יש להחמיר בעונשו של נהג המסרב לעבור בדיקת שכרות

השאלה בקליפת אגוז - מה צריך להיות דינו של מי שמסרב לעבור בדיקת שכרות?

(והתשובה - כדין נהג שנמצא נוהג ברף הגבוה של השכרות)

1.         הנאשם מר ברינזר עידן (להלן: "הנאשם") הורשע על כך שסירב להיבדק בדיקת שכרות וממילא על פי החוק נמצא אשם בנהיגה בשכרות.  השאלה שלפנינו היא מהו גזר הדין היאות למי שמסרב להיבדק.  כידוע, עונש המינימום על נהיגה בשכרות הוא שנתיים פסילת רישיון.  אולם זהו עונש המינימום וניתן גם להטיל עונש גבוה יותר.  בדרך כלל מוטל גם עונש גבוה יותר במקרה של שכרות כבדה, אולם מה יהיה העונש במקרה של סירוב להיבדק?

2.         והתשובה היא כי במקרה כזה מן הראוי להטיל עונש חמור יותר משתי סיבות מצטברות ומשלימות.  ראשית, אם לא נחליט כן, הרי כל מי שנוהג בשכרות כבדה יעדיף לסרב להיבדק. לא ייתכן שמי שלא שיתף פעולה עם הרשויות ונמנע מבדיקה, ירוויח ממעשיו ויצא חוטא נשכר.  שנית, יש לפעול לכך שהציבור ישתף פעולה ככל הניתן עם הבדיקה ולא ינסה להתחמק בתירוצים אלו ואחרים.

ומכאן להסבר בפרטיו

הבסיס המשפטי

3.         סעיף 64ד' לפקודת התעבורה קובע בהאי לישנא:

64ד.    (א)      סירב נוהג ברכב, או ממונה על הרכב כאמור בפסקה (1) להגדרה "ממונה על הרכב" שבסעיף 64ב, לתת דגימה לפי דרישת שוטר כאמור באותו סעיף, יראו אותו כמי שעבר עבירה לפי סעיף 62(3).

4.         סעיף 62(3) הוא הסעיף המדבר על שכרות.  ממילא ברור כי מי שמסרב לתת דגימה לפי דרישת שוטר חזקה היא כי נהג בשכרות ונחשב הוא כמי שנוהג שיכור.  העונש על עבירת הנהיגה בשכרות מופיע בסעיף 62 ונביאו כלשונו:

62. העובר אחת העבירות האלה, דינו - מאסר שנתיים או קנס כאמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין)...........

(3)      הוא שיכור בהיותו נוהג רכב, או בהיותו ממונה על הרכב, בדרך או במקום ציבורי; לענין זה, "שיכור" ו"ממונה על הרכב" - כהגדרתם בסעיף 64ב;

5.         אלא שבנוסף לעונש המופיע בסעיף 62 חוקק סעיף מיוחד 39א. לפקודת התעבורה שלשונו היא:

"הורשע אדם על עבירה כאמור בסעיף 62(3), דינו - בנוסף לכל עונש אחר - פסילה מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה שלא תפחת משנתיים, ואם כבר הורשע על עבירה זו בשנה שקדמה לאותה עבירה - פסילה לתקופה שלא תפחת מארבע שנים; אולם רשאי בית המשפט, בנסיבות מיוחדות שיפרש בפסק הדין, להורות על פסילה לתקופה קצרה יותר".

6.         ממילא עונש המינימום לעניין הפסילה במקרה של שכרות הוא שנתיים ימים.  ברור כמובן שעונש זה הוא עונש המינימום.  אם למשל מדובר בשכרות גבוהה, ראוי שהעונש יהיה גבוה יותר.  על פי אותו היגיון, במידה והשכרות היא מינימלית, יש אולי מקום אפילו לרדת מתקופת המינימום.  אולם מה הדין במקרה והנאשם סירב להיבדק?

ההיגיון אחרי חזקת השכרות והשלכותיו לעניין הענישה

7.        החזקה שמי שמסרב להיבדק נחשב כשיכור, היא חזקה חלוטה בחוק.  אין כל נפקא מינא לסיבות שבעטיין סירב הנהג להיבדק.  סירבת להיבדק דינך כשיכור.  כל שעל הרשויות לעשות הוא להבהיר לנהג את משמעות סירובו, הא ותו לא.  ובנוסח סעיף 64ב(ב2) "יסביר לו את המשמעות המשפטית של סירוב לתת דגימה, כאמור בסעיף 64ד".

8.        כמובן, לעיתים לא יכול האדם להיבדק מסיבות רפואיות (כגון מחלות ריאות), אולם אז לא נחשב הוא כמי שסירב להיבדק.  אז לא יכל להיבדק.  אולם החוק איננו מתיר לאדם כל סיבה שלא להיבדק, במידה כמובן ויכול הוא לעשות כן פיזית.  בדברי ההסבר להצעת החוק נאמר במפורש כי הסיבה לסעיף זה היא "כדי למנוע התחמקות ממתן הדין על נהיגה בשכרות על ידי סירוב להיבדק" (הצעות חוק מס' 154 מיום 11.1.2005 עמ' 523).

9.        ברור לכן שאין ליתן פרס למי שמסרב להיבדק.  ההיפך הוא.  על הרשויות להבהיר בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים כי מי שאיננו נבדק מצבו גרוע יותר מאשר מי שנבדק.  ההנחה צריכה להיות כי מי שמסרב להיבדק סיבותיו עמו ומן הסתם מדובר בשכרות גבוהה יחסית.  כל דרך פרשנות אחרת תעשה פלסתר את מגמת המחוקק.

10.        לאלה יש להוסיף כי לאחרונה ניכרת מגמה שבה מסרבים נהגים להיבדק בדרכים שונות.  קשה לעיתים להתחמק מהתחושה שסירובים אלה רחוקים מלהיות מקריים.  מדובר בבדיקה פשוטה יחסית שאיננה דורשת כוח פיזי מיוחד ובדרך כלל כל אדם יכול לעשותה בקלות יתירה.  הסירובים מתירוצים שונים מעוררים תמיהה.  אין מנוס מלבלום מגמה זו באידה.  ואחת הדרכים לכך היא ענישה תקיפה ומרתיעה כלפי סרבני הבדיקות.

ומן הכלל אל הפרט - המקרה שלפנינו

11.        זוהי כמובן הגישה הכללית, אולם בשיטתנו הענישה היא כמובן אינדיבידואלית וכל מקרה לגופו.  בהתאם לכך עלינו לבדוק את המקרה שלפנינו.  על פי כתב האישום, בתאריך 21.4.2007 בסמוך לשעה 05:27 בירושלים, סירב הנאשם להיבדק בדיקת נשיפה.  הנאשם הודה באשמה בדיון שהיה ביום 20.6.2007 ואז טענו הצדדים לעונש.  מדובר בבחור רווק, צעיר לימים כבן עשרים העובד עם אביו בעסק של שיפוצים.  לדברי אביו בנוי העסק על רישיון הנהיגה של הנאשם ופסילת רישיונו של הבן יכולה להביא לקריסת העסק.

12.        בדיקת עברו מראה כי למרות גילו הצעיר, יש לו כבר שלוש הרשעות תעבורה, מהירות, דיבור בפלאפון, ונהיגה ללא חגורה.  כך שבכל מקרה, וודאי הוא שאין אנו עוסקים בטלית שכולה תכלת.