זהו ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 29.9.2009 (כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי), בה דחה את בקשת המערערים להצהיר על בטלותם של צווי עיקול זמניים וצווי הקפאה זמניים והאריך את תוקפם למשך תשעים ימים מהיום בו ניתנו.
1. ביום 7.9.2009 הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה למתן צו זמני ברכוש במעמד צד אחד (להלן: הבקשה) נגד המערערים וכן אחרים (להלן ביחד: החשודים), לפי סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, תש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון או החוק) וסעיף 36ו(ב) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים או הפקודה). בבקשה טענה המשיבה כי במהלך חקירה סמויה אספה המשטרה ראיות רבות הקושרות את החשודים לביצוע עבירות של הלבנת הון ופעולה ברכוש אסור לפי סעיפים 3 ו-4 לחוק איסור הלבנת הון. עוד טענה המשיבה כי על-פי הראיות שנאספו שווי הרכוש בו נעברו העבירות ושהושג בעבירות (כפי שפורט בנספח סודי) מוערך בכ-12 מיליוני ש"ח, וכי הרכוש לגביו מתבקש הצו הזמני הינו רכושם של החשודים ושוויו אינו עולה על שווי הרכוש אשר בו, לכאורה, נעברו העבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, כאמור. המשיבה הוסיפה והפנתה אל הוראת סעיף 21 לחוק איסור הלבנת הון המורה כי נוסף על כל עונש שיוטל על אדם שהורשע לפי סעיפים 3 או 4 לחוק, יחולט רכוש מתוך רכושו בשווי של רכוש שנעברה בו העבירה, בהיעדר נימוקים אחרים שלא להורות כן, וציינה כי בתוך כמה ימים מתכוונת המשטרה לפתוח בחקירה גלויה וכי קיים חשש קרוב לוודאי שעם הפיכתה של החקירה לגלויה, יבצעו החשודים ואחרים פעולות להברחת הרכוש ולהעלמתו, אשר תסכלנה את האפשרות לחלטו בתום ההליכים נגדם, אם יורשעו.
2. בקשת המשיבה נסמכה כאמור על סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, הקובע כי "על חילוט רכוש ועל רכוש שחולט לפי חוק זה... יחולו, בשינויים המחויבים סעיפים 36ג עד 36י לפקודת הסמים המסוכנים". סעיף 36ו(ב) ו-(ג) קובע כך:
ב. בית המשפט המחוזי רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיף קטן (א), בטרם הוגש כתב אישום, על-פי בקשה חתומה בידי פרקליט מחוז הנתמכת בתצהיר כי יש יסוד סביר להניח שהרכוש שלגביו מבקשים את הצו עלול להיעלם או שעלולים לעשות בו פעולות שימנעו את מימוש החילוט; תקפו של צו זמני לפי סעיף קטן זה יפקע אם לא הוגש כתב אישום תוך תשעים ימים מיום שניתן.
ג. בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיפים (א) ו-(ב) גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; תקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ותוך תקופת תקפו של הצו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים (ההדגשה הוספה).
בהתאם לאמור בסעיף 36ו(ב) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים ביקשה המשיבה מבית משפט קמא כי עם מתן הצו הזמני במעמד צד אחד יוסיף ויורה על קיום דיון במעמד שני הצדדים בתוך עשרה ימים ממועד מתן הצו הזמני, כאמור.
3. בהחלטתו מיום 7.9.2009 הטיל בית משפט קמא במעמד צד אחד כבקשת המשיבה עיקול לטובתה על חשבונות בנק וקופת גמל והורה על הקפאת חשבונות אחרים. כמו כן הטיל בית המשפט עיקול לטובת המשיבה על נכסי דלא ניידי (להלן: הנכסים) והוציא צו מניעה נגד החשודים המורה להם להימנע מלבצע כל שינוי במצב הנכסים לרבות שיעבודם, מכירתם, העברת בעלות בהם, המחאת זכויות בהם בתמורה או שלא בתמורה, העברת ההחזקה בהם ואכלוסם על-ידי דיירים אחרים. עוד הטיל בית משפט קמא עיקול לטובת המשיבה על כלי רכב של החשודים וכן הורה על תפיסת כלי רכב אחרים השייכים להם.
מכלול הצווים הזמניים ברכוש שהוצאו כאמור במעמד צד אחד ייקרא להלן - "הצו הזמני ברכוש".
הדיון בבקשה במעמד שני הצדדים נקבע על-ידי בית משפט קמא ליום 16.9.2009 אך ביום 14.9.2009, יומיים לפני המועד שנקבע לדיון כאמור, הגישה המשיבה בקשה להארכת תוקף הצו הזמני ברכוש וכן לדחיית הדיון שנקבע ליום 16.9.2009 (להלן: הבקשה להארכה). בהחלטתו מאותו היום נעתר בית המשפט לבקשת הדחייה וקבע כדלקמן:
1. לאור האמור בסעיף 7 לבקשה, אני דוחה את הדיון כמבוקש, ליום 29.9.2009 (ולא ליום 24.9.2009) בשעה 10:00.
2. אני מורה על איסור פרסום הבקשה, עד ליום 21.9.2009 שעה 12:00
למחרת, ביום 15.9.2009, הגישה המשיבה בקשה מתוקנת למתן צו זמני ברכוש במעמד צד אחד בה עתרה לקבלת סעדים זמניים נוספים ברכוש כנגד החשודים ולביטול כמה מן הסעדים הזמניים ברכוש שניתנו בבקשה הראשונה (להלן: הבקשה המתוקנת). בבקשה המתוקנת טענה המשיבה כי ביום 8.9.2009 עברה החקירה נגד החשודים למסלול גלוי, כי חומר החקירה שנאסף במהלכה מבסס את החשדות נגד כמה מהם וכי נמצא רכוש נוסף השייך לחשודים אשר מתבקש לגביו סעד זמני במעמד צד אחד. בית משפט קמא נעתר לבקשה המתוקנת וקבע כי הדיון בה יתקיים אף הוא במעמד הצדדים ביום 29.9.2009.
4. בפתח הדיון שהתקיים במעמד שני הצדדים ביום 29.9.2009, וטרם שהוכרעה בקשת המשיבה ליתן צו זמני למשך תשעים ימים על-פי סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים (כתב האישום טרם הוגש), טענו החשודים כי הצו הזמני שניתן ביום 7.9.2009 במעמד צד אחד על-פי סעיף 36ו(ג) לפקודה פקע משום שבית המשפט לא הורה על הארכתו בהחלטה מיום 14.9.2009. טענתם זו של החשודים נדחתה על-ידי בית משפט קמא אשר קבע כי גם אם נעדרו מן ההחלטה בבקשה להארכה המלים המפורשות המורות על הארכת הצו הזמני ברכוש מיום 7.9.2009 שניתן במעמד צד אחד, הרי "משהתקבלה הבקשה ולא נדחתה העתירה להארכת תוקפו של הצו... הצו נחשב כמוארך ואיננו בטל". כמו כן דחה בית המשפט את טענתם החלופית של החשודים לפיה פקע תוקפו של הצו הזמני ברכוש משום שבמועד הדיון במעמד הצדדים כבר חלפו יותר מעשרים ימים מאז הינתנו. בהקשר זה קבע בית המשפט כי הצו הזמני ברכוש שניתן ביום 7.9.2009 אמור היה לפקוע ביום 26.9.2009 אך יום זה חל בשבת והימים העוקבים (27.9.2009-28.9.2009) היו ערב יום הכיפורים ויום הכיפורים, בהם לא מתקיימים דיונים בבית המשפט ו"על פי פקודת הפרשנות, הם אינם באים במניין הימים לצורך קיומו של הצו". לפיכך, ביום הדיון (29.9.2009) היה הצו הזמני ברכוש בתוקף. בהמשך הדיון במעמד שני הצדדים, ומשסירבו באי-כוחם של החשודים לטעון לגופם של דברים, האריך בית משפט קמא את תוקפם של צווי העיקול למשך תשעים ימים מהיום בו ניתנו, בהתאם לסעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים.
5. בערעור שבפניי, אשר הוגש מתוקף סעיף 36ו(ד) לפקודת הסמים המסוכנים, שבים המערערים וטוענים כי הצו הזמני ברכוש פקע ביום 14.9.2009 משום שבהחלטה מאותו יום בבקשת ההארכה לא הורה בית המשפט מפורשות על הארכת תוקף הצו ולגישתם שגה בית המשפט בהחלטתו מיום 29.9.2009 בקובעו כי הארכה זו בוצעה מכללא, בהדגישם כי מדובר בפגיעה בזכות יסוד של חשודים לקניין. לחלופין טוענים המערערים כי אף אם בית משפט קמא האריך כדין את הצו הזמני ברכוש בהחלטה בבקשה להארכה, הרי שמכל מקום פקע הצו ביום 24.9.2009, משום שהמשיבה ביקשה להאריכו בחלוף שבוע בלבד מעת שניתן ולא בחלוף עשרה ימים כפי שמאפשר לה סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים ועל כן יש למנות את תקופת ההארכה ממועד מתן ההחלטה בבקשת ההארכה. כמו כן טוענים המערערים כי יום 27.9.2009 - ערב יום הכיפורים - לא היה יום שבתון או חג אלא יום עבודה שהתקיימו בו דיוני מעצר ועל כן אף אם הוארך תוקף הצו כדי מלוא התקופה (עשרים ימים), הוא פקע ביום 27.9.2009 ולא ביום 29.9.2009. עוד מוסיפים המערערים וטוענים כי משפקע הצו ולא התקיים דיון במעמד שני הצדדים טרם פקיעתו, אין בית המשפט רשאי לחדש את תוקפו, אחרת תאויין לחלוטין ההגנה שניתנה בחוק לזכות הקניין של האזרח אשר נגד רכושו הוצא צו זמני במעמד צד אחד.
6. המשיבה מצידה טוענת כי הצו הזמני ברכוש, שניתן כאמור ביום 7.9.2009, עמד בתוקפו במשך עשרה ימים דהיינו עד יום 16.9.2009 וכי בית משפט קמא מוסמך היה להאריכו על-פי סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים בעשרה ימים עד ליום 26.9.2009. בהקשר זה דוחה המשיבה את טענת המערערים כי הארכת הצו נעשית מיום הגשת הבקשה להארכה וטוענת כי הגישה את הבקשה להארכה ביום 14.9.2009 (ולא ביום 16.9.2009) על מנת שלא לצמצם את מרווח הזמן הנתון לבית המשפט להכריע בה ליום ההגשה. עוד טוענת המשיבה כי המועד האחרון בו היה הצו הזמני ברכוש בתוקף (26.9.2009) היה יום שבת וכי לפי סעיף 10(ג) לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981 (להלן: חוק הפרשנות) יום שבת אינו בא במניין הימים ולפיכך היום הרלוונטי לבחינת שאלת פקיעתו של הצו הזמני ברכוש הוא יום 27.9.2009, בו חל ערב יום הכיפורים. לעניין זה מפנה המשיבה אל תקנה 4 לתקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות), תשמ"ג-1983 (להלן: תקנות בתי המשפט וההוצאה לפועל (פגרות)) הקובעת כי במניין ימי תקופה שנקבעו בחיקוק רואים את יום שישי כיום פגרה אם הוא היום האחרון בתקופה, ולטעמה ניתן להקיש לעניין ערב יום הכיפורים מתקנה זו ולראותו כיום פגרה. עוד מציינת המשיבה כי יום 28.9.2009 היה יום הכיפורים, שאינו בא במניין הימים, ועל כן בעת הדיון ביום 29.9.2009 היה הצו הזמני ברכוש בתוקף. המשיבה ממשיכה וטוענת כי המערערים ידעו כבר ביום 21.9.2009 שהדיון במעמד שני הצדדים נקבע ליום 29.9.2009, אך לא טענו אז שהדיון נקבע למועד שלאחר פקיעת הצו הזמני ברכוש ומשכך נראה כי גם לגישתם היה הצו בתוקף במועד הדיון. מכל מקום, כך מוסיפה המשיבה וטוענת, בדיון במעמד הצדדים האריך בית משפט קמא את הצו הזמני ברכוש בתשעים ימים על-פי סעיף 36ו(ב) לפקודת הסמים המסוכנים ומשכך מתייתרת לגישתה השאלה האם פקע הצו הזמני ברכוש שניתן במעמד צד אחד טרם הדיון מיום 29.9.2009.
7. הוראת סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים היא העומדת במרכז הדיון בערעור זה ולפיכך נשוב ונביאנה להלן כלשונה:
בית המשפט רשאי לתת צו זמני כאמור בסעיפים (א) ו-(ב) גם במעמד צד אחד, אם סבר שיש חשש לעשיה מיידית ברכוש, שתכשיל את חילוטו; תקפו של צו זמני, שניתן במעמד צד אחד, לא יעלה על עשרה ימים, והבקשה תישמע במעמד הצדדים בהקדם האפשרי ותוך תקופת תקפו של הצו; בית המשפט רשאי, מנימוקים שיירשמו, להאריך את תקפו של צו זמני שניתן במעמד צד אחד לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים (ההדגשה הוספה).
הנה כי כן, סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים קובע כי צו זמני ברכוש הניתן במעמד צד אחד יעמוד בתוקפו למשך עשרה ימים ובית המשפט רשאי להאריכו לתקופה נוספת שלא תעלה על עשרה ימים. עשרים ימים הם, אפוא, "תוחלת חייו" המקסימלית של צו זמני הניתן במעמד צד אחד על-פי סעיף 36ו(ג) לפקודת הסמים המסוכנים. בתוך פרק זמן זה ו"בהקדם האפשרי", על בית המשפט לקבוע דיון במעמד הצדדים ובסיומו רשאי הוא, ככל שטרם הוגש כתב אישום, להורות על הארכת תוקף הצו לפרק זמן נוסף המסתכם בתשעים ימים מיום שניתן (ראו סעיף 36ו(ב) לפקודה). השאלה העיקרית המתעוררת בערעור זה הינה - האם בעת קיום הדיון במעמד שני הצדדים (29.9.2009) היה הצו הזמני ברכוש בתוקף.
8. טענתם הראשונה של המערערים הינה כי הצו הזמני ברכוש פקע ביום 14.9.2009 משום שההחלטה בבקשה להארכה אינה כוללת הוראה מפורשת לעניין הארכת תוקפו בעשרה ימים נוספים. בהחלטתו מיום 29.9.2009 דחה, כאמור, בית משפט קמא טענה זו וציין כי מתן ההארכה מובן מאליו משנתקבלה הבקשה להארכה והדיון נדחה. דומני כי נוכח העובדה שהארכתו של צו זמני ברכוש שניתן במעמד צד אחד מבטא פגיעה נמשכת בקניינו של אדם, בלא שניתנת לו באותו השלב האפשרות להגיב על כך, מוטב וראוי הוא כי דבר ההארכה יפורש ויפורט בהחלטה הניתנת בעניין זה בלא שתידרש פרשנות והסקת מסקנות באשר לכוונתו של בית המשפט. במובן זה לוקה החלטתו של בית משפט קמא בחסר משלא התייחס מפורשות לסוגיית ההארכה. יחד עם זאת, מן ההחלטה לדחות את הדיון ולהאריך את צו איסור הפרסום בנוגע לבקשה אכן עולה המסקנה הברורה כי בית משפט קמא האריך את תוקף הצו הזמני ברכוש בעשרה ימים נוספים כבקשת המשיבה. כותרת הבקשה - "בקשה להארכת תוקף הצו הזמני שניתן במעמד צד אחד" (ההדגשה הוספה) - מעידה אף היא כי לכך כוונה הבקשה לכתחילה ומשנעתר בית המשפט לסעדים האופרטיביים שנתבקשו בה (דחיית הדיון והארכת תוקפו של צו איסור הפרסום), ממילא ניתן לקרוא אל תוך אותם הסעדים גם הארכה של הצו הזמני, כאמור.