ב"ל
בית דין אזורי לעבודה באר שבע
|
33441-10-11
27/03/2014
|
בפני השופט:
יוסף יוספי
|
- נגד - |
התובע:
שושנה יפרח ()
|
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
|
פסק-דין |
פסק דין
1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקשת התובעת להכיר בליקוייה בעמוד השדרה ובכתפיים, וכן בדליות ברגליה, ככאלו הנובעים מתנאי עבודתה.
2.לאחר קיום מסכת ראיות בשאלת קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה, הגישו הצדדים את סיכומיהם. ביום 1.1.13 ניתנה החלטה לפיה סדר יום עבודתה של התובעת מקיים את דרישות הפסיקה על פי תורת המיקרוטראומה. לפיכך, מונו מומחים מתחום האורטופדיה וכירורגיית כלי דם.
3.לצורך הכרעה בסוגיית הדליות ברגליה של התובעת, מונה פרופ' אדר רפאל כמומחה מטעם בית דין (להלן: "המומחה לכירורגיה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:
"1.מהם הליקויים מהם סובלת התובעת בכל הקשור לרגליה?
2.האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקוייה של התובעת לבין תנאי עבודתה כמתואר בתשתית העובדתית?".
4.בנוסף, מונה ד"ר ציון עידו כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה לאורטופדיה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:
"1.מהם הליקויים מהם סובלת התובעת בכל הקשור לעמוד השדרה המותני והצווארי, ובכתפה?
2.האם יש קשר סיבתי משמעותי (דהיינו בשיעור של 20% ומעלה) בין ליקויה של התובעת לבין תנאי עבודתה כמתואר בתשתיתה עובדתית?
3.ככל שהתשובה לשאלה הקודמת היתה בחיוב, מתבקש המומחה להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר כי הליקוי נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לה נזק זעיר בלתי חדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה לליקויה (כדוגמת טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נוטפות) ?".
5.המומחה לכירורגיה השיב בחוות דעתו מיום 7.4.13, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין:
"אילו לא הייתה ש.י. עובדת שמונה שנים במה שעבדה, אלא הייתה נשארת בבית כעקרת בית עם אפשרות לנוח כל אימת שחפצה בכך, או מתפרנסת מעבודה משרדית או טכנולוגית רגועה, יתכן שדרגת החומרה של מחלת הדליות שלה הייתה קלה יותר. זו כמובן השערה אינטואיטיבית ללא ביסוס מדעי סטטיסטי כלשהו.
התשובה לשאלה הזו נמצאת לכן בשטח ההפקר בין אמות המידה המשפטיות לבין המתודולוגיה הסטטיסטית. בין אם השאלה היא על החמרה בשיעור של 20% במצב הדליות, או בסיכוי של 20% שיש קשר סיבתי בין עבודתה לדרגת החומרה של הדליות, הרף הוא כל כך נמוך שהמרחק בין תשובה חיובית לשלילית עלול להימצא במרווח של הטעות הסטטיסטית.
ידוע לי כי במצבי ספק מן הסוג הזה נטיית בית המשפט היא לפסוק לטובת התובעת".
6.המומחה לאורטופדיה השיב בחוות דעתו מיום 2.4.13, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין:
"...לעניין הפגימה בצוואר ובגב התחתון אין קשר סיבתי משמעותי לתנאי עבודתה....".
7.בהחלטה מיום 7.4.13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחים שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב.
8.בהחלטה מיום 20.6.13 אישר בית הדין לתובעת להציג למומחה לאורטופדיה את שלושת שאלות ההבהרה הבאות:
"בחוות דעתך במקום אחד ציינת כי התובעת נפגעה בתאונת דרכים (1996), מאידך צויין כי צילום עמ"ש צווארי שבוצע באותו היום היה תקין, בדיקות משנת 2001 היו תקינות וכן קיים חסר טיפולי בין השנים 1997-2001.