המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א. ערעור מזה ומזה, מטעם המדינה ומטעם המערער, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (סגנית הנשיא מרוז) בת"פ 56235-06-13 מיום 29.11.16, בו הורשע המערער בעבירות של סחר בסם מסוכן ובעבירות סמים נוספות, כפי שיפורט. המערער בע"פ 307/17, הוא המשיב בע"פ 446/17, עירער לבית משפט זה ביחס להכרעת הדין ולגזר הדין כאחד. מנגד עירערה המדינה על קולת העונש שהושת על המערער (ע"פ 446/17).
רקע
ב. במסגרת מבצע משטרתי שבגדרו הופעלו סוכנים סמויים, ניסה המערער לייבא מבלגיה לישראל בשתי הזדמנויות סם מסוכן מסוג MDMA במשקל כולל של 3.5 ק"ג וכן לסחור בסם שיובא. כן החזיק המערער במכונה לייצור המוני של טבליות סם מסוג MDMA ועסק בתיווך בסם מסוג קוקאין והרואין. אחת הדמויות המרכזיות בפרשה, שאליה נשוב בהמשך, היא הסוכן הסמוי שמעון ביטון (להלן ביטון), עבריין שבאותה עת ריצה מאסר ממושך, ולחובתו הרשעות בעבירות חמורות; ואשר לטענת המערער היה סוכן מדיח. ביטון הוצא לחופשה ממאסרו כדי לבוא בדברים עם המערער לעניין העבירות, אך בהמשך היה המערער פעיל בתכנון העבירות, ואף יזם. המערער הועמד לדין יחד עם שלושה נאשמים נוספים, שעניינם אינו לפנינו. ביום 14.9.16 הורשע המערער בארבעה מתוך חמישה אישומים, בעבירות של סחר בסם מסוכן, ניסיון ליבוא סם מסוכן, החזקת כלים להכנת סם ותיווך לסחר בסם מסוכן. עניינו של האישום החמישי, שממנו זוכה המערער, בעסק להמרת מטבע חוץ בניהול המערער ורעייתו דאז, תוך מסירת פרטים כוזבים לרשויות ומתן שירותי מטבע שלא כדין.
ג. עיקרו העובדתי של כתב האישום לא היה שנוי במחלוקת, והמערער הודה למעשה בביצוע ליבת העבירות. טענתו המרכזית של המערער היתה, כי אלמלא הודח לדבר עבירה על ידי סוכני המשטרה, ובראשם הסוכן ביטון, בחינת "פח יקוש" שהוטמן לו, לא היה מבצע את העבירות שבהן הורשע. בית המשפט דחה טענה זו לאחר שסקר את הראיות, ביניהן עדויות שונות, וציין כי המערער "היה מועד לבצע עבירות חמורות" ואף "הכשיר את הקרקע לביצוען" (פסקה 43 להכרעת הדין). נומק, כי המערער גילה עניין בתכנית העבריינית "למן הרגע הראשון ונרתם לתכנונה ולהגשמתה בכל מאודו" (פסקה 56 להכרעת הדין), וכי "הפך הרוח החיה בהגשמתה" (פסקה 57 להכרעת הדין). עם זאת ציין בית המשפט כי המשטרה "הרחיקה לכת", אך כי "אין מדובר בהתנהלות 'שערורייתית' המהוה פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות, בין היתר, לנוכח חלקו הנכבד של הנאשם בביצוע העבירות, היענותו המהירה והיוזמות שגילה ביישום תכנית יבוא הסמים" (פסקה 77 להכרעת הדין). עוד נקבע, כי ככל שמקצת העבירות של ייבוא הסמים בוצעו במדינת ישראל, מדובר ב"עבירות פנים", ובכך נדחתה טענת המערער כי מדובר ב"עבירות חוץ", וכי על כן נחוץ אישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום (סעיף 9(ב) לחוק העונשין, תשל"ז-1977). כן נדחתה הטענה, כי פעולות נציגי משטרת ישראל בבלגיה היו נגועות באי חוקיות, שכן לא אושרו על ידי הרשויות בבלגיה, או שלא הובאו הוכחות לחוקיותן; ונפסק כי פעולות האיסוף והחקירה בוצעו בהתאם להוראות החוק הבלגי.
ד. בגזר הדין נתן בית המשפט דעתו בין היתר, לחומרת העבירות, לריבוין, לתכנון שהיה כרוך בהן, לעברו המכביד של המערער מזה ולמצבו המשפחתי והבריאותי ולהעדר מעורבותו בפלילים בשש השנים שקדמו לכתב האישום מזה. כן ניתן משקל להתנהלות הנזכרת של המשטרה וצוין, כי "האיזון הראוי בין האמצעים בהם יש לנקוט לצורך המאבק בפשע בכלל ובעבירות סמים בפרט לבין השמירה על זכויות הפרט ועקרונות הצדק וההגינות – מורכב ואינו קל להשגה. נכון אף כי ככל שמגלים העבריינים יכולת ותחכום, כך מחריף המאבק כנגדם. עם זאת, שומה על המשטרה לנהוג באורח מידתי והולם. בענייננו, בחרה המשטרה בשמעון – עבריין רב מעללים, אדם חסר ערכי מוסר והגינות ובאמצעותו, השכילה ללכוד את הנאשם כמו גם אחרים, כאשר טוותה תכנית דמיונית ומפתה לביצוע ייבוא הסם" (פסקה 50 לגזר הדין). המערער הוכרז כ"סוחר סמים" על פי פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג- 1973. מתחם הענישה שנקבע ביחס לאישום הראשון נע בין 3 ל-5 שנות מאסר; ביחס לאישום השני – בין 6 ל-12 חודשי מאסר; ביחס לאישום השלישי – בין 3 ל-6 שנות מאסר; ובגין האישום הרביעי – בין 8 ל-18 חודשי מאסר. על המערער הושתו במכלול מאסר בפועל לתקופה בת שש שנים בניכוי תקופת מעצרו, מאסר על תנאי לתקופה בת 18 חודשים למשך שלוש שנים, קנס בסך 100,000 ₪ או 10 חודשי מאסר תמורתו, ופסילת רשיון הנהיגה שברשותו למשך 12 חודשים מיום שחרורו ממאסר. במסגרת גזר הדין דחה בית המשפט את בקשת המשיבה, בגדרי האישום החמישי, לחילוט כספים שנתפסו בעסק למתן שירותי מטבע, בנימוק שמקור הכספים "אינו ידוע".
הערעורים
ה. המערער משיג על הכרעת הדין ועל גזר הדין. לטענתו, הודח על ידי סוכני המשטרה לבצע את העבירות, ואלמלא הדחתו לא היה מבצען. נאמר, כי לאחר הכרעת הדין נעצר הסוכן ביטון בתאילנד בחשד לביצוע רצח, ובכך יש להטיל צל כבד על מהימנותו. עוד נטען, כי העבירות שבהן הורשע המערער בהתייחס לשניים מן האישומים (האישום הראשון והשלישי) הן עבירות חוץ, ועל כן נחוץ היה אישור היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב אישום בגינן. הוסף, כי אישור היועץ המשפטי לממשלה נדרש אף מכוח סעיף 38(ד) לפקודת הסמים המסוכנים, אשר קובע, כי לא יוגש כתב אישום בגין עבירות חוץ לפי הפקודה אלא באישור כאמור. עוד נאמר, כי למערער נגרם נזק ראייתי משלא התאפשר לו לזמן לעדות נוספת את ביטון כעד תביעה, וכי בחומר שהוגש לבית המשפט בבקשה לזימונו היה כדי לחזק את הטענה שפעולותיו היו של "סוכן מדיח", ושגורמים הקשורים לחקירה ולניהול המשפט השפיעו על עדותו. אשר לגזר הדין טען המערער בין היתר, כי לא ניתן המשקל הראוי להתנהלות המשטרה, להיעדר תכנון מוקדם מצידו, למצבו הבריאותי ולשיקומו.
ו. מנגד טענה המשיבה, כי המערער נענה להצעת הסוכנים בחפץ לב ללא צורך במאמצי שכנוע מצידם, וכי פנייתם לא היתה גורם להסתבכותו. כן צוין כי אין עילה להתערבות בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, אשר היה מודע לאורח חייו העברייני של ביטון, וכי הכרעת הדין המרשיעה אינה נסמכת על עדותו של ביטון לבדה, אלא על מארג ראייתי הכולל, בין היתר, עדות סוכן נוסף, הקלטות המפגשים והשיחות בין המערער לסוכנים, גירסת המערער עצמו ועדות מפעיל הסוכנים. הוסף, כי העבירות שלגביהן נטען כי נדרש אישור היועץ המשפטי לממשלה, הן עבירות פנים במובהק, ועל כן לא נדרש אישור כאמור. אשר לגזר הדין נטען בערעור המדינה, כי העונש שהושת על המערער אינו עומד ביחס הולם לחומרת המעשים, לנסיבות ביצועם ולמידת אשמו של המערער. צוין, כי העונש סוטה במידה משמעותית ממדיניות הענישה הנהוגה, וכי שגה בית המשפט שעה שהעלה את השאלה האם פעילות המשטרה היתה מידתית וראויה; נומק, כי "התנהלות המשטרה לא 'הרחיקה לכת' בענייננו כל עיקר, ובהתחשב במיהות ה'עושה' וה'פוטנציאל העברייני שלו'- כדברי בית המשפט עצמו-היוזמה שגילתה המשטרה אף ראויה לתשבחות" (הדגשה הוסרה-א"ר). עוד הוסף, כי למערער עבר פלילי כבד, כי העבירות שביצע כרוכות בתכנון, כי פוטנציאל הנזק אשר היה צפוי להיגרם מהן גבוה, וכי הן נעברו לאורך תקופה ארוכה. כן טוענת המשיבה כנגד דחיית בקשתה לחילוט הכספים שנתפסו בעסק להמרת מטבע חוץ. נטען, כי משקבע בית המשפט קמא כי מקורם של הכספים "אינו ידוע", לא הרים המערער את הנטל הרובץ עליו, ולא הפריך את החזקה הסטטוטורית הקבועה בסעיף 31(6) לפקודת הסמים המסוכנים, שלפיה הושגו הכספים בעסקת סמים, ומשכך דינם חילוט.