פסק דין
1.בפניי תביעה כספית ע"ס 15,000 ₪ בגין התנהלות הנתבעות כלפי התובע. התובע חויב לשלם לאוצר המדינה הוצאות משפט ע"ס 5,000 ₪ ומע"מ בתיק בש"א 679/05 בבית משפט השלום בבית שאן. התובע לא שילם את החוב ולכן ננקטו נגדו הליכי גבייה בהתאם לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה- 1995.
2.התובע טוען כי ביום 17.12.09 שלחו לו הנתבעות הודעה על עיקול חשבונו ע"ס 4,121 ₪, וביום 4.2.10 שלחו לו הודעה נוספת על עיקול ע"ס 4,999 ₪. התובע טוען כי לא ייתכן כי תוך חודש וחצי עלה סכום החוב מסך של 4,121 ₪ לסך של 4,999 ₪, ולא ברור באיזה ריבית הוא חויב שתסביר את ההפרש כאמור.
3.התובע מלין כנגד התנהגות הנתבעות חסרת תום הלב לטענתו, וטוען להטעיה, ולמרמה מצד הנתבעות, ולכן עותר לקבל את ההפרש, יחד עם פיצוי על הנזקים שגרמו לו הנתבעות לטענתו.
4.הנתבעות טוענות כי המרכז לגביית קנסות הלך במשך השנים משנת 2005 עד 2009 לקראתו של התובע יותר מפעם אחת במטרה להקל עליו לשלם את החוב, ווועדה שהתכנסה בעניינו של התובע הסכימה להסדרים עם התובע תוך ביטול ריביות פיגורים ופריסת החוב לתשלומים, אלא שהתובע הפר את ההסדרים פעם אחר פעם עד אשר הוחלט על ביטול ההסדרים בענייו, וגביית מלוא החוב, בהפחתת הסכומים שהוא שילם על חשבון החוב.
הנתבעות טוענות כי חלה טעות מזערית בחישוב החוב, כשנמצא שהתובע זכאי להחזר סכום פעוט שנגבה ממנו ביתר בסך 57.46 ₪.
5.התקיים דיון בפניי במעמד הצדדים, בו נשמעה עדותו של התובע, וכן נשמעה עדותה של גב' לירון כהן, והצדדים סיכמו את טענותיהם. לאחר הדיון הגיש התובע 3 הודעות ובקשות שאין כל מקום להתייחס אליהם.
6.מהמסמכים שבפניי, וכן מטענות הצדדים עולה כי הנתבעות אכן הלכו לקראתו של התובע מספר פעמים, הגיעו איתו להסדרים לפריסת החוב, ביטלו את חיובו בריבית פיגורים. אין מחלוקת כי התובע לא עמד בהסדרים, והפר אותם כל פעם מחדש, דבר שגרם לביטול ההסדר האחרון איתו שאושר ביום 9.2.09, ונקיטת הליכי גבייה נגדו לגביית כל יתרת החוב.
7.סעיף 3 לחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות, תשנ"ה- 1995 קובע כי:
"(א)חוב שלא שולם במועדו ייגבה באמצעות גובה שמינה מנהל המרכז.
(ב)חוב ייגבה בהתאם להוראות חוק זה, ובשינויים המחוייבים בהתאם להוראות פקודת המסים (גביה); לענין זה, יראו את החוב כמס וסמכויותיהם של גובה מסים, של פקיד גביה ושל הממונה על הגביה לפי הפקודה האמורה יהיו נתונות בהתאמה לגובה, לסגן מנהל המרכז ולמנהל המרכז.
(ג)מנהל המרכז יקבע מה הם ההליכים שיש לנקוט לשם גביית החוב שהמרכז מופקד על גבייתו, ואת סדר נקיטתם".
ההליכים שננקטו ע"י הנתבעות אם כך ננקטו על פי דין, ובהתאם לסמכויות שניתנו בידי הנתבעות לגביית החוב.
8.יחד עם זאת, ועל אף האמור לעיל לא מצאתי כל הסבר להפרש הסכומים בשני צווי העיקול שננקטו נגד התובע בשני המועדים, ביום 17.12.09 לעומת 4.2.10, כשסכום החוב בעיקול הראשון עמד על סך של 4,121 ₪ וסכום החוב בעיקול השני עמד על סך של 4,999 ₪. לא ברור כיצד התווסף לחוב נשוא העיקולים סך של 878 ₪ תוך 17 ימים בלבד.
נציגת הנתבעות נשאלה על כך מפורשות והשיבה כי העיקול הראשון לא הוטל כנראה על מלוא החוב. תשובה זו אינה משכנעת ואינה הגיונית כלל, הרי הנתבעות טענו כי בוטלו כל ההסדרים על התובע לאחר שהפר אותם ולא עמד בתנאי התשלום, ולכן הועמדה מלוא יתרת החוב לגבייה. בנסיבות אלו אין זה סביר כי הנתבעות יטילו עיקול על חלק מהחוב בלבד, לפיכך אני דוחה את ההסבר שניתן ע"י נציגת הנתבעות להפרש בין שני הסכומים.
9.משלא סופק הסבר אחר המניח את הדעת, וכן לא הוצג פירוט חשבונאי, כיצד החוב היה 4,121 ₪ ביום 17.12.09 ועלה ל-4,999 ₪ ביום 4.2.10, אני קובעת כי יש להעמיד את יתרת החוב במועד הגבייה ע"ס 4,121 ₪, ולקבוע כי ההפרש בסך 878 ₪ נגבה מהתובע ביתר.
10.אינני מקבלת את טענותיו של התובע בדבר הטעייה ומרמה מצד הנתבעות. הנטל להוכיח הטעייה ומרמה מוטל על התובע והוא נטל כבד במיוחד, ולא די בהפרש הסכומים בשני המועדים דלעיל כדי לבסס ולהוכיח הטעייה ומרמה מצד הנתבעות כאמור. טענותיו אלו אף סותרות את כל השתלשלות העניינים במשך השנים, בהן באו הנתבעות לקראתו כאמור, הקלו עימו, פרסו לו את החוב, ביטלו לו חיובים בריבית פיגורים. לא הוכחה כל כוונה מצד הנתבעות לרמות את התובע או להטעות אותו, כן לא הוכח כי הן פעלו כלל בכיוון זה, אלא להיפך.
11.לפיכך אני קובעת כי התובע זכאי להפרש שנגבה ממנו ביתר, כאמור בסעיף 9 לעיל, ואינו זכאי לכל פיצוי נוסף בגין גבייה ביתר שננקטה נגדו בהליך העיקול מיום 4.2.10.
12.לסיכום, אני מקבלת את התביעה בחלקה המזערי ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 878 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 4.2.10 ועד יום התשלום בפועל, וכן הוצאות משפט בסך 200 ₪.
המזכירות תמציא העתק פסק דין זה לצדדים.