יעקובוביץ ואח' נ' עיריית תל אביב יפו

החלטה

1.המבקשים הגישו נגד המשיבה (להלן: "העירייה") תביעה ובקשה לאישורה כתביעה ייצוגית. עניינן של הבקשה והתביעה בדמי-כניסה שנגבו מהמבקשים לצורך כניסה לחוף הצוק הדרומי בתל אביב. דברי החקיקה הרלוונטיים לדיון הם אלה:

ס' 3 לחוק הסדרת מקומות רחצה תשכ"ד – 1964 (להלן: "החוק") קובע כי:

"שר-הפנים רשאי לקבוע בצו שמקום פלוני, שגבולותיו מסוימים בצו, יהיה מקום רחצה מוכרז".

ס' 6(א) לחוק קובע כי:

"רשות מקומית רשאית באישור שר-הפנים לקבוע בחוק עזר הוראות להסדרת הרחצה בים... ובכלל הוראות בעניינים הבאים, הכול במידה שלא נקבעו להם הוראות בחוק זה או בצו על פיו:

(10) קביעת דמי-כניסה למקום רחצה שאיננו בריכת-שחייה בעד השירותים הניתנים בו, אולם נוכחותו של מציל, ניקיון, בתי-שימוש והספקת מים לשתייה לא ייחשבו כשירותים לענין פיסקה זו".

2.מכוח סמכותו בס' 4 לחוק, התקין שר-הפנים בין היתר את צו הסדרת מקומות רחצה (סדרים ואיסורים במקומות רחצה מוכרזים) תשכ"ה – 1965 (להלן: "הצו"). ס' 2 לצו קובע:

"(א) בעונת רחצה תהיה במקום רחצה מוכרז תחנת הצלה אחת לכל 150 מטר חוף רחצה אלא אם קבע מפקח הרחצה אחרת, ובלבד שתהיה תחנת הצלה אחת לפחות באותו מקום מוכרז.

(ב) תחנות הצלה יופעלו בעונת הרחצה, בשעות הרחצה, זולת אם התיר מפקח הרחצה בכתב שלא להפעיל תחנה פלונית לתקופה מסוימת, או בשעות מסוימות, הכל כפי שיקבע".

מפקח רחצה מוגדר בצו כ"מי שהוסמך על ידי השר לצורך זה".

ס' 15(ג) לצו מוסיף וקובע:

"מפקח רחצה רשאי, לאחר התייעצות אם קצין רישוי ארצי במטה הארצי של משטרת ישראל, עם מהנדס תברואי במשרד הבריאות והרשות המקומית שבתחומה נמצא מקום הרחצה, לאסור את הרחצה במקום מוכרז לתקופה שלא תעלה על ארבעה עשר יום, אם נוכח שדרוש לעשות כן מטעמי בטיחות או תברואה".

בקשת האישור

3.לגישת המבקשים, מיום 15.7.12 ועד סיום עונת הרחצה בשנת 2012, הפסיקה העירייה לאייש את סוכת המציל בחוף הצוק הדרומי, ולספק שירותי הצלה בחוף הצוק הדרומי. לכן, לטענתם, חדל החוף מלהיות חוף מוכרז, וממילא לא היתה העירייה רשאית לגבות דמי-כניסה בגין הכניסה אליו.

4.העירייה בתשובתה לבקשה טענה כי אין מקום להפריד בין חוף הצוק הדרומי לחוף הצוק הצפוני, שכן חוף הצוק הוא חוף אחד, שניתן להיכנס אליו משתי כניסות – הצפונית והדרומית. הכינויים "צפוני" ו"דרומי" הם כינויים לכניסות לחוף שניתנו למען הנוחיות בלבד. בחוף הצוק הוסיפו להיות שירותי הצלה (בחלקו הצפוני), ואין ממש בטענת המבקשים לפיה חוף הצוק הדרומי הוא חוף שאינו מוכרז. עוד נטען כי משרד הפנים לא ביטל מעולם את ההכרזה על החוף, וגם מטעם זה יש לדחות את הבקשה. מעבר לכך נטען כי אין לאשר את התביעה כתביעה ייצוגית גם משום שהתנאים הקבועים בחוק לצורך אישור תביעה ייצוגית אינם מתקיימים.

המבקשים השיבו לתגובה. בתשובתם הם טענו כי חוף הצוק דרום הוא חוף נפרד מחוף הצוק צפון, ולכל אחד מהם יש מעמד של מקום רחצה מוכרז נפרד.

5.לאחר שהתקיים הליך גילוי מסמכים, הגיעו הצדדים ביום 10.9.2013 להסכמה דיונית. בכלל זה הם ויתרו על חקירות נגדיות של המצהירים, והגישו סיכומים בכתב מטעמם. החלטה זו ניתנת לכן על סמך מכלול החומר שבתיק בית המשפט וסיכומי הצדדים.

טענות הצדדים בסיכומים

6.בסיכומיהם שבו המבקשים וטענו כי חוף הצוק צפון וחוף הצוק דרום הם שני מקומות רחצה נפרדים. המבקשים טענו כי ממכתבה של העירייה למשרד הפנים מיום 6.6.12 עולה כי גם לגישתה של העירייה חוף הצוק הדרומי וחוף הצוק הצפוני הם שני חופים נפרדים, כשהעירייה בקשה במכתב זה לבטל את ההכרזה ב"חוף הצוק דרום".