רקע עובדתי:
- בפני בקשה לצו ירושה והתנגדות לה.
- הבקשות נוגעות לעזבונה של המנוחה פ' ק' ז"ל (להלן: "המנוחה") אשר הלכה לעולמה ביום 24.1.2015 ולא הותירה אחריה צוואה.
- המנוחה נישאה בשנת 1982 למ' ח' ז"ל אשר נרצח בפיגוע טרור בשנת 2000. (להלן: "המנוח"). המנוח היה גרוש ואב לשתי בנות מנישואיו הראשונים הן המבקשות (להלן: "המבקשות").
- למנוחה לא נולדו ילדים כאשר אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקשות מעולם לא אומצו ע"י המנוחה.
- הבקשה לצו ירושה הוגשה על ידי בנותיו של המנוח, שמעולם לא אומצו ע"י המנוחה. המבקשות ציינו בבקשתן כי הינן יורשות את המנוחה על פי דין, בהיותן בנותיה החורגות.
- לבקשה לצו ירושה הוגשה התנגדות ע"י בת משפחה של המנוחה (להלן: "המתנגדת"). סבתה של המתנגדת ואמה של המנוחה היו אחיות. לטענת המתנגדת היא היורשת היחידה עפ"י דין של המנוחה.
- ב"כ היועמ"ש הודיע כי אין בכוונתו להתערב בהליכים.
- בישיבה שהתקיימה בפני ביום 8.3.2016 הסכימו הצדדים כי בהיות המחלוקת משפטית, פסק הדין בתובענות יינתן על יסוד סיכומים בכתב.
טענות המתנגדת:
- לטענת המתנגדת, למבקשות אין קשר משפחתי למנוחה. המבקשות אינן עונות להגדרה של קרובי המוריש כלשונה בסעיף 10(2) לחוק הירושה, תשכ"ה- 1965 (להלן: "חוק הירושה") ולכן אינן זכאיות לרשת את המנוחה.
המתנגדת מציינת כי בהתאם להוראת סעיף 10 לחוק הירושה, מקום שאדם נפטר ולא הותיר אחריו צוואה, יורשיו יהיו בן זוגו, ילדיו וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי הוריו וצאצאיהם. מאחר ולא נולדו למנוחה ילדים, והוריה נפטרו לפניה, מי שזכאי לרשת את המנוחה עפ"י דין הינם צאצאי הורי הוריה.
מנגד, המבקשות נעדרות מעמד משפטי כלפי עזבון המנוחה, שעה שלא אומצו ע"י המנוחה. המתנגדת הפנתה לספרות משפטית, שהדגישה כי אימוץ בלתי פורמלי אינו מקנה זכויות ירושה.
- המתנגדת טענה כי לה ולמנוחה היה קשר הדוק, לרבות קשר טלפוני על בסיס יומיומי. המנוחה הייתה מתארחת אצל המתנגדת ואצל בני משפחתה ועוד בחייה העניקה המנוחה סיוע כלכלי נדיב למתנגדת ולמשפחתה. כך עת רכשו המתנגדת ובעלה דירה למגוריהם, העבירה המנוחה ביום 5.3.13 לחשבון המתנגדת סך של 300,000 ₪. ביום 14.1.14 הועבר סך נוסף של 5,000 ₪. המתנגדת טענה כי הייתה סמוכה על שולחנה של המנוחה.
- בסיכומיה טענה המתנגדת כי במועד בו נישאה המנוחה לאביהן המנוח, המבקשות היו בגירות, נשואות וניהלו משק בית נפרד מהמנוחה והמנוח. בהתייחס לטענות המבקשות לגבי הגמלה ששולמה למנוחה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה בגין הירצחו של אביהן, טענה המתנגדת, כי המנוחה הייתה זכאית לקצבה בתור אלמנת המנוח. למבקשות לא הייתה כל זכאות בקצבה האמורה, ששולמה ע"י המוסד לביטוח לאומי, היות והיא משולמת לאלמנה ולילדים מתחת לגיל 21 בלבד. משכך מדובר בכספים השייכים למנוחה בלבד ולמבקשות מעולם לא הייתה זיקה אליהם.
- לטענת המתנגדת, המבקשות נהגו בחוסר תום לב שעה שלא ציינו את המתנגדת בבקשתן, על אף שהן מודעות שנים לקיומה ולקשר המשפחתי שלה למנוחה. זאת ועד לטענתה, נכון למועד פטירת המנוחה היה בחשבונה סך של 47,998 ₪ לעומת סך של 356 ₪ בלבד, נכון ליום 10.3.16. המתנגדת שומרת על זכותה לתבוע כספים אלו שנלקחו ע"י המבקשות שהחזיקו במספר הסודי של הכרטיס הבנקאי של המנוחה.
טענות המבקשות
- מנגד טוענות המבקשות כי מערכת היחסים ביניהן לבין המנוחה הייתה במשך שנים רבות מערכת יחסים משפחתית של אם ובנותיה. המבקשות והמנוחה התנהלו כאם ובנות וקיימו קשר משפחתי הדוק שכלל לקיחת המנוחה לטיפולים רפואיים, הכנת תבשילים, חגיגת חגים, רכישת ביגוד והנעלה, תרופות וכיו"ב. כך גם פתחה המבקשת 1 את דלת ביתה בפני המנוחה והאב המנוח, כאשר שניהם התגוררו בביתה עד לפטירתם.
לטענת המבקשות המנוחה הצהירה בפני כל מקורביה כי המבקשות הינן בנותיה. לסיכומיהן צרפו המבקשות תצהירים של צדדים שלישיים, התומכים בגרסתן בדבר קיומה של מערכת יחסים של אם ובנותיה בין המנוחה למבקשות.
- המבקשות מציינות כי במשך כל שנות נישואיהם פעלו המנוחה ואביהן המנוח בחשבון בנק משותף בו הפקידו את כל הכנסותיהם, לרבות הקצבה החודשית אשר התקבלה לאחר הירצחו של אב המשפחה ע"י ארגון טרור. לטענתן מדובר בכספים של המנוח.
באשר לסיוע הכלכלי שטענה המתנגדת כי המנוחה הושיטה לה, טוענות המבקשות כי מדובר בהלוואה שעל המבקשת היה להשיב למנוחה ואין במתן ההלוואה כדי ללמד על יחסי קרבה. לטענתן יחסי המתנגדת והמנוחה היו יחסים ארעיים שאינם מגיעים לכדי חיי משפחה.
- המבקשות מודעות לכך כי קיים חוק ותקנות ואולם יש כדבריהן להסתכל על רצונה האמיתי של המנוחה, להתחשב במוסר המשפחתי ולהפנים את רצונה כי עזבונה יועבר לבנותיה.
דיון:
- ירושה על פי דין חלה על נכסי מוריש שלא הותיר צוואה אחריו. סעיף 10(2) לחוק הירושה מסדיר את הזכאים לרשת על פי דין וקובע את זהותם, כדלקמן:
"יורשים על פי דין הם:
מי שהיה במות המוריש בן זוגו;
ילדי המוריש וצאצאיהם, הוריו וצאצאיהם, הורי-הוריו וצאצאיהם".
בהתאם לסעיף 10 נקבע מדרג של יורשים עפ"י דין מתוך קרובי המוריש. כאמור, בעלה של המנוחה הלך לעולמו בשנת 2001, למנוחה לא היו ילדים והוריה נפטרו לפניה. שעה שאין למנוחה יורשים מדרגה ראשונה וגם לא מדרגה שניה, המתנגדת הינה הצאצא היחיד של המנוחה ומשתייכת לדרגה השלישית במדרג היורשים שנקבע בסעיף 10: "הורי הורים וצאצאיהם". משכך עפ"י הוראות חוק הירושה, המתנגדת הינה קרובת המשפחה היחידה הזכאית לרשת את המנוחה עפ"י דין.
- סעיף 16(א) לחוק הירושה קובע כי מי שאומץ כדין יורש את מאמצו כאילו היה ילדו. אין מחלוקת כי המבקשות לא אומצו כדין ע"י המנוחה, ולכן אינן יכולות להיכנס בגדרי סעיף זה. עוד יובהר כי עת נישאה המנוחה לאביהן, היו המבקשות בגירות.
המבקשות לא טענו ל"אימוץ בפועל", ואולם ב"כ המתנגדת מצא לנכון להתייחס לנקודה זו בסיכומיו, ומשכך אתייחס לטענתו.
בפסיקת בתי המשפט, נדחתה האפשרות של "אימוץ בפועל" לצורך קביעת המעמד הנדרש עפ"י סעיף 16(א) לחוק הירושה, שכן אין מדובר בטובת הנאה סוציאלית אלא בקביעת מעמד אשר תקף כלפי כולי עלמא:
"השאלה מה משמעותם, הלכה למעשה, של יחסי אימוץ שלא זכו בגושפנקא משפטית נדונה בעבר בבית משפט זה. לענין זה קבע כבוד השופט ח' כהן:
" --- נראה שכל חוק וחוק טעון פירוש משלו......חוששני שבאימוץ בפועל לא סגי: יש צורך באימוץ פורמלי דוקא, כדי להוליד את התוצאה של רכישת מעמד האזרחות; כפורמליות מעמד התוצאה, כן פורמליות מעמד העילה. מה שאין כן בכל אותם החוקים המעניקים טובות הנאה סוציאליות בלבד: כאן אין המדובר ביצירת מעמד זה או אחר כלפי כולי עלמא --- אלא אך ורק בדאגה חומרית למי אשר במות פלוני, או בהיקרות מקרה אסון פלוני, וכיוצא באלה עילות אינדיבידואליות לחסדי המחוקק, זקוק הוא להגנתו ולטובת ההנאה המסויימת אשר הוא מעניק לו" (ע"א 457/63 אברהם רבינוביץ נ' יורשי המנוחה ציפה (דבורה) גרשטיין, פ"ד יח (662 ,659 (1)......אין צריך לומר כי לענין ירושת המאמצים אין להסתפק באימוץ בפועל. כאן מדובר "ביצירת מעמד --- כלפי כולי עלמא" ולא בטובת הנאה סוציאלית ויש להקפיד, כדברי השופט ח' כהן, על "פורמליות מעמד העילה" כמו על "פורמליות מעמד התוצאה". על כך עמד גם פרופ' שילה .....".....עם זאת, ברור שהזכות לירושה היא זכות שהמחוקק נתן, בלשונו, ל"מי שאומץ כדין". קביעה זו סבירה גם כיוון שהזכות לירושה הינה זכות פורמלית, הניתנת לאנשים מסויימים, ללא קשר למצבם הסוציאלי וצרכיהם החומריים. כדי להכניס אדם לתוך מעגל היורשים - דבר הגורע מזכויותיהם הקנייניות של יורשים אחרים - יש להקפיד על קיום הוראות המחוקק.....”
(ראה ע"א 8030/96 לאה יהוד נ' ישראל יהוד, פ"ד נב (5) 865 (1999) ות"ע (ראשל"צ) 6140-08 י.ח נ' ע.ה ניתן ביום 1.8.2010 (פורסם בנבו)).
ראה גם בע"א 500/78 , פ"ד לד(3) 60971 על מעמד "בן חורג" ואימוצו בפועל:
"יחסים בין אנשים וילדיהם 'החורגים', דהיינו ילדי בני זוגם מנישואין קודמים, לעיתים קרובות אינם נבדלים מיחסים שביניהם ובין ילדים טבעיים, ובמיוחד כל עוד נישואי בני הזוג קיימים והיחסים ביניהם תקינים. מקובל גם במקרים אלו שאנשים ישמיטו את התוספת 'חורג' הן בפניה ישירה אל ילדי בני הזוג והן כאשר מדברים הם עליהם בפני אנשים אחרים. כאשר קיימים יחסים כאלה במשך שנים רבות מתקבל על הדעת שאנשים שאינם יודעים את הייחוס המדויק לא יבחינו בין ילדים 'טבעיים' וילדים 'חורגים' של אדם, לא כל שכן בין נכדים טבעיים או נכדים חורגים. אין איפה מקום לבסס על תאור היחסים הקרובים והלבביים שבין המורישה ונכדי בעלה מסקנה, כי היא אמצה אותם כדין דהינו באורח פורמלי.... באימוץ יש שינוי מעמד ויש להוכיח שינוי מעמד זה בדרך הקבועה להוכחת שינוי במעמד אישי...".
- המבקשות עותרות להסתמך על תצהירי צדדים שלישיים שצורפו לסיכומיהן, על מנת לחזק את גרסתן.
- תצהירה של ד"ר פ' פ' א', רופאת המשפחה שטיפלה במנוחה במשך כ- 11 שנים והצהירה, כי המנוחה נהגה להגיע למרפאה מלווה בבתה הגב' א' ר', שדאגה לכל ענייניה.
- תצהיריהן של שכנות המבקשת 1, גב' ת' ח', וגב' ס' א', שהיו עדות לקשר הקרוב בין המנוחה לבנותיה המבקשות, שטיפלו בה עד יום מותה.
- תצהירה של הגב' ב' י', חברתן הטובה של המבקשות במשך 23 שנים, אשר הצהירה כי המנוחה היתה מתגוררת בביתן של המבקשות, שטיפלו בה וסעדו את המנוחה עד ליום מותה, המבקשות היו כבנותיה היחידות של המנוחה והיא הייתה להם כאם.
כאן המקום לציין כי המתנגדת לא הכחישה גרסת המבקשות בדבר יחסי הקרבה ביניהן לבין המנוחה ולא הלינה כנגד הגשת התצהירים לסיכומים. לאחר עיון בכתבי הטענות בית המשפט נותן אמון בגרסת המבקשות לעניין קיום מערכת יחסים חמה ותומכת ביניהן לבין המנוחה. ואולם בהתאם לפסיקה הברורה שצוטטה לעיל, לא די בקיומה של מערכת יחסים כאמור כדי לכונן זכויות ירושה, בהעדר צוואה בכתב.
היטיב לנסח זאת כב' השופט מ' אלון בע"א 227/79 פרידה פרופר נ' האפוטרופוס הכללי, עמ' 293 (פורסם בנבו):
"דיני הירושה על-פי דין יסודם בעקרון הקרבה שבין המוריש והיורש, ואינם משתנים לפי מצבו הכלכלי של יורש זה או אחר, ואינם מושפעים מהיחסים האישיים ששררו בין המוריש ובין היורש. כדי לענות על גורמים אלה - שחשובים הם, ללא ספק, למוריש - קיים מוסד הצוואה, המאפשר למוריש לחלק את רכושו לפי הנראה כטוב בעיניו ולראוי ולרצוי בנסיבותיו".
- המבקשות עותרות כי בית המשפט יפעל כדבריו: "להניח במרכז את רצונה של המנוחה ולפעול בדרכי מוסר אישי ומוסר חברתי וכמובן מוסר משפחתי, ולהפנים את רצונותיה של המנוחה כי ירושתה תועבר לבנותיה".
הוראות חוק הירושה קובעות מבחן פורמלי ולא מבחן מהותי באשר למדרג היורשים. בית המשפט כפוף להוראות חוק הירושה לרבות למדרג שנקבע בו ואינו מוסמך ליצור חקיקה שיפוטית על יסוד עובדות מהותיות שיונחו בפניו. בית המשפט אינו יכול לשער כוונת המנוחה ולהניח כבקשת המבקשות, כי נוכח הקשר הקרוב שהתקיים ביניהן לבין המנוחה, רצונה האחרון היה שהן ירשו אותה. בהעדר צוואה בכתב אין ביהמ"ש רשאי להידרש לנסיבות עובדתיות מסוג זה, שעה שהמנוחה אינה בין החיים ואין כל ראיה אובייקטיבית בדבר רצונה האחרון. יתר על כן שעה שהמחוקק קבע במפורש את המנגנון להבעת רצון – עריכת צוואה.
כך לא יעלה על הדעת כי בהעדר צוואה, יתבקש בית המשפט לפרש את הוראות חוק הירושה ובהתאם לנסיבות שיוכחו בפניו, לאיין זכויות ילדים לרשת את הוריהם שעה שיטענו בפניו, כי אותם ילדים התנכרו להוריהם, התנתקו מהם ולא טיפלו בהם ומאידך יתבקש, לזכות קרובים אחרים, שטיפלו במסירות בהוריהם של אותם ילדים, רק מפאת הקשר החם הקרוב שלהם למנוחים. מעמדם של ילדים כיורשים את הוריהם נקבע באופן מפורש בהוראות חוק הירושה כאשר ילד משמעו גם ילד מאומץ. בית המשפט לא יבחן האם התקיים בפניו אימוץ בפועל כי אף אם התקיים, אין בו כדי ליצור מערכת יחסים משפטית מחייבת שהחוק הכיר בה כיחסי הורים וילדים.
כך אין טעם לבחון את טיב הקשר של המנוחה והמתנגדת, לרבות טענת המבקשות כי הכספים שניתנו לה ע"י המנוחה היו הלוואה ולא סיוע כספי היכול ללמד על קרבה. אין רלוונטיות לסיווג הכספים כמתנה או כהלוואה, שעה שבית המשפט אינו דרש לטיב הקשר של המנוחה והמתנגדת. המבחן כאמור הינו מבחן פורמלי, המתנגדת עונה על דרישת סעיף 10 לחוק הירושה ומשתייכת למדרג היורשים. בהיות המתנגדת היורשת היחידה מבני משפחתה של המנוחה עפ"י עיקרון הפרנטלות, הרי היא שתירש אותה. באופן דומה גם אין לקבל טענות המבקשות באשר לקצבה לפי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה. המנוחה הייתה זכאית בחייה לקצבה בהיותה אלמנת המנוח ולכן מדובר ברכושה ולא ברכוש משותף. (לו היה מדובר ברכוש משותף ודאי שאין בעובדה זו כדי להשליך על זהות היורשים אלא על היקף העיזבון במסגרת תובענה נפרדת).
- טרם סיום, צר לבית המשפט כי הצדדים לא שעו להצעתו בישיבה שהתקיימה בפניו, לגשר על הפערים ולהגיע לפשרה שתיטיב עם שני הצדדים. בנסיבות אלו, בהעדר צוואה ובהעדר הסכמה אחרת בין הצדדים, הרי שבהתאם להוראות חוק הירושה המבקשות נעדרות מעמד פורמלי לרשת את המנוחה ודין ההתנגדות להתקבל.
שעה שהמנוחה לא הותירה אחריה צוואה, המתנגדת הינה היורשת היחידה עפ"י דין של המנוחה.
המתנגדת רשאית להגיש צו פורמלי לחתימת בית המשפט.
בנסיבות כל צד ישא בהוצאותיו.
פסק הדין מותר לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיקים שבכותרת.
ניתן היום, ט' אב תשע"ו, 13 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.