יוסף ואח' נ' הכהן

פסק דין

1. התובעים - אב, בתו וחתנו - תבעו מהנתבע פיצוי בגין נזקים שנגרמו לטענתם לרכבם כתוצאה מטיפול רשלני בתיקונו על ידי הנתבע, תיקון שבוצע לטענתם על ידי פועל של הנתבע.

2.הנתבע ביקש לדחות את התביעה על הסף מחמת העדר יריבות: לטענתו, התובע 1 (האב, מר שלום יוסף; להלן: התובע) - שאותו הוא מכיר שנים רבות, ובעבר טיפל בתיקון כלי רכב שלו - אמנם פנה אליו, בנובמבר 2009, בבקשה שיטפל בתיקון הרכב שבו מדובר, אולם הנתבע נפגע בתאונת עבודה, בספמבר אותה שנה, וכתוצאה מכך הפסיק את עבודתו בתיקוני רכב.

הנתבע טוען כי כשפנה אליו התובע, הוא אמנם הפנה אותו לאדם בשם חאדר, שעבד אצל הנתבע בעבר, על מנת שהלה יסייע לתובע בעניין תיקון הרכב, אולם הנתבע עצמו לא נטל על עצמו עבודה זו ולא עסק בה. הנתבע צירף לכתב ההגנה מסמכים בעניין תאונת העבודה שאירעה לו והשבתתו מעבודה בעקבותיה, ומסמך מרואה החשבון שלו, ולפיו הנתבע לא העסיק עובד לאחר חודש מאי 2011.

על כן טוען הנתבע כי אין יריבות בינו לבין התובעים בעניין תיקון הרכב.

3.התובע טוען כי הנתבע קיבל על עצמו את תיקון הרכב, ואף קיבל מהתובע תשלום במזומן, בסך 1000 ₪, כמקדמה על חשבון התיקון. התובע מכחיש כי הנתבע הפנה אותו אל חאדר. לטענתו, הוא אינו מכיר את אותו חאדר, ולא ידע אפילו את שמו, אלא הנתבע הוא שמסר את ביצוע העבודה לחאדר, לאחר שנטל על עצמו, כלפי התובע, לבצע את התיקון.

עוד טוען התובע כי על פי סיכום בינו לבין הנתבע, הגיע הנתבע לנורדיה, מקום מגורי בתו (התובעת 3), שם הושאר עבורו מפתח הרכב ומשם נטל אותו. איש מהתובעים אמנם לא ראה, שהנתבע הוא שנטל את הרכב מנורדיה, אך הם טוענים כי גם אם חאדר היה זה שנטל את הרכב, הרי עשה כן מטעמו של הנתבע, ובהתאם לסיכום בין התובע לבין הנתבע.

4.מנגד עומד הנתבע על טענתו, כי כאשר התובע פנה אליו, הוא מסר לו כי הוא מושבת מעבודה בשל התאונה שאירעה לו. הנתבע טוען כי מתוך רצון לסייע לתובע, הוא נתן לו את מספר הטלפון של חאדר, שהיה בעבר עובד שלו, וכי ככל שחאדר נטל את הרכב מביתה של

התובעת 3 בנורדיה וטיפל בתיקונו, הוא עשה כן לאחר שהתובע פנה אליו ישירות.

בכתב התביעה צויין דבר ביצוע העבודה, בפועל, על ידי אותו אדם (חאדר) שנטען כי היה עובדו של הנתבע, אלא שהתובע טוען כי אדם זה ביצע את העבודה מטעם הנתבע, ואילו הנתבע כופר בכך וטוען כי התובע מסר לחאדר, ישירות, את ביצוע העבודה.

הנתבע העיד כי התובע אמנם התלונן בפניו על התקלה בעבודתו של חאדר, ועל הנזק שנגרם לרכב כתוצאה מכך, וכי הוא ניסה לגשר בין התובע לבין חאדר, כיוון שהתובע היה לקוח ותיק שלו, אך עם זאת עמד הנתבע על טענתו כי הוא לא קיבל על עצמו לבצע את תיקון הרכב, אלא רק הפנה את התובע אל חאדר.

התובע מצידו מכחיש כי קיבל מהנתבע את מספר הטלפון של חאדר ומכחיש כי פנה אליו.

5.הנתבע הכחיש כי קיבל מהתובע 1000 ₪ כמקדמה על חשבון תיקון הרכב. הוא אמר כי אפשר שהתובע שילם לו סכום זה, אך לדבריו - התובע נותר חייב לו כ- 8,000 ₪ או יותר בגין עבודות שביצע עבור התובע בעבר, והתובע פורע מידי פעם חלק מהחוב. הנתבע טוען כי אם אמנם שילם לו התובע 1000 ₪ סמוך למועד, שבו פנה אליו בעניין תיקון הרכב, הרי היה זה אחד התשלומים על חשבון חובו של התובע כלפיו, ובשום פנים לא שולם כמקדמה על חשבון תיקון הרכב מושא התביעה.

התובע הכחיש כי נותר חייב סכום כלשהו לנתבע, ומנגד טען הנתבע כי עד היום לא סיים התובע לפרוע את חובו לו. בעניין זה לא הובאו ראיות כלשהן, מעבר לטענותיהם הנוגדות של הצדדים, בעל פה.

6.לאחר ששמעתי את הצדדים, מצאתי כי גירסותיהם שקולות. כל אחת מהגירסות אפשרית, ועל פי החומר שלפני, אין בידי להעדיף איזו מהן.

נטל הראייה הוא על התובעים, ובמצב של שקילות, מסקנתי היא כי הם לא הרימו את נטל הראייה, כנגד גירסת חוסר היריבות של הנתבע.

7.על כן אני דוחה את התביעה.

הנתבע הסכים לוותר על פסיקת הוצאות.

8.המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.