יעיש נ' דהרי

פסק דין

בפני בקשה מטעם הנתבע (להלן: "המבקש") לסילוקה על הסף של התביעה שהוגשה נגדו ע"י התובע (להלן: "המשיב") לאור האמור בסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע" או "החוק").

העובדות הצריכות לענייננו עפ"י כתב התביעה:

התובע הינו יו"ר עמותת "בקת- תושבים למען השכונה גבעת גאולה", הפועלת לקידום ענייני השכונה בה מתגורר התובע (להלן: "עמותת בקת"). והינו בעלים בחלק ממתחם מגורים ברח' גבעת גאולה 151, רמת גן, בשכונת גבעת גאולה (להלן: "המתחם").

חלק מהמבנים במתחם מושכרים ע"י התובע לצדדי ג', כאשר אחד מהמבנים צמוד בעורפו למבנה ישן, הרשום למיטב ידיעתו של התובע, בבעלות אימו ז"ל של הנתבע - דהרי שולמית, ומשמש כמחסן למעלה מ-40 שנה.

תביעה זו עוסקת בדברי דיבה אשר הוטחו בתובע במסגרת הליך משפטי – עת"מ 1190/08 (להלן: "העתירה המנהלית" או "העתירה"), בה ייצג התובע את עמותת בקת.

במסגרת פעילות עמותת בקת ובעקבות החלטת האסיפה הכללית של העמותה הוגשה העתירה המנהלית לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב (בשבתו לביהמ"ש לעניינים מנהליים).

תוכנה של העתירה היה עתירה כנגד תוכנית בניין עיר שהתייחסה לחלק הצפוני של השכונה, ואשר פוגעת במבנה השכונה הקיים.

במסגרת סעיף 12 לתגובת המשיבים 4 עד 6 לעתירה (להלן: "תגובת המשיבים לעתירה") נרשם כדלקמן:

"בעקבות פתיחת ההליכים הפלילים נגד מיכאל יעיש, הוא הכה ותקף את חיים דהרי וגרם לו חבלות של ממש וכן איים על חייו, עד כדי כך שהוא נאלץ לקבל טיפול רפואי בבית-החולים ולכן הגיש חיים דהרי תלונה למשטרה נגד מיכאל יעיש בשל כך"

לתגובת המשיבים לעתירה צורף תצהיר מטעמו של המשיב מס' 5 - ה"ה בן ציון חתוכה, אשר הצהיר כי הנטען בסעיף 12 לתגובת המשיבים לעתירה, נאמר לו ע"י הנתבע – דהרי.

הנתבע הגיש תלונה למשטרת ישראל בגין תקיפה נטענת, ע"י אחיו של התובע, ה"ה גבריאל יעיש. אולם במסמך שהוגש לביהמ"ש יוחסה התקיפה כביכול לתובע עצמו.

התובע טען בכתב התביעה, כי הנתבע לא היה צד לעתירה, לא כבעל דין ולא בדרך אחרת, ולפיכך, הגנת סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") אינה חלה בעניינו.

תמצית טענות המבקש:

ברור לחלוטין שגם לפי גרסת המשיב בכתב תביעתו, הרי שהאמירות שהוא מייחס למבקש, נאמרו לצורך תגובת המשיבים לעתירה המנהלית, וגם לטענתו של המשיב, הדברים שנאמרו כביכול ע"י המבקש לבן ציון חתוכה נכללו בתגובת המשיבים לעתירה המנהלית, והדברים שהמשיב מייחס למבקש הובאו כעדות לביהמ"ש לעניינים מנהליים והיו חלק מההליכים המשפטיים שהתנהלו בין עמותת "בקת" שהמשיב עמד בראשה לבין המשיבים לעתירה.

לפיכך הדברים המובאים בסעיף 12 לתגובת המשיבים לעתירה המנהלית, שהמשיב מייחס למבקש הינם מוגנים עפ"י סעיף 13 (5) לחוק.

גם לפי גרסת המשיב בכתב תביעתו, הרי שהמבקש היה חלק מההליך המשפטי בעתירה המנהלית, דבריו ועדותו הובאו בתוך תגובת המשיבים לעתירה המנהלית ולכן הינו בבחינת "עד" במובן סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע. וברור שכל תגובת המשיבים לעתירה, לרבות האמור בסעיף 12 שבה, נאמרו "תוך כדי דיון" במובן סעיף 13 (5) לחוק.

ההגנה על פי סעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, משתרעת גם על המקורות שעליהם התבסס בעל הדין בטיעוניו בפני כב' ביהמ"ש "תוך כדי דיון" אחרת אם לא תאמר כן, הרי שבכל מקרה שבו בעל דין יזכה בדינו הוא יתבע לדין את כל אותם מקורות ששימשו

בסיס לטיעוניו של יריבו בביהמ"ש ומכל תיק שהתנהל בביהמ"ש יצמח עוד תיק לפי חוק איסור לשון הרע, בדרך של "תביעות שרשרת" מצב שאין הדעת סובלתו ושיגרום לתקלה ציבורית ויהיה בניגוד לתקנת הציבור.

עפ"י הדין, רשאי מצהיר בבקשה בהליכי ביניים, לכלול בתצהירו עדות שמיעה ובלבד שיציין את מקורה, לפי פרשנותו של המשיב לסעיף 13 (5) לחוק איסור לשון הרע, הרי ניתן לתבוע לדין את אותו מקור אם יסתבר, שהדברים שהובאו מכלי שני בתצהירו של בעל הדין היו בלתי נכונים וגרמו לנזק לצד שכנגד ואף לצד כלשהו גם אם הוא אינו בעל דין במשפט.