מר משה תמרי ז"ל (להלן: "המנוח"), הלך לבית עולמו ביום 3.6.05.
המנוח היה חבר אצל נתבעת 1 (להלן גם: "דן") עובר לפטירתו. התובעת טוענת כי מאחר והיתה "ידועה בציבור" שלו - לפחות 8 שנים קודם לפטירה - על נתבעת 2 שהיא קרן הגמלאות של דן (להלן גם: "הקרן"), לשלם לה קצבת שארים וכל גמלה המגיעה ל"ידועה בציבור".
התובעת הציגה מכתב בחתימת ידו של המנוח, מכתב שנכתב ביום 15.7.04, שבו הוא מזכיר את התובעת כ"חברה לחיים" שלו (ת/1). אכן, המנוח ראה את התובעת כבת-זוגו הקבועה, ואף זיכה אותה בממון כל-שהוא בצוואתו.
ואולם, האם די בכך כדי להקנות לתובעת זכויות כ"ידועה בציבור"? שהרי, התובעת והמנוח בחרו להציג עצמם לפני הרשויות כמי שמתגוררים בנפרד.
האם בני זוג המתרעים זה עם זו לעתים קרובות, ביחסי אהבה ואינטימיות, יוצרים בהכרח יחסי "ידועים בציבור"?
כדי שאישה תיחשב על פי הפסיקה כידועה בציבור של מאן דהוא, על בני הזוג לקיים חיי משפחה המבוססים על חיבה ואינטימיות. מערכת היחסים תעיד על קשירת גורל וניהל משק בית משותף, כאשר ניהול משק הבית הוא כפועל יוצא טבעי מניהול חיי משפחה משותפים וכנהוג בין בעל לאישה הדבקים האחד בשני - קרי קיומו של קשר נפשי
בצד קיום קשר חומרי משותף. והפסיקה שניתנה בעניין זה ארוכה (ר' למשל ע"א 621/69
ניסים נ' יוסטר, פד' כד (1) 617, ע"ע 1016/00
טלינסקי ליובוב נ' קג"מ, פס"ד מיום 26.6.01).
בע"ע 513/06
קריסלדה קסידסיד נ' מבטחים מוסד סוציאלי של העובדים בע"מ ואסתר גור, פס"ד מיום 3.5.2007, סיכם כבוד השופט פליטמן כך את המבחנים להכרה באישה כידועה בציבור -
"המבחן להכרה האישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול, ראשית - על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל. שנית - עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום
ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה
משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל לאישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים (דב"ע נג/7-6
בטר נ' קג"מ, פד"ע כז 135, דב"ע 97/ 37-6
פוגל נ' מבטחים, פד"ע לב 372).
נוסיף לגבי הביטוי ו"גרה עימו" בהגדרת "אלמנה", כי דרישת המגורים יחדיו ראויה להיתפרש לא כפשוטה אלא במובנה המושגי, והיא באה להדגיש את הצורך בקיום מבחן אובייקטיבי של ניהול משק בית משותף להכרה בידועה בציבור כאשתו של חבר או פנסיונר (עבל 241/05 זאמרא מירי - המוסד),
זאת בנוסף למבחן הכוונה של קשירת גורל ורצון לחיים יחדיו. עם זאת יודגש, שעובדת קיום מגורים יחדיו מקימה חזקה הניתנת לסתירה של קיום משק בית משותף.
את מניעי המחוקק וטעמיו בחוקי הידועה בציבור, יש לחפש במושגי יושר והגינות אלמנטאריים. תכלית הדין היא לשמור על זכויותיה של אשה, שמילאה את כל תפקידיה של אשה ה"נשואה למעשה", אף שלא הייתה "נשואה כהלכה", תהיינה אשר תהיינה הסיבות, שהביאו אותה לחיות ללא נישואין (ר' פרופ' מנשה שאוה
, "היחס בין מוסד 'הידועה בציבור' לבין מוסד המשפחה" ספר הכינוס למחשבת היהדות - שנה יח' - פרסום משרד החינוך, האגף לתרבות תורנות). ואולם, לדעתנו כדי שבני זוג יוכרו כ"ידועים בציבור" עליהם למלא
שני תנאים מצטברים.
האחד, הם מציגים עצמם כבני זוג,
והשני, הם בפועל חולקים אותה קורת גג, בחיי שיתוף מלאים, ובכלל זה חיים כלכליים משותפים.
במקרה נשוא הדיון הנוכחי, שני התנאים
לא מתקיימים באופן מלא.
הצגת בני הזוג כ"ידועים בציבור":
במקרה שלנו, שני בני הזוג הציגו את עצמם
לפני הרשויות, כמי שכל אחד מהם גר בגפו. המנוח בדירה שברח' בני אפרים בת"א (נ/2), והתובעת במקום מגוריה שלה ברח' גורדון 18 בהרצליה.
לשני בני הזוג היה אינטרס ממוני ברור בהצגת "חיים נפרדים". המנוח היה אלמן מרעייתו שנהרגה בשנת 1995 מפיגוע טרור, והתובעת אלמנה מבעלה שנפטר בשנת 1994. המנוח חשש מפגיעה בזכויותיו אצל הביטוח הלאומי במקרה של קיום "ידועה בציבור", והתובעת חששה מהפסקת "קצבת השארים" לה היא זוכה עד היום. שני בני הזוג ביקשו אפוא לא להיות "מוכתרים" במעמד של "ידועים בציבור" מחשש של חסרון כיס.
המוסד של "ידועים בציבור" אינו מוסד הכרחי בחיי החברה הישראלית בארץ. כששני בני זוג אינם חפצים במיסוד יחסיהם בנישואים,
וגם לא חפצים ב"מיסוד" הקשר כ"ידועים בציבור", לטעמנו
ביה"ד צריך לאמץ ולכבד את רצונם ולא ישנה בדיעבד מאותה הסכמה מוצהרת. שהרי, אם הצדדים מכריזים שאינם בני זוג, גם "הציבור" שבו הם "ידועים", אינו רואה בזוגיות שלהם כזוגיות מושלמת.
למול הרצון להעניק זכויות סוציאליות לבן-זוג ידוע בציבור התומך וחי עם בן זוגו, עומד האינטרס הציבורי לדעת מי היא "אשת איש" ומי הוא "בעל לאשתו". כלומר, מי שותף ל"תא משפחתי" של זוגיות, ומי בוחר לחיות בגפו.
התובעת גם לא טענה בהליכי חלוקת הירושה טענה של "חזקת שיתוף" בנכסי המנוח. יש אפוא להניח כי אפילו בסמוך לאחר פטירת המנוח, לא רצתה התובעת להכריז על עצמה כ"ידועה בציבור" שלו.
חלוקת קורת הגג "כבעל ואשה"
:
אין מחלוקת שבני הזוג החזיקו בשתי דירות נפרדות. אין גם מחלוקת שהמנוח לא עבר עם מלוא חפציו לדירת התובעת, והיא גם לא נטלה את מלוא חפציה שלה והתמקמה בדירתו. פירוש הדבר, שגם בקשר לחלוקת "קורת הגג", העדיף כל אחד מהצדדים לשמר לעצמו "קן משפחתי" נפרד, גם אם בפועל ביקוריו של המנוח בבית התובעת התמשכו במשך ימים רבים וארוכים.
אפילו אם המנוח התארח בביתה של התובעת במרבית ימות השבוע, הוא עדיין מצא להותיר לעצמו דירה משלו, שבה נותרו חפציו האישיים לשימוש לעת מצוא.