השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט י' שפירא) מיום 22.2.05 בת"א 2148/00, בו נדחתה תביעת המערערים לביטול הסכם מכר של דירה. ביום 1.1.07 הורינו על השבת התיק לבית המשפט המחוזי להכרעה בבקשה להוספת ראיות (בש"א 4722/07). ביום 12.7.07 קבע בית המשפט המחוזי כי אין בראיות הנוספות כדי לשנות מתוצאת פסק הדין, וגם כלפי החלטה זו מופנה הערעור.
רקע
ב. המערערים ביקשו למכור דירה בשכונת בית חנינא שבירושלים, באמצעות מיופה כוחם, אברהים מוחמד עיסא אבו דאלו (להלן אברהים), אחיה של המערערת. ביום 31.1.99 נחתם הסכם מכר, עליו חתומים המשיב, כקונה, ועיסא מוחמד אבו דאלו (להלן עיסא), אחיו של אברהים, כמוכר. ההסכם נערך על ידי מוחמד דיאב אלאלגאוי (להלן אלאלגאוי).
ג. לפי ההסכם, תימכר הדירה למשיב תמורת 73,000 דולר: 5,000 ש"ח ישולמו כעירבון במעמד חתימת ההסכם, 40,000 דולר כעבור שבוע, והיתרה תוך חודש וחצי. במעמד חתימת ההסכם המציא המשיב שיק על סך 5,000 ש"ח, שמועד פרעונו השלושים בפברואר (1999), תאריך שכידוע אינו קיים בלוח השנה, כל שנה שהיא.
ד. ביום 2.2.99 חתם אברהים, בפני הנוטריון עבדאללה עודה, על יפוי כוח בלתי חוזר, להעברת הזכויות בדירה על שם המשיב. במסמך זה נכתב כי אברהים קיבל מידי המשיב את מלוא התמורה. החזקה בדירה עברה לידי המשיב.
פסק הדין קמא
ה. ביום 13.3.00 הגישו המערערים תביעה לבית המשפט קמא, בה נתבקשה הצהרה, לפיה הסכם המכר ויפוי הכוח "בטלים ומבוטלים". זאת, מכיוון שהתמורה לא הועברה, ואף השיק שניתן במועד החתימה לא נפדה, הואיל ומועד פרעונו בתאריך שאינו קיים. מטעם המשיב נטען, כי מלוא התמורה בעד הדירה שולמה בטרם חתימתו של יפוי הכוח, וזאת דקות אחדות לפני שנכנסו למשרד הנוטריון (תוך פירוט הכספים).
ו. ביום 5.7.00 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה, ובוטל כעבור זמן. אחר הוגש כתב הגנה, אולם המשיב לא הופיע לישיבת הוכחות ביום 21.10.03, ועל סמך ראיות התביעה ניתן באותו יום פסק דין לטובת המערערים; גם פסק דין זה בוטל, ביום 6.7.04. לבסוף נוהלו הוכחות ונערכו סיכומים, בסוף שנת 2004.
ז. בית המשפט קמא דחה את התביעה. נקבע, כי בפי הצדדים שתי גירסאות נוגדות לחלוטין, "זה אומר 'שילמתי', וזה אומר 'לא קיבלתי'" (עמ' 7 לפסק הדין), וכי בשתי הגירסאות בקיעים - אותם מנה בית המשפט - שאינם מאפשרים לתת בהן אמון. יצוין, כי לעניין השיק המתוארך 30.2.99, ציין בית המשפט כי אם לא קיבל אברהים את התמורה יכול היה להפקיד את השיק, שכן כל בנק היה מכבדו אילו הופקד מ-1.3.99. לפיכך, נשען בית המשפט בדחיית התביעה על יפוי הכוח, כמסמך בכתב שאין לסתרו בעדות בעל פה, וכן על נטל ההוכחה, שעל פי קביעתו לא הורם. לעניין המערערים, מלבד נושא השיק, ציין בית המשפט בתמיהה מדוע איפשרו למשיב לתפוס חזקה בדירה ומדוע המתינו תקופה ארוכה עד להגשת התביעה, ומדוע חתם אברהים על יפוי כוח בלתי חוזר; ולעניין המשיב, מדוע צריך היה לשלם את התמורה בטרם נכנסו לנוטריון במקום תשלום במשרד הנוטריון ובנוכחות צד ג', וכן תמיהות נוספות.
הוספת ראיות
ח. ערעור הוגש ביום 15.9.05. במסגרתו, ביקשו המערערים לצרף שתי ראיות חדשות: האחת, מסמך המורה כי אלאלגאוי, אשר הצדדים ראוהו כעורך דין, ואשר העיד בבית המשפט קמא על חלקו בעריכת ההסכם, אינו עורך דין לאמיתו של דבר; השניה, פסק הדין בת"א (מחוזי י-ם) 6342/04 אבו עוון נ' שורטי (לא פורסם, 19.12.05), מפי השופט זילברטל, אשר בו היה אחיו של המשיב, עבד אלנאסר תאופיק שורטי (להלן נאסר), הנתבע. בפרשה זו טענה התובעת כי נאסר ניצל את חולשתה כדי להביא לחתימתה על מסמך שכותרתו "יפוי כוח בלתי חוזר". המערערים ביקשו לראות בפסק הדין "עדות שיטה" לדרך התנהלותם של המשיב ובני משפחתו.
ט. ביום 1.1.07 החלטנו (בהרכב המשנה לנשיאה ריבלין, השופטת ברלינר והח"מ) כי בית המשפט המחוזי יקבל את הראיות הנוגעות לאלאלגאוי, ויחליט אם יש מקום לצרף כראיה את פסק הדין בעניינו של נאסר; אחר יקבע אם יש מקום, נוכח הראיות החדשות, לשנות מתוצאות פסק הדין. נקבע כי עם מתן ההחלטה, יהיו הצדדים רשאים לפנות לבית משפט זה בבקשה לקיים את המשך הדיון בערעור.
י. בהחלטה מיום 12.7.07 מצא בית המשפט המחוזי כי אלאלגאוי אינו עורך דין בישראל, אלא בעל "רשיון גדתי" מטעם הרשות הפלסטינית. נקבע, כי אין למסקנה זו השלכה לעניין התוצאה, שכן עדותו של אלאלגאוי באשר לעסקה בין הצדדים, עודנה מהימנה על בית המשפט, וממילא אינה נוגעת לעניין שבמהות השנוי במחלוקת. כן קיבל בית המשפט כראיה את פסק הדין בעניינו של נאסר, אולם מצא שאין בו כדי להוות "עדות שיטה" ביחס למשיב. נוכח האמור, נקבע כי אין לשנות מן הממצאים או מן המסקנות שבפסק הדין המקורי. ביום 24.10.07 ביקשו המערערים לחדש את הדיון בערעור.
הטענות בערעור
י"א. בערעור נטען, בין השאר, כי הסכם המכר בין הצדדים, מיום 31.1.99, בטל, כיוון שנחתם על ידי עיסא - אשר לא היה מיופה כוחם של המערערים; וכי המשיב אף ביטל את ההסכם, מסיבה זו עצמה. כן נטען, כי יפוי הכוח שנחתם אינו הסכם מכר, וכי לא חל עליו סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני, לעניין סתירת מסמך בכתב; או לחלופין, כי המערערים עמדו בתנאים שקובע אותו הסעיף לסתירת מסמך בכתב.
י"ב. עוד נטען, כי משהודה המשיב בקיומו של ההסכם, הנטל להוכחת תשלום התמורה מוטל עליו, וכי לא עמד בנטל זה - למצער, באשר לחלק מסכום העסקה, אשר אי-תשלומו מהוה הפרה יסודית של החוזה. כן נטען, כי יפוי הכוח נחתם בעקבות טעות ו/או הטעיה של אברהים.
י"ג. בעקבות החלטת בית המשפט קמא בעניין הוספת הראיות, נטען כי הראיות החדשות, הן בדבר הסמכתו של אלאלגאוי והן בדבר פסק הדין בעניינו של נאסר, מביאות למסקנה כי היה על בית המשפט קמא לקבל את התביעה.
י"ד. מטעם המשיב נטען, בין השאר, כי אברהים אישר בדיעבד את הסכם המכר שנחתם על ידי עיסא, וכי גם המשיב לא התכוון "לבטל" את ההסכם במובן המשפטי. נטען כי יפוי הכוח הוא מסמך בכתב, אשר אין לסתרו בעדות בעל פה. עוד נטען כי לא הונח יסוד לטענת טעות או הטעיה.