ימ"ר מרכז נ' עבד אל קאדר ואח'

החלטה

בפניי ערר שהוגש על ידי משטרת ישראל על החלטתו של בימ"ש השלום ברמלה בתיק מ"י

34802-05-12 , מיום 17.5.12 (כב' השופט שוהם), אשר הורה על שחרור המשיבים בתנאים מגבילים.

כפי שעולה מההחלטה, בית המשפט קמא סבר שלא קיים חשד סביר שקושר אותם לאירוע, שכן המדובר באירוע במהלכו מיוחס לחשודים 3 ו – 5 וחשודים אחרים (שאינם נושאי הערר שבפניי) ניסיון לירות בפועלי בניין – אנשי משטרה אשר התחזו לפועלי בניין.

כפי שכתב בימ"ש קמא, המדובר במתחם שבו מספר רב של בניינים והעובדה שהחשודים היו במתחם אינה מספקת את דרישת החשד הסביר, שכן המדובר במתחם גדול ולא כל מי שנמצא במקום כלשהו במתחם יודע על כל הנעשה במתחם, כך גם אין שום ראיה אופרטיבית שקושרת אותם לפעילות הירי. מאחר שלא קיים חשד סביר הורה בימ"ש קמא לשחרר את החשודים בתנאים מינימאליים שיבטיחו התייצבותם לחקירה.

המשטרה טוענת כי טעה בימ"ש קמא מאחר שהתעלם לחלוטין מהחשדות שהוצגו בפניו באשר לחשדות המיוחסים לחשודים, ובאופן ספציפי טוענת המשטרה כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם משתיקתו של המשיב 2 בחקירתו. אמנם נכתב שזכות השתיקה עומדת לחשוד 2, אך שתיקה זו מעכבת את התקדמות החקירה ויש לזקוף אותה לחובת החשוד. בנוסף לכך, טוענת המשטרה כי שגה בימ"ש קמא כאשר התעלם מהחשד ומקביעתו הוא כי מהמתחם בו שהו בעת האירוע משיבים 2 ו – 3 ולא התייחס לעובדה כי מדובר בבית בן 4 קומות בו הם מתגוררים יחדיו עם אחד החמושים , שכן חמודי הוא בנו של המשיב 3 ואחיו של המשיב 2 (חמודי הוא אחד התוקפים אשר נפצע במהלך האירוע כאשר השוטרים השתלטו עליו).

כך גם טוענת המשטרה ששגה בימ"ש קמא בכך שלא נתן דעתו על שיבוש הליכי החקירה והמסוכנות לציבור אשר ייגרמו במידה וישוחררו המשיבים ממעצרם, קל וחומר לאור העובדות המצוינות בנספח הסודי והזמן הקצר שחלף מקרות האירוע.

עוד טוענת המשטרה כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם לחלוטין מהחשד הסביר שקושר את המשיבים לעבירות המיוחסות להם, חשד הנדרש על פי הפסיקה בשלב של הארכת המעצר.

עוד טוענת המשטרה כי שגה בית המשפט קמא כאשר התעלם מהעובדה שמספר פעולות לביצוע שצוינו בנספח הסודי מחייבות את הישארותם של המשיבים במעצר מחשש של שיבוש הליכי חקירה ולאפשר למשטרת ישראל את ביצוע החקירה בצורה הטובה ביותר.

ולבסוף טוענת המשטרה, כי שגה בימ"ש קמא בכך שעל פי החשד המשיבים ביצעו את העבירה בצוותא והעובדה כי החמושים יצאו מבית המשפחה מחזק את החשד כנגד כלל העצורים אשר נתפסו במתחם מייד ובסמוך למועד ביצוע הירי.

באי כוח המשיבים טוענים כי לא נפל פגם בהחלטתו של בימ"ש קמא ונוכחות המשיבים במתחם המגורים לא מעלה ולא מורידה, אין להם כל זיקה לירי או לאירועים שאירעו ויש עוד הרבה מאוד אנשים שהיו במתחם. המדובר במתחם שבו יש מספר מבנים והכל בהתאם למצוין ב – ס/1 והעובדה שהחשודים או מי מהם שהו במתחם אין בה כדי להוות חשד סביר.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובחומר שהוגש לעיוני ממנו עולה כי באשר לסעיף 5 לדוח הסודי במ/1, שבו מצוינות פעולות לביצוע, מתשובת ב"כ המלומד של המשטרה עולה כי מתוך מגוון הפעולות המצוינות בסעיף 5 הנ"ל יש רק שתי פעולות אשר לא ניתן לבצען אלא כאשר המשיבים במעצר.

מעיון בסעיף 5 הנ"ל עולה כי אכן פעולה 12 למרות שהיא איננה מפורטת, אפשר שלא ניתן לבצעה אלא כאשר החשודים במעצר, אך באשר לפעולה מספר 13 שבה מדובר על שקילת פעולה מסוימת, המשטרה יכולה לשקול את ביצוע הפעולה גם כאשר המשיבים משוחררים. דהיינו, אין צורך לשקול את אותה פעולה כאשר המשיבים במעצר.

שאר הפעולות ניתנות לביצוע כאשר המשיבים משוחררים, למרות שברור שמבחינת המשטרה היא תעדיף שהם יהיו עצורים.

לאחר שעיינתי בהודעותיהם של החשודים, נדמה כי אינם ששים לענות לשאלות המשטרה. מבחינה זאת בין אם הם שומרים באופן פורמאלי על זכות השתיקה ובין אם עונים תשובות מתחמקות, הדבר אינו מעלה ואינו מוריד, שכן ברור שהוא מעכב את החקירה.

באשר לסעיף 3 לבמ/1, המשיב 2 אינו מאוזכר באופן ספציפי בסעיף זה.

אשר על כן, ראיתי לקבל את הערר באופן חלקי, שכן יש לאפשר למשטרה לבצע את פעולה מספר 12. המעצר מנימוק זה אינו יכול להיות ארוך מ – 5 ימים ולפיכך נוכח העובדה שהמשיבים נעצרו ביום 16.5.12, אורה על מעצרם למשך 5 ימים וזאת עד ליום 20.5.12 שעה 12:00.

רצתה המשטרה להאריך את מעצרם מעבר למועד האמור, כי אז תביאם לבימ"ש לא יאוחר משעה 11:00.

ניתנה והודעה היום כ"ו אייר תשע"ב, 18/05/2012 במעמד הנוכחים.

אחיקם סטולר, שופט