגד, טוענים הנתבעים כי התובע בעל ניסיון רב בעבודתו הנ"ל משך כ – 5 שנים וכי באותו יום הוא הספיק לעבוד על שני גגות נוספים תוך מודעות לתנאי שטח העבודה. הנתבעים מדגישים כי הנתבע היה מודע לקיום מוטות הברזל ולכן היה צפוי ממנו כי ייזהר בהליכתו. לכך יש להוסיף כי התובע קיבל הדרכה, וכן הוזהר לגבי הסיכון בביצוע עבודות הזיפות בזפת חם. לאור זאת, נטען כי יש לייחס לתובע אשם תורם בשיעור 30% לפחות.
6.מבלי להאריך בכתובים בכל הקשור לשאלת האחריות הנזיקית אני סבור כי האחריות מתגבשת הן לאור הנסיבות של אירוע התאונה שאינן מוכחשות והן לאור כך שמדובר בדבר מסוכן כמשמעותו בפקודת הנזיקין כאשר לגביו לא באו ראיות מצד הנתבעת שיש בהן כדי להסיר את האחריות הנזיקית מעל שכמה. זאת ועוד, ניתן לציין כי יסודותיה של עוולת הרשלנות מתקיימים במלואם. קיימת חובת זהירות מושגית וכן חובת זהירות קונקרטית בנסיבות העניין. על פניו המעביד לא נקט באמצעי הזהירות המתבקשים על מנת לשמור על בטחונו וגופו של העובד, דבר שהביא להתרחשות התאונה ולפגיעות הגוף הקשות מהן סבל. אין מחלוקת כי קיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הנזק שנגרם לבין הפרת חובת הזהירות.
7.יחד עם זאת, קיום אחריות נזיקית אינו מונע, כידוע, דיון והכרעה בשאלת האשם התורם. בהקשר לכך יש מקום לשוב ולציין כי התובע בעל ניסיון אצל אותו מעביד משך 5 שנים לפני אירוע התאונה. ביום אירוע התאונה הוא עבד על שני גגות נוספים אשר נראו כמעט זהים כמו הגג האחרון שעליו עבד התובע ונפל. בשני הגגות שקדמו לגג שבו ארעה התאונה היו מוצבים מוטות ברזל כדוגמת מוט הברזל שבו נתקל התובע בגג האחרון. בזיקה לכך יש לזכור כי התובע העיד שהוא היה מודע לקיום מוטות הברזל (עמוד 22 לפרוטוקול הדיון שורות 3 ו- 4). הנתבע העיד כי נתן הדרכה לתובע ואף הזהיר אותו לגבי הסכנות הכרוכות בעבודות על גגות עם זפת חם. מכלול הנתונים הנ"ל ושקלולם באופן מידתי מביא אותי למסקנה שיש מקום לייחס לתובע 10% אשם תורם.
8.בעקבות התאונה סבל התובע מפגיעות בדרגות 2 ו – 3 בשתי הידיים. הוא פונה באופן דחוף לבית החולים שם אושפז משך 23 ימים ועבר ניתוחים להשתלת עור. לאחר מכן, המשיך התובע במעקב רפואי משך תקופה ארוכה במרפאות קופ"ח ונזקק לטיפולים מיוחדים הקשורים לכוויות הקשות מהן סבל.
9.תביעתו של התובע הוכרה על ידי המל"ל ולאחר ששולמו לו דמי פגיעה בגין מלוא התקופה על פי החוק, נקבעו לו נכויות זמניות ולאחר מכן נכות רפואית צמיתה בשיעור 43%. בגין נכות זו הוא מקבל קצבה חודשית (הוגשה חוו"ד אקטוארית).
10.מטעם הצדדים הוגשו חוות דעת פרטיות וסותרות. בעקבות כך הוריתי על מינוי שני מומחים רפואיים מטעם בית המשפט: בתחום האורתופדי ובתחום הכירורגיה פלסטית.
11.פרופ' רון הר-שי, מומחה בכירורגיה פלסטית, בדק את התובע והעריך את נכותו הצמיתה בשיעור 20% בגין הצלקות שנותרו לו בשתי הידיים. המומחה הנ"ל הוסיף וציין כי התובע סובל מצלקת מכווצת באגודל ימין וכן מתיחות בשורש כף יד ימין ושמאל. המומחה קבע כי ניתן לשחרר את ההתכווצויות בעזרת ניתוח (אותו ניתן לבצע בשני אופנים שונים) כאשר העלות המשוערת הינה 12,000 ₪ + מע"מ.
פרופ' גרשון וולפין, מומחה בתחום האורתופדי, העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות האצבעות 1+2 ביד שמאל.
הנכות הרפואית המשוקללת הינה אם כך בשיעור 28%.
12.כאן המקום לציין כי שני המומחים הנ"ל מטעם בית המשפט לא נחקרו. אמנם הצדדים העלו טענות בכל הקשור לנכות הרפואית המגיעה לתובע, אך דומה כי בפנינו מקרה "קלאסי" שאין הצדקה לסטות מקביעות המומחים מטעם בית המשפט, אשר הגישו חוות דעת מקצועיות וענייניות. אמנם נקבעו נכויות בשיעורים שונים על ידי המומחים מטעם בעלי הדין, אך נתון זה, כשלעצמו, אינו אמור להכריע את הכף לזכות ההתערבות בקביעת המומחים מטעם בית המשפט.
13.הצדדים חלוקים בכל הקשור לנכות התפקודית שיש לקבוע במקרה זה. ב"כ התובע פירטה בסיכומיה (סעיפים 40 ו – 41) מדוע יש הצדקה להעמיד את הנכות התפקודית על שיעור 50%. היא מציינת כי במסגרת בדיקת התובע על ידי ועדת רשות שליד המוסד לביטוח לאומי היא מצאה שיש הצדקה להפעיל תקנה 15 של תקנות המל"ל במלואה מאחר והנפגע יתקשה לחזור לעבודה בגלל מורכבות פגיעתו הכוללת את כל האצבעות בכף יד ימין. לכך יש להוסיף כי מאז התאונה לא הצליח התובע לשוב לעבודה סדירה למרות שחלפו 10 שנים מאז התאונה. זאת ועוד, הדגישה ב"כ התובע בטיעוניה כי התובע סבל מבעיות נפשיות כתוצאה מהתאונה. אמנם לא הוצגה חוות דעת מטעם התובע אך מצבו הנפשי, הלכה למעשה, זועק לעיני כול, הן ממהות הפגיעות שהוא סבל והן מעדותו בבית המשפט.
14.לעומת זאת, סבור ב"כ הנתבעים כי רק הנכות האורתופדית משליכה על יכולתו התפקודית של התובע ולכן יש לקבוע כי הנכות התפקודית הינה בשיעור 10% בלבד. ב"כ הנתבעים הפנה לחקירתו הנגדית של התובע בעמודים 18 – 19 לפרוטוקול מהם עולה כי התובע עבד לאחר התאונה בחלוקת עיתונים למספר חודשים וכי לאחר מכן פתח עסק לבית דפוס שבמסגרתה עובדים באופן פיזי (התובע מאשר זאת בתשובותיו). בנוסף, יש להוסיף כי ביום 8/4/14 נפגע התובע בתאונה מאוחרת עת נפל מסולם במהלך עבודתו בעסק לגרפיקה וכתוצאה מכך נגרם לו שבר מרוסק בעצם העקב ברגל ימין ונקבעה לו נכות צמיתה בשיעור 10% בגין כך. בחקירתו הנגדית של התובע בעניין זה הוא אישר כי הוא סובל ברגל עקב פגיעה זו ואף מוגבל בתפקודו. בכל הקשור למצבו הנפשי הנטען של התובע, הדגיש ב"כ הנתבעים כי לא צורף תיעוד רפואי כלשהו ואף לא חוות דעת בתחום זה. התובע השיב בחקירתו הנגדית שהוא לא רוצה שאף אחד ידע שהוא מטופל נפשית.
15.לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים לעניין קביעת הנכות התפקודית שיש לקבוע לשם אומדן הנזקים העתידיים, נחה דעתי להעמיד נכות זו על שיעור 25%. אין מחלוקת שהנכות האורתופדית מבטאת באופן סביר את הנכות התפקודית ואף "קצת יותר", ואילו בעניין הצלקות שמומחה מטעם בית המשפט העריך את הנכות בגינן בשיעור 20%, יש הצדקה לאור מהותן וסדרת הטיפולים שנזקק להן התובע וממצאי חוות הדעת לייחס "קצת יותר" מחצית נכות זו להיבט התפקודי. שיקולים אלה הביאו אותי לקבוע את הנכות התפקודית בשיעור 25%.
16.עובר לתאונה השתכר התובע בעבודתו סך של 4,200 ₪. נתון זה איננו שנוי במחלוקת. ב"כ התובע ביקשה לטעון על סמך עדות הנתבע מס' 1 כי עובדים אחרים ברמתו של התובע ועם וותק שהיה מגיע אליו התובע אילו המשיך בעבודתו משתכרים סכומים של מעל 10,000 ₪. לצורכי החישובים העתידיים העמידה ב"כ התובע את שכרו על סך 7,000 ₪. מנגד טען ב"כ הנתבעים כי אין לכך כל הצדקה. אמנם העיד הנתבע מס' 1 כי פועלים אשר עובדים אצלו עם וותק של 14 שנים בערך משתכרים בין 8,000 ל 9,00 ₪. אך יחד עם זאת, הוא הבהיר בהמשך חקירתו הנגדית, שעובדים ותיקים אצלו שאחד מהם עובד מזה 25 שנים מרוויח 7,000 ₪ וכך הוא הדבר לגבי עובד אחר בנתונים דומים. נתון זה העולה מתלושי השכר של אותם עובדים סותר באופן מלא את עדותו של הנתבע מס' 1 בדבר רמת השתכרות גבוהה.
17.לאחר ששקלתי את הנתונים בכל הקשור להשתכרותו של התובע, אני קבוע כי בכל הקשור לעבר, יש מקום לחשב את הפסדיו של התובע על בסיס ההשתכרות המוסכמת בסך 4,500 ₪ (נכון להיום). לגבי העתיד, אני מחליט להעמיד את רמת ההשתכרות ע"ס 5,750 ₪.
אעבור מכאן לכימות הפיצויים המגיעים לתובע בהתאם לראשי הנזק השונים.
18.פיצוי בגין נזק לא ממוני
סבלו של התובע בעקבות הפגיעה היה קשה במיוחד. סדרת הטיפולים והאשפוז הארוך שהוא נזקק להם מעידים על כך. הניתוחים להשתלת עור והתקופה הממושכת של המעקב הרפואי והטיפולים להם נזקק התובע מלמדים על סבלו הרב. הנכות הרפואית הצמיתה שנקבעה תומכת בטיעון התובע לעניין סבלו. בשקלול כל הנתונים הנ"ל, אני מחליט לפסוק לתובע סך 140,000 ₪.
19.הפסד שכר מלא בעבר
יש הצדקה בנסיבות העניין לאשר לתובע הפסד שכר מלא בגין שנה מאז התרחשות התאונה לפי השתכרות של 4,500 ₪, ועל כן הסכום המגיע לו הינו 54,000 ₪.
20.הפסד השתכרות חלקי בעבר (תקופה ראשונה)
מאחר והתובע נפגע בתאונה שהותירה אצלו גם נכות וזאת ביום 8/4/14 אני מחליט לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד שכר חלקי בעבר בשיעור 30% לתקופה מאז תום שנה מיום אירוע התאונה ועד לתאונה המאוחרת שבה נפגע. לפיכך מגיע לתובע פיצוי בסך 4,500 ₪ כפול 30% כפול 70 חודשים והסכום המתקבל הינו – 94,500 ₪.
21.הפסד השתכרות חלקי בעבר (תקופה שנייה):
מתום התקופה שנלקחה בחשבון בפסקה הקודמת ועד היום מגיע לתובע פיצוי בסך 4,500 ₪ כפול 15% לחודש כפול 36 חודשים והסכום המתקבל הינו 24,300 ₪.
22.הפסד פנסיה בעבר
למרות שלא הוכח בראיות ממשיות הפסד פנסיה בעבר, נראה לי כי מוצדק לפסוק סכום גלובלי שהוא בקירוב מחצית מהסכום האריתמטי המגיע במקרה רגיל. אני פוסק לתובע סך 10,500 ₪.
23.עזרת צד ג' בעבר
במקרה שבפניי לא הוכח נזק זה על ידי ראיות ישירות, אך נטען כי התובע נזקק לעזרה מוגברת, דבר שנראה על פניו נכון ומידתי. יחד עם זאת, אין הצדקה לערוך חישוב אריתמטי אלא להעריך את ההוצאה בגין העזרה המוגברת בהתחשב במכלול הנסיבות של פגיעת התובע ואני מחליט להעמיד סכום זה על סך 25,000 ₪.
24.עזרת צד ג' בעתיד
אני פוסק לתובע סכום גלובלי בסך 15,000 ₪.
25.הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר
בעוד שב"כ התובע טוענת לסכום של 61,000 ₪, משיב ב"כ הנתבעים וטוען כי המדובר בנזק שלא הוכח, כאשר ממילא מדובר בתאונת עבודה ולכן לא מגיע מאומה. בנסיבות העניין אני סבור כי הלכה למעשה נגרמו לתובע הוצאות, בין עבור עצמו ובין עבור מי שליווה אותו לטיפולים, ויש הצדקה לפסוק סכום גלובלי אותו אני מעמיד על סך 7,500 ₪.
26.הוצאות רפואיות ונסיעות לעתיד
למרות שלא הוכח בפניי בראיות כי ייגרמו נזקים ממשיים בעניין זה, אני מחליט על דרך האומדנה לפסוק סכום של 4,000 ₪.
27.עלות ניתוח בעתיד
על פי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, פרופ' הר-שי אני פוסק לתובע סך 14,000 ₪.
28.הפסד השתכרות לעתיד:
כפי שציינתי לעיל, יש לחשב את הפגיעה בכושר ההשתכרות בעתיד על בסיס 5,750 ₪ לחודש ונכות תפקודית בשיעור 25%. מקדם ההיוון הרלוונטי עד הגיעו של התובע לגיל 67 עומד על 199.1967. הסכום המתקבל הינו 286,500 ₪ (עם עיגול קל).
29.הפסד פנסיה בעתיד
הנזק שנגרם הינו 12% מסך הפיצוי שנפסק לעתיד, דהיינו סך של 34,500 ₪ (עם עיגול קל).
30.סה"כ הפיצויים שפסקתי לתובע הינו: 709,800 ₪.
מסכום זה יש לנכות 10% בגין אשם תורם, והיתרה: 638,820 ₪.
מהסכום הנ"ל יש להפחית את תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד. בעניין זה הוגשה חוות דעת אקטוארית שלא נסתרה ממנה עולה כי הסכום הכולל שיש לנכות הינו סך של 543,000 ₪ (עם עיגול קל).
הסכום הסופי לזכות התובע הינו: 95,820 ₪.
יש לזכור כי המל"ל שילם וממשיך לשלם לתובע קצבה לפי נכות רפואית צמיתה בשיעור 43%, ואילו הנכות הרפואית המשוקללת שנקבעה על ידי שני המומחים מטעם בית המשפט הינה 28%.
31.סוף דבר:
אני מחליט לקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים, הדדית, לשלם לתובע את הסך 95,820 ₪.
לסכום זה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.
הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה.
הנתבעת תישא ביתרת אגרה.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.
ניתן היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.
