יו.בי. אמ. טרוול בע"מ נ' מעוז נסיעות בע"מ ואח'

מונחת בפניי בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית המשפט ובה מתבקש בית המשפט לעשות שימוש בסמכותו ולאכוף על המשיבות לציית לפסק הדין שניתן על ידי מותב זה בתאריך 18.1.2017 בהמרצת הפתיחה שבכותרת (להלן פסק הדין) וכן להטיל עליהן קנס משמעותי בגין כל יום בו תמשכנה בסירובן לציית לפסק הדין.

המשיבות טוענות כי אין בטענת המבקשת בעניין זה ולא כלום. לשיטתן, הן עשו בדיוק את אשר נדרש מהן בהתאם לפסק הדין והוציאו חשבוניות מס כפי שקבע בית המשפט ואין בסיס להליך הביזיון בו נקטה המבקשת. לטענתן, פסק הדין קבע כי על המשיבות להוציא חשבוניות מס, הא ותו לא. פסק הדין לא הורה למשיבות להוציא חשבוניות מס בשיעור מע"מ מלא. אדרבא, בית המשפט נמנע מלקבוע באופן מפורש מהו שיעור המע"מ שיש לכלול בחשבונית המס, למרות בקשתה המפורשת של המבקשת להורות כך, ולא בכדי. לאור זאת, המשיבות היו רשאיות לנקוט בעמדה לפיה לא חל עליהן מע"מ, ולהוציא חשבוניות מס הכוללות מע"מ בשיעור אפס, או פטור ממע"מ, בפרט על רקע טענתן בדבר קיומם של יחסי נאמנות –שליחות בינן לבין המבקשת (טענה שמובילה לשיטתן לאי חבות במע"מ).

בתאריך 19.9.2017 התקיים דיון בבקשה בנוכחות ב"כ הצדדים ולאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה אני מחליטה כמפורט להלן.

הליך ביזיון בית המשפט -כללי

1. סעיף 6(1) לפקודת ביזיון בית משפט קובע:

"בית המשפט העליון, בית משפט מיוחד שנתכונן עפ"י סעיף 55 של דבר המלך במועצה על ארץ ישראל, 1922, בית המשפט המחוזי ובית משפט השלום, תהא להם הסמכות לכוף אדם בקנס או במאסר לציית לכל צו שניתן על ידם והמצוה לעשות איזה מעשה או האוסר לעשות כל מעשה".

תכלית סעיף זה הינה אכיפתית, היינו, להביא לידי ביצועם של צווי בית המשפט והוצאתם מן הכוח אל הפועל.

"הסדר הציבורי מחייב שפסקי-דין יקוימו, ושהאינטרס הציבורי הוא שהציבור ידע שפסקי-הדין מבוצעים הלכה למעשה, ושההליכים שקוימו בפני בית-המשפט לא התנהלו לשווא" (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49 (14.12.2004),סעיף 9 (להלן עניין שרבט) וראו גם בש"פ 4445/01 אריאלה גל נ' אהרון קצובשווילי, נו (1) 210, (2.9.2001)).

ברם, לאור הסנקציות הקשות הקבועות בפקודה כאמור, נקבע אין להפעילה בנקל אלא במקרים המתאימים בלבד (ר"מ 5657/12 דידי יאיר נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה רמלה (16.10.2012)).

2. בית משפט קבע בשורה ארוכה של פסקי^-דין כי ההליך לפי סעיף 6 לפקודת הביזיון מצוי בתחום הדמדומים שבין הליך אזרחי רגיל להליך פלילי. ההליך נושא אופי מיוחד, משום שאינו מטיל אחריות פלילית, אך הוא גם אינו הליך אזרחי טהור (רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' דוד דהן (12.4.2009)).

לכן הסנקציה במסגרת ההליך צריכה להיות מידתית ולא קשה.

3. נקודת המוצא היא כי אין להיזק להליכי ביזיון כאשר קיימת דרך חלופית לביצוע החלטה שיפוטית. במובן זה הליך הביזיון מהווה הליך שיורי (עניין שרבט).

למשל, כאשר מדובר בחיוב כספי אשר ניתן לאכיפה בדרך הרגילה באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, הנטייה תהא שלא להיזקק להליכי ביזיון בית משפט מאחר שקיימת דרך אחרת לאכיפת ביצוע ההחלטה השיפוטית.

4. מבחינה דיונית, המסגרת שבה מתנהל הליך לפי פקודת ביזיון בית משפט נועדה להיות מהירה ויעילה, כזו שתוביל לקיום הצו שניתן על ידי בית המשפט ועל כן נדרש כי פסק הדין, בגינו מתנהל ההליך, יהיה ברור וחד משמעי (עניין שרבט).

פסק הדין ברור וחד משמעי

1. כאמור, הליך אכיפת פסק דין לפי פקודת ביזיון בית משפט אמור מעצם טיבו להתברר במהירות וביעילות ולכן נדרש כי פסק הדין, שאכיפתו מבוקשת, ייכתב בלשון ברורה וחד משמעית.

אם יתברר כי קיים ספק במשמעות ההכרעה בפסק הדין, מן הראוי שספק זה יפעל לטובת המשיבות כך שיעמדו בחזקתן שלא הפרו את פסק הדין ולכן לא יחולו עליהן הליכי ביזיון.